Tuesday, June 28, 2022

זבחים -- פרק כל הפסולין

כל הפסולין

היה נראה לי שהפרק עניינו הגדרת ׳עבודה׳, 

סוף הפרק חוזר לתחילת המסכת, קורבן לשם, אז נראה כמאגד שלושת הפרקים

ועכשיו נראה לי

פיגול היא (מחשבה) פגיעה בעבודת קורבן, 

לכן צריך להגדיר מהיא קורבן ומהיא עבודה

הפרק התחיל בהגדרת עבודה, וסיים עם ׳גוף הזבח׳, 

ואפשר שאכילת דבר שאינו נאכל היא הגדרת הקורבן או הגדרת העבודה (משנה קודמת)

וכן הנחת הדם, היא הגדרה של הקורבן (אינה חלק מהבשר והקורבן) או הגדרה בעבודה -- קצת מורכב אבל אני רצתי לומר -- פיגול דווקא לא בעיקר העבודה (השייכת לכהנים), קיימת עיקר עבודה (גוף הזבח) שהיא שחיטה (מצד הבהמה), קבלה, הולכה ונתינת הדם (שיירים, אימורים). וקיימת עבודת קורבן של בעל הקורבן, שחיטה (מצד השוחט) ואכילה.  והאכילה היא סוג העבודה היחידה שקיימת בה פיגול בשעת עיקר העבודה.  והסיבה היא פשוטה, אם הייתה טעות בעיקר העבודה הקורבן פסול ואינו פיגול (כשר ולא עלה לשם הבעלים לחובה), אבל טעות בחלק העובדה השייכת לבעלים היא פיגול.  מעבר לכך קיימת פעולות בבשר שאינם חלק מהקורבן כלל, ואולי מצוות שבירת עצם בפסח היא דוגמא.


-=-=-=

שיטת רבי יהודה, מחשבה (בזמן קורבן) כמו מעשה

שיטת רבא, אני מניח שמעשה היא מעשה, כיצד רבא מתייחס לעולם הקורבנות בבית המקדש?


(ל״ו א)
מתני׳ 
שחטו על מנת להניח את דמו או אימוריו למחר או להוציאן לחוץ 
רבי יהודה פוסל 
וחכמים מכשירין 
ע"מ ליתנן על גבי הכבש שלא כנגד היסוד וליתן את הניתנים למעלן למטה ואת הניתנים למטה למעלן ואת הניתנים בפנים בחוץ ואת הניתנין בחוץ בפנים שיאכלוהו טמאים שיקריבוהו טמאים שיאכלוהו ערלים ושיקריבוהו ערלים לשבר עצמות הפסח לאכול הימנו נא ולערב דמו בדם הפסולים כשר
שאין מחשבה פוסלת אלא בחוץ לזמנו וחוץ למקומו והפסח והחטאת שלא לשמן:
[אני לומד בסיום המשנה הקבלה בין פיגול לבין חובת בעלים (תחילת המסכת), וזה מחזק אצלי התובנה שפיגול היא בחלק העבודה השייכת לבעלים ולא בחלק העבודה השייכת לכהנים]

גמ׳