כל הפסולין
היה נראה לי שהפרק עניינו הגדרת ׳עבודה׳,
סוף הפרק חוזר לתחילת המסכת, קורבן לשם, אז נראה כמאגד שלושת הפרקים
ועכשיו נראה לי
פיגול היא (מחשבה) פגיעה בעבודת קורבן,
לכן צריך להגדיר מהיא קורבן ומהיא עבודה
הפרק התחיל בהגדרת עבודה, וסיים עם ׳גוף הזבח׳,
ואפשר שאכילת דבר שאינו נאכל היא הגדרת הקורבן או הגדרת העבודה (משנה קודמת)
וכן הנחת הדם, היא הגדרה של הקורבן (אינה חלק מהבשר והקורבן) או הגדרה בעבודה -- קצת מורכב אבל אני רצתי לומר -- פיגול דווקא לא בעיקר העבודה (השייכת לכהנים), קיימת עיקר עבודה (גוף הזבח) שהיא שחיטה (מצד הבהמה), קבלה, הולכה ונתינת הדם (שיירים, אימורים). וקיימת עבודת קורבן של בעל הקורבן, שחיטה (מצד השוחט) ואכילה. והאכילה היא סוג העבודה היחידה שקיימת בה פיגול בשעת עיקר העבודה. והסיבה היא פשוטה, אם הייתה טעות בעיקר העבודה הקורבן פסול ואינו פיגול (כשר ולא עלה לשם הבעלים לחובה), אבל טעות בחלק העובדה השייכת לבעלים היא פיגול. מעבר לכך קיימת פעולות בבשר שאינם חלק מהקורבן כלל, ואולי מצוות שבירת עצם בפסח היא דוגמא.
-=-=-=
שיטת רבי יהודה, מחשבה (בזמן קורבן) כמו מעשה
שיטת רבא, אני מניח שמעשה היא מעשה, כיצד רבא מתייחס לעולם הקורבנות בבית המקדש?
(ל״ו א)
מתני׳
שחטו על מנת להניח את דמו או אימוריו למחר או להוציאן לחוץ
רבי יהודה פוסל
וחכמים מכשירין
ע"מ ליתנן על גבי הכבש שלא כנגד היסוד וליתן את הניתנים למעלן למטה ואת הניתנים למטה למעלן ואת הניתנים בפנים בחוץ ואת הניתנין בחוץ בפנים שיאכלוהו טמאים שיקריבוהו טמאים שיאכלוהו ערלים ושיקריבוהו ערלים לשבר עצמות הפסח לאכול הימנו נא ולערב דמו בדם הפסולים כשר
שאין מחשבה פוסלת אלא בחוץ לזמנו וחוץ למקומו והפסח והחטאת שלא לשמן:
[אני לומד בסיום המשנה הקבלה בין פיגול לבין חובת בעלים (תחילת המסכת), וזה מחזק אצלי התובנה שפיגול היא בחלק העבודה השייכת לבעלים ולא בחלק העבודה השייכת לכהנים]
גמ׳
....
אמר רבי אבא
ומודה רבי יהודה שחוזר וקובעו לפיגול
[האמירה הזאת היא שעבודת הכהנים ועבודת בעל הקורבן מנותקות זו מזו!]
[ולכן כאשר יש פסול בעבודת הדם (עבודת הכהנים) אין זה פוגע בעבודת בעל הקורבן]
אמר רבא
תדע דפיגול לפני זריקה לא כלום הוא ואתיא זריקה וקבעה לה בפיגול
ולא היא
התם הוא חדא מחשבה היא הכא תרי מחשבות
[רבא (האומר שזריקת הדם היא קובעת לפיגול - אכילת בשר) אינו סובר כשיטתי שקיימת חילוק בין עבודות, שעבודת זריקה היא עבודת הכהן ופיגול היא עבודת בעל הקורבן. לרבא אין חילוק, מעשה הקורבן היא אחת, ומחשבה אחת לכולם, אולי יותר נכון להגיד לרבא אין חילוק מחשבה יש מעשה אחת]
איתיביה
רב הונא לרבי אבא
ליתן את הניתנין למעלה למטה למטה למעלה לאלתר כשר
חזר וחישב חוץ למקומו פסול ואין בו כרת חוץ לזמנו פיגול וחייבין עליו כרת
למחר פסול חזר וחישב בין חוץ לזמנו בין חוץ למקומו פסול ואין בו כרת
תיובתא דרבי אבא תיובתא
[מעניין, אני לא רואה קושיא פה לרב אבא, אלא הפוך חיזוק לדבריו, שהרי ברישא מדובר על מחשבה לא רואיה בזריקת דם, והנה אין זה מפריע למחשבת הפיגול על אכילת בשר (שתי מחשבות). בסיפא מדובר על פסול באכילת בשר ולכן הפסול הראשון מחשבה אחת היא עם הפסול השני ומפריע]
אמר רב חסדא אמר רבינא בר סילא
חישב שיאכלוהו טמאים למחר חייב
אמר רבא
תדע דבשר לפני זריקה לא חזי וכי מחשב ביה מיפסיל
התם זריק ומיחזי הכא לא מיחזי כלל
[לרבא הזריקה (עבודת הדם) היא חלק מהותי בעבודת הבשר שניהם חלק מאוחד של עבודת הקורבן, ולכן אם קיימת פיגול לפני זריקה, כנראה שפסול בקורבן לא מפריע ליצירת פיגול, אבל אינו כן, שעבודת הדם אכן פועלת על הקורבן אבל לא באותה מישור, צריך להבין יותר טוב מה קורה כאשר קיימת פעולה במישור אחר שמתירה את הקורבן... החידוש במימרא זו היא שהחילוק שדברנו עליו היא לא הרמטי, שלם, אכן קיימת יחס גומלין בין עבודת הדם לעבודת הבשר, יש תלות, אבל בכל שאת הם עובודות שונות לגבי פיגול]
אמר רב חסדא מרגלא בפומיה דרב דימי בר חיננא
בשר פסח שלא הוצלה ולחמי תודה שלא הורמו חייבין עליהן משום טומאה
תדע דתניא (ויקרא ז כ) "אשר לה'" לרבות אימורי קדשים קלים לטומאה
אלמא אע"ג דלאו בני אכילה נינהו חייבין עליהן משום טומאה
הכא נמי אע"ג דלאו בני אכילה נינהו חייבין עליהן משום טומאה
התם אימורי קדשים קלים חזו לגבוה
לאפוקי בשר פסח שלא הוצלה ולחמי תודה שלא הורמו דלא חזו לא לגבוה ולא להדיוט
[ומדוע באמת בשר פסח ולחמי תודה שלא ראויים חייבין עליהן משום טומאה? קדושתן מתחיל עם עיקר העבודה, עבודת הכהן, אע״פ שהבעלים עדיין לא השלימו את עבודתם. אני לומד ששתי סוגי עבודה מנותקות לגבי התוצר שלהם, וכאשר משלימים עבודת הכהן נוצר קודשת קורבן אחת, וכאשר מסיימים עבודת בעל הקורבן נוצרת קדושה שניה. לרבא, הקדושה של גבוה ושל הדיוט אחד הם. ולשיטתנו גבוה מתיישר עם עבודת הכהן, והדיוט מתיישרת עם עבודת בעל הקורבן]
