שדים, ילוד, האזינו, גניטיקה, אפי-גניטיקה

הרמב"ם במורה נבוכים ספר ראשון, פרק ז' מגדיר 'ילוד', וראיתי בספרו של חכם יוסף פאור, שילודה ביוליגי אינו מגדיר דמות האדם שבצלם ודמות אלוקים, אלא הלימוד מביא את הילוד לדרגת אדם.  ללא לימוד האדם הנולד בגדר 'שד' -- וכך אומר הרמב"ם:

על-פי משמעות זאת, מי שהורה למישהו דבר-מה ולימדו סברה, הרי הוא כאילו הולידו, מבחינה שהוא בעל הסברה הזאת⁴. במשמעות זאת נקראו תלמידי הנביאים בני הנביאים, כפי שנסביר⁵ בדבר שיתוף השם בן. 
על-פי השאלה זאת נאמר על אדם: ויחי אדם שלֹשים ומאת שנה ויולד בדמותו כצלמו [ויקרא את שמו שת] (בראשית ה', 3), וכבר הוסבר לך לפני-כן⁶ מה היא משמעות צלם אדם ודמותו. ומכאן שכּל הילדים שקדמו לו⁷ לא הגיעו לכך שתהיה להם הצורה האנושית באמת, אשר היא צלם אדם ודמותו ואשר נאמר עליה: בצלם אלקים ובדמותו⁸. ואִילו על שת אשר לימד אותו אדם הראשון והביאו לידי הבנה, ובשל זאת הגיע לשלמות האנושית נאמר: ויולד בדמותו כצלמו (בראשית ה', 3). 
מכאן למדת שכּל מי שלא הגיע לכך שתהיה לו הצורה הזאת, אשר ביארנו את משמעותה, אין הוא בן-אדם אלא בעל-חיים, שתבניתו ומִתארו תבנית בן-אדם ומִתארו, אלא שיש לו יכולת - שאין לשאר בעלי-החיים - לגרום מיני פגעים ולעשׂות מעשׂים רעים. זאת מכיוון שהמחשבה ושיקול-הדעת⁹, שיש לו, מוכנים להשׂגת השלמות שלא הושגה. הוא מפעיל אותם במיני תחבולות הגורמות בהכרח למעשׂים רעים והמולידות פגעים. מכאן, שהוא כביכול דבר הדומה לבן-אדם או המחקה אותו. וכן היו ילדי אדם אשר קדמו לשת. ואמרו במדרש¹⁰: כל אותן מאה ושלושים שנה שהיה אדם נזוף בהן היה מוליד רוחות, והכוונה שדים, וכאשר נרצה, הוליד דומה לו, כלומר, בדמותו כצלמו, שנאמר: ויחי אדם שלשים ומאת שנה ויולד בדמותו כצלמו (בראשית ה', 3). 

וזה נראה לי ההבדל בין גניטיקה לאפי-גניטיקה

ונראה לי פירוש הפסוקים בפרשת האזינו :

   {יז} 
      יִזְבְּחוּ לַשֵּׁדִים לֹא אֱלֹק
      אֱלֹקים לֹא יְדָעוּם 
      חֲדָשִׁים מִקָּרֹב בָּאוּ לֹא שְׂעָרוּם אֲבֹתֵיכֶם: 
  {יח} 
      צוּר יְלָדְךָ, תֶּשִׁי
       וַתִּשְׁכַּח אֵ-ל מְחֹלְלֶךָ:
   

שאלו הזובחים ומחשבים את הגניטיקה, הילוד הביולוגי, וזובחים לשדים, הילדים שלא הגיע לדרגת אדם, משום שלא למדו מאבותם, ולא הגיע לשיעור אבותם, הם מתישים את מושג הצור ברוך הוא, שהוא מוגדר על ידי ילודה, ולימוד.