[אולי חפץ לבי (אחרי שקראתי שוב את המכתב של ארי מרק) אולי סתם מחשבות, אולי משום גדר של זירוז, אני מרגיש שהסוגיא מדבר על מצב שאדם כלוא בתוך חייב, אין לו חירות, שתף החיים מכריחים את תנועותיו, ובא לנדור, אולי על ידי חיבור עם בית המקדש יש דרך לזרז את גופו, להוציא את עצמו לחירות. המערכת היחסים עם דבר חיצוני לו, עם חברו, עם בית המקדש, מאפשרת לו לצאת מעצמו. אז מתנהלל דו-שיח, וחברו יכול לעזור לו, לחזק את נדרו או להפך חברו יכול לחתור תחת נדרו, לא לאפשר לו לצאת מעצמו.
פתיחת הסוגיא, כאשר אני מייצר תבנית עצמית מראש השנה, אם חברו יודע מזה זה רק מעיד עד כמה אי אפשר ליצור מערכת עצמאית שישפעה על הנודר לצאת מעצמו. צריך שחברו ידע ויעזור למאמץ]
ר''א בן יעקב אומר
אף הרוצה להדיר את חבירו שיאכל אצלו יאמר לוכל נדר שאני עתיד לידור הוא בטלובלבד שיהא זכור בשעת הנדר:
(דף כג - ב)
גמ'
וכיון דאמר כל נדר שאני עתיד לידור יהא בטל לא שמע ליה ולא אתי בהדיה
[הגמרא כבר מטרימה סיום הסוגיא, החידוש שאמירתו ומחשבותיו של המנודר מחשבים את אמירתו של הנודר - כך נראה לי, חידוש עצום, מדוע שהמנודר ישפיע על הנודר? אולי אמירתו של המנודר משנה את עצמו, המנודר, ואז גוף החפץ המנודר שונה ממחשבתו של הנודר בהתחלה??? או יותר פשוט, המנודר יכול לעצם את הנודר על ידי החצנה, אימון...]
חסורי מיחסרא והכי קתני
הרוצה שיאכל אצלו חבירו ומסרב בו ומדירו נדרי זירוזין הואוהרוצה שלא יתקיימו נדריו כל השנהיעמוד בראש השנה ויאמר כל נדר שאני עתיד לידור יהא בטל ובלבד שיהא זכור בשעת הנדר
אי זכור עקריה לתנאיה וקיים ליה לנדריה
אמר אביי
תני ובלבד שלא יהא זכור בשעת הנדר
רבא אמר
לעולם כדאמרינן מעיקראהכא במאי עסקינן כגון שהתנה בראש השנה ולא ידע במה התנהוהשתא קא נדר אי זכור בשעת הנדר ואמר על דעת הראשונה אני נודר נדריה לית ביה ממשאלא אמר על דעת הראשונה אני נודר עקריה לתנאיה וקיים לנדריה
רב הונא בר חיננא סבר למידרשיה בפירקא
אמר ליה רבא
תנא קא מסתים לה סתומי כדי שלא ינהגו קלות ראש בנדרים ואת דרשת ליה בפירקא
איבעיא להו
פליגי רבנן עליה דרבי אליעזר בן יעקב או לאואת''ל פליגי הלכתא כותיה או לא
(דף כד - א)
ת''ש דתנן
האומר לחבירו קונם שאיני נהנה לך אם אי אתה נוטל לבנך כור של חיטין ושתי חביות של ייןהרי זה יכול להתיר את נדרו שלא על פי חכםשיכול לומר לו כלום אמרת אלא בשביל כבודי זה הוא כבודי
טעמא דאמר זה הוא כבודי הא לאו הכי נדר הוא
מני אי רבי אליעזר בן יעקב נדרי זירוזין הוי
אלא שמע מינה פליגי רבנן עליה
לעולם רבי אליעזר בן יעקב היא
ומודה רבי אליעזר בן יעקב בהאי דנדרא הוידאמר ליה לא כלבא אנא דמיתהנינא מינך ולא מיתהנית מינאי
[יש הבדל בין ׳אמר לו זה הוא כבודי׳ לבין ׳אמר ליה לא כלבא אנא׳ -- מה ההבדל? האמריה הראשונה מבטלת את הנדר, אבל האמירה השניה אינה מבטלת את הנדר אלא מחזקת אותה -- לא ברור לי הפשט, מי אומר למי, הנודר אומר את המשפט ראשון והמנודר את השני? כיצד אמירת המנודר מחזקת את נדר של הנודר? וכן נראה מסיום הסוגיא - ׳והלה הקפיד כנגדו׳ האמירה של המנודר חשובה]
ת''ש
האומר לחבירו קונם שאתה נהנית לי אם אי אתה נותן לבני כור של חיטין ושתי חביות של ייןר' מאיר אומר עד שיתןוחכ''א אף זה יכול להתיר את נדרו שלא על פי חכם שיכול לומר הריני כאילו התקבלתי
טעמא דאמר הריני כאילו התקבלתי הא לאו הכי נדר הוא
מני אי ר' אליעזר בן יעקב נדרי זירוזין הוי אלא לאו רבנן ופליגי
לא לעולם רבי אליעזר בן יעקב ומודה רבי אליעזר בהאי דנדרא הוי משום דאמר ליה לאו מלכא אנא דמהנינא לך ואת לא מהנית לי
אמר ליה מר קשישא בריה דרב חסדא לרב אשי
ת''ש
נדרי אונסין הדירו חבירו שיאכל אצלו וחלה הוא או חלה בנו או שעכבו נהר
הא לאו הכי נדר הוא
מני אי רבי אליעזר בן יעקב זירוזין הוי אלא לאו רבנן ופליגי
לעולם ר''א בן יעקב ומי סברת דאדריה מזמנא לזמינא
לא דזמינא אדריה למזמנא דאמר ליה מזמנת לי לסעודתיך
א''ל אין נדר זה עליך ונדר וחלה הוא או שחלה בנו או שעכבו נהר הרי אלו נדרי אונסין
ת''ש
יתר על כן אמר ר''א בן יעקבהאומר לחבירו קונם שאני נהנה לך אם אי אתה מתארח אצלי ותאכל עמי פת חמה ותשתה עמי כוס חמין והלה הקפיד כנגדו אף אלו נדרי זירוזיןולא הודו לו חכמים
מאי לא הודו לו חכמים
לאו דאפילו בקמייתא ושמע מינה פליגי רבנן עליה שמע מינה
מאי הוי עלה
ת''ש
דאמר רב הונא הלכה כרבי אליעזר בן יעקב
וכן אמר רב אדא בר אהבה הלכה כרבי אליעזר בן יעקב:
דף כד - ב
