התשב״ץ - במערכת בלתי מפוקחת

מתוך ניצוצות (יוני 29, 2023)

(הרב) ברגע שמבינים את זה את המערכת הזאת הפוסק צריך לחשוב על, צריך להיות אימון שהכללים לחזות הכל.

---

שו"ת תשב"ץ חלק ד (חוט המשולש) טור א סימן נז:

והנה הח' הנז' רצה לעכב על הקהל מלעשות שם בית המטבחי' והנה עם היות טענות החכם רבות יש מהם ראוי להסתכל בהם ויש מהם שאינם כל כך חזקות ועם היותם רבות במנין אבל אם תעמדם על נכון תמצאנו שהוא סובב על ששה טענות. 

...

והנה ראיתי שכל טענות החכם הם ישרות ונכוחות עם היות קצת מהן חלושות אבל בהצטרפ' כלם כאחד תמצאם שכלם מתאימות, ושכולה אין בהם

...

ומה שטועני' הקהל שיותר הוא קשה ריח רע הבורסקי וכבר ביארנו שהמחזיק בנזק גדול החזיק גם בנזק הקטן ממנו. הנה גם טענת החכם בזה שהבורסקי היה נתון במזרח וקבלת רבותינו שרוח מזרחית מכלתו או שאינו מזיק 

אבל זה יותר קשה לי ממנו בזה אני צריך תלמוד שאין לי הכרעה וע"כ אני אומר שהקהל יעכבו הדבר ולא יקבעו בית המטבחיים עד שיתבאר הדבר ותהיה ההכרעה כ"ש אחר היות הח' אינו מעכב על ידם מטענה זו לבדה אבל אם תצטרף לחברותיה תחזור חזקה כמותם כמאמר הכתוב מושכי העון בחבלי השוא ובהצטרפו פעמים הרבה יחזור כעבות העגלה וכו': 

(הרב) זה לא כמות ... יש לך הרבה רמזים שמקרבים אותך לטענה שהקהל אסור להם לעשות

הערה (ד.ג): 

( דק׳ 12.00) - הבדל בין תופעה מגיחה (ביחד יוצרת כלל) לכמות שמשכנעה (כמות מעייפת?) לבין מערכת יחסית (למידה)

 

(דק׳ 14.12)

(הרב)

פוסקי הלכה הם לא משפטנים הם ... מסקנות מה הקב״ה רוצה...בתורה אין כלל אחת

...

מתי אני מצרף את כל הטענות - ׳יראה לי׳ - זה כלי חזק

...אתה לא יכול לעבוד כמכונה לפסוק לפי הכללים, אתה צריך נשמה

...בסך הכל אתה רואה פה עוול

----

הטענה שיש לקהל רשות של המלך

למעלה בתשובה:

והנה עדין החכם הוא משיב לקהל ואומר אם מצד המלך אני בודאי שותק ועשו רצונכם אבל לענין הדין עדיין אני משיב שכבר החזקתי בכל החרבה להיות חלונותי עליה ומסתכל בה בשעה שארצה 

(דק׳ 19.40)

מצד הדין יש פה עוול

[אני מבין כך, -- היה אפשר לקרוא את התשב״ץ ולהבין את המשפט ׳אבל לענין הדין׳ שהטענה של חזקת חלונות היא חזקה יותר מדין משפט מלך. אבל נראה שהרב מסביר שמצד הדין היבש, הכללים, רצון המלך מגדיר את המציאות.  אבל מצד רצון הקב״ה, הדין כלפי שמיא, יש פה עוול, הסוגיות של היזק ראיה, והחלונות שקיימות, רק מאפשרים לי שפה ליצור מציאות שיפתור את העוול]

---

למעלה בתשובה:

לא יכולתי לסבול שיאמר על הקהל גזלני' ויבואו באונס כ"ש על החכם הנז' על כן עלה במחשבתי להעלות בכתב הדברים שאני סומך עליהם ואראה אותם אל המשכילי' ואל הנבוני' ויעיינו בהם הטב /היטב/ אם אפשר שיחזרו למוטב וירצו החכם הנז' במטו ובתחנוני' אם אפשר שיתרצה בזה ויחזרו למוטב הנה מה טוב ומה נעים ואם לא אני את נפשי הצלתי ולא אתפש עוד בעון. ואם אני טועה בדברי' אשר סמכתי בהם ומצד זה טעיתי בהוראה הנני חוזרני /חוזר/ בי שאיני אומר קבלו דעתי ומהאל אשאל העזר והיכולת.

(דק׳ 23.00)

הדבר הנבחר לעשות - לא לריב, להגיע לפשרה

הפוסק אומר שאני לא כל כך בטוח במה שאני אומר

בנזקי שכנים, ההלכה מובילה אותה לפשרה

[הערה -- דוד גדליה ---

: אחרי שקראתי את התשובה בשבת בנחת קצת קשה לי לדעת.

התשב"ץ מביא סדרה של הוכחות ממשניות מפורשות, ואח"כ גמרא וראשונים שנשמע כמו להשתמש בכללים וחוקים של מערכת הלכתית פנימית.  וכולם בצד של החכם הנזכר (בעל הבית הניזוק)

אבל אז הוא עושה תפנית, והוא אומר:

 פיסקא לקראת סוף התשובה:

אבל הרשב"א ז"ל בתשובה עם היותו חולק על ראיית הרב בעל העיטור ודחה ראיותיו מכל מקום הוא מודה בדינו שכך אמר בסוף אותה תשובה זה אני אומר לענין הלכה אבל מה אעשה והנה הרב בולם את פינו עם דברי הגאון ע"כ. והרא"ש ז"ל חולק בזה וא"ז הרב הגדול הרשב"ץ ובנו הרב רבי שלמה ז"ל רבני העיר הזאת קיימו דברי הגאונים ז"ל ודברי הרב בעל העיטור הלכה למעשה ואמרו דלא אמרינן ישראל הבא מחמת עכו"ם אלא לגריעותא. וא"כ אחר היותם רבני העיר ויש להם עמוד על מה שיסמוכו מי יכול לדחותם כ"ש אחר היות אין ראיה המכרחת לבטל דבריהם: 

ולא ברור לי איך לקרוא את הפיסקא הזאת, האם הכוונה שקיימת כלל בפסיקת הלכה, שרבני עיר קובעים את ההלכה כאשר יש מחלוקת בפוסקים?

והפיסקה הבאה די נחרצת, התשב"ץ מוקיע את הרעיון שסמכות גוי יקבע התנהגות.  פה נראה שהוא באמת חותר תחת כל כללי וחוקי הפסיקה

 : הנה בפיסקה הרגשית:

  שאני בוש הרבה מלשמוע הטענה הזאת כ"ש לכתבה בכתב כ"ש שתאמר נגד החכם י"א אחר היותו טוען ואומר דין ישראל כ"ש שתאמר בפני אנשים זרים מקהלות אחרות כדי שיתפרסם הדבר בשעת התפל' והוידוי שעל כיוצא בזה ראוי ללבוש שחורים ולהתכסות שחורים ולהרעיש כל הקהלות עליהם שאם עשו העכו"ם זו הדבר היינו זועקים ומתריעים ועכשיו יבואו ישראל ויעשוהו כ"ש אחר היותם קהל כי יחיד הגוזל את הרבים מצינו רבי' הגוזלים את היחיד לא מצינו

=-=-=-

דק׳ 28 - רעש בחצר

והנה הדבר גלוי לעינים אם קול אחד או ג' הוא מונע והעידו בו חכמינו ז"ל שהוא היזק ק"ו בנו של ק"ו קול הקהל בריעו על הבשר כ"ש קול של ליצנות שהוא אסור לשומעו 

ועם היות שקצת בני אדם רוצים לאמרו כ"ש לשמעו הכל לפי מה שהוא האדם שזה ת"ח ות"ח חס וחלילה שנאמר שירצה בזה ולא יהא זה אלא כההיא דאמרי' התם /ב"ב/ (כ"ג ע"א) דאמר להו רב יוסף לההוא אומני אפיקו לי קורקור מהכא 

ועם היות שהאומנים היו יושבים בחצירם ובמקומם ובשלהם היו עושי' מ"מ מצד היזק זה שהיה מגיע לו מנעם 

וכן פי' ר"י בעל התוספות וכן כ' הר"ם בפי"א מהל' הנזכרות וז"ל מי שהחזיק לעשות מלאכת דם או נבלות וכיוצא בהם במקומו ויבואו העורבים וכיוצא בהם בגלל הדם ויאכלו הרי הם מצערי' לחברו בקולן וצפצופן או בדם שברגליהם שהם יושבי' על האילנות ומלכלכין פירותיהם אם היה חברו קפדן או חולה שהצפצוף כזה מזיקו לו והפירות שלו נפסדין לו בדם חייב לבטל אותה מלאכה או ירחק עד שלא יבא היזק לחברו עכ"ל. 

ואם מפני קול הצפצוף של העוף אם הוא מזיק צריך להרחיק מכ"ש בקול קהל ומזה הניחו ר"ח והרמב"ן בכל מילת' דידוע דלית אינש סביל לה אין לה חזקה 

וכתב הרא"ש ז"ל בפסקיו כי חכמים לא נתנו כל השיעורין הנזכרים בפ' לא יחפור אלא במילת' דברירא להו אותו היזק ובריר להו עד כמה תהי' ההרחקה ולזה לא נתנו שיעור אחד בהרחקה לכלהו אלא כל אחד ואחד כפי מה שהוא באופן שלא יזיק. ולכן כל מילתא שאין ידוע שהמערער סובלן אף על פי שבני אדם סובלין אותו אין לו חזקה 

וכן כתב הריב"ש בח"ב ס"י בשם תשובת הרשב"א וכ"כ בפירש ההלכות ובחשן ולכן הגאונים הסכימו שירחיק בית הכסא מבור חברו חמשים אמה כדי שלא יטעים במי הבור. 

וא"כ לענין הנדון שלפנינו אחר היות החכם מן אניני הדעת בשמיעת קול הליצנו' כרב יוסף מפני הקרקור או הפסד הפירות וגם קול העם בריעו על הבשר ואנן סהדי שהוא קול גדול ועצום כ"ש בערבי שבתות וימים טובים והקול הוא היזק גדול להיותו מוסכם מכל הפוסקי' א"כ הקהל אינם יכולין לסמוך ולעשות שום בית המטבחיי' ועם היות הקהל הם בחצר אחרת הנה אם [לא] יהי' ביניהם שום (תרעומת) התערבו' אפשר להתלות בזה באוקמתיה [דאביי] אבל הנה כבר נדחה כ"ש אחר היות בית החכם יש בה יותר מעשרים חלונות וכלם פתוחים על אותו מקום בודאי כחצר אחת נינהו שהרי מצינו שמעכבים על דרך חלונות: 

״הרעיון של התשב״ץ לקחת את הטקסט ולפרק את הכלל שבו...ועכשיו אני נותן חופש״

באותה חצר (אביי) גם בחצר אחרת (רבא)

הרשב״א חנות בחצר

--

׳כל זה סגור, והדיון מיותר, טענה חזקה׳

׳בגלל שזה כל כך חזק זה בלתי אפשרי׳

צר סוביקטבי, אבל למה? חנות בחצר אסור במפורש (לפתוח חנות שמפריע לבעלי החצר)

עוול הפוך, עוול - שנוצר עיר שאין דרך לפתוח חנות

לכן התשב״ץ לא מדבר על איסור של חנות, אלא דבר שמפריע וזה סוביקטיבי, ולוקח את כל העולם של חנות מעולם הכלל לעולם של הקלסטורים

דק׳ 39.30

יותר קרוב או רחוק מהפרעה, לא כלל, אלא מרחק יחסי

דק׳ 41

׳התשב״ץ לוקח תענה מנצחת והופך אותה לחוטי עכביש׳

דק׳ 47

׳בית מטבחים צורך הציבור ולא סתם חנות, זה הפיל בחדר׳

דק׳ 50

- צדק הלכתי - צמוד להלכה - אבל אין כלל - קבוצה לוגי ברורה, קשור לקלסטר

[שאלה שעולה לי עכשיו - האם התשב״ץ מדבר על הלכות שכנים בעולם פרטי, אבל במדינת ישראל הלכות שכנים היא דין בכלל?  הפעלת כוח של דיני גויים היא פסולה, אבל של ישראל לא?  לשיטתי כוח תלוי בסקאלה של הערך.  אין דומה פתיחת חנות שמשרתת את השכנים, מספרה, חייט לבין חנות שמשרתת את המדינה, בית משפט לאומי...]

דק׳ 56

תחליף להסכמה זה רגולוציה, אני לא בטוח שהוא נכון בתפיסה ההלכתית

״המטרה של ההלכה היא לא לפתור את בעיית הבתי זיקוק, אלא להפוך את האנשים לאנשים טובים יותר״

[שוב אותה שאלה להעליתי למעלה, סקאלה, ותפיסה גאולתית - לשיטתתי, האיש הטוב יותר יש לו זהות לאומית גם, לכן תפקיד ההלכה ליצור אנשים טובים יותר חייב לכלול פתרון לבתי זיקוק, ותופעות לאומיות]

https://www.dropbox.com/scl/fi/sj7ohleovo4gvb97m0ni0/.mp4?dl=0&rlkey=x1qcnhagj5xfabl68efnw4aje

דק׳ 59

הרב אמר: המטרה של ההלכה היא לא לפתור את בעיית הבתי זיקוק, אלא להפוך את האנשים לאנשים טובים יותר

ואני חושב על השינוי שנרקם עם בניית המדינה, כאשר האדם הפרטי הוא גם אזרח מדינה יהודית, ויש לו זהות לאומית.  אז להפוך לאנשים טובים יותר, כולל להפוך לאזרחים טובים יותר, ולפתור את בעיית הבתי זיקוק?