מתני'
האומר לחולין שאוכל לך לא כשר ולא דכי טהור וטמא נותר ופיגולאסורכאימרא כדירים כעצים כאשים כמזבח כהיכל כירושליםנדר באחד מכל משמשי המזבח אע''פ שלא הזכיר קרבן ה''ז נדר בקרבןרבי יהודה אומרהאומר ירושלים לא אמר כלום:
[לרבי יהודה אי אפשר לקדש חפץ, ירושלים, אפשר רק להתפיס בדמות הקפוץ, כירושלים]
דף יא - א
גמ'
דף יא - א
גמ'
סברוה מאי לחולין לא לחולין ליהוי אלא קרבן
מני מתני' אי ר''מ לית ליה מכלל לאו אתה שומע הן
דתנן ר''מ אומר כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן אינו תנאי
אלא ר' יהודה היא אימא סיפא ר''י אומר האומר ירושלים לא אמר כלום מדסיפא ר' יהודה רישא לאו רבי יהודה היא כולה ר' יהודה היא והכי קתני שר' יהודה אומר האומר ירושלים לא אמר כלום וכי אמר כירושלים לר''י מי מיתסר והתניא ר' יהודה אומר האומר כירושלים לא אמר כלום עד שידור בדבר הקרב בירושלים כולה ר' יהודה היא ותרי תנאי אליבא דר''י
תניא
תניא
חולין החולין כחולין בין שאוכל לך ובין שלא אוכל לך מותר לחולין שאוכל לך אסור לחולין לא אוכל לך מותר רישא מני ר' מאיר היא דלית ליה מכלל לאו אתה שומע הין אימא סיפא לחולין לא אוכל לך מותר והתנן לקרבן לא אוכל לך ר' מאיר אוסר וקשיא לן הא לית ליה מכלל לאו אתה שומע הין ואמר רבי אבא נעשה כאומר לקרבן יהא לפיכך לא אוכל לך הכא נמי הכי קאמר ליה לא חולין ליהוי לפיכך לא אוכל לך האי תנא סבר לה כר' מאיר בחדא ופליג עליה בחדא סבר לה כותיה בחדא דלית ליה מכלל לאו אתה שומע הין ופליג עליה בחדא בקרבן רב אשי אמר הא דאמר לחולין והא דאמר לא לחולין דמשמע לא ליהוי חולין אלא כקרבן:
טהור וטמא נותר ופיגול אסור:
בעי רמי בר חמא
טהור וטמא נותר ופיגול אסור:
בעי רמי בר חמא
הרי עלי כבשר זבחי שלמים לאחר זריקת דמיםמהו אי דקאמר בהדין לישנא בהיתרא קא מתפיסאלא כגון דמחית בשר זבחי שלמים ומחית דהיתרא גביה ואמר זה כזהמאי בעיקרו קא מתפיס או בהיתרא קא מתפיס
(דף יב - א)
אמר רבא
תא שמענותר ופיגול
והא נותר ופיגול לאחר זריקת דמים הוא
אמר ליה רב הונא בריה דרב נתן
בנותר של עולה
אמר ליה אם כן ליתני בבשר עולה
לא מיבעיא קאמר לא מיבעיא בשר עולה דאסור דהא בקרבן קא מתפיס
נותר ופיגול דעולה איצטריכא ס''ד אמינא כאיסור נותר כאיסור פיגול
והוה ליה כמתפיס בדבר האסור ולא מיתסר קמ''ל
[דבר האסור, כמו בכור למטה, קמ״ל משום שזה לא נולד באיסור אין זה דומה לבכור]
מיתיבי
איזהו איסר האמור בתורהאמר הריני שלא אוכל בשר ושלא אשתה יין כיום שמת בו אביו כיום שמת בו רבו כיום שנהרג בו גדליה בן אחיקם כיום שראיתי ירושלים בחורבנהואמר שמואל והוא שנדור באותו היום
היכי דמי לאו כגון דקאי בחד בשבא דמית ביה אבוה
ואע''ג דאיכא טובא חד בשבא דהיתרא וקתני אסור
ש''מ בעיקר הוא מתפיס
דשמואל הכי איתמר
אמר שמואל והוא שנדור ובא מאותו היום ואילך
אמר רבינא
ת''ש
כחלת אהרן וכתרומתו מותר
הא כתרומת לחמי תודה אסור
דף יב - ב
והא תרומת לחמי תודה לאחר זריקת דמים היא
דף יב - ב
והא תרומת לחמי תודה לאחר זריקת דמים היא
אימא כתרומת הלשכה אסור אבל תרומת לחמי תודה מאי מותר
ליתני לחמי תודה וכ''ש תרומתו
הא קמ''ל תרומת לחמי תודה תרומתו היא
ואי בעית אימא
תרומת לחמי תודה נמי קודם זריקת דמים הוא כגון דאפרשינהו בלישה
וכי הא דאמר רב טובי בר קיסנא אמר שמואל לחמי תודה שאפאן בארבע חלות יצא
והכתיב ארבעים למצוה והא בעי למשקל תרומה
וכי תימא דשקיל חדא ריפתא על כולה
והתנן {ויקרא ז-יד} אחד מכל קרבן שלא יטול מקרבן על חבירו
וכי תימא דשקיל פרוסה מכל חד וחד
והתנן אחד שלא יטול פרוסה
אלא דאפרשינהו בלישה
דשקיל חדא מחמץ וחדא מן חלות וחדא מן רקיקים וחדא מן רבוכה
לימא כתנאי
הרי עלי כבכוררבי יעקב אוסרורבי יהודה מתיר
היכי דמי
אי נימא לפני זריקת דמים מאי טעמא דמאן דשריואי לאחר זריקת דמים מאי טעמא דמאן דאסר
אלא לאו
(דף יג - א)דמחית בשר בכור ומחית בשר דהאיך גביה ואמר זה כזה ותנאי היא
לא דכולי עלמא לפני זריקת דמים
ומ''ט דמאן דשרי
אמר קרא {במדבר ל-ג} כי ידור עד שידור בדבר הנדורלאפוקי בכור דדבר האסור הוא
ומאן דאסר
אמר קרא {במדבר ל-ג} לה' לרבות דבר האסור
ומאן דשרי לה' מאי עביד ליה
מיבעי ליה למתפיס בחטאת ואשם
ומה ראית לרבות חטאת ואשם ולהוציא את הבכור
מרבה אני חטאת ואשם שהוא מתפיס בנדר
ומוציא אני את הבכור שהוא קדוש ממעי אמו
ומאן דאסר בכור נמי מתפיסו בנדר הוא
דתניא משום רבי אמרו
מנין לנולד בכור בתוך ביתו שמצוה להקדישו
שנאמר {דברים טו-יט} הזכר תקדיש
ומאן דשרי כי לא מקדיש ליה מי לא מיקדיש:
[אני מבין שקיימת שתי אנרגיות, פעם קראתי להם כך: (אנרגיית אצילות מביאה בריאה,) יצירה היא האנרגיה שמביא לידי עשיה, יצירה היא אנרגיה מכני, סיבה ומסובב, ועשיה היא הפעולה, עבודה, עם האנרגיה הזאת. וכך נראה לי שקדושת בכור, היא באה ממקום אחר, נכון שהתוצר היא חפץ אסור, אבל נדרים מצריך אנרגיה שמביא לידי איסור ולא האיסור עצמה. ואולי לפני זריקת דם קיימת פוטנציאל (של היתר) וזה אנחנו מחפשים, מקרים של אנרגיה, פוטנציאל, ולא של תוצר.
כלומר, לשיטתי, ההתגשמות של קודש בחולין שקורא בנדר, היא לא יצירת האיסור, היא יכולת יצירת האיסור. אני מרגיש יותר טוב. כלומר אין יכולת באמת לגשם קודש במעשה (אין דרך לגשם את עולם הבריאה בעולם המעשה) אבל אולי יש דרך לגשם את עולם הבריאה בעולם היצירה, או אפשר שיש דרך לראות האנרגיה הנמצאת בעולם המעשה ביטוי לגישום של עולם הבריאה.
]
כאימרא כדירים:
תנא אימרא לאימרא כאימרא דירים לדירים כדירים עצים לעצים כעצים אישים לאישים כאישים מזבח למזבח כמזבח היכל להיכל כהיכל ירושלים לירושלים כירושלים כולן שאוכל לך אסור לא אוכל לך מותר מאן שמעינן ליה דלא שני ליה אימרא לאימרא כאימרא רבי מאיר היא אימא סיפא וכולן לא אוכל לך מותר והתנן לקרבן לא אוכל לך רבי מאיר אוסר ואמר רבי אבא נעשה כאומר לקרבן יהא לפיכך לא אוכל לך לא קשיא הא דאמר לא לאימרא הא דאמר לאימרא:
האומר קרבן עולה מנחה חטאת תודה שלמים שאני אוכל לך
אסור
רבי יהודה מתיר
הקרבן כקרבן קרבן שאוכל לך אסור
לקרבן לא אוכל לך
רבי מאיר אוסר:
גמ'
קתני קרבן הקרבן כקרבן שאוכל לך אסור סתמא תנא כרבי מאיר דלא שני ליה בין אימרא לאימרא [אי ר''מ הא] דקתני הקרבן שאוכל לך אסור והתניא מודים חכמים לרבי יהודה באומר הא קרבן והא עולה והא מנחה והא חטאת שאוכל לך שמותר שלא נדר זה אלא בחיי קרבן
דף יג - ב
לא קשיא הא דאמר הא קרבן והא דאמר הקרבן מאי טעמא חיי קרבן קאמר קתני לקרבן לא אוכל לך רבי מאיר אוסר והא לית ליה לרבי מאיר מכלל לאו אתה שומע הן אמר רבי אבא נעשה כאומר לקרבן יהא לפיכך לא אוכל לך:
דף יג - ב
לא קשיא הא דאמר הא קרבן והא דאמר הקרבן מאי טעמא חיי קרבן קאמר קתני לקרבן לא אוכל לך רבי מאיר אוסר והא לית ליה לרבי מאיר מכלל לאו אתה שומע הן אמר רבי אבא נעשה כאומר לקרבן יהא לפיכך לא אוכל לך:
האומר לחבירו קונם פי מדבר עמך ידי עושה עמך רגלי מהלכת עמך
אסור:
גמ'
ורמינהו חומר בשבועות מבנדרי' ובנדרים מבשבועו' חומר בנדרים שהנדרים חלין על המצוה כברשות מה שאין כן בשבועות וחומר בשבועות שהשבועות חלות על דבר שיש בו ממש ושאין בו ממש מה שאין כן בנדרים
אמר רב יהודה
באומר יאסר פי לדיבורי ידי למעשיהם רגלי להילוכן
דיקא נמי דקתני פי מדבר עמך ולא קתני שאני מדבר עמך:
[נדרים - גישום, ממשות]
