יש מעשים שפוקדים את העם, המנחיכים את הפרט, אף על פי שהם מעשי העם. אני חושב על הצלת חטופים ושבויים. מצד אחד, אין דבר יותר כללי, פגיע יותר גדולה מציבור מהביזוי עמו, לקיחת שבויים, פגיעה בשלימות העם. ומצד שני, הפרט היחיד בשבי היא פרטי מאוד.
וישב ממני שבי, הפסוק שבו עם, כנעני כנראה עמלקי, שוב לוקח שבי, אבל המדרש מביא אותנו להבין שזה פרט, ושפחה, ואולי הנקודה היא שכבוד העם, ולא פרט בכלל.
זכור ךי שיוסף התקשר אלי לפנות בוקר, 4, 5 בדרך חזרה מפעולה, לשתף אותי בחייו, מתי זמן תפילין, קרית שמע. פעם לפני פעולה הוא דן שאל אותי מתי מש ראות לפנות בוקר, מיכיר את חברו, כלומר מתי הם צריכים להיכנס לכפר לפעולה, ויכירו מי מי...כאילו אני יודע יותר טוב מגוגל...
בהלכות קרבנות כבוד הנשיא והעם מציגים שלושה מתוך ארבע קורבנות חטאת, והנפש הפרטי קורבן הרביעי. אנחנו דנו, האם הקורבנות ציבור הם קורבנות של בעלות הציבור וקיים ׳חטא׳ לציבור? קשה להבין כיצד יש חטא כרת לכל הציבור, אין חטאים בעולם הבריאה ונצח ישראל לא ישקר. ואולם חטא העגל, חטא של פרטים, ביום פקדת פקדתי, מסביר שהחטא היא של יחידים, אלו שעשו מעשה ואלו שלא מחו, והציבור נפרד, ונפקד בפרטים, ולכן שוב אין ציבור חוטא יש יחידים.
אבל בכל זאת יש קורבן לנשיא, לעם, עבודה זרה לעם, .... זה חטאים פרטיים?
פגישה עם מציאות עילית, לאומית כמו הקהל, היא משמעותית אבל לא טראומיתית, פגישה אם מציאות שהיא רב גווניתית, גם לאומית וגם פרטית יוצרת תנועה מקצה לקצה, טראומיתית, התנועה של אבל פרטי מול אבל לאומי שאנו חווים כעת.
נראה לי, דוגמא לזה בפרשת ויקרא,התנועה של נשיא אשר יחטא.
כָּל קָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר זְכָרִים. וְכֵן חַטָּאוֹת שֶׁל צִבּוּר מִן הָעֵז אוֹ מִן הַבָּקָר. וְאֵין בָּהֶן מִן הַכְּבָשִׂים. וְכָל עוֹלוֹת הַצִּבּוּר מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הַבָּקָר. וְאֵין לָהֶן עוֹלָה מִן הָעֵז. כָּל חַטַּאת יָחִיד נְקֵבָה וְתֵאָכֵל לַכֹּהֲנִים וְאֵינָהּ בָּאָה מִן הַבָּקָר. חוּץ מִשָּׁלֹשׁ חַטָּאוֹת. חַטַּאת נָשִׂיא שֶׁהִיא עֵז וְנֶאֱכֶלֶת. וְחַטַּאת כֹּהֵן מָשִׁיחַ שֶׁהוּא פַּר וְנִשְׂרֶפֶת וְהוּא פַּר הַבָּא עַל כָּל הַמִּצְוֹת. וְהַשְּׁלִישִׁי פַּר שֶׁמֵּבִיא כֹּהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים וְהוּא חַטָּאת וְנִשְׂרָף:
פה נראה שהרמב״ם פוסק שנשיא וכהן משיח חטאות יחיד. אבל חטאת של עיני הציבור, פר העלם דבר, כנראה כללי יותר, וכך מוכח מההמשך.
כָּל חַטָּאוֹת שֶׁל צִבּוּר נֶאֱכָלוֹת חוּץ מִשָּׂעִיר שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁחֲבֵרוֹ מִשְׁתַּלֵּחַ. וְכֵן שְׂעִירֵי עֲבוֹדָה זָרָה וּפַר הֶעְלֵם נִשְׂרָפִין. וּפַר הַבָּא עַל כָּל הַמִּצְוֹת וּפַר הֶעְלֵם נִקְרָאִים פָּרִים הַנִּשְׂרָפִין. וּשְׂעִירֵי עֲבוֹדָה זָרָה נִקְרָאִים שְׂעִירִים הַנִּשְׂרָפִין. הָא לָמַדְתָּ שֶׁחָמֵשׁ חַטָּאוֹת הֵם הַנִּשְׂרָפוֹת. שְׁתַּיִם לַיָּחִיד וְשָׁלֹשׁ לַצִּבּוּר:
עוד מעניין, בנשיא כתוב:
אֲשֶׁ֥ר נָשִׂ֖יא יֶֽחֱטָ֑א וְעָשָׂ֡ה אַחַ֣ת מִכָּל־מִצְות֩ ה׳ אֱלֹקיו אֲשֶׁ֧ר לֹא־תֵעָשֶׂ֛ינָה בִּשְׁגָגָ֖ה וְאָשֵֽׁם׃
אֽוֹ־הוֹדַ֤ע אֵלָיו֙ חַטָּאת֔וֹ אֲשֶׁ֥ר חָטָ֖א בָּ֑הּ וְהֵבִ֧יא אֶת־קָרְבָּנ֛וֹ שְׂעִ֥יר עִזִּ֖ים זָכָ֥ר תָּמִֽים׃
וְאִם־נֶ֧פֶשׁ אַחַ֛ת תֶּחֱטָ֥א בִשְׁגָגָ֖ה מֵעַ֣ם הָאָ֑רֶץ בַּ֠עֲשֹׂתָהּ אַחַ֨ת מִמִּצְות ה׳ אֲשֶׁ֥ר לֹא־תֵעָשֶׂ֖ינָה וְאָשֵֽׁם׃
א֚וֹ הוֹדַ֣ע אֵלָ֔יו חַטָּאת֖וֹ אֲשֶׁ֣ר חָטָ֑א וְהֵבִ֨יא קָרְבָּנ֜וֹ שְׂעִירַ֤ת עִזִּים֙ תְּמִימָ֣ה נְקֵבָ֔ה עַל־חַטָּאת֖וֹ אֲשֶׁ֥ר חָטָֽא׃
כלומר בנשיא העשייה בשגגה, ואילו ביחיד החטא בשגגה. נראה לשיטתי, הנשיא לא עושה מעשה חטא, בעולם המעשה. ובכל זאת הוא פרט, יש עשיה בשגגה, אבל לא בחטא.
