הרמב״ם במורה נבוכים חלק ראשון פרק ב׳ מבדיל בין בחירה חופשית שחל כבר לפני אכילה מעץ הדעת בחירה בין אמת ושקר לבין שיפוט בין טוב ורע שחל אחרי אכילה מעץ הדעת.
חכם יוסף פאור בספרו על המורה האדם המיסטי בדף 139 מסביר על בסיס הרמב״ם במורה חלק שני שבגן עדן לא היה עץ הדעת נטוע במקרא רק מופיע שהקב״ה נטע עץ החיים. והנחש שהיא היצר הרע כיוון את דעתה של האישה לראות בחיים טוב ורע. כלומר עצם הפעולה לראות בעץ החיים טוב ורע היא שגרמה ליציאה מגן עדן.
לשיטתי הרמב״ם בחלק א פרק ב מגדיר עולם הבריאה שבה יש רק אמת ושקר ועולם המעשה שיש בה שיפוט וטוב ורע.
ולכן בעולם הבריאה יש בחירה חופשית לשיטתי יותר חזק רק בעולם הבריאה יש בחירה חופשית אני בוחר לקשר בין דברים וליצור אינפורמציה ואני בוחר להזמין את האצילות של קב״ה לראות מבחוץ ולתת משמעות. הבחירה שלי להזמין את קב״ה לתוך חיי היא בחירה בחיים.
וזה מפרש כיצד אפשר לקב״ה להשפיע בעולם שלי מבלי לבטל את הבחירה חופשית שלי שהרי אני בחרתי לתת לקב״ה להשפיע עלי.
עוד נראה שבתורה אין מושג של בחירה בין טוב ורע. בפרשת וילך כתוב ובחרת בחיים.
