ראיתי את השאלה אצל הגרי״צ סולוביציק, והוא תמה על הקושיא של תוספות, ההשווה בין חלקי קורבן, לבין שתי הלחם וכבשי עצרת.
לא בטוח מה השאלה, אבל תוספות מחלק בין גוף הקורבן, הדברים שעולים על המזבח, שהם בשר ונסך, כלומר אע״פ שמדובר בשני מרכיבים שונים, משום שהם עולים על המזבח מתאחדים לגוף קורבן אחד. המדד הוא אכילת מזבח, שמגדיר ׳קורבן׳.
אצלנו, שתי הכבשים ושתי הלחם יש להם זיקה אחר שחיטה, או אחר שחיטה וזריקה, והשאלה אם הם גוף אחד וקורבן אחד עומד, ונראה שהגמרא שלנו מבין שקיימות שתי קורבנות עם זיקה ולא קורבן אחד. אלא שהדין של עמוד וחטא, מביא מקרה שבו הגדר של ׳מילתא אחד׳ נמשך מעבר לזמן, עם גת עליון ותחתון.
בפשט נתקשה לנו השאלה של ׳חטאת בחטאת׳ -- ואולי הכוונה לאותה בהמה אבל שתי חלקים ממנה, חלב ושומן שנתערבו. אבל לומר שמדובר על שתי בהמות ושתי בעלים קשה מאוד.
גם האמירה שנדחית בקצת שכבשי עצרת דומים לחטאת - כנראה משום שמופיעים בקבוצת הקורבנות המובאות באותה יום -- וזה מאחד אותם לגוף קורבן אחד, וזה נדחה נדמה לי לכיוון שתי מילתאות.
צריך לחשוב מה הקשר לשתי הפרשיות וישוב הארץ, נראה בפשטות שפרשת במדבר ושתי הלחם של ארץ ישראל מילתא אחד, ואילו פרשת ויקרא וסדר החג שתי מילתאות
כלומר יש גבול עד כמה אפשר למתוח את ההפשטה ולהגיד הכל אחד, מדוע?
מדוע ארץ ישראל מאחד ואילו החג לא?
זכור לי דיון על ׳מקרא קודש׳ לגבי שמיני עצרת, שחסר האמירה הזאת, ואותה דבר, יש לי הרגשה שעצרת לא ממש חג, ולא ממש מקרא קודש, ולכן אין היום מאחד -- ואולי זה חוזר למחלוקת המפורסמת -- הכל מודים שבעצרת כולה לה׳
הייתי מצפה שחג סוכות וחג המצות כן יאחד את הקורבנות לחטיבה אחת
