מתני׳
בָּא לוֹ כֹּהֵן גָּדוֹל לִקְרוֹתאִם רָצָה לִקְרוֹת בְּבִגְדֵי בוּץ קוֹרֵאוְאִם לָאו קוֹרֵא בְּאִצְטְלִית לָבָן מִשֶּׁלּוֹ
חַזַּן הַכְּנֶסֶת נוֹטֵל סֵפֶר תּוֹרָה, וְנוֹתְנוֹ לְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת, וְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת נוֹתְנוֹ לַסְּגָן,וְהַסְּגָן נוֹתְנוֹ לְכֹהֵן גָּדוֹל, וְכֹהֵן גָּדוֹל עוֹמֵד וּמְקַבֵּל,
וְקוֹרֵא בְּ״אַחֲרֵי מוֹת״ וְ״אַךְ בֶּעָשׂוֹר״,וְגוֹלֵל סֵפֶר תּוֹרָה וּמַנִּיחוֹ בְּחֵיקוֹ וְאוֹמֵר:יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁקָּרָאתִי לִפְנֵיכֶם כָּתוּב כָּאן״וּבֶעָשׂוֹר״ שֶׁבְּחוֹמֶשׁ הַפְּקוּדִים קוֹרֵא עַל פֶּה.וּמְבָרֵךְ עָלֶיהָ שְׁמוֹנֶה בְּרָכוֹת:עַל הַתּוֹרָה, וְעַל הָעֲבוֹדָה, וְעַל הַהוֹדָאָה, וְעַל מְחִילַת הֶעָוֹן,וְעַל הַמִּקְדָּשׁ בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְעַל יִשְׂרָאֵל בִּפְנֵי עַצְמָן, וְעַל יְרוּשָׁלַיִם בִּפְנֵי עַצְמָהּ,וְעַל הַכֹּהֲנִים בִּפְנֵי עַצְמָן,וְעַל שְׁאָר הַתְּפִלָּה.
הָרוֹאֶה כֹּהֵן גָּדוֹל כְּשֶׁהוּא קוֹרֵא אֵינוֹ רוֹאֶה פַּר וְשָׂעִיר הַנִּשְׂרָפִיןוְהָרוֹאֶה פַּר וְשָׂעִיר הַנִּשְׂרָפִין אֵינוֹ רוֹאֶה כֹּהֵן גָּדוֹל כְּשֶׁהוּא קוֹרֵא
וְלֹא מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאיאֶלָּא שֶׁהָיְתָה דֶּרֶךְ רְחוֹקָהוּמְלֶאכֶת שְׁנֵיהֶן שָׁוָה כְּאַחַת
גְּמָ׳
מִדְּקָתָנֵי בְּאִצְטְלִית לָבָן מִשֶּׁלּוֹמִכְּלָל דִּקְרִיאָה לָאו עֲבוֹדָה הִיאוְקָתָנֵי אִם רָצָה לִקְרוֹת בְּבִגְדֵי בוּץ קוֹרֵאשָׁמְעַתְּ מִינַּהּ
בִּגְדֵי כְהוּנָּה נִיתְּנוּ לֵיהָנוֹת בָּהֶן
דִּילְמָא שָׁאנֵי קְרִיאָהדְּצוֹרֶךְ עֲבוֹדָה הִיאדְּאִיבַּעְיָא לַן
בִּגְדֵי כְהוּנָּה
נִיתְּנוּ לֵיהָנוֹת בָּהֶן
אוֹ
לֹא נִיתְּנוּ לֵיהָנוֹת בָּהֶן
תָּא שְׁמַעלֹא הָיוּ יְשֵׁנִים בְּבִגְדֵי קוֹדֶשׁשֵׁינָה הוּא דְּלָא, הָא מֵיכָל אָכְלִידִּילְמָא שָׁאנֵי אֲכִילָה
דְּצוֹרֶךְ עֲבוֹדָה הִיא,
כִּדְתַנְיָא: ״וְאָכְלוּ אוֹתָם אֲשֶׁר כּוּפַּר בָּהֶם״מְלַמֵּד שֶׁהַכֹּהֲנִים אוֹכְלִים וּבְעָלִים מִתְכַּפְּרִין
שֵׁינָה הוּא דְּלָא
הָא הַלּוֹכֵי מְהַלְּכִי
בְּדִין הוּא דְּהַלּוֹכֵי נָמֵי לָאוְסֵיפָא אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ
פּוֹשְׁטִין וּמְקַפְּלִין וּמַנִּיחִין תַּחַת רָאשֵׁיהֶם
(ס״ט א)
=-==-
[אני חושב על היחס בין איסור כלאים לבין מצוות עבודה, מדוע הם באותה דרגה כדאי שנוכל להגיד עשה דוחה לא תעשה? נראה מסוף הסוגיא שדווקא מקום המקדש מתיר את איסור הכלאים ולא מצוות העבודה...]
[גם חושב על תפקיד הסיפור, שמעון הצדיק מקבל תפיסה אוניברסליט - מלך העולם רואה אותו, או בגדיו]
פּוֹשְׁטִין וּמְקַפְּלִין וּמַנִּיחִין אוֹתָן תַּחַת רָאשֵׁיהֶן
שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ
בִּגְדֵי כְּהוּנָּה נִיתְּנוּ לֵיהָנוֹת בָּהֶן
אָמַר רַב פָּפָּא
לָא תֵּימָא תַּחַת רָאשֵׁיהֶן, אֶלָּא אֵימָא כְּנֶגֶד רָאשֵׁיהֶן
אָמַר רַב מְשַׁרְשְׁיָא
שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ תְּפִילִּין מִן הַצַּד שַׁפִּיר דָּמֵי.
[מוזר, אולי הנקודה היא להרחיק את השיח מקדושת עבודה לקדושה אחרת, תפילין קדושת הגוף. כלומר הסיבה שבגדי כהונה לא ניתנין ליהנות מהם משום שיש בהם קדושת הגוף כמו תפילין - ולא קשור לעבודת המקדש]
הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא דִּכְנֶגֶד רָאשֵׁיהֶן,
דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ תַּחַת רָאשֵׁיהֶן, וְתִיפּוֹק לִי מִשּׁוּם כִּלְאַיִם דְּהָא אִיכָּא אַבְנֵט
וּנְהִי נָמֵי דְּנִיתְּנוּ לֵיהָנוֹת בָּהֶן הָא מִתְהֲנֵי מִכִּלְאַיִם
[עוד הרחקה בעבודה, איסור הנאה לא מקודשת עבודה, ולא מקודשת הגוף, אלא איסור כלאים -- אבל זה מחזיר את השאלה ההפוכה, שבסופו של דבר לובשים כלאים לעבודה...]
הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר אַבְנֵטוֹ שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל זֶה הוּא אַבְנֵטוֹ שֶׁל כֹּהֵן הֶדְיוֹט. אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר אַבְנֵטוֹ שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל לֹא זֶה הוּא אַבְנֵטוֹ שֶׁל כֹּהֵן הֶדְיוֹט, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר!
[אני לא מבין מדוע חזרו לכהן גדול?! עד עכשיו דברנו על כהן הדיוט - וסתם בגדי כהונה נתנו ליהנות או לא]
וְכִי תֵּימָא: כִּלְאַיִם בִּלְבִישָׁה וְהַעֲלָאָה הוּא דַּאֲסִיר, בְּהַצָּעָה שְׁרֵי, וְהָתַנְיָא: ״לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ״, אֲבָל אַתָּה מוּתָּר לְהַצִּיעוֹ תַּחְתֶּיךָ. אֲבָל אָמְרוּ חֲכָמִים: אָסוּר לַעֲשׂוֹת כֵּן, שֶׁמָּא תִּיכָּרֵךְ נִימָא אַחַת עַל בְּשָׂרוֹ.
[כלומר עוד יותר קשה מדוע אפשר ללבוש בגדי כהונה, אין זה גזרה ׳שמא תיכרך נימא׳, אלא דאורייתא אסור ללבוש כלאים...]
וְכִי תֵּימָא דְּמַפְסֵיק לֵיהּ מִידֵּי בֵּינֵי בֵּינֵי — וְהָאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פַּזִּי אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר רַבִּי מִשּׁוּם קְהָלָא קַדִּישָׁא שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם: אֲפִילּוּ עֶשֶׂר מַצָּעוֹת זוֹ עַל גַּב זוֹ וְכִלְאַיִם תַּחְתֵּיהֶן — אָסוּר לִישַׁן עֲלֵיהֶן. אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינַּהּ: כְּנֶגֶד רָאשֵׁיהֶן, שְׁמַע מִינַּהּ.
[עוד יותר קשה, שהרי בגדי כהונה אסור שיפסיק ביני לביני, אז ממש אסור ללבוש בגדי כהונה]
רַב אָשֵׁי אָמַר: לְעוֹלָם תַּחַת רָאשֵׁיהֶן, וְהָא קָא מִתְהֲנֵי מִכִּלְאַיִם — בִּגְדֵי כְהוּנָּה קָשִׁין הֵן. כִּי הָא דְּאָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: הַאי נַמְטָא גַּמְדָּא דְּנַרֶשׁ — שַׁרְיָא.
[אז רב פפא מביא אותנו לבעיה, אין פתרון לרב פפא, בגדי כהונה מבטלין איסור כלאים, ולא נראה משום קדושת עבודה -- או אפשר שכן, רק לא מוזכר...הסיום של הסוגיא מדבר על קדושת מקום...
הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר אַבְנֵטוֹ שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל זֶה הוּא אַבְנֵטוֹ שֶׁל כֹּהֵן הֶדְיוֹט. אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר אַבְנֵטוֹ שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל לֹא זֶה הוּא אַבְנֵטוֹ שֶׁל כֹּהֵן הֶדְיוֹט, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר!
[אני לא מבין מדוע חזרו לכהן גדול?! עד עכשיו דברנו על כהן הדיוט - וסתם בגדי כהונה נתנו ליהנות או לא]
וְכִי תֵּימָא: כִּלְאַיִם בִּלְבִישָׁה וְהַעֲלָאָה הוּא דַּאֲסִיר, בְּהַצָּעָה שְׁרֵי, וְהָתַנְיָא: ״לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ״, אֲבָל אַתָּה מוּתָּר לְהַצִּיעוֹ תַּחְתֶּיךָ. אֲבָל אָמְרוּ חֲכָמִים: אָסוּר לַעֲשׂוֹת כֵּן, שֶׁמָּא תִּיכָּרֵךְ נִימָא אַחַת עַל בְּשָׂרוֹ.
[כלומר עוד יותר קשה מדוע אפשר ללבוש בגדי כהונה, אין זה גזרה ׳שמא תיכרך נימא׳, אלא דאורייתא אסור ללבוש כלאים...]
וְכִי תֵּימָא דְּמַפְסֵיק לֵיהּ מִידֵּי בֵּינֵי בֵּינֵי — וְהָאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פַּזִּי אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר רַבִּי מִשּׁוּם קְהָלָא קַדִּישָׁא שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם: אֲפִילּוּ עֶשֶׂר מַצָּעוֹת זוֹ עַל גַּב זוֹ וְכִלְאַיִם תַּחְתֵּיהֶן — אָסוּר לִישַׁן עֲלֵיהֶן. אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינַּהּ: כְּנֶגֶד רָאשֵׁיהֶן, שְׁמַע מִינַּהּ.
[עוד יותר קשה, שהרי בגדי כהונה אסור שיפסיק ביני לביני, אז ממש אסור ללבוש בגדי כהונה]
רַב אָשֵׁי אָמַר: לְעוֹלָם תַּחַת רָאשֵׁיהֶן, וְהָא קָא מִתְהֲנֵי מִכִּלְאַיִם — בִּגְדֵי כְהוּנָּה קָשִׁין הֵן. כִּי הָא דְּאָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: הַאי נַמְטָא גַּמְדָּא דְּנַרֶשׁ — שַׁרְיָא.
[אז רב פפא מביא אותנו לבעיה, אין פתרון לרב פפא, בגדי כהונה מבטלין איסור כלאים, ולא נראה משום קדושת עבודה -- או אפשר שכן, רק לא מוזכר...הסיום של הסוגיא מדבר על קדושת מקום...
ורב אשי פותר לנו את הבעיה, אבל בכאילו, שבגדי כהונה קשין, אבל זה ממש נגד התורה, לובשים בגדי כלאים ועוברים על איסור, אלא שיש איזה פתרון דחוק, רב אשי לא אומר שעבודת המקדש דוחה את איסור כלאים]
תָּא שְׁמַע: בִּגְדֵי כְהוּנָּה, הַיּוֹצֵא בָּהֶן לַמְּדִינָה אָסוּר. וּבַמִּקְדָּשׁ, בֵּין בִּשְׁעַת עֲבוֹדָה בֵּין שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת עֲבוֹדָה מוּתָּר, מִפְּנֵי שֶׁבִּגְדֵי כְהוּנָּה נִיתְּנוּ לֵיהָנוֹת בָּהֶן. שְׁמַע מִינַּהּ.
[מותר ליהנות בהם רק במקדש! לא סתם ניתנו ליהנות מהם, קדושת המקום דוחה כלאים]
וּבַמְּדִינָה לָא? וְהָתַנְיָא: בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה [בְּטֵבֵת] יוֹם הַר גְּרִזִים [הוּא], דְּלָא לְמִסְפַּד?
[מותר ליהנות בהם רק במקדש! לא סתם ניתנו ליהנות מהם, קדושת המקום דוחה כלאים]
וּבַמְּדִינָה לָא? וְהָתַנְיָא: בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה [בְּטֵבֵת] יוֹם הַר גְּרִזִים [הוּא], דְּלָא לְמִסְפַּד?
[ניסיון להרחיב, ולומר שאין זה תלוי במקום אלא בתפקיד - והמסקנה שאכן כן תלוי במקום]
יוֹם שֶׁבִּקְּשׁוּ כּוּתִיִּים אֶת בֵּית אֱלֹהֵינוּ מֵאֲלֶכְּסַנְדְּרוֹס מוֹקְדוֹן לְהַחְרִיבוֹ, וְנָתְנוּ לָהֶם. בָּאוּ וְהוֹדִיעוּ אֶת שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק. מֶה עָשָׂה? לָבַשׁ בִּגְדֵי כְהוּנָּה, וְנִתְעַטֵּף בְּבִגְדֵי כְהוּנָּה, וּמִיַּקִּירֵי יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ, וַאֲבוּקוֹת שֶׁל אוֹר בִּידֵיהֶן. וְכל הַלַּיְלָה, הַלָּלוּ הוֹלְכִים מִצַּד זֶה, וְהַלָּלוּ הוֹלְכִים מִצַּד זֶה, עַד שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר.
כֵּיוָן שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר, אָמַר לָהֶם: מִי הַלָּלוּ? אָמְרוּ לוֹ: יְהוּדִים שֶׁמָּרְדוּ בְּךָ. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְאַנְטִיפַּטְרֵס זָרְחָה חַמָּה וּפָגְעוּ זֶה בָּזֶה. כֵּיוָן שֶׁרָאָה לְשִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק, יָרַד מִמֶּרְכַּבְתּוֹ וְהִשְׁתַּחֲוָה לְפָנָיו. אָמְרוּ לוֹ: מֶלֶךְ גָּדוֹל כְּמוֹתְךָ יִשְׁתַּחֲוֶה לִיהוּדִי זֶה?! אָמַר לָהֶם: דְּמוּת דְּיוֹקְנוֹ שֶׁל זֶה מְנַצַּחַת לְפָנַי בְּבֵית מִלְחַמְתִּי.
אָמַר לָהֶם: לָמָּה בָּאתֶם? אָמְרוּ: אֶפְשָׁר בַּיִת שֶׁמִּתְפַּלְּלִים בּוֹ עָלֶיךָ וְעַל מַלְכוּתְךָ שֶׁלֹּא תֶּחְרַב, יַתְעוּךָ גּוֹיִם לְהַחְרִיבוֹ? אָמַר לָהֶם: מִי הַלָּלוּ? אָמְרוּ לוֹ: כּוּתִיִּים הַלָּלוּ, שֶׁעוֹמְדִים לְפָנֶיךָ. אָמַר לָהֶם: הֲרֵי הֵם מְסוּרִין בִּידֵיכֶם.
מִיָּד נְקָבוּם בְּעִקְבֵיהֶם וּתְלָאוּם בְּזַנְבֵי סוּסֵיהֶם, וְהָיוּ מְגָרְרִין אוֹתָן עַל הַקּוֹצִים וְעַל הַבַּרְקָנִים, עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְהַר גְּרִיזִים. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעוּ לְהַר גְּרִיזִים — חֲרָשׁוּהוּ, וּזְרָעוּהוּ כַּרְשִׁינִין, כְּדֶרֶךְ שֶׁבִּקְּשׁוּ לַעֲשׂוֹת לְבֵית אֱלֹהֵינוּ. וְאוֹתוֹ הַיּוֹם עֲשָׂאוּהוּ יוֹם טוֹב.
אִי בָּעֵית אֵימָא: רְאוּיִין לְבִגְדֵי כְהוּנָּה.
יוֹם שֶׁבִּקְּשׁוּ כּוּתִיִּים אֶת בֵּית אֱלֹהֵינוּ מֵאֲלֶכְּסַנְדְּרוֹס מוֹקְדוֹן לְהַחְרִיבוֹ, וְנָתְנוּ לָהֶם. בָּאוּ וְהוֹדִיעוּ אֶת שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק. מֶה עָשָׂה? לָבַשׁ בִּגְדֵי כְהוּנָּה, וְנִתְעַטֵּף בְּבִגְדֵי כְהוּנָּה, וּמִיַּקִּירֵי יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ, וַאֲבוּקוֹת שֶׁל אוֹר בִּידֵיהֶן. וְכל הַלַּיְלָה, הַלָּלוּ הוֹלְכִים מִצַּד זֶה, וְהַלָּלוּ הוֹלְכִים מִצַּד זֶה, עַד שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר.
כֵּיוָן שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר, אָמַר לָהֶם: מִי הַלָּלוּ? אָמְרוּ לוֹ: יְהוּדִים שֶׁמָּרְדוּ בְּךָ. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְאַנְטִיפַּטְרֵס זָרְחָה חַמָּה וּפָגְעוּ זֶה בָּזֶה. כֵּיוָן שֶׁרָאָה לְשִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק, יָרַד מִמֶּרְכַּבְתּוֹ וְהִשְׁתַּחֲוָה לְפָנָיו. אָמְרוּ לוֹ: מֶלֶךְ גָּדוֹל כְּמוֹתְךָ יִשְׁתַּחֲוֶה לִיהוּדִי זֶה?! אָמַר לָהֶם: דְּמוּת דְּיוֹקְנוֹ שֶׁל זֶה מְנַצַּחַת לְפָנַי בְּבֵית מִלְחַמְתִּי.
אָמַר לָהֶם: לָמָּה בָּאתֶם? אָמְרוּ: אֶפְשָׁר בַּיִת שֶׁמִּתְפַּלְּלִים בּוֹ עָלֶיךָ וְעַל מַלְכוּתְךָ שֶׁלֹּא תֶּחְרַב, יַתְעוּךָ גּוֹיִם לְהַחְרִיבוֹ? אָמַר לָהֶם: מִי הַלָּלוּ? אָמְרוּ לוֹ: כּוּתִיִּים הַלָּלוּ, שֶׁעוֹמְדִים לְפָנֶיךָ. אָמַר לָהֶם: הֲרֵי הֵם מְסוּרִין בִּידֵיכֶם.
מִיָּד נְקָבוּם בְּעִקְבֵיהֶם וּתְלָאוּם בְּזַנְבֵי סוּסֵיהֶם, וְהָיוּ מְגָרְרִין אוֹתָן עַל הַקּוֹצִים וְעַל הַבַּרְקָנִים, עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְהַר גְּרִיזִים. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעוּ לְהַר גְּרִיזִים — חֲרָשׁוּהוּ, וּזְרָעוּהוּ כַּרְשִׁינִין, כְּדֶרֶךְ שֶׁבִּקְּשׁוּ לַעֲשׂוֹת לְבֵית אֱלֹהֵינוּ. וְאוֹתוֹ הַיּוֹם עֲשָׂאוּהוּ יוֹם טוֹב.
אִי בָּעֵית אֵימָא: רְאוּיִין לְבִגְדֵי כְהוּנָּה.
וְאִי בָּעֵית אֵימָא: ״עֵת לַעֲשׂוֹת לַה׳ הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ״
[כלומר, אסור ללבוש ולהינות מבגדי כהונה במדינה! מדוע? משום קדושת עבודה? קדושת הגוף (כמו תפילין) או משום קדושת המקום? או משום איסור כלאים?
פלא
והשאלה היא מה קרה לסוגיא הקודמת? הבחירה של כהן גדול, איזה בגדים ללבוש, קרית התורה כעבודה או צורך עבודה (כמו אכילה לכפרה) או פעולה אישית (כמו שינה) או משהו באמצע (כמו הליכה)
הסוגיא הזה חילן את בגדי הכהונה עד רמה מסוימת, במקדש, אפילו בחירה ללבוש בגדי בוץ לקרית התורה אינה מהווה קרית עבודה...
]
