ספר המצוות -- לפי סקאלה

האם קיימת רשימה קטנה של מצוות פרטיות, גם שנצטוו לפרט וגם שמתבצעות על ידי הפרט?

מסתבר שהרמב״ם כבר חשב על זה:

ודע כי מה שאמרנו שנתבארו משפטם במקום פלוני, אין כונתנו בזה שזה הפרק או המסכת ההיא תכלול כל משפטי המצוה ההיא עד שלא תמלט מהם שאלה אבל אזכור מקום אשר בו עיקר דין המצוה ההיא ורוב משפטיה ואולם יהיו שאלות רבות למשפטי המצוה ההיא מפוזרות במקומות רבים מהתלמוד ולא אזכור מקומם עתה.

וכשתסתכל כל אלו המצות שקדם זכרם עתה שתמצא מהם מצות שהם חובה על הצבור לא כל איש ואיש כמו בנין בית הבחירה והקמת מלך והכרתת זרעו של עמלק. ומהם מצות שהם חובה לאיש אחד אם עשה פעולה פלונית או שימצאהו ענין כגון קרבן שוגג ומזיד ופעמים יעמוד אחד מן האנשים כל ימי חייו ולא יעשה הפעולה ההיא ולא ימצאהו הענין ההוא ומאלו המצות גם כן דינן כמו שבארנו כמו עבד עברי ודין אמה העבריה ועבד כנעני ושומר חנם ושואל וזולתם ממה שקדם זכרם, יתכן שיעמוד אחד מן האנשים כל ימי חייו ולא ישפט בזה ולא תתחייב לו המצוה ההיא. ומהם גם כן מצוה אינה נוהגת אלא בהיות הבית קיים, כגון חגיגה וראיה ומצות הקהל. וכבר זכרנום אחת אחת, ומהם גם כן אינה נוהנת אלא למי שיש לו נחלות, כגון מעשרות ותרומות ומתנות כהונה וחוקי העניים, כלקט שכחה ופאה ועוללות, ופעמים לא יהיו לו אותם הקנינים ולא יתחייב בהם, ויעמוד האיש כל ימי חייו ולא יתחייב במצוה מהמצות שהן מזה המין, ואין הצדקה מכלל הזה, כי הצדקה מחוייבת אפילו לעני המתפרנס ממנה כמו שבארנו. ומהם מצות מתחייבות בהכרח בכל זמן בכל מקום ובאיזה ענין שיהיה, כגון ציצית ותפלין ושמירת שבת, ונקראו המצות שהן מזה המין מצות הכרחיות מפני שהם מתחייבות לכל איש שהגיע לפרקו מישראל בהכרח בכל זמן ובכל מקום ובכל ענין. וכשתסתכל באלו הרמ"ח מצות עשה תמצא המצות ההכרחיות ששים מהם, ובתנאי שיהיה האיש שאמרנו שחייב באלו הששים מצות הכרחיות שיהיה ענינו כענין שרוב בני אדם בו, והוא שיהיה עומד בבית במדינה ויאכל המאכלים הידועים למין האדם, רוצה לומר הלחם והבשר ויעשה סחורה עם בני אדם וישא אשה ויוליד בנים. ואלו הששים מצות הם לפי הסדר אשר סדרנו אותם במניננו זה:

מצוה הראשונה והשנית והשלישית והרביעית והחמישית והששית והשביעית והשמינית והתשיעית, והעשירית אין הנשים חייבות בה. והאחת עשרה ולא תתחייב לנשים, והשתים עשרה ולא תתחייב לנשים, והשלש עשרה ולא תתחייב לנשים גם כן, והארבע עשרה ולא תתחייב לנשים גם כן. והחמש עשרה, והשמנה עשרה ואין הנשים חייבות בה. והתשע עשרה, והשש ועשרים מיוחדת בזכרי הכהנים, ול"ב ונ"ד וע"ג וצ"ד [וקמ"א] וקמ"ג וקמ"ז וקמ"ט וק"נ וקנ"ב וקנ"ד וקנ"ה וקנ"ו וקנ"ז וקנ"ח וקנ"ט וק"ס, וקס"א ואין הנשים חייבות בה, וקס"ב וקס"ג וקס"ד וקס"ה וקס"ו וקס"ז, וקס"ח ואין הנשים חייבות בה, וקס"ט ואין הנשים חייבות בה, וק"ע ואין הנשים חייבות בה, וקע"ב וקע"ה וקפ"ד וקצ"ה וקצ"ז ור"ו ור"ז ור"ח ור"ט ור"י ורי"א, ורי"ב ואין הנשים חייבות בה, [ורי"ג ואין הנשים חייבות בה, ורי"ד ואין הנשים חייבות בה, ורט"ו ואין הנשים חייבות בה, ורל"א]:

=-=-=-=

-=-=-=

מצוות עשה, פ״ד | היא שצונו להקריב כל הקרבנות בבית הבחירה

מצוות עשה, פ״ה

היא שצונו להביא כל מה שאנחנו חייבין חטאת ועולה ואשם ושלמים אל בית הבחירה

מצוות עשה, פ״ו

היא שצונו לפדות מה שנתחדש בו מום מן הקדשים

מצוות עשה, פ״ז

היא שצונו להיות התמורה קודש.

מצוות עשה, צ״ד

היא שצונו לקיים כל מה שקבלנו על נפשנו בדבור משבועה ונדר וצדקה והקרבן וזולת זה,

מצוות עשה, ק״ט

היא שצונו שנטבול במי מקוה ואז נטהר מאיזה מין ממיני טומאות שנטמאו בה

לא -- מצוות של הכלל על הפרט

מצוות עשה, קי״א

היא שצוה המצורע לגלח

אבל לא - מצוות על השבט

מצוות עשה, פ״ח

היא שצוה הכהנים לאכול שירי מנחות

מצוות עשה, פ״ט

היא שצוה הכהנים לאכול בשר קדשים

מצוות עשה, צ׳

היא שצוה לשרוף קדשים שנטמאו,

מצוות עשה, צ״א

היא שצוה לשרוף נותר,

וגם לא -- מצוות של הפרט על האחר

מצוות עשה, צ״ב

הוא שצונו שהנזיר יגדל שער

 מצוות עשה, צ״ג

היא שצונו לגלח הנזיר

מצוות עשה, צ״ו

היא שצונו להיות כל איש נוגע בנבלה טמא,

מצוות עשה, צ״ז

היא שצונו להיות מטמאים בשמנה שרצים

[טומאה היא מצוות על האחר - או על הקהל או על בית דין?]

מצוות עשה, צ״ט

היא שצונו שתהיה הנדה טמאה

מצוות עשה, ק׳

היא שצונו להיות היולדת טמאה

מצוות עשה, ק״א

היא שצונו להיות מצורע טמא,

מצוות עשה, ק״ג

היא שצונו להיות בית המנוגע טמא,

מצוות עשה, ק״ד

היא שצונו להיות הזב טמא

מצוות עשה, ק״ה

היא שצונו להיות שכבת זרע טמא,

מצוות עשה, ק״ו

היא שצונו להיות זבה טמאה,

מצוות עשה, קי״ב

היא שצונו להיות המצורע ידוע לכל עד שיובדלו ממנו בני אדם,

מצוות עשה, קי״ח

היא שצונו שיהיה כל מי שיהנה מן ההקדש מוסיף חומש

מצוות עשה, רכ״ד

היא שצונו להכות ברצועה את העוברים על מצות מיוחדות

מצוות עשה, רכ״ה

היא שצונו להוציא מכה נפש בשגגה מעירו לעיר מקלט

לא מצוות של הפרט על הפרט בהינתן אחר - שאפשר לומר שהמצווה היא על האחר

מצוות עשה, רי״ד

היא שצונו להתיחד חתן עם אשתו שנה תמימה

מצוות עשה, רט״ו

היא שצונו למול את הבן.

מצוות עשה, רט״ז

היא שצונו להיות היבם נושא את אשת אחיו כשמת ולא הניח זרע.

וגם לא -- מצוות של הפרט על בית דין

מצוות עשה, צ״ה

היא שצונו לדון בהפרת נדרים

מצוות עשה, צ״ח

היא שצונו לדון בטומאת אוכלין ומשקין הדינין הכתובים

מצוות עשה, ק״ב

היא שצונו להיות דנין בטומאת בגד מצורע שיהיה טמא

מצוות עשה, ק״ז

היא שצונו להיותנו דנין בטומאת מת

מצוות עשה, קי״ד

היא שצונו לדון בדין ערכי אדם

מצוות עשה, קט״ו

היא שצונו בדין ערכי בהמה

מצוות עשה, רי״ט

היא שצונו דין מוציא שם רע

מצוות עשה, רכ״א

היא שצונו בדין אשת יפת תואר.

וגם לא -- מצוות של הפרט על האומה או כל הכהנים או על בית דין הגדול או כלליות ללא מעשה

מצוות עשה, ק״ח

היא שצונו והורונו במשפטי מי נדה

מצוות עשה, ק״י

היא שצונו שתהיה הטהרה מן הצרעת כמעשה הכתוב והוא עץ ארז ואזוב ושני תולעת ושתי צפרים חיות ומים חיים

מצוות עשה, קי״ג

היא שצונו לעשות פרה אדומה

מצוות עשה, קט״ז

היא שצונו בערכי בתים,

מצוות עשה, קי״ז

היא שצונו בערכי שדות,

מצוות עשה, קי״ט

היא שצונו להיות נטע רבעי כלו קדש,

-=-=-=-=-=-=-=-

בשאלה בין העיקרים למצוות, נראה לי קשר בין זהות וחיוב, העקרים מגדירים את הזהות שלי, ואחרי שיש לי זהות אני יכול להבין במה התחייבתי.  לצערי אין עיקר ׳לישב את הארץ׳...

מה אני מתכוון, יש שיח של מיכה גודמן ועולם יהדות ארה״ב, בסגנון תעשה את המצוות שאתה רוצה.  כנגדם קמים ואומרים, מצוות הם חיוביות, אתה לא רשאי לבחור, יש כוח גדול ממך המחייב.  ולדתי נשאר להאמין ולפעול לפי רצונו ואז להגיד נסיתי, או בחרתי איזה מצוות אני יכול עכשיו אבל יש עוד שעדיין לא הגעתי לרמה גבוהה מספיק, או סתם קשה לי, או אפשר לא ידעתי שזה מצווה,  וכן הלאה...המסורתי לא שואל את השאלות האלו, הוא סובר שמצוות הם חיוב הציבור, ומשהו מקיים את המצווה, וכבר כתבתי על זה, אבל למסורתי גם אין דרך לשנות את המשווה, יש מצווה ומצוות ומשהו מקיים.

לי נראה שאם נגדיר את המצוות בסקאלות הנכונות, אז יש בחירה לאדם, לפרט, לזהות את עצמו, ובבחירה זו הוא משנה את המשווה.

היא הצווי אשר צונו בהאמנת האלהות

היא הצווי שצונו בהאמנת היחוד,

[שתי המצוות הראשונות, עומדות לבדיהם, ללא מצווה, היא הצווי, קיימת ציווי]

היא שצונו באהבתו יתעלה

[הרבה מצוות צונו, צוה הקב״ה את כל יחיד ויחיד בעם, כחלק מהכלל]

היא שנצטוו הלוים בה לבד לעבוד במקדש

היא שנצטוו הכהנים להדליק הנרות תמיד לפני ה'

[יש מצוות לשבט, פסיבי, נפעל, נצטוו השבט]

היא שצוה הכהנים לרחוץ ידיהם ורגליהם

היא שצוה הכהנים לברך את ישראל

[יש מצוות לשבט, אקטיבי, פעל, צוה השבט]

היא שצונו להשים לחם הפנים לפניו תמיד

[ציווי לכל פרט ויחיד בעם לעבוד בהיכל, מקום שרק כהנים נכנסים]

היא שצוה להקריב קרבן מוסף בחג הסכות

[ציווי לעם ככלל לעבוד בבית המקדש]

משנה תורה, מצוות עשה

מצוות פרטיות מאוד

[אמירה לרבים בספר דברים היא לכל פרט ופרט]

לֵידַע שֶׁיֵּשׁ שָׁם אֱלוֹהַּ, שֶׁנֶּאֱמָר: "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ" (שמות כ ב, דברים ה ו).

לִכְתֹּב כָּל אִישׁ סֵפֶר תּוֹרָה לְעַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמָר: "כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת" (דברים לא, יט).

מצוות פרטיות אבל לכל פרט בכלל

[אמירה בלשון יחיד בספר דברים היא לכלל]

לֵידַע שֶׁיֵּשׁ שָׁם אֱלוֹהַּ, שֶׁנֶּאֱמָר: "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ" (שמות כ ב, דברים ה ו).

לְיַחֲדוֹ, שֶׁנֶּאֱמָר: "ה' אֱלֹהֵינוּ, ה' אֶחָד" (דברים ו, ד)

לְאָהֳבוֹ, שֶׁנֶּאֱמָר: "וְאָהַבְתָּ, אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ" (דברים ו ה, יא א)

לְיִרְאָה מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמָר: "אֶת-ה' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא" (דברים ו יג, י כ)

לְדָבְקָה בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמָר: "וּבוֹ תִדְבָּק" (דברים י כ).

לְהִשָּׁבַע בִּשְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמָר: "וּבִשְׁמוֹ, תִּשָּׁבֵעַ" (דברים ו יג, י כ).

לְהִדַּמּוֹת בִּדְרָכָיו הַטּוֹבִים וְהַיְּשָׁרִים, שֶׁנֶּאֱמָר: "וְהָלַכְתָּ, בִּדְרָכָיו" (דברים כח, ט).

לְהִתְפַּלַּל לוֹ, שֶׁנֶּאֱמָר: "וַעֲבַדְתֶּם, אֵת ה' אֱלֹהֵיכֶם" (שמות כג, כה) – עֲבוֹדָה זוֹ תְּפִלָּה.

[אילו היה מפסוק בדברים הייתי אומר - עבודה שבלב - פרטי מאוד]

לִקְרוֹת קִרְיַת שְׁמַע פַּעֲמַיִם בְּכָל יוֹם, שֶׁנֶּאֱמָר: "וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ" (דברים ו, ז).

לִקְשֹׁר תְּפִלִּין בָּרֹאשׁ, שֶׁנֶּאֱמָר: "וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ" (דברים ו, ח).

לִקְשֹׁר תְּפִלִּין בַּיָּד, שֶׁנֶּאֱמָר: "וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ" (דברים ו, ח).

לִקְבֹּעַ מְזוּזָה, שֶׁנֶּאֱמָר: "וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ" (דברים ו ט; יא, כ).

לַעֲשׂוֹת צִיצִית, שֶׁנֶּאֱמָר: "וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת" (במדבר טו, לח).

[לא ברור לי אם ציצית מכוון לכל פרט או לעם, הרי בספר במדבר אמירה לרבים היא לרבים]

לְבָרַךְ אַחַר הַמָּזוֹן, שֶׁנֶּאֱמָר: "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ" (דברים ח, י).

[בית המקדש]

לְיִרְאָה מִבַּיִת זֶה, שֶׁנֶּאֱמָר: "וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ" (ויקרא יט ל; כו, ב).

משפחה

לִלְמֹד תּוֹרָה וּלְלַמְּדָהּ, שֶׁנֶּאֱמָר: "וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ" (דברים ו, ז).

שבט

לִהְיוֹת הַלֵּוִי עוֹבֵד בַּמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמָר: "וְעָבַד הַלֵּוִי הוּא" (במדבר יח, כג).

לְקַדַּשׁ הַכּוֹהֵן יָדָיו וְרַגְלָיו בְּשָׁעַת הָעֲבוֹדָה, שֶׁנֶּאֱמָר: "וְרָחֲצוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו..." (שמות ל, יט).

לִשְׁמֹר בַּיִת זֶה תָּמִיד, שֶׁנֶּאֱמָר: "וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ לִפְנֵי אֹהֶל הָעֵדֻת" (במדבר יח, ב).

לַעֲרֹךְ נֵרוֹת בַּמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמָר: "יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו" (שמות כז, כא).

לאום

לְקַדַּשׁ שְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמָר: "וְנִקְדַּשְׁתִּי, בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (ויקרא כב, לב).

לְהַקְהִיל אֶת הָעָם לִשְׁמֹעַ תּוֹרָה בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית, שֶׁנֶּאֱמָר: "הַקְהֵל אֶת הָעָם..." (דברים לא, יב).

לִבְנוֹת בֵּית הַבְּחִירָה, שֶׁנֶּאֱמָר: "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ" (שמות כה, ח).

מצוות כלליות אבל לפרט בתוך הכלל

לִכְתֹּב הַמֶּלֶךְ סֵפֶר תּוֹרָה לְעַצְמוֹ, יָתֵר עַל הָאֶחָד שֶׁלְּכָל אָדָם, עַד שֶׁיִּהְיֶה לוֹ שְׁתֵּי תּוֹרוֹת, שֶׁנֶּאֱמָר: "וְכָתַב לוֹ אֵת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת" (דברים יז, יח).