Monday, August 22, 2022

דרגות הנבואה - מורה נבוכים חלק שני פרקים מ״ה

המדרגה הראשונה. תחילת מדרגות הנבואה - שילוה לאיש עזר אלוקים שיניעהו ויזרזהו למעשה טוב גדול כהצלת קהל ישובים מקהל רעים או הציל חשוב וגדול או השפיע טוב על אנשים רבים וימצא מעצמו לזה מניע ומביא לעשות - וזאת תקרא ׳רוח יי׳....

[אני אוהב את העובדה שמדובר על מעשה כללי, לציבור, מעשה טוב גדול! גדול בסקאלה לאו דווקא מעשה עם הרבה תוצר]

המדרגה השניה היא - שימצא האדם כאילו ענין אחד חל עליו וכח אחר התחדש וישימהו לדבר וידבר בחכמות או בתשבחות או בדברי הזהרה מועילים או בענינים הנהגיים או אלוקיים וזה כולו בעת היקיצה והשתמש החושים על מנהגיהם....

[חידוש, בריאה, יצירה, מביא לידי דיבור!]


המדרגה השלישית - והיא תחילת מדרגות מי שיאמר 'ויהי דבר יי אלי' - ומה שנוטה מן הלשונות אל זה הענין - הוא שיראה הנביא משל 'בחלום' ובתנאים ההם כולם אשר קדמו באמיתת הנבואה ובגוף ה'חלום' ההוא 'של נבואה' יתבאר לו ענין המשל ההוא אי זה דבר נרצה בו - כרוב משלי זכריה כולם:

המדרגה הרביעית - שישמע דבר 'בחלום של נבואה' מפורש מבואר ולא יראה אומרו כמו שקרה לשמואל בתחילת נבואה שבאה אליו כפי מה שבארנו מענינו:

המדרגה החמישית היא - שידבר עמו 'איש בחלום' כמו שאמר בקצת נבואות יחזקאל "וידבר אלי האיש בן אדם וגו'":

המדרגה הששית - שידבר לו 'מלאך בחלום'; וזה - ענין רוב ה'נביאים' כאמרו "ויאמר אלי מלאך האלוקים בחלום וגו'":

המדרגה השביעית - שיראה 'בחלום של נבואה' כאילו הוא ית' ידבר עמו כמאמר ישעיה "ראיתי את יי וגו' ויאמר את מי אשלח וגו'" וכמאמר מיכיהו בן ימלה "ראיתי את יי וגו'":

המדרגה השמינית - שיבואהו חזון 'במראה הנבואה' ויראה משלים כאברהם 'במראה בין הבתרים' - כי המשלים ההם היו 'במראה' ביום כמו שהתבאר:

המדרגה התשיעית - שישמע דברים 'במראה' כמו שבא באברהם "והנה דבר יי אליו לאמר לא יירשך זה":

המדרגה העשירית - שיראה 'איש' ידבר עמו 'במראה הנבואה' כאברהם גם כן באלוני ממרא וכיהושע ביריחו:

=-=-

המדרגה האחת עשרה - שיראה מלאך ידבר עמו 'במראה' כאברהם 'בשעת העקדה'. 

וזאת אצלי - העליונה שבמדרגות הנביאים אשר העידו הספרים בענינם - מאחר אשר התישב מה שהתיישב משלמות דבריות האיש כפי מה שיחיבהו העיון ואחר ההתנות במשה רבנו אבל אם אפשר שיראה הנביא עוד 'במראה הנבואה' כאילו האלוה ידבר עמו - הוא רחוק אצלי ולא יגיע כח פועל המדמה לזה ולא מצאנו זה הענין בשאר הנביאים. 

ולזה באר בתורה ואמר "במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו" - שם ה'דיבור' ב'חלום' לבד ושם ל'מראה' הדבקות השכל והשפעתו - והוא אמרו 'אליו אתודע' שהוא התפעל מן 'ידוע' ולא באר שב'מראה' - שמע דבר מהאלוה:



וכאשר מצאתי כתובים יעידו בדבר שמעו הנביא ויבואר שהוא ב'מראה' אמרתי על צד ההשערה שאפשר שיהיה זה הדבר אשר ישמע 'בחלום' ולא יתכן כמותו 'במראה' הוא שיהיה האלוה ידמה לו שהוא ידבר עמו - זה כולו על צד המשך אחר הנראה. ואפשר שיאמר האומר שכל 'מראה' שתמצא בו שמע דיבור - יהיה תחילת הענין ההוא 'מראה' ואחר כן הגיע להשתקע ושב 'חלום' - כמו שבארנו באמרו "ותרדמה נפלה על אברם" ואמרו "זו - תרדמה של נבואה" - ויהיה כל דיבור שישמע על אי זה צד שישמע - 'בחלום' כמו שבא הכתוב "בחלום אדבר בו". אבל 'במראה הנבואה' לא יושג בו אלא משלים או השגות שכליות יגיעו בעבורם אל עניני חכמות כמו שיגיעו מן העיון כמו שבארנו - והוא אמרו "במראה אליו אתודע". ולפי זה הפרוש האחרון יהיה מדרגות הנבואה - שמונה מדרגות והעליונה שבהם והשלמה - שיתנבא 'במראה' בכלל ואפילו דיבר עמו איש כמו שנזכר:

ואולי תקשה עלי ותאמר כבר מנית במדרגות הנבואה - שיהיה הנביא שומע הדיבור מהאלוה ידבר עמו כישעיה ומיכיהו - ואיך יהיה זה ויסודנו - שכל נביא אמנם ישמע הדיבור באמצעות מלאך אלא משה רבנו אשר נאמר בו "פה אל פה אדבר בו"? - דע כי הענין כן ושהאמצעי הנה הוא הכח המדמה שהוא אמנם ישמע שהאלוה דיבר אתו 'בחלום של נבואה'; ומשה רבנו 'מעל הכפורת' 'מבין שני הכרובים' מבלתי השתמש בכח המדמה. וכבר בארנו ב"משנה תורה" הבדלי הנבואה ההיא ופרשנו ענין "פה אל פה" ו"כאשר ידבר איש אל רעהו" וזולת זה. והבינהו משם ואין צריך להשיב מה שכבר נאמר:














למידה או זכרון -- מבחן הלמידה

כיצד אפשר לבדוק עם תלמיד הבין את החומר הנלמד?

תנו רבנן 
החולב והמחבץ והמגבן כגרוגרת 
המכבד והמרבץ והרודה חלות דבש 
שגג בשבת חייב חטאת 
הזיד ביום טוב לוקה ארבעים 
דברי ר' אליעזר 
וחכ"א 
אחד זה ואחד זה אינו אלא משום שבות 

רב נחמן בר גוריא איקלע לנהרדעא 
בעו מיניה 
חולב משום מאי מיחייב 
אמר להו משום חולב 
מחבץ משום מאי מיחייב 
אמר להו משום מחבץ 
מגבן משום מאי חייב 
אמר להו משום מגבן 
אמרו ליה 
רבך קטיל קני באגמא 
הוה אתא שאיל בי מדרשא 
אמרו ליה החולב חייב משום מפרק 
מחבץ חייב משום בורר 
מגבן חייב משום בונה 

המכבד המרבץ והרודה חלות דבש שגג בשבת חייב חטאת הזיד ביו"ט לוקה ארבעים דברי רבי אליעזר א"ר אלעזר מ"ט דר' אליעזר דכתיב (שמואל א יד, כז) ויטבול אותה ביערת הדבש וכי מה ענין יער אצל דבש אלא לומר לך מה יער התולש ממנו בשבת חייב חטאת אף חלות דבש הרודה ממנו בשבת חייב חטאת חאמימר שרא זילחא במחוזא אמר טעמא מאי אמור רבנן דילמא אתי לאשויי גומות הכא ליכא גומות רבא תוספאה אשכחיה לרבינא דקא מצטער מהבלא ואמרי לה מר קשישא ברי' דרבא אשכחיה לרב אשי דקא מצטער מהבלא א"ל לא סבר לה מר להא דתניא הרוצה לרבץ את ביתו בשבת מביא עריבה מלאה מים ורוחץ פניו בזוית זו ידיו בזוית זו רגליו בזוית זו ונמצא הבית מתרבץ מאליו א"ל לאו אדעתאי תנא אשה חכמה מרבצת ביתה בשבת טוהאידנא דסבירא לן כר' שמעון שרי אפי' לכתחלה:



סנהדרין ל״ג
דיני ממונות מחזירין כו':
ורמינהו אדן את הדין זיכה את החייב חייב את הזכאי טימא את הטהור טיהר את הטמא מה שעשה עשוי וישלם מביתו 
אמר רב יוסף לא קשיא כאן במומחה כאן בשאינו מומחה 
ובמומחה מחזירין והקתני אם היה מומחה לב"ד פטור מלשלם 

א"ר נחמן 
כאן שיש גדול הימנו בחכמה ובמנין כאן שאין גדול הימנו בחכמה ובמנין 
רב ששת אמר 
כאן שטעה בדבר משנה כאן שטעה בשיקול הדעת 
דאמר רב ששת אמר רב אסי 
טעה בדבר משנה חוזר 
טעה בשיקול הדעת אינו חוזר 

א"ל רבינא לרב אשי 
אפילו טעה בר' חייא ורבי אושעיא א"ל אין 
אפילו בדרב ושמואל אמר ליה אין 
אפילו בדידי ודידך 
א"ל אטו אנן קטלי קני באגמא אנן 

היכי דמי שיקול הדעת 
אמר רב פפא דכגון תרי תנאי או תרי אמוראי דפליגי אהדדי ולא איתמר הלכתא לא כמר ולא כמר ואיקרי ועבד כחד מינייהו וסוגיא דשמעת' אזלי כאידך היינו שיקול הדעת 




עשרת הדברות

אני מקשיב לרב יובל שרלו

 https://www.youtube.com/watch?v=GfQnhLRZC6Q


נראה לי שעשרת הדברות אינם בעולם של המעשה, מה לעשות, מצוות, קיצור הלכות.

אלא עשרת הדברות יותר דומות לי״ג עקרים של הרמב״ם, בסיס האמונה.


זה גם מזכיר לי את החומש, פתיחה בבראשית, בראית העולם - אנוכי ה׳, ואז שמות, ׳לא תשא את שם׳, ובהמשך במדבר ודברים, חיים בחברה - לא תרצח, ... לא תחמוד

כתובות נו - תג״ל



תוספות - הרי זו מקודשת ותנאו בטל - 
ע"כ בדכפליה לתנאיה איירי 
דאמר לה 
אם אין ליך עלי שאר כסות ועונה הרי את מקודשת 
ואם לאו אל תהי מקודשת 
מדקאמר לקמן דטעמא דר' מאיר דתנאו בטל משום דמתנה על מה שכתוב בתורה 
ואי לא כפיל לתנאה תיפוק ליה דתנאו בטל לרבי מאיר משום דבעי תנאי כפול 
כדאמר בהאומר (קדושין דף סא. ושם) 

ותימה 
אם כן אמאי היא מקודשת 
הרי התנה בפירוש שאם יהא לה עליו שאר כסות ועונה שאינה מקודשת 
ואין לומר דלכך מקודשת לפי שמקדשה ע"מ שתמחול לו 
והרי מחלה אלא דאין מחילתה מחילה 
דהא תניא בפרק ב' דנזיר (דף יא. ושם) 
הריני נזיר ע"מ שאשתה יין ואטמא למתים הרי זה נזיר ואסור בכולן 
מפני שמתנה על מה שכתוב בתורה 
והתם לא שייך לשנויי הכי 

ואור"י 
דאי לאו דילפינן מתנאי בני גד ובני ראובן 
ה"א דשום תנאי אינו מבטל את המעשה 
ואפילו לא יתקיים בסוף המעשה קיים 
והשתא דילפינן מהתם 
דמהני תנאי לבטל המעשה 
אמרינן דדוקא כשאינו מתנה על מה שכתוב בתורה 
דומיא דבני גד ובני ראובן שלא התנו על מה שכתוב בתורה 

וא"ת 
הא דתנן בפרק בתרא דמנחות (דף קט.) 
הריני נזיר ע"מ שאגלח בבית חוניו יגלח בבית המקדש ואם גלח בבית חוניו יצא 
ומפרש בגמרא היינו טעמא דהאי גברא לצעורי נפשיה קא מכוין 
אמר אם סגי בבית חוניו טרחנא 
פירוש הלכך אם רצה לגלח במקדש חל עליו נזירות 
ואם אינו יכול או אם אינו רוצה לטרוח אדעתא דהכי לא נדר אגלאי מלתא דלא הוי נזיר 
והיינו פירוש יצא כלומר שלא חלה עליו הנזירות 
והשתא אמאי והא מתנה על מה שכתוב בתורה הוא דאין גילוח אלא במקדש 
ואר"י 
דלא אמרינן מתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל 
אלא היכא שמתכוין לעקור מה שכתוב בתורה 
אבל התם סבור הוא שיש מצוה בבית חוניו כמו בבית המקדש 
ואין מתכוין לעקור 
אית לן למילף מתנאי דבני גד ובני ראובן 

וא"ת 
כיון דשייך מתנה על מה שכתוב בתורה אפילו גבי ממון 
א"כ לא יוכל אדם למחול חובו לעולם על ידי תנאי 
שאם יאמר עשה עמי היום וחובך מחול לך 
יהא מתנה על מה שכתוב בתורה 
מיהו מלוה לא חשבינן כתובה בתורה 
דאפילו למאן דאמר (קדושין דף יג:) מלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר דמי 
היינו דוקא כגון נזקין וערכין ופדיון הבן דמסברא לא הוה מחייבינן להו 
אם לא שחייבתו תורה בפירוש 
אבל מלוה כולי עלמא מודו דלא טרפא ממשעבדי דאינה באה מכח התורה 
דסברא הוא שיש לו לשלם מה שלוה ממנו 

אבל קשה 
דלעניין נזקין (וערכין) נימא שלא יוכל למחול דמתנה הוא על מה שכתוב בתורה 
וכי תימא ה"נ והתנן בהחובל (ב"ק דף צב.) קרע את כסותי ושבר כדי על מנת לפטור פטור 
ותירץ ה"ר אלחנן 
דהתם נמי אם היה אומר קרע ושבר ע"מ שאין לי עליך דין נזק 
הוי חשיב מתנה על מה שכתוב בתורה 
אבל למחול יכול 

וכן הכא גבי שאר כסות ועונה 
דוקא כשאמר על מנת שאין ליך עלי דין שאר כסות ועונה הוי מתנה על מה שכתוב בתורה 
אבל ע"מ שתפטרי אותי משאר כו' פטור 
וכן על מנת שאין לך עלי אונאה על מנת שאין לך עלי דין אונאה 
וכן על מנת שלא תשמיטנו שביעית 

ועי"ל 
דנזקין לא דמו לקדושין 
דהכא היינו טעמא דאין קדושין לחצאין דאין לך קדושין שאין לה עליו שאר כסות ועונה 
וכן גבי נזיר אין נזיר לחצאין 
אבל גבי נזקין לא שייך למימר הכי 

וא"ת 
א"כ היכי מדמה בפרק המגרש (גיטין פד.) הרי את מגורשת ע"מ שתאכלי בשר חזיר 
למתנה על מה שכתוב בתורה 
והא בתנאי זה לא הוי גרושין לחצאין 
וי"ל 
דגבי ממון דניתן למחילה דוקא אמרינן טעמא משום דלחצאין 
אבל גבי איסורא לא בעינן האי טעמא 

והא דתנן ביש נוחלין (ב"ב דף קל.
האומר פלוני יירש במקום שיש בת בתי תירש במקום שיש בן לא אמר כלום
 שהתנה על מה שכתוב בתורה 
התם היינו טעמא דאין יכול לומר פלוני יירש והוא אינו יורש 
אבל במתנה יכול ליתן 
והא דמפרש התם בגמרא (דף קכו:) הכא מי מחל לרווחא דמלתא נקט 

וא"ת 
והא דתנן בהשוכר את הפועלים (ב"מ דף צד. ושם) 
מתנה שומר חנם להיות פטור משבועה 
ופריך בגמרא והא מתנה על מה שכתוב בתורה הוא כו' 
ומסיק אפילו תימא רבי מאיר שאני הכא דמעיקרא לא שיעבד נפשיה 
ומאי משני והא הכא נמי לא קידשה על מנת כן ולא שיעבד נפשיה 
וי"ל 
דשאני התם כיון דריבתה תורה שומרים הרבה שומר חנם והשואל נושא שכר כו' 
יכול נמי כל אחד להיות לפי תנאו 
א"נ 
שאני התם דחייבתו תורה שומר שכר על שלוקח שכר ושואל לפי שכל הנאה שלו 
ומשעבדים עצמם לכל הכתוב בפרשה הלכך במקום שאין משעבדים עצמם פטורים 

ובקונטרס פירש שם 
דהכא מקודשת משום דכי יהיב לה קדושיה אקדשה 
ותנאה דבתר הכי לאו כלום הוא שכבר היא אשתו 
אבל שומר חנם מתנה קודם שמשך 
ואין נראה דהא כל תנאי לרבי מאיר תנאי קודם למעשה הוא: