שמונה קבצים ז׳ אות סג

שמונה קבצים ז׳ אות סג

https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%94_%D7%A7%D7%91%D7%A6%D7%99%D7%9D_%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5_%D7%96#%D7%9C%D7%92

[כותב הרב (הראי״ה)]

מה היא הסבה המקימת את הרעיון של מציאות הרע בעולם, 

אחרי שההשקפה תוכל לעלות עד לידי חשבון של עולם ברור וכללי, 

ולסקור את הכללות הטובה המוחלטה. 

אין זה כי אם מיעוט האורה, שבאה על ידי המדרגות השונות, 

שהנפש שואלת, למה לא יהיה הכל נשגב, הכל טוב גמור, הכל גדול. 

ואם נבא לומר, חילוק מדרגות צריך בשביל שכלול העולם, כבר אנו נכנסים בשער הנמנע, כלומר שאי אפשר להמציא את השכלול כי אם על פי אלה התנאים של חילוק המדרגות, והנמנע כבר פוגם את טעמנו העליון, מה שאנו מרגישים ביכולת המוחלטה האין סופית של מחולל כל. 

[לשיטתי, חילוק מדרגות היא מרחק בין סקאלות, בין מקום גבוהה לנמוך,  והגדרת טוב ורע קורה כאשר מאחדים הפרטים בסקאלה אחת, עד כדי קירבה וציור הרעיון השלילי שבסקאלה העליונה ממנה, ואז מתהווה הבחנה, שיפוט, בין טוב לרע. קפיצת מדרגה למקום גבוה יותר, התכללות.  אבל כל זמן שנשארים בסקאלה אחת קיימת רק אמת ושקר המבדלת ומבחינה בין הפרטים, ואין טוב ורע.  

גם להקדים את המאוחר, כאשר עולים למקום גבוהה, מחוייבים לאבד פרטים, וזה גורר כאב, אבל הרב מגדיר את הכאב כיסורים של אהבה, לשיטתי הכוונה היא חיבור הבאה מתוך אהבה המייצרת מקום גבוה, אחדות והתכללות מביא איתה יסורים - שאולי ההגדרה היא יצירת קשרים חזקים בין הפרטים, הממעטים את החירות של הפרטים, היכולת של הפרטים להיות בתנועה חופשית.  מצד בפרט יש איבוד אינפורמציה אבל  מצד המשמעות והיכול תקשורת יש שיפור]

[הרב פותח באמירה שאני מאוד מזדהה איתה, בוודא הקב״ה היה יכול לברוא עולם ללא כאב, ללא רע, שכלול העולם עם מדרגות בלא כאב.  אז או שרצון ה׳ היא שיהיה כאב, או שאפשר לשכלל את העולם ללא כאב, ורק טעות בדרך שהאדם משכלל את העולם מביאה כאב.]

אבל כשנבא להעמקת התוכן, הננו עוקרים את כל היסוד המטעה, 

האומר מאמר מוחלט על דבר חלוקי המדרגות, שבא על ידי כך לקבול אודות הקטנות, 

משני טעמים. הטעם הראשון הפנימי הוא, 

שעל פי ההתגלות האמתית של הכללות מתגלה השקפת האחדות, 

ובאחדות באמת הכל גדול ונשגב, ולא יש כלל קטנות ומיעוט. 

[נראה לי הרב אומר, המערכת כולה גדול ונשגב, נכון שיש חילוק מדרגות ונכון שקיימת קטנות (במדרגה נמוכה לעומת גבוהה) אבל המערכת הכולל את כל המדרגות היא נשגבת]

שמא תאמר על מה שהעין כהה והיא רואה קטנות ומיעוט,

על זה אנו באים לבקר את יסוד הטוב הגודל והאור, 

והננו אומרים, שמה שנקלט בנו שהגודל והאור הוא הטוב והאושר המוחלט, 

הוא תוכן אמת במקומו, במקום שראוי הגודל והטוב הבלתי ספור להגלות, 

אבל במקום שהמיעוט ראוי, המיעוט והקוטן הוא הטוב המוחלט והגמור, כמו הגודל במקומו. 

וחוזר הכל למעמד של טוב גמור, שאינו צריך לנמנע כלל, 

[כאשר הרב מפרש את עצמו פה ואומר ׳אינו צריך לנמנע׳ הוא ממשיך את הקו של הפתיחה, ובאותה תודעה הוא מסביר שאין נמנע, אין גבול ליכולת של הקב״ה, אבל בהמשך יש שינוי תודעה.

וכאילו הקב״ה יכל לברוא עולם אחר, בלי מדרגות, אבל העולם הזה של מדרגות היא טוב והאושר המוחלט, רק על תסתכל בפרטי במערכת]

מוסקר בשתי סקירות, המתמימות זו את זו, 

שהאחת היא נשמה לחברתה, שהיא כמו גוף לה, 

והחשכה היא משכללת את הטובה, כמו האורה ולית יממא בלא לילא, 

והיום והלילה יחד מבססים את ההשלמה הצורתית של הזמן. 

[נראה לי שהרב מסביר פה מדוע אין פרט, שתי המדרגות העליונה והתחותנה הם מתחברים לכלל, והמערכת הכוללת מדרגות עלינות ותחתונות היא טובה מלאה אור ונשגבה]

ואלמלא היתה ההחשכה, שהיא מראה את ההשקפה המפורדה, 

לא היתה הדחיפה של ההתעלות התדירית, 

שהיא היסוד המשלים את כל, עד שלא יחסר שום תוכן שלם במציאות, 

לא התוכן השלם שאין בו יתרון וקל וחומד גרעון, 

ולא התוכן השלם המוסיף תמיד שלמות, 

והוא מרווה עונג תדירי שאינו פוסק. 

אלמלא השקפת הפירוד היה מוסקר רק התוכן השלם, 

ולא היה שום צעד של הוספת וחידוש התעלות. 

[הרב אומר שאין דרך לברוא עולם ללא מדרגות.  ולכן נראה לי שהתשובה פה, נראה כהיפוך לשאלה, כלומר אם הרב באותה תודעה כמו בפתיחה הרב סותר את עצמו ונותן תשובה כפי שהוא בפתיחה אומר אינה הוגנת, לשיטתי אולי הרב עובר לעולמו של בן עזאי או בן זומה ואולי אפילו אלישע בן אבויה, ואילו בפתיחה הרב בשיטת רבי עקיבא]

ונמצא שהמיעוט, הגורם את חידוש ההתעלות, הוא ממש טוב גמור, כמו הטוב המוחלט, 

שמצד תכלית ההשלמה העליונה האין סופית שלו אין בו שייכות לתוספת והתעלות.

[פה קשה לי, השימוש בביטוי ׳טוב׳ לא נראה לי נכון.  טוב גמור לא קיים לשיטתי, יש טוב מול רע, שיפוט.  אפשר לומר שהמיעוט, כלומר הקישוריות, שממעט בחירות הפרט, וגורם לחידוש ויצירת מקום גבוהה, ההתעלות, מאפשרת שיפוט בין טוב לרע.  אבל זה לא מה שהרב אומר.  הוא אומר שכל התעלות לעצמו היא יצירה שלימה, שאינה מצריכה התעלות נוספת,  קומה שלימה נבנת וכעת הכל טוב, כנראה הכוונה לא חסר עוד פעולה כדי ליצור מקום גבוהה יותר.  הגדרת טוב היא השלמת קומה ומקום גבוהה, יצירת התכללות חדשה.  אולי לשיטתי זה אנרגיה ואינפורמציה מספקת...] 

נשארה רק ההרגשה של המכאוב והצער, ששואלים עליה מפני מה היא מצויה, 

וזה כבר מתבסם על ידי קבלת יסורין באהבה, שהיא מדת הדעת העליונה, 

ועל ידי סקירה עליונה למעלה מכל דעת באמונת מהות הטוב. 

[ועכשיו חזרנו לשיטת רבי עקיבא או בן עזאי, אין כאב בעליונים]

ונמצא שהכל היא מדה טובה באמת, בלא שום תנאים ודברים מכריחים. 

וזה יגלה ודאי לעתיד לבא, שיברכו על הכל הטוב והמטיב, והשם יהיה נקרא כמו שנכתב. 

[]

ומכל מקום אותם הערכים שהם מדברים על דבר הנמנעות, 

באותה ההרגשה של הכבוד העליון הראוי, יש להם מקום אחרי המצאת ההחשכה, 

וכל מה שהם מישבים את הדעת תמציתו היא לקוחה מאור האמת העליון הזורח עליהם, 

וכל המרירות והמכאוב שהננו מרגישים בתוכיותם הוא בא מיסוד ההחשכה, 

שהולכת ומתהפכת לאורה גדולה.