ראיתי השנה שהאשכנזים אינם עובדים את ה' באמת, לפחות לא מתפללים לכך.
בתפילות יום כיפור, בעמידה, נוסח התפילה בברכת היום אצלנו היא: 'קדשנו במצותך, תן חלקנו בתורתך...וטהר לבנו לעבדך באמת, כי אתה ה' אלוקים אמת, ודברך מלכנו אמת וקים לעד. ברוך אתה ה' מלך מוחל וסולח...מקדש ישראל ויום הכפורים.'
ואילו הנוסח האשכנזי (ונוסח ספרד) היא: 'קדשנו במצותך, תן חלקנו בתורתך...וטהר לבנו לעבדך באמת, כי אתה סלחן לישראל ומחלן לשבטי ישרון, בכל דור ודור, ומבלעדיך אין לנו מלך מוחל וסולח (אלא אתה). ברוך אתה ה' מלך מוחל וסולח...מקדש ישראל ויום הכפורים'
כאשר הראתי את זה לחברי הוא מיד אמר שאצלנו אין את הדין של 'מעין החתימה', אבל אם נניח שהדין אכן קיים לשתי המנהגים, יוצא שעיקר הברכה, עיקר קדושת היום למנהגנו היא האמריה וההכרה שה' אמת, ואילו השיטה השניה דוגלת שקדושת יום הכפורים בנויה על ההכרה שה' סלחן.
כיצד עובדים את ה' באמת? ומדוע עבודה באמת היא יסוד קדושת היום של יום כיפור, יום הסליחה ומחילה?
נראה לי, לשיטתנו (ראה בבלוג), שאנחנו עובדים את ה' בכלים. אפשר לעבוד את ה' בידים (הנחת תפילין), ברגלים (לרוץ למצוה) ובאמת. הכלי של אמת היא כלי של ראית העולם כאמת ושקר ולא טוב ורע.
למדנו את הפסוק 'אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא', לשיטת הרב משה דוד וולא המזכיר את שיטת הרב אשלג, אין אפשרות לעשות טוב בעולם הזה מבלי שיהיה שורש הרע, רצון לקבל, מוביל את בגוף העשיה. ולכן כל פעולה שאנחנו עושים שורשה בחטא. רק לעתיד לבוא, 'ונשגב ה' לבדו ביום ההוא', יהיה אפשרות לעבוד את ה' לבדו, מבלי שיהיה פניה אישית.
אלא שליטתנו נראה לי בס"ד שאפשר להסביר את פסוק אחרת, כאשר אדם עושה 'טוב' יש בה חטא, אבל כאשר אדם עושה 'אמת' אין חטא. יש אפשרות לאדם לעבוד את ה' בעולם הזה על ידי אמת מבלי לגרור אחריו חטאים.
הכוונה כפי שהסברתי בבלוג, עבודת היצירת קשרים בין אמת לאמת יוצר אינפורמציה. וככל שאנחנו עמלים ומקשרים את עצמנו לדברים על ידי הבחירה חופשית שלנו, אנחנו יוצרים תבנית חזקה בעולם של אמת ושקר. וכאשר צריכים לגשם את הבניה הזאת קופצים לעולם של טוב ורע. גודל הקפיצה מגדירה את גודל האיבוד של פוטנציאל.
לדוגמא: נניח פסוק בתורה שיש לה הרבה פירושים, אם נקפוץ ונסיק מסקנה ונפסוק הלכה על בסיס אינפורמציה דלילה, אזי הקפיצה תהיה גדולה, ואיבדנו כל הפירושים האחרים שלא בחרנו. אבל אם נעמול ונלמד ונקשר בין הדברים, ונגדיל כמות האינפורמציה, כמות הפירושים האפשרים ירד, כבר אי אפשר לפרש את הפסוק בכל כך הרבה צורות שהרי לפי הקשרים שיצרנו הסברים אלו אין אפשריים. ובכל זאת צריכים לבחור פירוש אחת, אבל עכשיו איבדנו הרבה פחות בקפיצה שלנו כאשר הסקנו מסקנה. כגודל האיבוד גודל ה'חטא'.
לעבוד את ה' באמת אפשרי, והיא תפלתנו ביום כיפור, ככול שעובדים את ה' באמת אין צורך לכפרה, שאין חטא. הקב"ה אמת, ואנחנו יכולים לעבדו באמת.
בתפילות יום כיפור, בעמידה, נוסח התפילה בברכת היום אצלנו היא: 'קדשנו במצותך, תן חלקנו בתורתך...וטהר לבנו לעבדך באמת, כי אתה ה' אלוקים אמת, ודברך מלכנו אמת וקים לעד. ברוך אתה ה' מלך מוחל וסולח...מקדש ישראל ויום הכפורים.'
ואילו הנוסח האשכנזי (ונוסח ספרד) היא: 'קדשנו במצותך, תן חלקנו בתורתך...וטהר לבנו לעבדך באמת, כי אתה סלחן לישראל ומחלן לשבטי ישרון, בכל דור ודור, ומבלעדיך אין לנו מלך מוחל וסולח (אלא אתה). ברוך אתה ה' מלך מוחל וסולח...מקדש ישראל ויום הכפורים'
כאשר הראתי את זה לחברי הוא מיד אמר שאצלנו אין את הדין של 'מעין החתימה', אבל אם נניח שהדין אכן קיים לשתי המנהגים, יוצא שעיקר הברכה, עיקר קדושת היום למנהגנו היא האמריה וההכרה שה' אמת, ואילו השיטה השניה דוגלת שקדושת יום הכפורים בנויה על ההכרה שה' סלחן.
כיצד עובדים את ה' באמת? ומדוע עבודה באמת היא יסוד קדושת היום של יום כיפור, יום הסליחה ומחילה?
נראה לי, לשיטתנו (ראה בבלוג), שאנחנו עובדים את ה' בכלים. אפשר לעבוד את ה' בידים (הנחת תפילין), ברגלים (לרוץ למצוה) ובאמת. הכלי של אמת היא כלי של ראית העולם כאמת ושקר ולא טוב ורע.
למדנו את הפסוק 'אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא', לשיטת הרב משה דוד וולא המזכיר את שיטת הרב אשלג, אין אפשרות לעשות טוב בעולם הזה מבלי שיהיה שורש הרע, רצון לקבל, מוביל את בגוף העשיה. ולכן כל פעולה שאנחנו עושים שורשה בחטא. רק לעתיד לבוא, 'ונשגב ה' לבדו ביום ההוא', יהיה אפשרות לעבוד את ה' לבדו, מבלי שיהיה פניה אישית.
אלא שליטתנו נראה לי בס"ד שאפשר להסביר את פסוק אחרת, כאשר אדם עושה 'טוב' יש בה חטא, אבל כאשר אדם עושה 'אמת' אין חטא. יש אפשרות לאדם לעבוד את ה' בעולם הזה על ידי אמת מבלי לגרור אחריו חטאים.
הכוונה כפי שהסברתי בבלוג, עבודת היצירת קשרים בין אמת לאמת יוצר אינפורמציה. וככל שאנחנו עמלים ומקשרים את עצמנו לדברים על ידי הבחירה חופשית שלנו, אנחנו יוצרים תבנית חזקה בעולם של אמת ושקר. וכאשר צריכים לגשם את הבניה הזאת קופצים לעולם של טוב ורע. גודל הקפיצה מגדירה את גודל האיבוד של פוטנציאל.
לדוגמא: נניח פסוק בתורה שיש לה הרבה פירושים, אם נקפוץ ונסיק מסקנה ונפסוק הלכה על בסיס אינפורמציה דלילה, אזי הקפיצה תהיה גדולה, ואיבדנו כל הפירושים האחרים שלא בחרנו. אבל אם נעמול ונלמד ונקשר בין הדברים, ונגדיל כמות האינפורמציה, כמות הפירושים האפשרים ירד, כבר אי אפשר לפרש את הפסוק בכל כך הרבה צורות שהרי לפי הקשרים שיצרנו הסברים אלו אין אפשריים. ובכל זאת צריכים לבחור פירוש אחת, אבל עכשיו איבדנו הרבה פחות בקפיצה שלנו כאשר הסקנו מסקנה. כגודל האיבוד גודל ה'חטא'.
לעבוד את ה' באמת אפשרי, והיא תפלתנו ביום כיפור, ככול שעובדים את ה' באמת אין צורך לכפרה, שאין חטא. הקב"ה אמת, ואנחנו יכולים לעבדו באמת.
