פרשת צו
וְהָאֵ֨שׁ עַל־הַמִּזְבֵּ֤חַ תּֽוּקַד־בּוֹ֙ לֹ֣א תִכְבֶּ֔ה וּבִעֵ֨ר עָלֶ֧יהָ הַכֹּהֵ֛ן עֵצִ֖ים בַּבֹּ֣קֶר בַּבֹּ֑קֶר וְעָרַ֤ךְ עָלֶ֙יהָ֙ הָֽעֹלָ֔ה וְהִקְטִ֥יר עָלֶ֖יהָ חֶלְבֵ֥י הַשְּׁלָמִֽים׃
נראה לי שמצוות הקטרת חלבי השלמים הפרטית מלמדת אותנו על הכלל כולו שהיא מצוות אש על המזבח, ואינה חלק מכלל המצוות של קורבן המובא על ידי בעלים, אלא שונה מהותית.
שאר מרכיבי הקורבן מתחילים עם רצון הבעלים, לרצונו ונרצה לו, ואילו מצוות האש היא עומדת לבדה, אין רצון בעלים, אין בעלים, אש באה מקב״ה.
העצים הם מפרנסים את האש, ואפשר שגם חלבי השלמים מפרנסים את האש, ואינם מוקרבים כחלק מקורבן הבעלים אלא אפילו שלמים שדומים לבשר תאווה, יש בהם חלב, שהיא קודש קודשים, והחלב היא מפרנסת את האש, כלומר היא חלקו של הקב״ה המשתתף בתהליך.
יוצא שכל קורבן יש לה בעלים, ויש לה רצון הבעלים, אבל לולאי האש של הקב״ה אין הם שלמים. ובדומה לשלושה שותפים באדם, כך גם יש שותפים לקורבן, הבעלים, רצון הבעלים, הבהמה, המזבח והאש.
ובזה פרשת שמיני שמובא אש זרה יותר דרמאטי, ההנגדה לפרשת צו אש תמיד תוקד, כלומר חייבים להביא אש מחוץ למערכת האדם, אבל נדב ואביהו הביאו את האש עצמם, מתוך מערכת הפנימית שלהם, או אפשר שהם הביאו אש ממקום שלישי אבל זה קצת קשה...
אז אני חושב על אנרגיה, וכלל שאין איבוד אנרגיה, וההבדל בין fusion - fission
וכנראה יש בחיבור ופירוד דרך לשחרר אנרגיה קיימת
ואש נראה בעולם העשיה שהופך חומר לאנרגיה (רוח) אבל לא כך מסתבר שאש היא ביטוי לאנרגיה, והחומר מתפרק, החום מאפשר התפרקות החומר אבל אין דרך להפוך חומר לאנרגיה
בבית המקדש אש תוקד תמיד מאפיין השכינה, המקור לאנרגיה
