אותו ואת בנו - חולין סוף פרק חמישי - למלאת שלושים לנפילת בננו יוסף מלאכי בקרב בכפר עזה

https://www.sefaria.org.il/Midrash_Tanchuma%2C_Emor.13.1

וְֹשׁוֹר אוֹ שֶׂה אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ. 

רַבִּי בְּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר, יוֹדֵעַ צַדִּיק נֶפֶשׁ בְּהֶמְתּוֹ, וְרַחֲמֵי רְשָׁעִים אַכְזָרִי (משלי יב, י).

יוֹדֵעַ צַדִּיק, זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה, לֹא תִּקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים (דברים כב, ו). 

וְרַחֲמֵי רְשָׁעִים אַכְזָרִי, זֶה סַנְחֵרִיב הָרָשָׁע, דִּכְתִּיב בֵּיהּ, אֵם עַל בָּנִים רֻטָּשָׁה (הושע י, יד). 

יוֹדֵעַ צַדִּיק, זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה, וְשׁוֹר אוֹ שֶׂה אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ וְגוֹ'. 

וְרַחֲמֵי רְשָׁעִים אַכְזָרִי, זֶה הָמָן, שֶׁכָּתוּב בּוֹ, לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד (אסתר ג, יג). 

אָמַר רַבִּי לֵוִי, אוֹי לָהֶם לָרְשָׁעִים, שֶׁהֵם מִתְעַסְּקִין בְּעֵצוֹת רָעוֹת עַל יִשְׂרָאֵל. כָּל אֶחָד וְאֶחָד אוֹמֵר, עֲצָתִי יָפָה מֵעֲצָתְךָ. עֵשָׂו אָמַר, שׁוֹטֶה הָיָה קַיִן שֶׁהָרַג אֶת הֶבֶל אָחִיו בְּחַיֵּי אָבִיו. אֲבָל לֹא הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁאָבִיו יִפְרֶה וְיִרְבֶּה. אֲנִי אֵינִי עוֹשֶׂה כֵן, אֶלָּא יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגָה אֶת יַעֲקֹב אָחִי (בראשית כז, מא). פַּרְעֹה אָמַר, שׁוֹטֶה הָיָה עֵשָׂו, שֶׁאָמַר, יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי. לֹא הָיָה יוֹדֵעַ, שֶׁאָחִיו פָּרֵה וְרָבֵה בְּחַיֵּי אָבִיו. אֲנִי אֵינִי עוֹשֶׂה כֵן, אֶלָּא עַד דְּאִינוּן דְּקִיקִין תַּחַת כַּרְסֵי אִמַּתְהוֹן אֲנִי מַחֲנִיק לְהוֹן, הָדָא הוּא דִּכְתִיב: כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאוֹרָה תַּשְׁלִיכוּהוּ (שמות א, כב). הָמָן אָמַר, שׁוֹטֶה הָיָה פַּרְעֹה, שֶׁאָמַר, כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד. לֹא הָיָה יוֹדֵעַ, שֶׁבָּנוֹת נְשׂוּאוֹת לָאֲנָשִׁים וּפָרוֹת וְרָבוֹת מֵהֶן. אֲנִי אֵינִי עוֹשֶׂה כֵן, אֶלָּא לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וְגוֹ' (אסתר ג, יג). 

אָמַר רַבִּי לֵוִי, אַף גוֹג וּמָגוֹג לֶעָתִיד לָבֹא אוֹמֵר כֵן, שׁוֹטִים הָיוּ הָרִאשׁוֹנִים, שֶׁהָיוּ מִתְעַסְּקִין בְּעֵצוֹת עַל יִשְׂרָאֵל, לֹא הָיוּ יוֹדְעִין שֶׁיֵּשׁ לָהֶם פַּטְרוֹן בַּשָּׁמַיִם. אֲנִי אֵינִי עוֹשֶׂה כֵן, אֶלָּא בִּתְחִלָּה אֲנִי מִזְדַּוֵּג לְפַטְרוֹנָם, וְאַחֲרֵי כֵן אֲנִי מִזְדַּוֵּג לָהֶם, הָדָא הוּא דִּכְתִיב: יִתְיַצְּבוּ מַלְכֵי אֶרֶץ וְרוֹזְנִים נוֹסְדוּ יַחַד עַל ה' וְעַל מְשִׁיחוֹ (תהלים ב, ב). אוֹמֵר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רָשָׁע, לִי אַתָּה רוֹצֶה לְהִזְדַּוֵּג. חַיֶּיךָ, שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה עִמְּךָ מִלְחָמָה, הָדָא הוּא דִּכְתִיב: ה' כְּגִבּוֹר יֵצֵא כְּאִישׁ מִלְחָמוֹת יָעִיר קִנְאָה (ישעיה מב, יג). וּכְתִיב: וַיֵּצֵא ה' וְנִלְחַם בַּגּוֹיִם הָהֵם (זכריה יד, ג).

חולין פ״ג א

מתני׳ 

(ויקרא כב, כח) 

יום אחד האמור באותו ואת בנו היום הולך אחר הלילה 

את זו דרש רבי שמעון בן זומא 

נאמר במעשה בראשית (בראשית א, ה) יום אחד 

ונאמר באותו ואת בנו יום אחד 

מה יום אחד האמור במעשה בראשית היום הולך אחר הלילה 

אף יום אחד האמור באותו ואת בנו היום הולך אחר הלילה: 

גמ׳ 

ת"ר 

את זו דרש ר"ש בן זומא 

לפי שכל הענין כולו אינו מדבר אלא בקדשים 

ובקדשים לילה הולך אחר היום 

יכול אף זה כן 

נאמר כאן יום אחד ונאמר במעשה בראשית יום אחד 

מה יום אחד האמור במעשה בראשית היום הולך אחר הלילה 

אף יום [אחד] האמור באותו ואת בנו היום הולך אחר הלילה

רבי אומר 

יום אחד יום המיוחד טעון כרוז 

מכאן אמרו בארבעה פרקים בשנה המוכר בהמה לחבירו צריך להודיעו:

[בתחילה חשבתי שבן זומא לומד על בריאה, אותו ואת בנו מצד בריאת הוולד, ואילו רבי לומד על עולם המעשה, אכילה בפרקי זמן, מעשה האדם קובעים קשר בין אם לבן.  אבל אחרי הגמרא בחגיגה חשבתי שהאחדות של יום אחד היא אחדות לפני ההבדלה של יום השני.  בן זומא מושך את האחדות הזו גם ליום השני.  גם אחרי ההבדלה בין מים עליונים לתחתונים בן זומא רואה ׳רוח אלהים מרחפת על פני המים׳. ׳כיונה על בניה׳, אותו ואת בנו, אחדות אחרי הבדלה.  אז לא הבריאה של הוולד מייצרת קשר בין אם לבנה, אלא הרוח אלהים.

ואולי רבי לומד מקודשים...]

חגיגה ט״ו

תָּנוּ רַבָּנַן: מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה שֶׁהָיָה עוֹמֵד עַל גַּב מַעֲלָה בְּהַר הַבַּיִת, 

וְרָאָהוּ בֶּן זוֹמָא וְלֹא עָמַד מִלְּפָנָיו. 

אָמַר לוֹ: 

מֵאַיִן וּלְאַיִן בֶּן זוֹמָא? 

אָמַר לוֹ: 

צוֹפֶה הָיִיתִי בֵּין מַיִם הָעֶלְיוֹנִים לְמַיִם הַתַּחְתּוֹנִים, 

וְאֵין בֵּין זֶה לָזֶה אֶלָּא שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת בִּלְבַד, 

שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם״ 

כְּיוֹנָה שֶׁמְּרַחֶפֶת עַל בָּנֶיהָ וְאֵינָהּ נוֹגַעַת. 

אָמַר לָהֶן רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ לְתַלְמִידָיו: 

עֲדַיִין בֶּן זוֹמָא מִבַּחוּץ. 

מִכְּדֵי ״וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם״ אֵימַת הָוֵי — בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, 

הַבְדָּלָה — בְּיוֹם שֵׁנִי הוּא דַּהֲוַאי, דִּכְתִיב: ״וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם״. 

וְכַמָּה? אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: 

כִּמְלֹא נִימָא. 

וְרַבָּנַן אָמְרִי: 

כִּי גוּדָּא דְגַמְלָא. 

מָר זוּטְרָא, וְאִיתֵּימָא רַב אַסִּי אָמַר: 

כִּתְרֵי גְלִימֵי דִּפְרִיסִי אַהֲדָדֵי. 

וְאָמְרִי לַהּ: 

כִּתְרֵי כָסֵי דִּסְחִיפִי אַהֲדָדֵי

---

אֵ֣ין אָדָ֞ם שַׁלִּ֤יט בָּר֙וּחַ֙ לִכְל֣וֹא אֶת־הָר֔וּחַ וְאֵ֤ין שִׁלְטוֹן֙ בְּי֣וֹם הַמָּ֔וֶת וְאֵ֥ין מִשְׁלַ֖חַת בַּמִּלְחָמָ֑ה וְלֹֽא־יְמַלֵּ֥ט רֶ֖שַׁע אֶת־בְּעָלָֽיו׃

וְיָשֹׁ֧ב הֶעָפָ֛ר עַל־הָאָ֖רֶץ כְּשֶׁהָיָ֑ה וְהָר֣וּחַ תָּשׁ֔וּב אֶל־הָאֱלֹהִ֖ים אֲשֶׁ֥ר נְתָנָֽהּ׃

מורה נבוכים א׳ מ׳
והוא גם כן שם הדבר הנשאר מן האדם אחר המות אשר לא ישיגהו ההפסד: "והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה" (קהלת יב, ז).


https://www.sefaria.org.il/Ecclesiastes.12.7?vhe=Tanach_with_Ta%27amei_Hamikra&lang=he&p2=Shabbat.152b.3&lang2=he

https://www.sefaria.org.il/Ecclesiastes.12.7?vhe=Tanach_with_Ta%27amei_Hamikra&lang=he&p2=Mishneh_Torah%2C_Foundations_of_the_Torah.4.9&lang2=he