בשבת דברנו על מצוות ׳אל יצא איש מקומו׳
מצוות עשה הפוגש את המצוות לא תעשה של מלאכה גרועה, העברה מרשות לרשות, ודברי הרב מנחם במסכת כמארג מלאים חכמה וחן.
והסברתי את דין קלוטה כמי שהונחה, על בסיס חילול מקום הקודש, לא שינוי בחפץ - ושיעורי הרב ראם לאחרונה מתפרשים יפה - https://www.youtube.com/watch?v=G4rlwpAyVwE
יוצא שמצוות עשה של שבת מייצר מקום קדוש
ואז דברנו על היכולת להפוך לא תעשה לעשה, וכאן נראה יש חידוש
בתוך העולם של יואב שורק -- https://youtu.be/F5XVLMM5Gxs?si=xIy5XTwJA8Gt0ton
והצורך ל׳דת לעם׳, מצוות עשה של עירובין מול לא תעשה כל מלאכה, אומנם בדוגמא הזאת העשה מתנהל בסקאלה אחר, חברתי, אבל אפשר לקחת את העשה של עירוב ולהשתמש בה גם במרחב הפרטי, ליצור מקום קדוש ולשמר את הלא תעשה על ידי פעולה חיובית
העם מחפש מה לעשות, לא מה לא לעשות. הפרטי מנוהל, בכפיה על ידי מה לא לעשות.
חושב...
ועוד המצוות מאפשרים תקשורת בין דורות של ערכים, מצוות עשה מעבירות מסר ברור יותר מלא תעשה, שהרי יש יותר סיבות לא לעשות משהו ומלעשות דבר, כלומר אני יכול לפרש את המסר של אי עשהיה בהרבה דרכים, ואילו כמות המסרים שאפשר לפרש מתוך העשיה צומצם יותר
האם יש עוד דגמאות, והאם יש דוגמא שמתחיל פרטי, בלאו, עולה למדרגה כללי יותר ונהפך למצוות עשה, ושוב יורד לפרטי כעשה. בטח יש.
יש דיני גניבה מאינו יהודי, כתבתי בספרי חוקי דוד, אפשר מדין הפרט קיים לאו, לא תגנובו. אבל שהדין מתעלה לכלל, ובית דין נכנסים לתמונה יש דין של 'רעהו', וכעת יש מקום לומר שאין לאו של גניבה. כלומר מדיני בעלות פרטית קיימת לאו, מדייני רשות חברתית כבר לא. וחזל באו תקנו דיני תשלום בנזיקין גם לאינו יהודי, כדאי לעשות מעשה לשלם ... אולי
בעבר טענתי שעשה דוחה לא תעשה רק קיים כאשר הם באותה סקאלה, לכן נראה שהסיפור של עירוב מול מלאכת הוצאה אינה בדין עשה דוחה לא תעשה
וגם בדוגמאות של האא אי, הפתרון לעלות דרגה ולפתור אץ הסתירה אינה באמת דין של עשה דוחה לא תעשה
--
אתה מחפש תקנת עשה של חז"ל שדוחה לא תעשה מהתורה.
הדוגמה הקלאסית היא פרוזבול של הלל הזקן:
הלא תעשה: "לא יגוש את רעהו ואת אחיו" - איסור תורה לתבוע חוב אחרי שמיטה
התקנה החיובית: הלל תקן שאפשר למסור את השטרות לבית דין (פרוזבול), ואז מותר לגבות את החוב גם אחרי שמיטה
זו תקנה חיובית (לעשות מעשה של מסירת שטרות) שמאפשרת לעקוף את הלא תעשה התורתי, והיא נעשתה לתועלת הציבור - כי אנשים הפסיקו להלוות כשהתקרבה שמיטה.
דוגמה נוספת אפשרית: הפקר בית דין הפקר - עקרון שלפיו בית דין יכול להפקיר ממון ובכך "לדחות" איסורי ממון מהתורה, כמו בביטול קידושין במקרים מסוימים.
