דף מקורות, היא רשימה של מקורות המחולקים לבאי שיעור. לרוב, הדף מכיל יותר ממקור אחת, והיא כשמו סידרה של מקורות.
ממה שאני מכיר גם בעולם הדתי לאומי וגם בעולם החרדי משתמשים בדפי מקורות.
מדוע משתמשים בדף מקורות? מה התועלת?
בפשטות הדפים מציגים חומר לקריאה. המעביר את השיעור רוצה שכל לומד ומשתתף יהיה בידו מקור ויכולת קריאה עצמית של המקור.
הייתי אומר שהמלמד תפקידו ללמד כיצד לקרוא, אבל לרוב אין המלמד נותן לבאי השיעור לקרוא לפניו. אפשר שהמלמד חושב שעל ידי הדגמה כיצד הוא קורא הוא יצליח ללמד לאחרים לקרוא.
יותר נראה שההנחה היא שתפקידו של מלמד ומעביר שיעור הוא ללמד מה לקרוא. איזה תוכן המלמד מגבש.
פה טמון הבעייתיות בשיטה של דפי המקורות.
כעיקרון יש שתי דרכים ליצור סמכות. אפשר על ידי כוח השכנוע הרטוריקה במיטבה. ואפשר על ידי שימוש במקור סמכותי. בין כך או כל השומע מקבל על עצמו את הסמכות של המלמד בזה שהוא מקבל על עצמו תוכן הלימוד. שוב או מפני שהשתכנע או מפני שהמקור סמכותי מלכתחילה.
אלא שצריכים לשאול איזה סמכות יש בדפי המקורות. הרי הדף מיוצר על ידי המעביר. זה שבדף יש ציטוטים או הפניה למקורות אחרים אינו משנה את מקור התוכן מבעלותו של המלמד.
מה המרחק בין המקור הראשון הסמכותי לבין המקור המופיע בדף המקורות?
ככל שיש יותר מילים ומשפטים ברציפות מהמקור בדף המקורות יותר דומה המקור בדף למקור הראשון. וככל שהציטוטים קצרים יותר והמרחק בין ציטוט לציטוט גדול יותר (פה אני מודד מרחק בתוך קובץ המילים במקור הראשון, מרחק פשוט, כמה מילים יש בין ציטוט לציטוט) הרי שהמקור המופיע בדף שונה מהמקור הראשון.
לכן אפשר בקלות ליצור מדד אוטנתיות, מקווריות, המחשב את כמות המקורות בדף המקורות וגודל כל ציטוט. ככל שיש יותר מקורות ויש פחות מילים בתוך כל מקור הדף מקורות רחוק מהסמכות הראשונה.
אלא מה נשאר יכולת השכנוע של המלמד. אבל היכולת לתקשר עם הלומדים מוגבל גם על ידי הדבר המפריד ביניהם שהיא הדף עצמה.
אז מה נשאר? מה לומדים?
