דף ב ע״ב
-- וזבחים בסתמא כשירין מנלןאילימא מהא דתנן כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כו' ולא קתני שלא נזבחו לשמןגבי גט נמי הקתני כל הגט שנכתב שלא לשם אשה פסול ולא קתני שלא נכתב לשם אשה פסולאלא מהא דתנןכיצד לשמן ושלא לשמן לשם פסח ולשם שלמים טעמא דאמר לשם פסח ולשם שלמים הא לשם פסח וסתמא כשר אלמא סתמן כלשמן דמי דילמאשאני התם דאמר כל העושה על דעת ראשונה הוא עושהאלא מסיפאשלא לשמן ולשמן לשם שלמים ולשם פסח טעמא דאמר לשם שלמים ולשם פסח הא סתמא ולשם פסח כשרדילמא שאני התם דאמר יוכיח סופו על תחילתואי נמיאיידי דתנא לשמן ושלא לשמן תנא נמי שלא לשמן ולשמןאלא מהאלשם ששה דברים הזבח נזבח לשם זבח לשם זובח לשם שם לשם אשים לשם ריח לשם ניחוח והחטאת ואשם לשם חטא א"ר יוסי אף מי שלא היה בלבו לשם אחת מכל אלו כשר שתנאי בית דין הואאתנו בית דין דלא לימא לשמו דילמא אתי למימר שלא לשמואי סלקא דעתך סתמא פסול קיימי בית דין ומתני מילתא דמיפסיל ביה
-- וגבי גט דסתמא פסול מנלןאילימא מהא דתנן היה עובר בשוק ושמע סופרים מקרין איש פלוני גירש פלונית ממקום פלוני ואמר זה שמי וזה שם אשתי פסול לגרש בו דילמא כדרב פפא דאמר רב פפא הכא בסופרים העשויין להתלמד עסקינן ולא איכתוב לשום כריתות כללאלא מהאיתר על כן כתב לגרש את אשתו ונמלך מצאו בן עירו ואמר לו שמי כשמך ושם אשתי כשם אשתך פסול לגרש בודילמא שאני התם דאינתיק ליה לשם גירושין דההואאלא מהאיתר על כן יש לו שתי נשים ששמותיהן שוות כתב לגרש את הגדולה לא יגרש בו את הקטנהדילמא שאני התם דאינתיק ליה לשם גירושין דההיאאלא מהאיתר על כן אמר ללבלר כתוב ולאיזה שארצה אגרש פסול לגרש בודילמא שאני התם דאין ברירהאלא מהאהכותב טופסי גיטין צריך שיניח מקום האיש ומקום האשה ומקום העדים ומקום הזמן ואמר רב יהודה אמר שמואל אף צריך שיניח מקום הרי את מותרת לכל אדם:
רב צוריאל לומד כהמשך של הדיון שהתחיל, אבולוציה, התחלנו עם האמירה של נדבה, הקדשה האדם קודם הקרבה, זביחה, והקדושה ההיא ממשיכה הלאה, ׳שאני התם דאמר כל העושה על דעת ראשונה הוא עושה׳, ותנאי בית דין גם המשך של הקדושה הראשונה.
ואילו אני למדתי שתנאי בית דין היא תפנית בסוגיא, והיא באה כנגד ההמשיכות של הקדושה, יש משהו אחר, יש את המעשה הגשמי, טופס השטר שנכתב, ריק ללא תוכן, היא חומר ללא צורה, ולעצמה כשרה לא כל מיני דברים, כאשר התוכן מקבל צורה מעשית היא מתגשמית לכלי קשיח ואין דרך לשנותה, בעבודה, הזביחה בסתם, היא מעשה שאינה מעשה, עבודה במקדש אינה כשאר פעולות מעשיות, אלא היא גם נמצאת בעולם הבריאה, עולם מופשט, ולכן סתם כשר, תנאי בית דין הוא שהאדם לא יתן התגשמות מעשית לפעולותיו בעבודת המקדש!
