לפגוש את החיים בדרך - חולין דף קמא ע"א

לפגוש את החיים בדרך - מסכת חולין דף קמא ע"א


https://ashlag-cause-and-kook-affect.blogspot.com/2021/04/blog-post_29.html?m=1

כִּ֣י יִקָּרֵ֣א קַן־צִפּ֣וֹר ׀ לְפָנֶ֡יךָ בַּדֶּ֜רֶךְ 

בְּכל־עֵ֣ץ ׀ א֣וֹ עַל־הָאָ֗רֶץ 

אֶפְרֹחִים֙ א֣וֹ בֵיצִ֔ים 

וְהָאֵ֤ם רֹבֶ֙צֶת֙ עַל־הָֽאֶפְרֹחִ֔ים א֖וֹ עַל־הַבֵּיצִ֑ים 

לֹא־תִקַּ֥ח הָאֵ֖ם עַל־הַבָּנִֽים׃

שַׁלֵּ֤חַ תְּשַׁלַּח֙ אֶת־הָאֵ֔ם וְאֶת־הַבָּנִ֖ים תִּֽקַּֽח־לָ֑ךְ 

לְמַ֙עַן֙ יִ֣יטַב לָ֔ךְ וְהַאֲרַכְתָּ֖ יָמִֽים׃      

[מדוע יש מצות עשה, התורה מצווה בקום ועשה לקחת את הבנים, למה לא לעזוב את הכל בטבע כמות שהוא?  ממילא מצוות הלא תעשה, אסור לעשות מעשה מסויימת, לקחת את האם על הבנים.]

מתני' 

שלחה וחזרה אפי' ארבעה וחמשה פעמים 

חייב 

שנאמר {דברים כב-ז} שלח תשלח את האם 

אמר הריני נוטל את האם ומשלח את הבנים 

חייב 

שנאמר שלח תשלח את האם 

נטל את הבנים והחזירן לה ואח''כ חזרה האם עליהן 

פטור מלשלח: 

[נראה לי פשוט, ניגון המשנה, ׳נטל את הבנים...פטור׳, קיימת את המצווה אחרי נטילת הבנים, כלומר יש ציווי לקחת את הבנים, שליחת האם אינה קיום רק מכשיר, שהמשנה אומרת ׳שלחה...חייב׳, ׳נטל את האם...חייב׳]

גמ' 

א''ל ההוא מרבנן לרבא 

ואימא שלח חדא זימנא תשלח תרי זימנין 

א''ל 

שלח אפילו מאה פעמים 

תשלח אין לי אלא לדבר הרשות לדבר מצוה מנין 

ת''ל תשלח מכל מקום 

[לא רק שיש מצות עשה לשלח, יש שני מצוות עשה, שלח מצוה אחת, ותשלח מצוה שנייה, אני שומע לא רק שיש לי רשות לשלוח יש לי מצוה לשלוח (הייתי חושב לדבר מצוה אין מקום לשלוח, מדוע שהקב״ה ירצה שאני יפריעה לאם, זה סוג של מצוה הבאה בעבירה, ממילא אם אני צריך את הבנים, אבל במקום מצוה, שהקב״ה יצווה עלי לקחת את הבנים מהאם?  והתשובה היא אכן כן, יש מצוות עשה לשלח את האם ועוד בצורה סמויה נראה שקיימת מצוות עשה לקחת את הבנים)]

[רשי: לדבר מצוה - כגון קן יולדת וטהרת מצורע מנין ת"ל תשלח -- מעניין שהגמרא תתמקד אח״כ בטהרת מצורע וזוגיות ולא ביולדת וזוגיות]

א''ל ר' אבא בריה דרב יוסף בר רבא לרב כהנא 

אלא טעמא דכתב רחמנא תשלח 

הא לאו הכי הוה אמינא לדבר מצוה לא 

עשה ולא תעשה הוא ואין עשה דוחה לא תעשה ועשה 

לא צריכא 

דעבר ושקלה לאם דלאו עבריה, עשה הוא דאיכא 

ליתי עשה ולידחי עשה 

קמ''ל 

[נראה שפה הגמרא אומרת העשה האמיתי היא לא שליחת האם אלא קיחת הבנים, (רש״י לא מפרש כך, אלא רש״י מפרש שהעשה של שליחת האם עדיין קיימת אע״פ שעבר על הלא תעשה של לא תקח)]

הניחא למאן דתני קיימו ולא קיימו 

אלא למאן דתני בטלו ולא בטלו כמה דלא שחטה לא עבריה ללאו 

ותו לר' יהודה דאמר שלח מעיקרא משמע אפי' עשה נמי ליכא 

אלא 

אמר מר בר רב אשי 

כגון שנטלה על מנת לשלח 

דלאו ליכא, עשה הוא דאיכא 

וליתי עשה ולידחי עשה 

מאי אולמיה דהאי עשה מהאי עשה 

סלקא דעתך הואיל ואמר מר 

גדול שלום שבין איש לאשתו 

שהרי אמרה תורה שמו של הקב''ה שנכתב בקדושה ימחה על המים 

והאי מצורע כיון דכמה דלא מטהר אסור בתשמיש המטה 

דכתיב {ויקרא יד-ח} וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים 

אהלו זו אשתו מכאן שאסור בתשמיש המטה 

מהו דתימא כיון דאסור בתשמיש המטה 

ליתי עשה דידיה ולידחי עשה דשלוח הקן 

קמ''ל:

[מה כל כך חשוב בלקחת ארוחת צהריים, שדוחה את המצווה היפה של שלום בין איש לאישתו?  המציאות הטכנית שאני עומד אם ציפור (האם) ביד ונזכר שיש לי עוד מצוה, אני צריך ציפור כדי לטהר, הוא נוצרה לפתור בעיה טכנית של מדוע התורה כתבה שלח תשלח פעמיים?? אלא מקובלני מרבותי שהגמרא באה ללמד אותי רעיון רוחני, טעם לחיים, והגמרא הציבה שני עולמות בהשווה, שניהם די שוות, שני מצוות שקשה לבחור איזה יותר נכון משום ששניהם מאותו סוג, עצם ההשווה מראה שיש מקום לדמות שילוח האם וקיחת הבנים לשלום בין איש לאישתו.

ונראה לי שתא המשפחה של הקן, האם רובצת על הבנים, יש אם ויש בנים, יש משפחה, עומדת מול תא המשפחה של האדם, איש ואישתו.

ועוד נראה שבמקום להסתכל על מצוות שילוח הקן בפירוק משפחת הציפור, הפרעה לטבע העולם, התורה מצווה אותי לקחת חלק מעולם הטבע, לקחת את הבנים הביתה, לגדל אותם, להיות בית מאמץ, בית חם לאפרוחים.

וזה אפילו יותר חשוב מהבית הפרטי הקטן שלי, לפתוח את הלב להיות חלק מהבית הרחב יותר, עולם החי.

]