דף כ - א
מתני'
נדר בחרם ואמר לא נדרתי אלא בחרמו של יםבקרבן ואמר לא נדרתי אלא בקרבנות של מלכיםהרי עצמי קרבן ואמר לא נדרתי אלא בעצם שהנחתי לי להיות נודר בו:קונם אשתי נהנית לי ואמר לא נדרתי אלא באשתי הראשונה שגירשתיעל כולן אין נשאלין להםואם נשאלו עונשין אותן ומחמירין עליהןדברי ר' מאירוחכ''אפותחין להן פתח ממקום אחר ומלמדין אותן כדי שלא ינהגו קלות ראש בנדרים:
גמ'
הא גופא קשיא
אמרת אין נשאלין להן והדר תני אם נשאלו עונשין אותן ומחמירין עליהן
אמר רב יהודה
הכי קתני וכולן אין צריכין שאלהבד''א בתלמיד חכם אבל בעם הארץ שבא לישאל עונשין אותו ומחמירין עליו
בשלמא מחמירין דלא פתחינן ליה בחרטה
אלא עונשין היכי דמי
כדתניא
מי שנזר ועבר על נזירותואין נזקקין לו עד שינהוג בו איסור כימים שנהג בהן היתרדברי רבי יהודהאמר רבי יוסיבד''א בנזירות מועטת אבל בנזירות מרובה דיו ל' יום
אמר רב יוסף
הואיל ואמרי רבנן אין נזקקים לו בי דינא דמזדקקי לא עביד שפיר
רב אחא בר יעקב
אומר משמתינן ליה:
[אולי הכוונה, שהנודר, חי בעולם פרטי שלו, יש לו שפה פרטית, אין זה נדר משום שאין זה שפה חברתית. לכן לא מתקשרים עם הנודר, ואם בית דין מתקשר איתו אז בית דין מנודה גם]
וחכ''א פותחין לו פתח כו':
[מצד אחד סוגיא מסכמת, נדרים בעיתי כמו מערכת יחסים עם אישתו של אדם, מצד שני הסבר לשיטת חכמים, אולי, חכמים לא רואים בנדרים כשל תקשורתי אלא בורות, ובורות בעייתי מסיבות אחרות. להסבר הראשון נראה לי שהבעייתיות היא המורכבות של מערכת יחסים עם הקודש, כמו מערכת יחסים עם אישתו, יש הרבה אנרגיה ויש אפשרות לגשם את הקדושה]
תנא
לעולם אל תהי רגיל בנדרים שסופך למעול בשבועותואל תהי רגיל אצל עם הארץ שסופך להאכילך טבליםאל תהי רגיל אצל כהן עם הארץ שסופך להאכילך תרומהואל תרבה שיחה עם האשה שסופך לבא לידי ניאוף
רבי אחא ברבי יאשיה אומר
כל הצופה בנשים סופו בא לידי עבירהוכל המסתכל בעקבה של אשה הויין לו בנים שאינן מהוגנין
אמר רב יוסף
ובאשתו נדה
אמר רבי שמעון בן לקיש
עקבה דקתני במקום הטנופת שהוא מכוון כנגד העקב
תניא
{שמות כ-כ} בעבור תהיה יראתו על פניכםזו בושהלבלתי תחטאו
מלמד שהבושה מביאה לידי יראת חטא
מיכן אמרו סימן יפה באדם שהוא ביישן
אחרים אומרים
כל אדם המתבייש לא במהרה הוא חוטאומי שאין לו בושת פנים בידוע שלא עמדו אבותיו על הר סיני
אמר רבי יוחנן בן דהבאי
ד' דברים סחו לי מלאכי השרתחיגרין מפני מה הויין מפני שהופכים את שולחנםאילמים מפני מה הויין מפני שמנשקים על אותו מקוםחרשים מפני מה הויין מפני שמספרים בשעת תשמישסומין מפני מה הויין מפני שמסתכלים באותו מקום
(דף כ - ב)
ורמינהו
שאלו את אימא שלום מפני מה בניך יפיפין ביותראמרה להן אינו מספר עמי לא בתחלת הלילה ולא בסוף הלילה אלא בחצות הלילהוכשהוא מספר מגלה טפח ומכסה טפח ודומה עליו כמי שכפאו שדואמרתי לו מה טעםואמר לי כדי שלא אתן את עיני באשה אחרת ונמצאו בניו באין לידי ממזרות
לא קשיא
הא במילי דתשמיש הא במילי אחרנייתא
א''ר יוחנן
זו דברי יוחנן בן דהבאי אבל אמרו חכמים אין הלכה כיוחנן בן דהבאיאלא כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו עושהמשל לבשר הבא מבית הטבח רצה לאכלו במלח אוכלו צלי אוכלו מבושל אוכלו שלוק אוכלווכן דג הבא מבית הצייד
אמר אמימר
מאן מלאכי השרת רבנןדאי תימא מלאכי השרת ממש אמאי אמר רבי יוחנן אין הלכה כיוחנן בן דהבאיהא אינהו בקיאי בצורת הולד טפיואמאי קרו להו מלאכי השרתדמצייני כמלאכי השרת
ההיא דאתאי לקמיה דרבי אמרה לו
רבי ערכתי לו שלחן והפכו
אמר לה בתי תורה התירתך ואני מה אעשה ליך
ההיא דאתאי לקמיה דרב אמרה לו
רבי ערכתי לו שלחן והפכו
אמר מאי שנא מן ביניתא {במדבר טו-לט} ולא תתורו אחרי לבבכם
מכאן אמר רבי אל ישתה אדם בכוס זה ויתן עיניו בכוס אחר
אמר רבינא
לא נצרכא אלא דאפילו ב' נשיו
{יחזקאל כ-לח} וברותי מכם המורדים והפושעים בי
אמר רבי לוי
אלו בני תשע מדות בני אסנ''ת משגע''ח
בני אימה בני אנוסה בני שנואה בני נידוי בני תמורה בני מריבה בני שכרות בני גרושת הלב בני ערבוביא בני חצופה
איני
והאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן
כל אדם שאשתו תובעתו הויין לו בנים שאפילו בדורו של משה רבינו לא היו כמותםשנאמר {דברים א-יג} הבו לכם אנשים חכמים ונבוניםוכתיב ואקח את ראשי שבטיכם ולא כתיב נבוניםוכתיב {בראשית מט-יד} יששכר חמור גרםוכתיב {דברי הימים א יב-לג} מבני יששכר יודעי בינה לעתים
ההיא דמרציא ארצויי:
