כִּי הָאֱלֹקים בַּשָּׁמַיִם וְאַתָּה עַל הָאָרֶץ

קהלת פרק ה'

{א} אַל תְּבַהֵל עַל פִּיךָ וְלִבְּךָ אַל יְמַהֵר לְהוֹצִיא דָבָר לִפְנֵי הָאֱלֹהִים כִּי הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם וְאַתָּה עַל הָאָרֶץ עַל כֵּן יִהְיוּ דְבָרֶיךָ מְעַטִּים: 

לשיטתי אפשר לפרש: יש ניתוק בין שמים לארץ, בארץ יש אמת ושקר, וכאשר הדברים מתפרשים ונשפטים הם עולים דרגה למקום גבוהה יותר, לשמים, ונמדדים כטוב ורע.

וכך שלמה המלך אומר: לא למהר לשפט, לא למהר לדבר דברות, כלליות, שאלו לפני הדין.  אלא צריכים לעמל ולקשר בין אמת ושקר בין אמירות בארץ, לעט לעט.

ודי מדהים כיצד הרב המגיד מישרים מפרש את הפסוק:

פרשת ויקהל

http://www.hebrew.grimoar.cz/karo/magid_mesarim.htm

המה שכתוב כי האלהים בשמים ואתה על הארץ על כן יהיו דבריך מעטים, רצה לומר כי האלהים רמז לבינה, והוא בשמים. ואתה רמז לכנסת ישראל הוא על הארץ כלומר שכל העולמות שלמטה ממנה תלוים בה וגם רמז לצדיק ולת"ת שכל אחד ואחד נקרא אתה, והם על הארץ שהיא כנסת ישראל, על כן יהיו דבריך מעטים, כלומר לכן יהיו דבריך בעניני העולם מעטים כדי שיהיה לבך פנוי כדי לזווגם יחד, כלומר כיון שבינה שהיא המשפעת למעלה בשמים וכנסת ישראל על הארץ, צריך להשתדל תמיד לחברם יחד ולזווגם יחד:

-- עד כאן

ממש לשיטת הרב אשלג, השמים משפיעים על הארץ והאדם מזווג ביניהם על ידי שהוא בורח מענייני העולם...וממש קשה לי לפרש את הפסוק ככה, כם לפרש ששלמה המלך מבקש שהלב יהיה פנוי להוריד את השפע, הרי הוא אומר 'ולבך אל ימהר להוציא דבר', שזה מקביל ל'אל תבהל על פיך', נראה שגם הלב וגם הפה הם הבעיה ולא הפתרון...

גם הרב אשלג מצטט את הזהר (טרם מצאתי) ומבקש לראות כיצד החיבור בין שמים וארץ קרוב אליך ובפיך ובלבבך לעשתו, והזהר מכיר בקושיא מקהלת, שנראה הפוך, ויש ניתוק בין שמים לארץ.

פרי חכם (דף קעה)

אגרת 4 - 1920, עמ' קע"ה

http://www.kab.co.il/heb/content/view/frame/3826?/heb/content/view/full_list/3826&main

ציטוט מהזהר? אני לא מוצא את המקור??:

אי תימא איך אית לתקן תיקונא דחובה רבא דא, והכתיב: "האלקים בשמים ואתה על הארץ על-כן יהיו דבריך מעטים". וכתיב: "למה יקצוף האלקים על קולך". דא קושטא איהו בלי ספיקא כלל.

אבל כגון הכא אנן צריכין לכחו של משה רעיא מהימנא, דסהיד על גרמיה: "לא בשמים היא וכו' בפיך ובלבבך לעשתו". דבחילא תקיפא דרעיא מהימנא, אשתמודע דכבר נחתא תורה לארעא כהני צירופי אתוון דשמאהן דאורייתא. ובכל הני עובדין דסדיר קמן ודכולא עלמא ברזא דמן המותר בפיך, השתא איתנייהו בארעא ממש כמ"ד: "בפיך ובלבבך לעשתו". דהיינו, באתדבקותא דרוחא ומוחא, בכל האי סכלתנותא ודעתא דאית בשיחין דאבהתנא, ובשיחת עבדי אבהתנא, ובתרי"ג פיקודין דבכל עובדא אשתמודע לעיינין צירופא חדא בגוונין דאורחין דמארי עלמא, דבגוונין אלין אתפקדא כל נהורא עילאה. ומאן דאדביק גוונא חדא בדעתא שלים, איהו לא טרח בכדי, ארי הכא אשכח חולק חדא מתרי"ג חולקין דנשמתא. וכדין אזיל ואכפיל בכל הני גוונין, עד דמשכח כלהו איברין דנשמתיה.

ואם תאמר, איך יש לתקן תיקון של חטא גדול זה, והלא כתוב: "האלקים בשמים ואתה על הארץ, על-כן יהיו דבריך מעטים". וכן כתוב: "למה יקצוף האלקים על קולך?" זו אמת ללא ספק כלל.

אבל כמו כאן, אנו צריכים לכוחו של משה רועה נאמן, שמעיד על עצמו: "לא בשמים היא וכו' בפיך ובלבבך לעשתו". 

-- עד כאן