תרומה פרק א׳ הלכה כ״ו
הַתְּרוּמָה בַּזְּמַן הַזֶּה וַאֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁהֶחֱזִיקוּ עוֹלֵי בָּבֶל וַאֲפִלּוּ בִּימֵי עֶזְרָא אֵינָהּ מִן הַתּוֹרָה אֶלָּא מִדִּבְרֵיהֶן. שֶׁאֵין לְךָ תְּרוּמָה שֶׁל תּוֹרָה אֶלָּא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בִּלְבַד וּבִזְמַן שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל שָׁם שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה ב) "כִּי תָבֹאוּ" בִּיאַת כֻּלְּכֶם כְּשֶׁהָיוּ בִּירֻשָּׁה רִאשׁוֹנָה וּכְמוֹ שֶׁהֵן עֲתִידִין לַחֲזֹר בִּירֻשָּׁה שְׁלִישִׁית. לֹא כְּשֶׁהָיוּ בִּירֻשָּׁה שְׁנִיָּה שֶׁהָיְתָה בִּימֵי עֶזְרָא שֶׁהָיְתָה בִּיאַת מִקְצָתָן וּלְפִיכָךְ לֹא חִיְּבָה אוֹתָן מִן הַתּוֹרָה. וְכֵן יֵרָאֶה לִי שֶׁהוּא הַדִּין בְּמַעַשְׂרוֹת שֶׁאֵין חַיָּבִין בַּזְּמַן הַזֶּה אֶלָּא מִדִּבְרֵיהֶם כִּתְרוּמָה:
שמיטה ויובל פרק י׳ הל׳ ח׳
הדין בשמיטה ויובל מצריך כל יושביה עליה נראה פשוט, בנקודת זמן מי שנמצא נחשב כל יושביה עליה, ואז מחלקים את הארץ לנחלות. דבר זה קרה בהקמת המדינה, וקיבוצים, מושבים ועיירות, חלקו את האדמה.
אבל מה הגדר של ביאת כולכם בהלכות תרומה?
נראה לי שקיימת נקודת זמן שאחריה כל מי שבא לארץ אינו נחשב כאזרח, אלא כתושב. על זמן שקיימת חוק השבות אין זה נכון, אבל יבוא יום ויתבטל חוק השבות, וכל מי שנמצא בארץ יהיה אזרח וכל מי שמחוצה לה, יכול לבוא כגר או תושב. בשלב הזה ביאת כולם הוגדר.
הצורך של ביאת כולם מובן כדי להגדיר את האומה, כל זמן שאומה נמצאת עם דלת פתוח לכל העולם אי אפשר להגדיר מי ומה האנשים שמגדירים את האומה. אבל כאשר סוגרים את הדלת, אפשר להגדיר שאלו האומה ומדינת ישראל אינה מוגדרת על ישי היותה מקום פליטה.
הזהות החדשה אחרי ביאת כולם תהיה כבוד לאומי על בסיס ממלכת כוהנים, התלוי באנשים. הגדרת ממלכת כוהנים אפשר שהיא תנאי כדי לחדש את הכהונה והלכות תרומה.
