ספר המצוות -- לפי סקאלה

האם קיימת רשימה קטנה של מצוות פרטיות, גם שנצטוו לפרט וגם שמתבצעות על ידי הפרט?

מסתבר שהרמב״ם כבר חשב על זה:

ודע כי מה שאמרנו שנתבארו משפטם במקום פלוני, אין כונתנו בזה שזה הפרק או המסכת ההיא תכלול כל משפטי המצוה ההיא עד שלא תמלט מהם שאלה אבל אזכור מקום אשר בו עיקר דין המצוה ההיא ורוב משפטיה ואולם יהיו שאלות רבות למשפטי המצוה ההיא מפוזרות במקומות רבים מהתלמוד ולא אזכור מקומם עתה.

וכשתסתכל כל אלו המצות שקדם זכרם עתה שתמצא מהם מצות שהם חובה על הצבור לא כל איש ואיש כמו בנין בית הבחירה והקמת מלך והכרתת זרעו של עמלק. ומהם מצות שהם חובה לאיש אחד אם עשה פעולה פלונית או שימצאהו ענין כגון קרבן שוגג ומזיד ופעמים יעמוד אחד מן האנשים כל ימי חייו ולא יעשה הפעולה ההיא ולא ימצאהו הענין ההוא ומאלו המצות גם כן דינן כמו שבארנו כמו עבד עברי ודין אמה העבריה ועבד כנעני ושומר חנם ושואל וזולתם ממה שקדם זכרם, יתכן שיעמוד אחד מן האנשים כל ימי חייו ולא ישפט בזה ולא תתחייב לו המצוה ההיא. ומהם גם כן מצוה אינה נוהגת אלא בהיות הבית קיים, כגון חגיגה וראיה ומצות הקהל. וכבר זכרנום אחת אחת, ומהם גם כן אינה נוהנת אלא למי שיש לו נחלות, כגון מעשרות ותרומות ומתנות כהונה וחוקי העניים, כלקט שכחה ופאה ועוללות, ופעמים לא יהיו לו אותם הקנינים ולא יתחייב בהם, ויעמוד האיש כל ימי חייו ולא יתחייב במצוה מהמצות שהן מזה המין, ואין הצדקה מכלל הזה, כי הצדקה מחוייבת אפילו לעני המתפרנס ממנה כמו שבארנו. ומהם מצות מתחייבות בהכרח בכל זמן בכל מקום ובאיזה ענין שיהיה, כגון ציצית ותפלין ושמירת שבת, ונקראו המצות שהן מזה המין מצות הכרחיות מפני שהם מתחייבות לכל איש שהגיע לפרקו מישראל בהכרח בכל זמן ובכל מקום ובכל ענין. וכשתסתכל באלו הרמ"ח מצות עשה תמצא המצות ההכרחיות ששים מהם, ובתנאי שיהיה האיש שאמרנו שחייב באלו הששים מצות הכרחיות שיהיה ענינו כענין שרוב בני אדם בו, והוא שיהיה עומד בבית במדינה ויאכל המאכלים הידועים למין האדם, רוצה לומר הלחם והבשר ויעשה סחורה עם בני אדם וישא אשה ויוליד בנים. ואלו הששים מצות הם לפי הסדר אשר סדרנו אותם במניננו זה:

מצוה הראשונה והשנית והשלישית והרביעית והחמישית והששית והשביעית והשמינית והתשיעית, והעשירית אין הנשים חייבות בה. והאחת עשרה ולא תתחייב לנשים, והשתים עשרה ולא תתחייב לנשים, והשלש עשרה ולא תתחייב לנשים גם כן, והארבע עשרה ולא תתחייב לנשים גם כן. והחמש עשרה, והשמנה עשרה ואין הנשים חייבות בה. והתשע עשרה, והשש ועשרים מיוחדת בזכרי הכהנים, ול"ב ונ"ד וע"ג וצ"ד [וקמ"א] וקמ"ג וקמ"ז וקמ"ט וק"נ וקנ"ב וקנ"ד וקנ"ה וקנ"ו וקנ"ז וקנ"ח וקנ"ט וק"ס, וקס"א ואין הנשים חייבות בה, וקס"ב וקס"ג וקס"ד וקס"ה וקס"ו וקס"ז, וקס"ח ואין הנשים חייבות בה, וקס"ט ואין הנשים חייבות בה, וק"ע ואין הנשים חייבות בה, וקע"ב וקע"ה וקפ"ד וקצ"ה וקצ"ז ור"ו ור"ז ור"ח ור"ט ור"י ורי"א, ורי"ב ואין הנשים חייבות בה, [ורי"ג ואין הנשים חייבות בה, ורי"ד ואין הנשים חייבות בה, ורט"ו ואין הנשים חייבות בה, ורל"א]:

=-=-=-=

-=-=-=

מצוות עשה, פ״ד | היא שצונו להקריב כל הקרבנות בבית הבחירה

מצוות עשה, פ״ה

היא שצונו להביא כל מה שאנחנו חייבין חטאת ועולה ואשם ושלמים אל בית הבחירה

מצוות עשה, פ״ו

היא שצונו לפדות מה שנתחדש בו מום מן הקדשים

מצוות עשה, פ״ז

היא שצונו להיות התמורה קודש.

מצוות עשה, צ״ד

היא שצונו לקיים כל מה שקבלנו על נפשנו בדבור משבועה ונדר וצדקה והקרבן וזולת זה,

מצוות עשה, ק״ט

היא שצונו שנטבול במי מקוה ואז נטהר מאיזה מין ממיני טומאות שנטמאו בה

לא -- מצוות של הכלל על הפרט

מצוות עשה, קי״א

היא שצוה המצורע לגלח

אבל לא - מצוות על השבט

מצוות עשה, פ״ח

היא שצוה הכהנים לאכול שירי מנחות

מצוות עשה, פ״ט

היא שצוה הכהנים לאכול בשר קדשים

מצוות עשה, צ׳

היא שצוה לשרוף קדשים שנטמאו,

מצוות עשה, צ״א

היא שצוה לשרוף נותר,

וגם לא -- מצוות של הפרט על האחר

מצוות עשה, צ״ב

הוא שצונו שהנזיר יגדל שער

 מצוות עשה, צ״ג

היא שצונו לגלח הנזיר

מצוות עשה, צ״ו

היא שצונו להיות כל איש נוגע בנבלה טמא,

מצוות עשה, צ״ז

היא שצונו להיות מטמאים בשמנה שרצים

[טומאה היא מצוות על האחר - או על הקהל או על בית דין?]

מצוות עשה, צ״ט

היא שצונו שתהיה הנדה טמאה

מצוות עשה, ק׳

היא שצונו להיות היולדת טמאה

מצוות עשה, ק״א

היא שצונו להיות מצורע טמא,

מצוות עשה, ק״ג

היא שצונו להיות בית המנוגע טמא,

מצוות עשה, ק״ד

היא שצונו להיות הזב טמא

מצוות עשה, ק״ה

היא שצונו להיות שכבת זרע טמא,

מצוות עשה, ק״ו

היא שצונו להיות זבה טמאה,

מצוות עשה, קי״ב

היא שצונו להיות המצורע ידוע לכל עד שיובדלו ממנו בני אדם,

מצוות עשה, קי״ח

היא שצונו שיהיה כל מי שיהנה מן ההקדש מוסיף חומש

מצוות עשה, רכ״ד

היא שצונו להכות ברצועה את העוברים על מצות מיוחדות

מצוות עשה, רכ״ה

היא שצונו להוציא מכה נפש בשגגה מעירו לעיר מקלט

לא מצוות של הפרט על הפרט בהינתן אחר - שאפשר לומר שהמצווה היא על האחר

מצוות עשה, רי״ד

היא שצונו להתיחד חתן עם אשתו שנה תמימה

מצוות עשה, רט״ו

היא שצונו למול את הבן.

מצוות עשה, רט״ז

היא שצונו להיות היבם נושא את אשת אחיו כשמת ולא הניח זרע.

וגם לא -- מצוות של הפרט על בית דין

מצוות עשה, צ״ה

היא שצונו לדון בהפרת נדרים

מצוות עשה, צ״ח

היא שצונו לדון בטומאת אוכלין ומשקין הדינין הכתובים

מצוות עשה, ק״ב

היא שצונו להיות דנין בטומאת בגד מצורע שיהיה טמא

מצוות עשה, ק״ז

היא שצונו להיותנו דנין בטומאת מת

מצוות עשה, קי״ד

היא שצונו לדון בדין ערכי אדם

מצוות עשה, קט״ו

היא שצונו בדין ערכי בהמה

מצוות עשה, רי״ט

היא שצונו דין מוציא שם רע

מצוות עשה, רכ״א

היא שצונו בדין אשת יפת תואר.

וגם לא -- מצוות של הפרט על האומה או כל הכהנים או על בית דין הגדול או כלליות ללא מעשה

מצוות עשה, ק״ח

היא שצונו והורונו במשפטי מי נדה

מצוות עשה, ק״י

היא שצונו שתהיה הטהרה מן הצרעת כמעשה הכתוב והוא עץ ארז ואזוב ושני תולעת ושתי צפרים חיות ומים חיים

מצוות עשה, קי״ג

היא שצונו לעשות פרה אדומה

מצוות עשה, קט״ז

היא שצונו בערכי בתים,

מצוות עשה, קי״ז

היא שצונו בערכי שדות,

מצוות עשה, קי״ט

היא שצונו להיות נטע רבעי כלו קדש,

-=-=-=-=-=-=-=-

בשאלה בין העיקרים למצוות, נראה לי קשר בין זהות וחיוב, העקרים מגדירים את הזהות שלי, ואחרי שיש לי זהות אני יכול להבין במה התחייבתי.  לצערי אין עיקר ׳לישב את הארץ׳...

מה אני מתכוון, יש שיח של מיכה גודמן ועולם יהדות ארה״ב, בסגנון תעשה את המצוות שאתה רוצה.  כנגדם קמים ואומרים, מצוות הם חיוביות, אתה לא רשאי לבחור, יש כוח גדול ממך המחייב.  ולדתי נשאר להאמין ולפעול לפי רצונו ואז להגיד נסיתי, או בחרתי איזה מצוות אני יכול עכשיו אבל יש עוד שעדיין לא הגעתי לרמה גבוהה מספיק, או סתם קשה לי, או אפשר לא ידעתי שזה מצווה,  וכן הלאה...המסורתי לא שואל את השאלות האלו, הוא סובר שמצוות הם חיוב הציבור, ומשהו מקיים את המצווה, וכבר כתבתי על זה, אבל למסורתי גם אין דרך לשנות את המשווה, יש מצווה ומצוות ומשהו מקיים.

לי נראה שאם נגדיר את המצוות בסקאלות הנכונות, אז יש בחירה לאדם, לפרט, לזהות את עצמו, ובבחירה זו הוא משנה את המשווה.

היא הצווי אשר צונו בהאמנת האלהות

היא הצווי שצונו בהאמנת היחוד,

[שתי המצוות הראשונות, עומדות לבדיהם, ללא מצווה, היא הצווי, קיימת ציווי]

היא שצונו באהבתו יתעלה

[הרבה מצוות צונו, צוה הקב״ה את כל יחיד ויחיד בעם, כחלק מהכלל]

היא שנצטוו הלוים בה לבד לעבוד במקדש

היא שנצטוו הכהנים להדליק הנרות תמיד לפני ה'

[יש מצוות לשבט, פסיבי, נפעל, נצטוו השבט]

היא שצוה הכהנים לרחוץ ידיהם ורגליהם

היא שצוה הכהנים לברך את ישראל

[יש מצוות לשבט, אקטיבי, פעל, צוה השבט]

היא שצונו להשים לחם הפנים לפניו תמיד

[ציווי לכל פרט ויחיד בעם לעבוד בהיכל, מקום שרק כהנים נכנסים]

היא שצוה להקריב קרבן מוסף בחג הסכות

[ציווי לעם ככלל לעבוד בבית המקדש]

משנה תורה, מצוות עשה

מצוות פרטיות מאוד

[אמירה לרבים בספר דברים היא לכל פרט ופרט]

לֵידַע שֶׁיֵּשׁ שָׁם אֱלוֹהַּ, שֶׁנֶּאֱמָר: "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ" (שמות כ ב, דברים ה ו).

לִכְתֹּב כָּל אִישׁ סֵפֶר תּוֹרָה לְעַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמָר: "כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת" (דברים לא, יט).

מצוות פרטיות אבל לכל פרט בכלל

[אמירה בלשון יחיד בספר דברים היא לכלל]

לֵידַע שֶׁיֵּשׁ שָׁם אֱלוֹהַּ, שֶׁנֶּאֱמָר: "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ" (שמות כ ב, דברים ה ו).

לְיַחֲדוֹ, שֶׁנֶּאֱמָר: "ה' אֱלֹהֵינוּ, ה' אֶחָד" (דברים ו, ד)

לְאָהֳבוֹ, שֶׁנֶּאֱמָר: "וְאָהַבְתָּ, אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ" (דברים ו ה, יא א)

לְיִרְאָה מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמָר: "אֶת-ה' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא" (דברים ו יג, י כ)

לְדָבְקָה בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמָר: "וּבוֹ תִדְבָּק" (דברים י כ).

לְהִשָּׁבַע בִּשְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמָר: "וּבִשְׁמוֹ, תִּשָּׁבֵעַ" (דברים ו יג, י כ).

לְהִדַּמּוֹת בִּדְרָכָיו הַטּוֹבִים וְהַיְּשָׁרִים, שֶׁנֶּאֱמָר: "וְהָלַכְתָּ, בִּדְרָכָיו" (דברים כח, ט).

לְהִתְפַּלַּל לוֹ, שֶׁנֶּאֱמָר: "וַעֲבַדְתֶּם, אֵת ה' אֱלֹהֵיכֶם" (שמות כג, כה) – עֲבוֹדָה זוֹ תְּפִלָּה.

[אילו היה מפסוק בדברים הייתי אומר - עבודה שבלב - פרטי מאוד]

לִקְרוֹת קִרְיַת שְׁמַע פַּעֲמַיִם בְּכָל יוֹם, שֶׁנֶּאֱמָר: "וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ" (דברים ו, ז).

לִקְשֹׁר תְּפִלִּין בָּרֹאשׁ, שֶׁנֶּאֱמָר: "וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ" (דברים ו, ח).

לִקְשֹׁר תְּפִלִּין בַּיָּד, שֶׁנֶּאֱמָר: "וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ" (דברים ו, ח).

לִקְבֹּעַ מְזוּזָה, שֶׁנֶּאֱמָר: "וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ" (דברים ו ט; יא, כ).

לַעֲשׂוֹת צִיצִית, שֶׁנֶּאֱמָר: "וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת" (במדבר טו, לח).

[לא ברור לי אם ציצית מכוון לכל פרט או לעם, הרי בספר במדבר אמירה לרבים היא לרבים]

לְבָרַךְ אַחַר הַמָּזוֹן, שֶׁנֶּאֱמָר: "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ" (דברים ח, י).

[בית המקדש]

לְיִרְאָה מִבַּיִת זֶה, שֶׁנֶּאֱמָר: "וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ" (ויקרא יט ל; כו, ב).

משפחה

לִלְמֹד תּוֹרָה וּלְלַמְּדָהּ, שֶׁנֶּאֱמָר: "וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ" (דברים ו, ז).

שבט

לִהְיוֹת הַלֵּוִי עוֹבֵד בַּמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמָר: "וְעָבַד הַלֵּוִי הוּא" (במדבר יח, כג).

לְקַדַּשׁ הַכּוֹהֵן יָדָיו וְרַגְלָיו בְּשָׁעַת הָעֲבוֹדָה, שֶׁנֶּאֱמָר: "וְרָחֲצוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו..." (שמות ל, יט).

לִשְׁמֹר בַּיִת זֶה תָּמִיד, שֶׁנֶּאֱמָר: "וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ לִפְנֵי אֹהֶל הָעֵדֻת" (במדבר יח, ב).

לַעֲרֹךְ נֵרוֹת בַּמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמָר: "יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו" (שמות כז, כא).

לאום

לְקַדַּשׁ שְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמָר: "וְנִקְדַּשְׁתִּי, בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (ויקרא כב, לב).

לְהַקְהִיל אֶת הָעָם לִשְׁמֹעַ תּוֹרָה בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית, שֶׁנֶּאֱמָר: "הַקְהֵל אֶת הָעָם..." (דברים לא, יב).

לִבְנוֹת בֵּית הַבְּחִירָה, שֶׁנֶּאֱמָר: "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ" (שמות כה, ח).

מצוות כלליות אבל לפרט בתוך הכלל

לִכְתֹּב הַמֶּלֶךְ סֵפֶר תּוֹרָה לְעַצְמוֹ, יָתֵר עַל הָאֶחָד שֶׁלְּכָל אָדָם, עַד שֶׁיִּהְיֶה לוֹ שְׁתֵּי תּוֹרוֹת, שֶׁנֶּאֱמָר: "וְכָתַב לוֹ אֵת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת" (דברים יז, יח).

מעשה חילון או פעולת חול

בנושא מאמרי הקטן על ׳מעשה חילוני׳

נעם ב:
קראתי את דבריך על מעשה חילוני ויצירה של קודש. 
דברים מעניינים מאד מאד. 

ביני לביני ניסיתי להבין אגב קריאה: האם יש לשיטתך הבדל בין מעשה חילוני למעשה של חולין? 
שכן חולין היא קטגוריה ״פנים דתית״: המבדיל בין קודש לחול. 
כמו ״צמדים נוספים״: טומאה וטהרה, כשר וטרף, חייב ופטור.

ואילו החילון כך נדמה לי הוא מושג מודרני. כתהליך, הוא כרוך במידה רבה בכפירה בהמשגה הדתית, במיוחד בשאלות של ״מקור״.

הנה דוגמאות ״לתהליכי חילון״:
מקור הסמכות של השלטון נמצא באל? האם הנביא / הכהן / האפיפיור הוא שממליך את הקיסר ומעניק לו לגיטימציה? לא, העם בוחר את מנהיגיו בבחירות חופשיות, זה מקור הלגיטימציה שלהם לשלוט.
מקור הזמן הוא במעשה הבריאה? הוא בשנים שחלפו מאז שנצלב אותו האיש? לא הזמן הוא מוסכמה שאנחנו חופשיים לשנות. רוב מערכות המחשוב כיום פועלות על ״זמן יוניקס״ - מספר המילי-שניות שחלפו מה 1.1.1970

מקור החוק הוא בכתבי הקודש, בהתגלות? לא מקור החוק בחוקה כתובה, במנהגים, בתקדימים משפטיים.

מקור החכמה הוא בנבואה או בבית המדרש? לא מקורו במעבדות מחקר, אולמות הרצאות, כתבי עט עם ביקורת עמיתים 
וכולי.

לא יודע אם הדברים לעיל רלוונטיים לטיעון שלך או לאו.

דוד:
מחשבה ראשונה, בוודאי אתה צודק, תודה, ולא הבחנתי בין חולין לחילון, ואכן אפשר שדוד המלך מלחמותיו התחילו בחולין, אבל רבי יהודה נראה לי מבצע תהליך של חילון, הוא מוציא את הסמכות האלוקית מהאורים ותומים.

יש גם מהלך חז״ל במסכת ׳חולין׳ שנמצא בסדר קודשים, והיא מקדישה את החולין, שחיטת חולין מדמה לזביחת קורבן, לכן אני קצת מרגיש שקשה מאוד להישאר במצב של ׳חולין׳ לאורך זמן, יש כוחות שדוחפות לפה ולפה.  מעניין, חושב....

אולי הסיפור התנ״כי מייצרת סמכות, לכן כעת אנחנו החיים בתקופה תנכ״ית מייצרים סמכות חדשה, או קודש או חילון ...

עוד דבר שאני חושב עליו בנושא, היא חשיבות של עמילות, יגיעה, כאשר אני מתאמץ ללמוד זה משנה אותי (לטובה), אני חושב שיש משהו בעולם החילוני שעובד ומשקיע הרבה, נכון שהחומר שהם עובדים איתו היא לא סמכותית אלוקית, אבל אולי העמילות מצריך סמכות, כלומר קשה לעמול ולעבוד קשה בשביל ׳חולין׳, אין מספיק אנרגיה במערכת של ׳חול׳ --  אבל יש הרבה אנרגיה במערכת של ׳חילון׳

חנוך הנער

משום מה, לאחרונה עלה הנושא של חינוך.

חנוך הנער על פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה, אפשר לפרש שהתוכן הנלמד ישאר - על דרך גירסא דינקותא לא משתכחא.

אבל לשיטתי אפשר לפרש, כל אחד יש לו שיטת לימוד, ׳דרכו׳ מתייחס לשיטת הלימוד ולא התוכן, ואז הפירוש עולה - חנוך הנער ותלמד אותו את שיטתו, משום שכאשר יגדל הוא לא ישתנה, הוא לא יסור משיטת לימודו, שורש נשמתו, לא תשתנה, אנשים לא משתנים כל כך, ואם תתן לו כלים חזקים ללימוד זה ישרת אותו כאשר הוא יזקין.

אופי הלימוד תלוי בשיטה, לשיטתי חייבים חומר, דאטא, ללא דאטא אין על מה להפעיל את שיטת הלימוד.  לכן נסיון להעביר מוסר, התנהגות, על בסיס מערכות דלילות אינפורמציה אינה עמידים בזמן.

איזה חומר מתאים?  נראה לי שיטת הרב צוריאל - ׳אין אדם לומד אלא במקום שליבו חפץ׳

--

חשיבות של עמילות, יגיעה, כאשר אני מתאמץ ללמוד זה משנה אותי (לטובה), אני חושב שיש משהו בעולם החילוני שעובד ומשקיע הרבה, נכון שהחומר שהם עובדים איתו היא לא סמכותית אלוקית, אבל אולי העמילות מצריך סמכות, כלומר קשה לעמול ולעבוד ולהשקיע בשביל ׳חולין׳, אין מספיק אנרגיה במערכת של ׳חול׳ --  אבל יש הרבה אנרגיה במערכת של ׳חילון׳

לשיטת הרב אשלג העמילות, ההשקעה, היא לבנות כלים, להעמיק את החיסרון, פירושו על ׳צו׳ חיסרון כיס, פירושו יגעת ומצאתי תאמין, וכן הלאה.  הכלי מושך אור, נכון יש חוק היפוך כלים ואור, אבל בגדול כלי מושך אור כמהותו.

לשיטתי הרב קוק מצמיח ישועה, למושך שפע, ולכן העמילות היא ליצור קשרים בין הפרטים כדי שהכלל בוקע ועולה מעליה, בעלותך את הנרות.  לצורך יצירת הקשרים צריך פרטים, חומר, מה בדיוק החומר פחות מעניין.

--

לגבי השאלה של דתל״ש

צריך לחלק בין סוגי הדתל״ש

בירורים -

השפה של בירור נראה טבעית, אבל קשה לי.

אני מקשיב לנתנאל אלינסון מספר את סיפור של רות המואביה המבררת את הקדושה של בית לחם, שאלימלך זנח ובירר את הטומאה של סדום.  יש משהו מאוד יפה בתיאור שלו, כל כך הרבה חלקים של הסיפור מוסברים, השם ׳בית לחם׳, הסיפור של מואב -- שלא קדמו אתכם בלחם --  והסיפור של לוט ואנשי סדום הרעים שהרגו אנשים בפת לחם ומלח.

אבל בסופו של דבר ׳בירורים׳ מעידים על תיקון, הטוב היה קיים, הרע הייתה שם, רק מחלקים בין הדברים, הטוב לפה והרע לשם, לוט מחלק את עצמו מאברהם, רות חוזרת עם נעמי, כל החילוקים מבררים ומשארים את הדבר שכבר היה שם רק היה מוסתר בתערובות.

ואני מחפש חידוש, גילוי וגאולה, קשה לי לקבל שדוד המלך, המלכות והגאולה הבאה עם המשיח כולם רק בירור של הניצוץ שכבר גלום מששת ימי בראשית. 

לי נראה שהתפתחות העולם היא מעבר לבירור, היא תוצר של עמילות המביא לידי חיבורים חזקים שמחדשים רוח לתוך הנפש הבונה מקום חדש.

ואילו בירור היא תהליך המפרק, מבדילה, מפרידה בין הגורמים בתערובת.

אבל קשה להסביר לאנשים את זה, יותר קל לרב העם לקבל בירורים, זה שפה שנשמעת

כיצד נראת הגאולה, מה אני מצפה

כיצד נראת הגאולה, מה אני מצפה

כעת אני מקשיב לרב מידן:

https://youtu.be/hNIVD3sJezI?si=Cb4H-Rxgwv-TK1_o

ואני חושב...

חסר לי התייחסות לאדם המוחזק כמשיח, שיטת הרמב״ם, עד שמתגלה אם הוא מצליח ואז הופך למשיח וודאי. 

וְאִם יַעֲמֹד מֶלֶךְ מִבֵּית דָּוִד הוֹגֶה בַּתּוֹרָה וְעוֹסֵק בְּמִצְוֹת כְּדָוִד אָבִיו. כְּפִי תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְשֶׁבְּעַל פֶּה. וְיָכֹף כָּל יִשְׂרָאֵל לֵילֵךְ בָּהּ וּלְחַזֵּק בִּדְקָהּ. וְיִלָּחֵם מִלְחֲמוֹת ה'. הֲרֵי זֶה בְּחֶזְקַת שֶׁהוּא מָשִׁיחַ. (אִם עָשָׂה וְהִצְלִיחַ וּבָנָה מִקְדָּשׁ בִּמְקוֹמוֹ וְקִבֵּץ נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל הֲרֵי זֶה מָשִׁיחַ בְּוַדַּאי. וִיתַקֵּן אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לַעֲבֹד אֶת ה' בְּיַחַד שֶׁנֶּאֱמַר כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה' וּלְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד):

גם נראה לי שבדין השיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם, יש צורך לבנות תשתית הלכתית המסביר את התנהגות הבנים והאבות, ומאפשר לפרש את המציאות כך שכולם כבר חזרו למוטב.  המשיח כופה על תורה ומצוות, לא חושב שהכוונה שכופה את הפרט לפועל, ומעביר את החירות וחופש והבחירה מהאדם.  אלא המשיח הוגי בתורה, וכופה כל ישראל ללמוד ולעסוק.

כדוגמא, סבתה שלי ארגנה את העירוב של העיר מנהטאן, ובכך הכשירה את פעולתהם של יהודים רבים, אני מצפה ממשלה לבנות תשתית, כבישים, ועירוב, ותשתית הלכתית דיני כלל ופרט, וכך לפרש את מעשיהם של עובדי מע״צ וכדומה כמו עירוב שמאפשר פעולה.

אולי זה הכוונה של ׳וּלְחַזֵּק בִּדְקָהּ׳, בדק הבית, תשתיות דתיות - ולבנות ולחזק את התשתיות של התורה במדינה, חידוש שרק מלך המשיח יכול לעשות או מי שמוחזק כמשיח, רק אדם הפונה את לבבו לעבוד את העם והמדינה ימצא בהגותו תורה ומצוות את הדרך אשר ילכו בה.

------

שלב ראשון

ביטול חוק השבות

כיבוש עזה, שליטה חלקית

הגדרת אזרחות, תושבות, גר תושב ואולי עוד דרגות של השתייכות

כיבוש ושליטה על יהודה שומרון ועזה, שליטה מלאה

שלב שני

נפילת המשטר האיראני

כניסה להר הבית, הגדרת העזרת נשים, מקום המזבח, מקום ההיכל -- לטעמי כיפת הסלע היא ההיכל

הגדרת מרחבים לאומיים, סמכות של מרחב רשויות מקומיות, סמכות ועד שכונה וועד בית

שלב שלישי

עבודת המקדש

מלכות (ראש ממלשה) - סנהדרין (בג״ץ)

חירות אישית משולבת מסורת תורנית

-=-=-=-=

מדוע חשוב לי גאולה?

אחד מהעיקרים של הרמב״ם, נראה שאי אפשר להיות יהודי מבלי לחבר את העתיד להווה

עוד -- מדוע חשוב שאחרים יכירו בגאולה?

העיקר הראשון של הרמב״ם - יש מציאות, והמציאות היא חיצונית לי, לכן המציאות מוגדרת על ידי התודעה של האחרים, לשיטתי בכל סקאלה.  אם אני רוצה לחוות מציאות בסקאלה של המשפחה אני צריך שחברי המשפחה יכירו המציאות הזאת, למשל חשיבות ארוחות שבת ביחד, אם לא מכירים, לא משנה כמה אני חושב שזה קיים, לא יהיו ארוחות שבת משותפות.  וכן במקום הלאומי, אם אין הכרה רחבה שמיקום המקדש, לא תהיה מקדש.

סיכום - ביאת כולם

יש בעיה להגדיר ׳ביאת כולם׳, הרמב״ם מביא את זה בצורה קצת מעורפלת בהלכות תרומה.  אבל מה זה ׳כולם׳?  השאלה הזו נשאלה בעבר והתשובה בעייתית משני כיוונים.  הראשון הערבוב שרב חיים עושה בין הלכות שמיטה ויובל להלכות תרומה, ואז גם בין ׳על יושביה עליה׳ לבין ׳ביאת כולם׳, מזה צומח עוד שני בעיות, הרי אנחנו רואים בעיניים את הביאה השלישית, והרמב״ם פוסק שבביאה השלישית תהיה ׳ביאת כולם׳, אבל לא ראינו שבאו כולם.  הביאה השניה היא שהאחרונים משתדלים לפתור את הבעיה הראשונה על ידי הגדרת ׳כולם׳ -- ולא מתייחסים ל׳ביאה׳ כמרכיב חיוני, כלומר אם נגדיר ׳כולם׳ כרוב, אז אפשר לראות כיצד באיזשהו שלב היהודים בארץ ישראל יהיו רוב, ורק צריכים להמתין, אולי לעודד עליה.  לטעמי הכיוון הזה הוא הפך ההלכה.

ביאת כולם היא תופעה נקודתית בזמן, יום לפני בני ישראל היו מעבר לירדן, יום אחרי כולם היו בצד המערבי של הירדן (מעניין כולם למעט אלו שלא).  בהינתן המציאות הנוכחית שבו כל יהודי (בהגדרה רחבה) יכול לבוא מתי שירצה אין כעת דרך טובה להגדיר נקודה בזמן של ביאת כולם.  לכן נראה לי ביום ביטול חוק השבות תהיה נקודה בזמן, שאפשר להגיד שכולם כאן, אין עוד שיבואו מתי שירצו.

מעשר שני -- אכילתו בירושלים

מעשר שני -- אכילתו בירושלים
מנסה שוב....

הלכות בית הבחירה פ"ו, הלכה י״ד
... וּבְמַה נִּתְקַדְּשָׁה בִּקְדֻשָּׁה רִאשׁוֹנָה שֶׁקִּדְּשָׁהּ שְׁלֹמֹה שֶׁהוּא קִדֵּשׁ הָעֲזָרָה וִירוּשָׁלַיִם לִשְׁעָתָן וְקִדְּשָׁן לֶעָתִיד לָבוֹא: 
 
לְפִיכָךְ מַקְרִיבִין הַקָּרְבָּנוֹת כֻּלָּן אַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁם בַּיִת בָּנוּי. וְאוֹכְלִין קָדְשֵׁי קָדָשִׁים בְּכָל הָעֲזָרָה אַף עַל פִּי שֶׁהִיא חֲרֵבָה וְאֵינָהּ מֻקֶּפֶת בִּמְחִצָּה וְאוֹכְלִין קָדָשִׁים קַלִּים וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי בְּכָל יְרוּשָׁלַיִם אַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁם חוֹמוֹת שֶׁהַקְּדֻשָּׁה רִאשׁוֹנָה קָדְשָׁה לִשְׁעָתָהּ וְקָדְשָׁה לֶעָתִיד לָבוֹא: 

הלכות מעשר שני, פרק ב׳ הל׳ א׳ 
מַעֲשֵׂר שֵׁנִי נֶאֱכָל לִבְעָלָיו לְפָנִים מֵחוֹמַת יְרוּשָׁלַיִם שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יד כג) "וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹקיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם" וְגוֹ'. וְנוֹהֵג בִּפְנֵי הַבַּיִת וְשֶׁלֹּא בִּפְנֵי הַבַּיִת אֲבָל אֵינוֹ נֶאֱכָל בִּירוּשָׁלַיִם אֶלָּא בִּפְנֵי הַבַּיִת שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יד כג) "מַעְשַׂר דְּגָנְךָ תִּירשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנְךָ". מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ מָה בְּכוֹר אֵינוֹ נֶאֱכָל אֶלָּא בִּפְנֵי הַבַּיִת אַף מַעֲשֵׂר שֵׁנִי לֹא יֵאָכֵל אֶלָּא בִּפְנֵי הַבַּיִת:

רמב״ם הלכות מעשה הקרבנות י״ט הל׳ ט״ו:

מִי שֶׁשָּׁחַט קָדָשִׁים בַּזְּמַן הַזֶּה וְהֶעֱלָם חוּץ לַעֲזָרָה חַיָּב. מִפְּנֵי שֶׁהוּא רָאוּי לִקָּרֵב בִּפְנִים. שֶׁהֲרֵי מֻתָּר לְהַקְרִיב אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בַּיִת מִפְּנֵי שֶׁקְּדֻשָּׁה רִאשׁוֹנָה קָדְשָׁה לִשְׁעָתָהּ וְקָדְשָׁה לֶעָתִיד לָבוֹא:

-=-=-

אני רוצה לחלק בין קדושת עבודה לקדושת מקום -- 

קדושת מקום אפשר לפרש כ-לפני ה׳, אבל ברור מדברי הרמב״ם שקדושת עבודה קיימת גם מבלי שתהיה בית בנוי -- גם מהלכות מעשה הקורבנות, (עכשיו אני רוצה לדייק -- ׳מפני שהוא ראוי לקרב בפנים׳ מדוע הרמב״ם לא כתב ׳מפני שהוא ראוי להישחט׳).  וגם שקדושת מקום לא קיימת בזמן שהבית לא בנוי שהרי נוכרי מביא מחוץ למקדש.

וברור שמעשר שני אפשר לאכול בירושלים כאשר קיימת קדושת עבודה אע״פ שלא קיימת קדושת מקום.  לכן קשה לקבל את הסבר של הרב ליכטנשטיין בדף 393 בקדושת אביב.

מתי אי אפשר לאכול מעשר שני בירושלים כפי פסיקת הלכות מעשר שני?

אפשרות אחד לפני קדושת שלמה המלך.

אפשרות שניה, בתחילת ימי עזרא, לפני ש׳מנו שמיטין ויובלות וקדשו בתי ערי חומה׳ (הל׳ שמיטה ויובל), היה תקופה שהעלו רק עולות, והייתה בגדר במה קטנה, כמו לפני שלמה המלך.  ובזמן היתר במות אין איסור שחוטי חוץ, כלומר אין קדושת עבודה חל.  קצת קשה, שהיה נראה שהקדושה של שלמה רציף, אבל אולי לא, אולי אפשר בכוח לבטל את קדושת שלמה עם במה קטנה, ואז יוצא שאם מקפיד על איסור שחוטי חוץ, יווצר שוב קדושת עבודה, ושוב קדושת שלומה המלך תחזור.

אפשרות שלישית, שלמה המלך קידש את ירושלים בכמה קדושות, פרטי, קהילתי, מדיני, לאומי, עולמי.  נראה לי ברור שאחרי החורבן הקדושה העולמית נגנזה, מוכח מתוך ההלכה שנוכרי מביא בזמן הזה קורבן חוץ לעזרה.  לכן נראה לי, שכאשר עזרא בפועלה יזומה בנה במה קטנה והביא רק קורבנות עולה, במרחב המקדש, הוא במעשי ידיו גנז את קדושת העבודה, היתר את הבמות (לפחות במקום אחת), ובזה אסר אכילת מעשר שני בירושלים.

אפשר שעזרא ונחמיה קודם יצרו מקום לאומי, וקדושה לאומית, ורק אחר כך בנו את חומות העיר, ומנו שמיטין ויובלות ובנו מרחב לאומי עם נחלות, ורק לבסוף חזר למקדש ובנו מזבח, במה גדולה, עם קדושת עבודה.

יוצא שקיימת מציאות של בית בנוי בקדושה לאומית אבל אינה בנויה בקדושת עבודה, וכן כנראה אפשר שתהיה בית חרב בקדושה לאומית אבל תהיה בנויה בקדושת עבודה.