נדרים - דף ז ע״ב - ח׳

מנודה אני לך וכו': 

אמר אביי 

מודה ר''ע לענין מלקות שאינו לוקה דאם כן ניתני ר' עקיבא מחמיר 

[אולי האמירה היא שקיימת מערכת של נידוי בית דין, ואין דרך ליחיד להתחבר אליה, צריך כוח החברה?  רק שבסוף דף ז׳ אומרים שתלמיד חכם אכן מנדה את עצמו לבד...האם תלמיד חכם הוא מחובר לחברה?]

אמר רב פפא 

בנדינא מינך דכולי עלמא לא פליגי דאסור 

משמתנא מינך לכולי עלמא שרי 

במאי פליגי

במנודה אני לך 

דרבי עקיבא סבר לישנא דנידויא הוא 

ורבנן סברי לישנא דמשמתנא הוא 

דף ז - ב
ופליגא דרב חסדא 

דההוא גברא דאמר משמתנא בנכסיה דבריה דרב ירמיה בר אבא 

אתא לקמיה דרב חסדא א''ל לית דחש לה להא דרבי עקיבא קסבר במשמתנא פליגי 

אמר רבי אילא אמר רב 

נדהו בפניו אין מתירין לו אלא בפניו 

נדהו שלא בפניו מתירין לו בין בפניו בין שלא בפניו 

אמר רב חנין אמר רב 

השומע הזכרת השם מפי חבירו צריך לנדותו ואם לא נידהו הוא עצמו יהא בנידוי 

שכל מקום שהזכרת השם מצויה שם עניות מצויה 

ועניות כמיתה שנאמר {שמות ד-יט} כי מתו כל האנשים 

ותניא כל מקום שנתנו חכמים עיניהם או מיתה או עוני 

אמר רבי אבא 

הוה קאימנא קמיה דרב הונא שמעה להך איתתא דאפקה הזכרת השם לבטלה שמתה 

ושרא לה לאלתר באפה ש''מ תלת 

ש''מ השומע הזכרת השם מפי חבירו צריך לנדותו 

וש''מ נידהו בפניו אין מתירין לו אלא בפניו

וש''מ אין בין נידוי להפרה ולא כלום 

א''ר גידל אמר רב 

תלמיד חכם מנדה לעצמו ומיפר לעצמו 

פשיטא מהו דתימא אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורין קמ''ל 

[זה נראה סותר את האמירה הראשונה שלי - תלמיד חכם שונה?]

היכי דמי כי הא דמר זוטרא חסידא כי מחייב בר בי רב שמתא 

משמית נפשיה ברישא והדר משמת בר בי רב 

וכי עייל לביתיה שרי לנפשיה והדר שרי ליה 

(דף ח - א)

ואמר רב גידל א''ר

מנין שנשבעין לקיים את המצוה 

שנאמר {תהילים קיט-קו} נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקך 

והלא מושבע ועומד מהר סיני הוא 

אלא הא קמ''ל דשרי ליה לאיניש לזרוזי נפשיה 

ואמר רב גידל אמר רב 

האומר אשכים ואשנה פרק זה אשנה מסכתא זו נדר גדול נדר לאלהי ישראל 

והלא מושבע ועומד הוא ואין שבועה חלה על שבועה 

מאי קמ''ל דאפי' זרוזי בעלמא 

היינו דרב גידל קמייתא 

הא קמ''ל כיון דאי בעי פטר נפשיה בקרית שמע שחרית וערבית משום הכי חייל שבועה עליה 

א''ר גידל א''ר 

האומר לחבירו נשכים ונשנה פרק זה 

עליו להשכים שנאמר {יחזקאל ג-כב} ויאמר אלי (בן אדם) קום צא אל הבקעה ושם אדבר אותך ואצא אל הבקעה והנה שם כבוד ה' עומד 

[הקשר בין לימוד, תלמיד חכם, ונדר, לא ברור לי]

אמר רב יוסף 

נידוהו בחלום צריך י' בני אדם להתיר לו והוא 

דתנו הלכתא אבל מתנו ולא תנו לא 

ואי ליכא דתנו הלכתא אפילו מתנו ולא תנו 

ואי ליכא ליזיל וליתב אפרשת דרכים ויהיב שלמא לבי י' עד דמקלעי ליה עשרה דגמרי הלכתא 

[צריך תלמיד חכם - אולי מהמשך משום שתלמיד חכם נזהר מלהוציא שם שמים מפיו]

א''ל רבינא לרב אשי 

ידע מאן שמתיה מהו דלישרי ליה 

אמר ליה 

לשמותיה שויוה שליח למישרי ליה לא שויוה שליח 

אמר ליה רב אחא לרב אשי 

שמתיה ושרו ליה בחלמיה מאי 

א''ל 

כשם שאי אפשר לבר בלא תבן

כך אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים 

דף ח - ב

רבינא הוה לה נדרא לדביתהו אתא לקמיה דרב אשי א''ל 

בעל מהו שיעשה שליח לחרטת אשתו 

א''ל 

אי מכנפין אין אי לא לא 

ש''מ תלת 

ש''מ בעל נעשה שליח לחרטת אשתו 

וש''מ לא שרי למישרי נדרא באתרא דרביה 

וש''מ כי מכנפין שפיר דמי ושמתא אפי' באתרא דרביה ויחיד מומחה שרי שמתא 

א''ר שמעון בר זביד א''ר יצחק בר טבלא א''ר חייא אריכא דבי ר' אחא א''ר זירא א''ר אלעזר א''ר חנינא א''ר מיאשה משמיה דרבי יהודה בר אילעאי 

מאי דכתיב {מלאכי ג-כ} וזרחה לכם יראי שמי (שמש צדקה וגו') 

אלו בני אדם שהן יראין להוציא שם שמים לבטלה 

שמש צדקה ומרפא 

אמר אביי 

ש''מ חרגא דיומא מסי 

ופליגא דר''ש בן לקיש דאמר 

אין גיהנם לעולם הבא 

אלא הקב''ה מוציא חמה מנרתיקה צדיקים מתרפאין בה ורשעים נידונין בה 

שנאמר וזרחה לכם יראי שמי שמש וגו' 

ולא עוד אלא שמתעדנין בה 

שנאמר {מלאכי ג-כ} ויצאתם ופשתם כעגלי מרבק והרשעים נידונין בה 

שנא' {מלאכי ג-יט} הנה יום בא בוער כתנור וגו':

[יש באזכרת שם ה׳ ניסוי לגשם את הרוח, אבל לגשם דבר שלא ניתן לגישום, ולכן זה עומד בניגוד גמור לנדר (אע״פ שזה נראה דומה, הזכרת שם ה׳ גם נראה כמו נדר, מזרז את האדם, מחשיב את הדיבור)

ואולי זה הבעיה בנידוי, משמתנא מינך, יש ניסוי לגשם את היהדות, מי הוא יהודי, ומי שמנודה לא יהודי, וכפי ששמעתי מהרב ררפפורט לאחרונה, אין לנו דרך לענות על השאלה מי הוא יהודי

I just finished reading 'the many lives of stephen leeds, Brandon Sanderson' this idea came from there

]