[יום שישי, פרשת בראשית: מה מעניין אותי היום, לבנות כלים חדשים לשמחה אחרי החגים, אחרי השמחות.
כלי אחד שבא אלי היא מנטורים, יש כבר כיוון, אולי צריך לחפש עוד,
גם רציתי להמשיך בלימוד תג״ל, יש קושי בזה שאני לא מוצא קבוצה...
מהפתיחה אני לומד על ההבדל בכלי שנבנה על בסיס פעולות, לבין שינוי זהות (כמו נזיר), אולי אני צריך לשנות את הזהות שלי ׳אני מנטור׳, ׳אני חבר תג״ל׳
]
דף ב - א
מתני'
כל כינויי נדרים כנדרים וחרמים כחרמים ושבועות כשבועות ונזירות כנזירותהאומר לחברו מודרני ממך מופרשני ממך מרוחקני ממך שאני אוכל לך שאני טועם לך
אסור
מנודה אני לך
ר''ע היה חוכך בזה להחמיר:
[מה משמעות המשנה שקיימות כינויים, יש מנעד של אמירות הקדשה: נדר, פרוש, ריחוק...יש גם מנעד של פעולות אכילה, טעימה, אני לומד שהקדשה צריך להיתפס עם פעולה, וסוג ההפרשה לא חשובה, הייתי חושב שהמילים חשובות, המילה עושה את הפעולה, אלא שקבלת המשמעות בחברה היא זו שנותנת תוקף...לא כל כך חדש בשבילי...]
דף ב - ב
גמ'
כל כינויי נדרים כנדריםמאי שנא גבי נזיר דלא קתני להו לכולהו ומאי שנא גבי נדרים דקתני לכולהו
משום דנדר ושבועה כתיבי גבי הדדי תני תרתין וכיון דתני תרתין תני לכולהו
וליתני כינוי שבועות בתר נדרים
איידי דתנא נדרים דמיתסר חפצא עליה תנא נמי חרמים דמיתסר חפצא עליה
לאפוקי שבועה דקאסר נפשיה מן חפצא
[אולי נזיר אין בו איסור לא מיתסר חפצא ולא נפשיה, האיסורים נובעים מהשם החדש, התורה יצרה את האיסורים, הפעולות, ואילו האמירה היא לשנות שם האדם לזהות של נזיר. לעומת נדר חרם ושבועה שצריך להגדיר פעולה, אכילה, חפץ, ...ועכשיו אני חושב, שהמנעד, הרצף היא מהדרכים ליצור כלי לחיבור השפע לחפץ, עד לקדושת הגוף בשבועה שהיא שונה מהותית. נזיר מתקדש מתוקף התורה שבכתב, הקדושה בנמצא ואין צורך לחבר אותה לאדם יותר מאמריה, ואילו כינוי נדרים משתמשים בשפה בדויה של חז״ל, וחרמים באמצע, הם מוגדרים על חפץ דרך תורה שבכתב]
פתח בכינויין כל כנויי נדרים ומפרש ידות האומר לחבירו מודר אני ממך
ותו ידות אינשי איירי בהון
וחסורי מיחסרא והכי קתני כל כינויי נדרים כנדרים וידות נדרים כנדרים
וליפרוש כינויין ברישא
ההוא דסליק מיניה ההוא מפרש ברישא
כדתנן במה מדליקין ובמה אין מדליקין אין מדליקין כו'במה טומנין ובמה אין טומנין אין טומנין כו'במה אשה יוצאה ובמה אינה יוצאה לא תצא אשה
וכל היכא דפתח לא מפרש ברישא
והתנן יש נוחלין ומנחילין נוחלין ולא מנחילין ואלו נוחלין ומנחיליןיש מותרות לבעליהן ואסורות ליבמיהן מותרות ליבמיהן ואסורות לבעליהן ואלו מותרות לבעליהן ואסורות ליבמיהןיש טעונות שמן ולבונה שמן ולא לבונה ואלו טעונות שמן ולבונהיש טעונות הגשה ואין טעונות תנופה תנופה ולא הגשה ואלו טעונות הגשהיש בכור לנחלה ואין בכור לכהן בכור לכהן ואין בכור לנחלה ואיזהו בכור לנחלה ואין בכור לכהן
הלין משום דאוושו ליה מפרש ההוא דפתח ברישא
והא במה בהמה יוצאה ובמה אינה יוצאה דלא אוושא וקתני יוצא גמל
דף ג - א
אלא לאו דווקא
דף ג - א
אלא לאו דווקא
זימנין מפרש ההוא דפתח ברישאזימנין ההוא דסליק מפרש ברישא
ואיבעית אימא
ידות איידי דאתיין מדרשא מפרש להון ברישא
וליפתח הדין ברישא
מיפתח פתח בכינויין דאורייתא ברישא והדר מפרש ידות דאתיין ליה מדרשא
[יש באמירה הזאת משהו כמו, בסיס של נדרים היא דאורייתא, כלומר בכתב, מבוסס, דבר יציב ולא משתנה, אינה אמירה אלא מציאות, אבל ידות, היכולת להשתמש בנדרים בעולם הזה היא אמירה, היא מדרש, היא באה מהאדם החי. אולי הבסיס לקדושה היא בבית המקדש, בתורה שבכתב, ואין לנו דרך לגשת לזה, ולכן יש ידות, יש כלי עזר, המוריד את השפע לעולם שלנו -- אני עדיין מושפע מחג הסוכות והלימוד של ניסוך היין]
הניחא למאן דאמר כינויין לשון נכרים הן
אלא למ''ד לשון שבדו להן חכמים להיות נודר בו מאי איכא למימר
[אני אוהב את האמירה הזאת, כדי לנדור, לגעת בקודש, חכמים יצרו שפה בדויה, כלומר בהגדרה אין דרך לדבר בשפת האדם ולתקשר לקודש, מזכיר דברי Umberto Eco, שהאומן אינו יכול לתקשר עם אחרים]
מי קתני ידות ולאו חסורי קא מחסרת לה אקדים נמי
ותני ידות כל ידות נדרים כנדרים וכל כינויי נדרים כנדרים
ואלו הן ידות האומר לחבירו ואלו הן כינויין קונם קונח קונס
[הפיסקא הבאה נראה משווה בין אמירה שאין בה הווית קדושה אבל חל ׳לא יחל דברו׳, לבין אמירה שיש בה רצון לקדושה, נדר, לבין אמירה שהיא בגופה קדוש, נזיר -- וסגנון הגמרא פחות שאלה ותירוץ יותר רצף אמירות]
וידות היכא כתיב {במדבר ו-ב} איש כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה'
ותניא נזיר להזיר לעשות כינויי נזירות כנזירות וידות נזירות כנזירות
אין לי אלא בנזירות בנדרים מנין
ת''ל איש כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה' מקיש נזירות לנדרים ונדרים לנזירות
מה נזירות עשה בו ידות נזירות כנזירות אף נדרים עשה בהם ידות נדרים כנדרים
ומה נדרים עובר בבל יחל ובבל תאחר אף נזירות עובר בבל יחל ובבל תאחר
ומה נדרים האב מיפר נדרי בתו ובעל מיפר נדרי אשתו
אף נזירות האב מיפר נזירות בתו ובעל מיפר נזירות אשתו
מ''ש גבי נזירות דכתיב נזיר להזיר נדרים נמי הא כתיב לנדור נדר והיקישא למה לי
אי כתב נדר לנדור כדכתב נזיר להזיר כדקאמרת לא צריך היקישא
השתא דכתיב לנדור נדר דברה תורה כלשון בני אדם
הניחא למאן דאית ליה דברה תורה כלשון בני אדם
אלא למאן דלית ליה דברה תורה כלשון בני אדם האי לנדור נדר מאי עביד ליה
דריש ליה לעשות ידות נדרים כנדרים
ומקיש נזירות לנדרים
נזיר להזיר דריש ליה מלמד שהנזירות חל על הנזירות
(דף ג - ב)
(דף ג - ב)
ולמ''ד דברה תורה כלשון בני אדם ונזיר להזיר דריש לעשות ידות נזירות כנזירות
שהנזירות חל על הנזירות מנא ליה
הניחא אי ס''ל כמ''ד אין נזירות חל על נזירות
אלא אי ס''ל כמ''ד נזירות חל על נזירות מנא ליה
נימא קרא ליזור מאי להזיר שמעת מינה תרתי
במערבא אמרי אית תנא דמפיק ליה לידות מן לנדור נדר
ואית תנא דמפיק ליה מן {במדבר ל-ג} כל היוצא מפיו יעשה
אמר מר
ומה נדרים עובר {במדבר ל-ג} בבל יחל ובל תאחר
בשלמא בל יחל דנדרים משכחת לה
כגון דאמר ככר זו אוכל ולא אכלה עובר משום בל יחל דברו
אלא בל יחל דנזירות היכי משכחת לה
כיון דאמר הריני נזיר הוה ליה נזיראכל קם ליה בבל יאכל שתה קם ליה בבל ישתה
אמר רבא
לעבור עליו בשנים
בל תאחר דנזירות היכי משכחת לה
כיון דאמר הריני נזיר הוה ליה נזיראכל קם ליה בבל יאכל
באומר לכשארצה אהא נזיר
ואי אמר כשארצה ליכא בל תאחר
אמר רבא
כגון דאמר לא איפטר מן העולם עד שאהא נזירדמן ההיא שעתא הוה ליה נזירמידי דהוה האומר לאשתו הרי זו גיטיך שעה אחת קודם מיתתי אסורה לאכול בתרומה מידאלמא אמרינן כל שעתא ושעתא דילמא מייתהכא נמי לאלתר הוי נזיר דאמרינן דילמא השתא מיית
דף ד - א
רב אחא בר יעקב אמר
כגון דנדר והוא בבית הקברות הניחא למ''ד לא חיילא עליה נזירות מאלתר אלא למ''ד מאלתר חיילא עליה מי איכא בל תאחר ועוד האמר מר בר רב אשי חיילא נזירות עליה מאלתר וכי פליגי לענין מלקות פליגי אפ''ה קם ליה בבל תאחר משום דקא מאחר נזירות דטהרה א''ר אשי הואיל וכן נזיר שטימא עצמו במזיד עובר משום בל תאחר דנזירות טהרה רב אחא בריה דרב איקא אמר עובר בבל תאחר תגלחתו ולא מיבעיא למ''ד תגלחת מעכבת אלא אפי' למ''ד תגלחת אינה מעכבת מצות גילוח מיהא לא מיקיים מר זוטרא בריה דרב מרי אמר עובר בבל תאחר קרבנותיו ומן הכא נפקא ליה מהתם נפקא ליה {דברים כג-כב} כי דרוש ידרשנו אלו חטאות ואשמות מהו דתימא חידוש הוא שחידשה תורה בנזיר מאי חידוש אילימא דלא מתפיס ליה לחטאת נזיר בנדר הרי חטאת חלב שאין מתפיסה בנדר ועובר בבל תאחר אלא מאי חידושיה סד''א הואיל ואם אמר הריני נזיר אפילו מן חרצן הוי נזיר לכל אימא לא ליעבור עליה משום בל תאחר קמ''ל הניחא למ''ד כי נזיר מן חרצן הוי נזיר לכל אלא לר''ש דאמר אין נזיר עד שיזיר מכולן מאי איכא למימר ועוד האי חידוש לחומרא הוא אלא מאי חידושיה דסד''א הואיל
דף ד - ב
ואם גילח על אחת משלשתן יצא לא ליעבור עליה בבל תאחר קמ''ל
דף ד - ב
ואם גילח על אחת משלשתן יצא לא ליעבור עליה בבל תאחר קמ''ל
ואיבעית אימא
מאי חדושיה משום דלא מתפיסו בנדר
והא דקא קשיא לך חטאת חלב חטאת חלב קאתיא לכפרה חטאת נזיר למאי אתיא והרי חטאת יולדת דלא אתיא לכפרה ועבר עלה משום בל תאחר
ההיא קא שריא לה למיכל בקדשי'
אמר מר
ומה נדרים האב מיפר נדרי בתו ובעל מיפר נדרי אשתואף נזירות האב מיפר נזירות בתו ובעל מיפר נזירות אשתו
למה לי היקשא תיתי במה מצינו מנדרים
דילמא גבי נדרים הוא דמיפר משום דלא אית ליה קיצותאאבל גבי נזירות דאית ליה קיצותא דסתם נזירות ל' יום אימא לאקמ''ל:
No comments:
Post a Comment