הסטיקר של יוסף:
'לאהוב את הארץ, את המדינה שלנו, את האנשים, להקריב מעצמנו בשבילה, להבין שזה משהו מיוחד ושאנחנו מיוחדים ושזה לא משהו מובן מאליו'
פירוש
אהבה במובנה העליון נובעת ובאה לידי ביטוי מתוך סדרה של פעולות ומאמצים שאינם ברי תכלית או יעד -- נשגב ככל שיהיה. אהבה אינה תלויה בדבר, היא כוח עצמותי של החיים וההוויה בכלל, היא הכח לברוא ולקיים מציאות.
מידת המסירות ליעד מגדירה ומבטאת את הזהות השלי ביחס ליעד, ואת העצמי המתגבש ונבנה לאותה משימה, הקירבה של ה'אני' שלי לזהות הנבנית מתחזקת מתוך החיים הדוהרים.
דברים אלה נאמרו על ידי יוסף בטקס קבלת מצטיין קומנדו. באמירתו יש תיאור שהולך ונבנה ׳לא זו אף זו׳: מצווה היא לאהוב את הארץ, אבל זה לא מספיק, צריך גם לאהוב את המדינה, ולא רק את המדינה אלא גם את האנשים שחיים בה, וכל האהבה הזו אינה מספיקה אם היא תלויה במשהו (רצון לקבל טובה מהארץ, המדינה או העם) אלא היא צריכה לבוא מתוך קירבה לזהות, ולא רק הזהות שלי ל'אני' שלי, אלא הזהות שלי כתושב ואזרח הארץ, ומעל כל אלה - הזהות שלי כחלק מעם הנבחר, וכל זה אינו מספיק עדיין, אלא מצוותנו היא לייחד את קב״ה, וכל זה מעבר לדרגה שנוכל להבין.
החיבור לעצמיות ובירור הזהות, הם ההפך מהקרבה הבאה מתוך ביטול, הם עוגן לחזות בנועם ה׳ הנשקף מהחלון. החיים חזקים ושטף האהבה עלול במבול של חסד לבלוע את האדם. מול העוצמות האלה עומד האדם המכיר את מקומו, שורשיו נטועים עמוק באדמה וזהותו איתנה ומגינה עליו, חושיו מתחדדים והוא רואה מחוצה לו את המציאות האין סופית המתחדשת בכל יום במעשה בראשית.
אצל יוסף הי"ד, רצף החיים והמחשבות הנעלות היו שלובים זה בזה. הוא חי בשטף וזרימה אין סופית, מפעולה לפעולה, ממעשה למעשה וממחשבה למחשבה. תמיד בתנועה, יוסף הבין את מקומו בעולם.
No comments:
Post a Comment