יש כהמשך לגמרא הקודמת, משנה העוסקת בריצוי הציץ, ועכשיו נראה לי שהגמרא הוקדמת הביאה ריצוי במנחה שמורכבת מחלק בטומאה וחלק בטהרה, משום שהכלי המצרף, וכן אצלנו העזרה נהפך לכלי מצרף [דוד צוקרברוד האיר, ׳ביקתא׳ -- בית צר (רש״י) -- כלומר הכלי נבחן כמו בית, וכן העזרה]. ולכן פשוט ש׳יוצא׳ אינו מתרצה על ידי הציץ.
כיצד זה קורה, אולי משום שהציץ מאפיין את שם ׳הוייה׳, ולכן העזרה נהפכת למקום הוייה הקב״ה, ומקום קדוש אין טומאה.
אביי אמר
אפילו נטמא אחד מהן נמי שניהם מצטרפין מ"ט כולהו בני ביקתא דהדדי נינהו
אביי אמר
אפילו קמץ מאחד מהן שניהן אינן נאכלין מ"ט כולהו נמי בני ביקתא דהדדי נינהו
מתני׳
נטמא הקומץ והקריבוהציץ מרצהיצא והקריבואין הציץ מרצהשהציץ מרצה על הטמא ואינו מרצה על היוצא:
גמ׳
תנו רבנן
(שמות כח, לח) ונשא אהרן את עון הקדשיםוכי איזה עון הוא נושאאם תאמר עון פיגול הרי כבר נאמר לא יחשבא"ת עון נותר הרי כבר נאמר לא ירצההא אינו נושא אלא עון טומאה שהותרה מכללה בציבור
[הייתי שמח לעצור פה - הכלל של הציבור :-) הוא מקור הכוח של הריצוי מהציץ]
מתקיף לה רבי זירא
אימא עון יוצא שהותר מכללו בבמה
אמר ליה אביי
אמר קרא (שמות כח, לח) לרצון להם לפני ה' עון דלפני ה' אין עון דיוצא לא
[המימד השני, שם ה׳, לפני ה׳, הציץ מייצר כלל של ציבור לפני ה׳ -- כלומר מקום חדש צירוף קב״ה עם הציבור, עם כנסת ישראל, וברור שיוצא אינו תורמת להיווצרת מקום]
מתקיף לה רבי אילעא
אימא עון שמאל שהותר מכללו ביום הכפורים
אמר ליה אביי
אמר קרא עון עון שהיה בו ודחיתיו לאפוקי יוה"כ דהכשירו בשמאל הוא
[לא יודע מה לעשות עם הלימוד הזה, הקרבה בטומאה היא ממש עון, וכוח הציץ מתגבר על עון...אולי לכן רב אשי משלים]
רב אשי אמר
עון הקדשים ולא עון המקדישין
[הצירוף הוא בין פרטי הקורבן ולא הפועלות]
אמר ליה רב סימא בריה דרב אידי לרב אשי
ואמרי לה רב סימא בריה דרב אשי לרב אשי
ואימא עון בעל מום שהותר מכללו בעופות דאמר מר תמות וזכרות בבהמה ואין תמות וזכרות בעופות
אמר ליה
עליך אמר קרא לא ירצה (ויקרא כב, כ) כי לא לרצון יהיה לכם:
[יש משהו שורשי ובעייתי בבעל מום שלא מאפשר לפרט להצטרף לכלל -- כל קורבן צריך להיות ׳לרצון׳, רצון המקריב היא מאפשרת הצירוף שקורה בבית המקדש. מה קורה שהרצון הזה לא מספיק, יש חיסרון בפרטי הקורבן, התודעה של הכהן גדול (אפילו אם הוא אינו בנמצא), המעמד של לפני ה׳ מייצרת את הרצון להצטרפות למקום. קצת אני מבין את הרגש של עלייה למקום, המפגש עם המקום מייצרת רצון, אני רוצה להיות חלק מהמקום הזה, טומאה מפרודה בין הפרטים בסקאלה נמוכה, והרצון העליון מחבר]
No comments:
Post a Comment