היררכיה או לא -- לעילוי נשמת אמי מורתי חיה שרה ציפורה בת החבר חיים הכהן
אין דיבר בבריאת העולם, מנין השפה ׳שהכל נהיה בדברו׳?
בֵּרַךְ עַל פֵּרוֹת הָאִילָן בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה, יָצָא {ד}. וְעַל פֵּרוֹת הָאָרֶץ בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ, לֹא יָצָא {ה}. עַל כֻּלָּם אִם אָמַר שֶׁהַכֹּל נִהְיָה, יָצָא:
ר"ע מברטנורה בֵּרַךְ עַל פֵּרוֹת הָאִילָן וְכוּ'. כָּל הֵיכָא דְכִי שָׁקְלֵי פֵּירָא אִיתֵיהּ לֶעָנָף, וְאוֹתוֹ הֶעָנָף עַצְמוֹ חוֹזֵר וּמוֹצִיא פְּרִי לַשָּׁנָה הָאַחֶרֶת, מִקְרֵי אִילָן, וּמְבָרְכִין עַל פֵּרוֹתָיו בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ, אֲבָל הֵיכָא דְכִי שָׁקְלַת לֵיהּ לַפְּרִי לֹא יִשָּׁאֵר עָנָף שֶׁיַּחֲזֹר וְיוֹצִיא פְּרִי לַשָּׁנָה הָאַחֶרֶת אֵין מְבָרְכִין עַל הַפֵּרוֹת אֶלָּא בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה: וְעַל כֻּלָּן אִם אָמַר שֶׁהַכֹּל יָצָא. וַאֲפִלּוּ עַל הַפַּת וְעַל הַיַּיִן. וּמִיהוּ לְכַתְּחִלָּה אֵין לֶאֱכֹל שׁוּם פְּרִי אִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ תְּחִלָּה שֶׁיְּבָרֵךְ עָלָיו בְּרָכָה הָרְאוּיָה לוֹ: (ר"ע מברטנורה).
עיקר תוי"ט {ד} יָצָא. בַּגְּמָרָא אָמְרִינַן סְבִירָא לֵיהּ דְּעִקַּר אִילָן אַרְעָא הִיא, כְּלוֹמַר הַכֹּל הוּא מֵהָאָרֶץ. בַּיְרוּשַׁלְמִי מְבֹאָר דְּדִבְרֵי הַכֹּל הִיא, דְּפֵרוֹת הָאִילָן בִּכְלַל פְּרִי הָאֲדָמָה וְאֵין פְּרִי הָאֲדָמָה בִּכְלַל פְּרִי הָעֵץ. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {ה} לֹא יָצָא. דְּסַלְקָא דַעְתָּךְ אֲמֵינָא הוֹאִיל וְאָמְרִינַן חִטָּה מִין אִילָן הוּא לְבָרֵךְ עָלֶיהָ בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ, קָא מַשְׁמַע לָן. גְּמָרָא: (עיקר תוי"ט).שולחן ערוך או״ח ר״ד
יג כָּל דָּבָר שֶׁהוּא מְסֻפָּק בְּבִרְכָּתוֹ, יְבָרֵךְ (כ) שֶׁהַכֹּל.
באר היטב (כ) שהכל. מ''מ אם הוא דבר שיכול לפוטרו תוך הסעודה עדיף טפי דאז אין ספק כלל. כתב בספר חכמת מנוח שהכל נהיה בסגו''ל תחת היו''ד שהוא לשון בינוני ולא בקמץ שהוא לשון עבר דרוב ברכות נתקנו בלשון בינוני. ובסי' קס''ז ס''ק ח' כתב המ''א בקמץ ע''ש:
ועל כולן אם אמר שהכל וכו':
אתמר רב הונא אמר
חוץ מן הפת ומן היין
ורבי יוחנן אמר
אפי' פת ויין
[פת ויין יש בהם מעשה אדם, ולכן אין מקום לברך על הבריאה, ששת ימי בראשית, אלא על זיעת האדם]
נימא כתנאי
ראה פת ואמר כמה נאה פת זו ברוך המקום שבראה יצא
ראה תאנה ואמר כמה נאה תאנה זו ברוך המקום שבראה
יצא
דברי ר' מאיר
ר' יוסי אומר
כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות לא יצא ידי חובתו
נימא רב הונא דאמר כר' יוסי ור' יוחנן דאמר כר' מאיר
אמר לך רב הונא
אנא דאמרי אפי' לר' מאיר עד כאן לא קאמר ר' מאיר התם אלא היכא
דקא מדכר שמיה דפת אבל היכא דלא קא מדכר שמיה דפת אפילו ר' מאיר מודה
ור' יוחנן אמר לך
אנא דאמרי אפילו לרבי יוסי עד כאן לא קאמר ר' יוסי התם אלא משום דקאמר
ברכה דלא תקינו רבנן אבל אמר שהכל נהיה בדברו דתקינו רבנן אפילו ר' יוסי מודה
בנימין רעיא כרך ריפתא ואמר בריך מריה דהאי פיתא
אמר רב יצא
והאמר רב כל ברכה שאין בה הזכרת השם אינה ברכה
דאמר בריך רחמנא מריה דהאי פיתא
והא בעינן שלש ברכות
מאי יצא דקאמר רב נמי יצא ידי ברכה ראשונה
מאי קמשמע לן אע''ג דאמרה בלשון חול
תנינא ואלו נאמרים בכל לשון פרשת סוטה וידוי מעשר וקריאת שמע ותפלה וברכת המזון
אצטריך סד''א הני מילי דאמרה בלשון חול כי היכי דתקינו רבנן בלשון קדש אבל לא אמרה בלשון חול כי היכי דתקינו רבנן בלשון קדש אימא לא קמ''ל.
גופא
אמר רב כל ברכה שאין בה הזכרת השם אינה ברכה
ורבי יוחנן אמר כל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה
אמר אביי
כוותיה דרב מסתברא דתניא {דברים כו-יג} לא עברתי ממצותיך ולא שכחתי
לא עברתי מלברכך ולא שכחתי מלהזכיר שמך עליו ואילו מלכות לא קתני
ור' יוחנן תני
ולא שכחתי מלהזכיר שמך ומלכותך עליו:
- אולי לרבי יוחנן לשיטתו, עיקר הברכה היא הזכרת שם ומלכות, והברכה היא על המלכות, המרכבה לברכה, האוכל שולי, לכן שהכל על פת ויין גם טוב.
לרב, לשיטת אביי, ההקבלה למצווה שיש בו מעשה, להזכיר שם על החפץ, ברכה היא מצווה, והזכרת ה׳ על החפץ.
https://www.hebrewbooks.org/1064
יוסף אומץ
סימן מ״ח. ליל א' של חג אוכל כסנין בסוכתו. אם יצא ידי חובתו:
סימן מ״ח (דף ע״א עמוד א׳)
וזה חזיתי להרב המופלא רבי״ן חסידא מו״ר ניהו רבא כמהר״ח ן׳ עטר זלה״ה שכתב בספר הבהיר ראשון לציון בסוגית ברכות דף ל״ז ותחילת דף ל״ח שכתב וז״ל טרוקנין חייבין בחלה וכו׳ מהכא משמע דהגם שחייב בחלה אין לדון לברך המוציא כפת
...
וי״ל דשאני כזית מצה בליל פסח דחשיב והו״ל בקבע דמברך המוציא ודרכן של ישראל לקבוע אכזית מצה דאחשבה להו קרא ושפיר פריך אביי מדקאמר יוצא י״ח בפסח אלמא מברך עלה המוציא...
ומדברי הרב ז״ל מוכח הפך ממאי דכתיבנא בעניותין דהרי כתב הרב ז״ל דבליל פסח יוצא י״ח מצה בכזית פת הבאה בכסנין ומברך המוציא וברכת מזון אף בכזית פת הבאה בכסנין, דמצות בערב תאכלו מצות משוי ליה קבע, כאלו אכל מפת הבאה בכסנין שיעור שאחרים קובעים עליו, דדינא הוא כי הוא יברך בהמ״ז. וא״כ הוא הדין בחג הסוכות אם אכל בלילה הראשונה כזית מפת הבאה בכסנין מברך המוציא וברכת המזון דחיוב אכילת כזית בסוכה מג״ש דט״ו ט״ו משוי ליה קבע:
לקראת סוף סימן מ״ח (דף ע״ב עמוד ב׳)
דאי סברי כשיטת הרב מהר״ח ן׳ עטר ז״ל שהבאתי לעיל דאף דבעלמא בפת הבאה בכסניו לברך בהמ״ז צריך שיאכל שיעור שאחרים קובעים סעודה, ליל פסח חיובא משוי ליה קבע אפילו כזית. א״כ איך כתבו דבליל א' של חג צריך יותר מכביצה נימא דחיובא משוי ליה קבע לכזית.
אלא ודאי מוכרח לדעת זה דגם בליל פסח פת הבאה בכסנין בעי שיעור שאחרים קובעים סעודה. ולפי זה כתבו דבחג בעי יותר מכביצה. ומאחר שכן נראה דגם ליש אומרים, והוא דעת הריטב״א ורבו, דכזית סגי דחובתו משוי ליה קבע, לא כתבו כך אלא בכזית פת דכבר הוא חייב בבהמ״ז אלא דבשאר החג לא מחייב בסוכה בזה כתבו דלענין חיוב סוכה ליל א׳ חובתו משוי ליה קבע, אבל פת הבאה בכסנין דכזית פטור מבהמ״ז חיובא דסוכה לא משוי ליה קבע לברך בהמ״ז, כיון דבעלמא מברך מעין ג׳ וחיוב ליל א׳ בסוכה הוא לאכול דבר שחייב בבהמ״ז.
ומכלל הדברים אתה תשמע מדברי הר״ן והריטב״א הנז׳ דלא קי״ל כסברת רבינו אביגדור שכתב בש״ל דשבת וי״ט אכילת עראי חשיבה קבע והבאתיו בספר הקטן ברכי יוסף סימן קס״ח אות ה׳ ושם כתבתי דהמנהג פשוט כמ״ש הרב גנת ורדים דדין כסנין בשבת כחול ע״ש:
ברכי יוסף סימן קס״ח אות ה׳
כתב מורי זקני הרב מהל׳א אזולאי ז״להה בהגהותיו נ״י מצאתי בס׳ כתיבת יד קדמון וז״ל שבת קובעת דאפי' אכילת עראי חשיבא קבע למעשר נראה דגם לפת הבאה בכסנין דק״ל שאם אכל ממנה מעט מברך במ׳׳מ ולבסוף בורא נפשות אבל אם קבע סעודתו עליה בתחילה מברך המוציא ולבסוף בהמ״ז נ״ל דכל אכילת שבת חשיבא קבע כמו למעשר ומיהו לאכול עראי בשבת חוץ לסוכה שמא אין איסור מהאי טעמא דהתם בעינן תשבו כעין תדורו עכ״ל :
-- אני לומד שאע״פ שעראי למצוות תשבו כעין תדורו, קבע לעניין ברכות
להרב מהר׳י חאגיו בס׳ עץ חיים פ״ד דמעשרות נסתפק בזה אי שבת קובעת לפת הבכ״כ והר' גנת ורדים כלל ג' סי' י״א פשיטא ליה דלענין כסנין אין חילוק בין שבת לחול. ומצאתי בס׳ תניא סי' פ״ד שכתב וז׳ל ת״ר אוכלין עראי חוץ לסוכה וכו' ומצאתי בשם רבינו אביגדור דאכילת עראי דשבת וי״ט ואפי' שתיה חשובה נקבע עכ״ל וכ״כ בס׳ שבלי הלקט סי' קי״א. וסיים הואיל ואדם קובע סעודתו על היין ועיין מ׳׳ש רי׳׳אז הובא בשלטי הגבורים פ' ערבי פסחים ובגנת ורדים שם סי' י״ב. ודברי הרב גנת ורדים נכונים בטעמן דלענין כסנין כמעשהו בחול כן מעשהו בשבת דעל אכילת עראי מברך במ״מ ומעין שלש וכן עמא דבר;
-- אני לומד שאע״פ שעראי למצוות תשבו כעין תדורו, קבע לעניין ברכות
...
וכבר נודע שהאחרונים המה ראו כן תמהו על סברת התום׳ והרא״ש ודעמייהו והביאו ראיות דגרעינין לאו פרי נינהו כמ״ש הרב פרי חדש והרב פנים מאירות והרב אבן העוזר ודעמי׳ וכמו שרמזתי בספרי הקטן ברכי יוסף שם סימן ר״ב ולענין הלכה נקיטינן דלא יברך על הגרעינין אלא שהכל כמ״ש בספרי הקטן ברכי יוסף שם:
ולפי העלות דמספיקא לא מברכינן בורא פה״ע על הגרעינין לחוש לסברת הרשב״א והאחרונים דפשיטא להו דלאו פרי נינהו ושאני גבי ערלה דאתרבו מאת. ה״ה בנ״ד דאין לברך שהחיינו האוכל גרעין פרי חדש דכיון דמברך על הגרעין שהכל משום שאינו פרי איך יברך שהחיינו על הגרעין דברכת שהחיינו נתקנה על הפרי וזה כבר ראה הפרי אלא שנהגו לברך על אכילת הפרי ואין מברכין אלא על פרי גמור.
משנה בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא על פירות האדמה בורא פרי העץ לא יצא ועל כולם אם אמר שהכל יצא:
גמרא רבי חזקיה בשם ר' יעקב בר אחא דר' יודה היא דר' יודה עביד את האילנות כקשים. אמר רבי יוסי דברי הכל היא פירות האילן בכלל פירות האדמה ואין פירות האדמה בכלל פירות העץ רב הונא אמר חוץ מן היין ומן הפת. מתניתא אמרה כן חוץ מן היין שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן חוץ מן הפת שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ תני ר' יוסי אומר כל המשנה על המטבע שטבעו חכמים לא יצא ידי חובתו ר' יודה אומר כל שנשתנה מברייתו ולא שינה ברכתו לא יצא ר' מאיר אומר אפילו אמר ברוך שברא החפץ הזה מה נאה הוא זה יצא ר' יעקב בר אחא בשם שמואל הלכה כר' מאיר מילתיה דרב אמרה כן חד פרסוי אתא לגבי רב בגין דאנא אכל פיסתי ולא אנא חכים מברכא עליה ואנא אמר ברוך דברא הדין פסא נפיק אנא ידי חובתי א"ל אין. רב יהודה בשם אבא בר בר חנה בר קפרא ותרין תלמידוי נתארחו אצל בעל הבית בהדין פונדיקא דברכתא אפיק קומיהון פרגן ואחונייא וקפלוטין אמרו נברך על קפלוטה דו פטר אחונייתא ולא פטר פרגיתא נברך על אחונייתא לא פטר לא דין ולא דין פרץ חד ובירך על פרגיתא שהכל נהיה בדברו גחיך ליה חבריה א"ל בר קפרא לא לזה גורגרן אלא לך לוגלן זה עשה בגרגרנותו אתה למה לגלגתה ולזה אמר חכם אין כאן זקן אין כאן אמרו לא יצאה שנתן עד שמתו א"ר יוסי הא אזלינן תרין ולא שמעינן מינה כלום מיי כדין מסתברא מברך על הקפלוטה שהכל נהיה בדברו טפילה לו:
No comments:
Post a Comment