Field of play

 Daddy why does this always happen to me

You said after you ran into a tree branch...stitches on your forehead

After you broke your front tooth

After you cut your lip

After you broke your hand

My Yosef

After you ran directly into a group of 15 terrorists, killing 4 or 5, scattering the others, saving Amichais life and others as well

Because you always said Henini, I am here

You cant play if your are not on the field, you are always on the field

הרתעה

 הרתעה היא פעולה עכשיו בהווה שתפקידו לשנות את העתיד

כבוד לאומי היא פעולה חיובית היום בהווה שתוצאותיו מיידית להווה

נראה לי שזה מה שמפריע לי בשיחה עם הרב שרקי

https://www.youtube.com/watch?v=PPftAwSNSaE

minute 18 ish -- a very simplistic thought

God does a Hesed with us by letting us help 

נהמה דכסופה

bread that would cause embarassement

נהמא דכסופה היא תהליך שבו פעולה בהווה בומה כלי לפעולה בעתיד 

הכלי עצמו אין בו ערך

לשיטתי, בניית מקום היא שונה מבניית כלי

מקום מיצר כבוד מיד

כלי מאפשר קבלה סעתיד

סיפור שלמה המלך או קיסר ורבי, סעודה לקבה

 ראית פנים מאתגרת

אם אתה לא יכול להאכיל את הסגן, רוח אש ומים כיצד תאכיל את קב״ה

שפה חילונית בונה את המקדש

אני חושב הרבה על מה שדברנו, השפה החילונית מול הקודש והדתי, בנין המקדש או בנין הלאום...נראה לי שבשיחה עם הרב רא״ם הכהן גם ראינו את הפער הזו.  הנה הקלטה:

Otniel.m4a

https://1drv.ms/u/c/d84b16b5c054d391/EeDc9yVhByxEvdq-NWI9kooB4tgmGgt5vHLBp-RfGsuEvQ?e=ZkQYti

 בדקה: 51:50

 נראה לי שהרב רא״ם רומז לדברי הראי״ה:

אז, מכל זה אני חושב שהשפה החילונית שאני משתמש בה אינה חילונית, אלא היא שפה עכשווית, שפת העם החי, ואני מתרגם את השפה הקבלית/דתית לשפה מודרנית, אבל פעולה זו אינה חילון, אלא הפוך, הקודש חי בתוך ההווה, זה פשט משמעות השם המפורש, שם הוויה

[21:57, 9/25/2024] נעם סמט: 

ודורש עוד מחשבה והעמקה
נראה לי שהשאלה של היחס בין השפות ומה המשמעות של תרגום דברים משפה לשפה היא שאלה עדינה ועמוקה. 
האם באמת יש אפשרות לתרגם, או שמשהו הולך לאיבוד בדרך. 
חושב שאני מבין למה אתה מתכוון ב'קודש החי בתוך ההווה', אבל שואל את עצמי עדיין על המשמעות של זה ואיך נכון לעשות את זה.

[05:01, 9/26/2024] David Guedalia: 

כן, שיטתי כעת היא לחזור לשפת הגמרא ולבנות משם לכיוון השפה החייה של היום.
אני רואה כיצד עולם הניו-חסידי וקבלי היום מנסה אותה דבר, אבל היסוד היא שפה מאוד דלילה.  אין מה להשוות בין שפת הזוהר הדלילה לזו העשירה של הגמרא

הנה דוגמא, אני מקשיב לרב צוריאל המוכר בור ולא מכר את הדרך
רב צוריאל עושה הפשטה לשפה דלילה, רב ושמואל, 

שמואל ממון, רשות מוחזקות
רב איסור, אמת קנין, בעלות אמיתית, הלכתי
רב, לא מכר את הדרך, 

שמואל המציאות הממונית מחייבת דרך להגיע לבור, לכן כן מכר את הדרך, ללא דרך אין מוחזקות ושליטה על הבור.

אני שואל האם הקב״ה שחייב לנו לבוא למקדש, בור המלא קדושה, גם קידש את הדרך?

אני חושב אפילו לשיטת רב, כן, הקב״ה קידש את הדרך, ולכן עליה ברגל היא חלק מהגעה למקדש.  משום שהדרך למקדש היא לא רק מאפיין שליטה על המקום, אלא היא מאפיינת סוג הקדושה.  קדושה הבאה מתוך הליכה -- מזכיר לי עכשיו הרב רא״ם בהסברו הולכה כעבודה בקורבנות מסויימות, משום שהולכה היא מחברת בין עולמות.

בשפה ׳חילונית׳ פגישה עם מרחב מעל החושים, כמו המקדש וראיית פנים, גוררת טראומה, וכדי להגן על האדם, צריך להיות מחוברים היטב לקרקע, שהחוייה הטראומתית יפגוש את המציאות המקורקע, לאדם יהיה בסיס איתן ולא ישתף במבול החושים.

ולכן הליכה למקדש, היא בניית חיבור שורשי מקורקע עם האדמה, קנין של הליכה כמו שהרב סולוביציק מסביר באברהם אבינו (בד׳ דרשות והגמרא בבא בתרא), היא תהליך הבונה חיבור לאדמה.  הקשר שנוצר עם האדמה עוזר לאדם לחוות את המבול הבלתי נודע של פגישה טראומתית.

ולכן הקב״ה כן קידש את הדרך בעליית הרגל להגיע לבור הקדושה אפילו לרב.

ואם אני חוזר להפשטה, רב לשיטתו פועלת האדם היא פעולה אלוקית, רוחנית, ושמואל לשיטתו פועלת האדם היא מגושמת (אהבתי את ההסבר שלך, שמואל גלותי מודדים דברים מגושמים).  ולכן הליכה לבית המקדש היא פעולה מגושמת המקודשת לרב.

מזמור קמ״ז - רמב״ם הלכות מלכים

מזמור קמ״ז
בּוֹנֵ֣ה יְרוּשָׁלַ֣͏ִם ה׳ נִדְחֵ֖י יִשְׂרָאֵ֣ל יְכַנֵּֽס׃

הָ֭רֹפֵא לִשְׁב֣וּרֵי לֵ֑ב וּ֝מְחַבֵּ֗שׁ לְעַצְּבוֹתָֽם׃

מוֹנֶ֣ה מִ֭סְפָּר לַכּוֹכָבִ֑ים לְ֝כֻלָּ֗ם שֵׁמ֥וֹת יִקְרָֽא׃

=-=-

עכשיו נראה לי שהרמב״ם מדייק - בונה מקדש -- ולא בונה בית המקדש -- כלומר מקום קדוש.  אולי בהגדרת משיח ודאי הרמב״ם כותב ׳במקומו׳ - כלומר מקום קדוש ממש.  וכל זה לשיטתי שמקום הקודש קיים עכשיו, כעת יש לנו קדושת מקום עבודה, ומתחיל גם קדושת לאומית ומקום לפני ה׳.  ולכן ׳בונה ירושלים׳ תחילה היא בניית מקום לאומי, ואחר כך ׳נדחי ישראל יכנס׳ ויש תופעה שאנו רואים שכל פעימה של עליה מתחילה עם ניצוצות של לאומיות, 67, 77, שנות ה80 עליה מברית המועצות, גם סוג של לאומיות אולי....וכעת אנו בשלב של ׳רפא לשבורי לב׳ - ותחיית המתים

-=-=-

רמב״ם הלכות מלכים

י״א

הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ עָתִיד לַעֲמֹד וּלְהַחְזִיר מַלכוּת דָּוִד לְיָשְׁנָהּ לַמֶּמְשָׁלָה הָרִאשׁוֹנָה. וּבוֹנֶה הַמִּקְדָּשׁ וּמְקַבֵּץ נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל. וְחוֹזְרִין כָּל הַמִּשְׁפָּטִים בְּיָמָיו כְּשֶׁהָיוּ מִקֹּדֶם. מַקְרִיבִין קָרְבָּנוֹת. וְעוֹשִׂין שְׁמִטִּין וְיוֹבְלוֹת כְּכָל מִצְוָתָן הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה. וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין בּוֹ. אוֹ מִי שֶׁאֵינוֹ מְחַכֶּה לְבִיאָתוֹ.

...

וְאַל יַעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ שֶׁהַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת אוֹתוֹת וּמוֹפְתִים וּמְחַדֵּשׁ דְּבָרִים בָּעוֹלָם אוֹ מְחַיֶּה מֵתִים וְכַיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ [ב.] אֵין הַדָּבָר כָּךְ.

...

וְאִם יַעֲמֹד מֶלֶךְ מִבֵּית דָּוִד הוֹגֶה בַּתּוֹרָה וְעוֹסֵק בְּמִצְוֹת כְּדָוִד אָבִיו. כְּפִי תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְשֶׁבְּעַל פֶּה. וְיָכֹף כָּל יִשְׂרָאֵל לֵילֵךְ בָּהּ וּלְחַזֵּק בִּדְקָהּ. וְיִלָּחֵם מִלְחֲמוֹת ה'. הֲרֵי זֶה בְּחֶזְקַת שֶׁהוּא מָשִׁיחַ. (אִם עָשָׂה וְהִצְלִיחַ וּבָנָה מִקְדָּשׁ בִּמְקוֹמוֹ וְקִבֵּץ נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל הֲרֵי זֶה מָשִׁיחַ בְּוַדַּאי. וִיתַקֵּן אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לַעֲבֹד אֶת ה' בְּיַחַד שֶׁנֶּאֱמַר כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה' וּלְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד):

...

אָמְרוּ חֲכָמִים אֵין בֵּין הָעוֹלָם הַזֶּה לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ אֶלָּא שִׁעְבּוּד מַלְכֻיּוֹת בִּלְבַד. יֵרָאֶה מִפְּשׁוּטָן שֶׁל דִּבְרֵי הַנְּבִיאִים. שֶׁבִּתְחִלַּת יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ תִּהְיֶה מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג. וְשֶׁקֹּדֶם מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג יַעֲמֹד נָבִיא לְיַשֵּׁר יִשְׂרָאֵל וּלְהָכִין לִבָּם. שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג, כג) "הִנֵּה אָנֹכִי שׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה" וְגוֹ'. וְאֵינוֹ בָּא לֹא לְטַמֵּא הַטָּהוֹר. וְלֹא לְטַהֵר הַטָּמֵא. וְלֹא לִפְסל אֲנָשִׁים שֶׁהֵם בְּחֶזְקַת כַּשְׁרוּת. וְלֹא לְהַכְשִׁיר מִי שֶׁהֻחְזְקוּ פְּסוּלִין. אֶלָּא לָשׂוּם שָׁלוֹם בָּעוֹלָם. שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג, כד) "וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים". וְיֵשׁ מִן הַחֲכָמִים שֶׁאוֹמְרִים שֶׁקֹּדֶם בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ יָבוֹא אֵלִיָּהוּ. וְכָל אֵלּוּ הַדְּבָרִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן לֹא יֵדַע אָדָם אֵיךְ יִהְיוּ עַד שֶׁיִּהְיוּ. שֶׁדְּבָרִים סְתוּמִין הֵן אֵצֶל הַנְּבִיאִים. גַּם הַחֲכָמִים אֵין לָהֶם קַבָּלָה בִּדְבָרִים אֵלּוּ. אֶלָּא לְפִי הֶכְרֵעַ הַפְּסוּקִים. וּלְפִיכָךְ יֵשׁ לָהֶם מַחְלֹקֶת בִּדְבָרִים אֵלּוּ. וְעַל כָּל פָּנִים אֵין סִדּוּר הֲוָיַת דְּבָרִים אֵלּוּ וְלֹא דִּקְדּוּקֵיהֶן עִקָּר בַּדָּת. וּלְעוֹלָם לֹא יִתְעַסֵּק אָדָם בְּדִבְרֵי הַהַגָּדוֹת. וְלֹא יַאֲרִיךְ בַּמִּדְרָשׁוֹת הָאֲמוּרִים בְּעִנְיָנִים אֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. וְלֹא יְשִׂימֵם עִקָּר. שֶׁאֵין מְבִיאִין לֹא לִידֵי יִרְאָה וְלֹא לִידֵי אַהֲבָה. וְכֵן לֹא יְחַשֵּׁב הַקִּצִּין. אָמְרוּ חֲכָמִים תִּפַּח רוּחָם שֶׁל מְחַשְּׁבֵי הַקִּצִּים. אֶלָּא יְחַכֶּה וְיַאֲמִין בִּכְלַל הַדָּבָר כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:

שעיר המשתלח - זבחים קי״ג ע״ב

מתני׳

פרת חטאת ששרפה חוץ מגתה 

וכן שעיר המשתלח שהקריב בחוץ פטור 

שנאמר (ויקרא יז, ד) ואל פתח אהל מועד לא הביאו 

כל שאין ראוי לבא אל פתח אהל מועד אין חייבין עליו...

[פרת חטאת עבודתה שרפה (או שחיטה), אע״פ שלא מדובר בשחיטה, אני הייתי חושב שאיסור שחוטי חוץ לפי המקרא היא רק שחיטה והעלאה, וכן המשנה בפרק י״ג, אלא שאני למד מפרת חטאת שכל עבודה היא באיסור, כלומר קדושת מקום עבודה קיימת, או קדושת מקום ללא עבודה.  ושריפת פרת חטאת היא פגיעה בכבוד מקום המקדש או פגיעה במקום עבודה...] 

[ואפשר שהסבר המשך הגמרא, פרשת המבול, היא הסבר של מקום הטומאה בחוץ לארץ, המייצרת מקום ׳גתה׳, מקום קדוש בארץ על דרך השלילה]

שעיר המשתלח: 

ורמינהי 

(ויקרא יז, ד) או קרבן שומע אני אפילו קדשי בדק הבית שנקראו קרבן 

שנאמר (במדבר לא, נ) ונקרב את קרבן ה' 

ת"ל ואל פתח אהל מועד לא הביאו 

מי שראוי לבא באהל מועד 

יצאו קדשי בדק הבית שאינן ראוין 

אוציא את אלו שאינן ראוין 

ולא אוציא את שעיר המשתלח שהוא ראוי לבא אל פתח אהל מועד

ת"ל לה' להוציא שעיר המשתלח שאינו מיוחד לה' 

[הגמרא מקשה, מהברייתא שאמרה ׳שעיר המשלח ראוי לבא אל פתח אהל מועד׳]

לא קשיא 

כאן קודם הגרלה כאן לאחר הגרלה 

אחר הגרלה נמי האיכא וידוי 

[וידוי גם יש בה קדושת מקום עבודה, כמו שריפת פרת חטאת]

אלא 

אמר רב מני 

לא קשיא 

כאן קודם וידוי כאן לאחר וידוי:

הקדישן בשעת היתר הבמות ושחט והעלה בשעת איסור הבמות

לשיטתי, רב כהנא מדגיש את המרחב ההפוך של רבי יוחנן, העלאה יותר חמור, מוסיף עוד נופך, שהרי בשעת איסור במות נתווסף קדושת מקום לפני ה׳, ואומנם קדושת שחיטה בהתחלת התהליך לא הייתה קיימת בשעת הקדשן, כלומר ההקדשה והשחיטה מצטרפים, אבל העלאה היא כבר פן חדש.  אי כמעט מבין, שהקדשה היא תחילת עבודה (מזכיר לי משהו מתמורה) אבל העלאה אינה חלק מהעבודה, והיא אינה המשך של הקדשה, היא מצווה חדשה, אכילת מזבח, וכבוד לפני ה׳.

קי״ט ע״ב

כל הקדשים [וכו']: 
אמר רב כהנא 

לא שנו אלא בשחיטה אבל בהעלאה כרת נמי מיחייב 

מאי טעמא דאמר קרא (ויקרא יז, ח) ואליהם תאמר על הסמוכין תאמר 
מתקיף לה רבה 

מי כתיב ועליהם תאמר אליהם כתיב (ואליהם קרינן) 

ועוד תניא 

ארבעה כללות היה רבי שמעון אומר בקדשים 

הקדישן בשעת איסור הבמות ושחט והעלה בשעת איסור הבמות בחוץ 

הרי הן בעשה ולא תעשה ויש בהן כרת 

הקדישן בשעת היתר הבמות ושחט והעלה בשעת איסור הבמות 

הרי הן בעשה ולא תעשה ואין בהן כרת 

הקדישן בשעת איסור הבמות ושחט והעלה בחוץ בשעת היתר הבמות 

הרי הן בעשה ואין בהן בלא תעשה 

הקדישן בשעת היתר הבמות ושחט והעלה בשעת היתר הבמות 

פטור מכלום 

תיובתא דרב כהנא תיובתא: