יגעת ומצאת תאמין

חשבתי שוב על האמון הנבנה בחכמים כאשר אני לומד גמרא בשיטת הרב צוריאל (או בשיטתי) המחייב אמונה, וסדר הדברים בערך כך:
אני מאמין שקיימת מסר בשבילי בתוך הטקסט, אני קורא את הטקסט, והפרטים לא מתאחדים, אני מאמין שקיימת איחוד בפרטים כדאי למקסם את האינפורמציה במסר (אחרת המסר יהיה פשטני מידי ולא משמעותי). 
מתוך אמונה שקיימת מסר, ואמונה שהפרטים צריכים להתאחד לסיפור, אני מחפש את הסיפור (שמדבר אלי), וכאשר אני מוצא את הסיפור נבנה בי אמון חזק. 
ללא האמונה באיחוד הפרטים בטקסט ובקיום המסר לא הייתי מוצא כלום (פירוש נפלא ל- יגעת ומצאת תאמין -- כלומר תאמין ואז כאשר תייגע תמצא)

שמחה -- במקדש או ביין

בזמן המקדש שמחה בבשר קורבנות, בזמן שאין מקדש אין שמחה אלא ביין

--

ונראה לי בפשטות, בזמן המקדש, המרחב הלאומי מאפשר שמחה, בירושלים תנוחמו, כיצד להתחבר לכלל, קורבנות בשר, הבאת בהמה, פירוק לבשר ודם, תהליך של פירוד בתוך המקדש, מאפשר חיבור ללאום, הפרט אינו מתבטל בדרכו של הרב אשלג/בעל התניא אלא הפרט מזדהה, מאפיין את הזהות האישי שלו, אבל בתוך המרחב הלאומי.

בזמן שאין מרחב לאומי, בגלות, היין מנתק את הצרבלום, המרחב הסיבתי, סיבה ומסובב הם מערכות דטרמניסטים שלא מאפשרים שמחה, מפרקים את המשמעות שבמעשים, הכל צפויי מראש.  היין מנתק את הסבתיות, מאפשר שמחה קאוטי, העולם אינו סיבתי תחת השפעת יין...

חנוכה --- כהנים אינם כהנים בשררה

כמו שלוים אינם כוהנים - פרשת קורח - כך כהונים אינם יכולים להשתמש בכלים של מלכות, שררה וסמכות.  הגיון פשוט

ולכן החשמונאיים נכשלו, לא משום שלא היו שליטים טובים ולקחו מלכות משבט יהודה, אלא משום שלא היו כהונים טובים.

ולכן נראה לי שהחשמונאים לא השלימו את חנוכת המזבח, אלא החנוכייה מאפיין טיהור המנורה, רצון חכמים לטהר את הכהונים.  אבל כוח המזבח לא טוהר, נשמר חנוכת המזבח לימינו.

בשפה של מזבח, שחוטי חוץ אסורים מטעם שחיטה ולא מטעם קדושת מקום והעלאה.  החשמונאיים יצרו קדושה לאומית בבית המקדש אבל לא קדושת שכינה.

העובדה שקדושה לאומית וקדושת שכינה במקום אחד אינה טעות, או פתרון טכני, להביא את בג״ץ ליד הכנסת בגבעת רם, אלא היא מהותי.

האם המכבים כהמשך של פנחס, קנאים, יצרו ערבות?  האם העגלות של יוסף הנמצאות בקורבנות הנשאים הם כמו עגלה ערופה, דין בערבות, הם, בשונה מחמור ואתון, מאגדים ומביאים סחורה, אולי...

נראה לפי אבי מורי שקנאיי אינו בונה ערבות, הוא פועל בלי אחריות, לעומת נשיא, ובית המקדש המצריך ערבות.

True or False or just Nonsense

 R. Gottlieb -- & -- Yemima -- https://www.youtube.com/watch?v=DvksJAnG0yw min. 35 -- everything requires plus/minus...

https://www.youtube.com/live/fkT40e1MbGk?si=9FPdPUUyiFEkAgpr

Really like dreams are moment to forget, really dont like that forgetting enable growth, described as removing obstacle to growth

Forgetting enables learning!

-=-

https://youtu.be/eerIm8gdtzc?si=UKJD__vygg_qf1pJ&t=1333

starts good, even very good when he says the gemara creates a 

שיטה

a higher scale view, they are not talking about a particular redemption of an individual but a method whereby the evil will take more hostages, and it is this method of evil we are fighting

but then -- he says

מחיר...

and objects to the term for the wrong reasons...

I am missing כבוד העם והאומה

these terms are critical

-=-

The question of a deal is not what is the price in the future, but what is the Honor generated now

at this point:

https://youtu.be/eerIm8gdtzc?si=-pCH2OPQOhPgg1Wp&t=1721

-=-

he says - first the Klal then the Prat...but I dont agree at all, I need the lower level to increase energy to create the higher level, once the higher level exists it exists outside the individual desires of the lower level, true, but not sure it can exist without a lower level

-=-

There is something, Dina says it too, that looking beyond time elevates the conversation.

So a future event, cost of terrorism, is seem as being concurrent with the present, a view that is above time

Or rav Ori,similar, a doctors future patient is here now

But in both cases, they measure a cost/benefit of both events, not of a more abstract value

They may be above time, but not above the metrics within

-=-

When i think above time i think concepts abstraction are inherently above time

But really it is not the element of time that os critical but the metrics that are used, which level are they from

-=-

Maybe related

Thinking

Create a reality with words, like thinking negative thoughts vs. עוד יותר טוב

This is one type of reality

But there is another  where we describe the universe differently, we live in a national identity then the other words create invalid statements

This is the difference, in the first instance everything I say is either true or false, and create negative or positive feelings

In the second, the statements are broken, nonsensical, no feelings are created

 אני מקשיב לרב ראם הכהן

פה

מסכת זבחים | #43 - פרק שני: פסול אונן במקדש (שיעור שני) | הרב רא"ם הכהן

הוא מדבר על פסול בכהן גדול, ויפה כל כך החילוק בין כהן עובד ולכהן גדול בהווית מקדש

ונראה לי, מהמקדש לא יצא, מלמד שהכהן גדול קדושתו כמו המקדש, וכמו שכהן גדול לא מסתובב עם מחיצות, וקדושת מחיצות לא שייכת לכהן גדול, כן המקדש יש לה קדושה שאינה של מחיצות.  וכמו שהמקדש קדושתו של האומה, כן כהן גדול קדושתו מהאומה

או הפוך כמו שכהן גדול מייצג את האומה כן המקדש מייצג את האומה.

מהמקדש לא יצא, חד הם

ועוד כהערה, הרב ראם חוקר את אונן, זר, טמא, אבל לא חוזר ולומד על ׳עבודת מקדש׳.  ולי נראה שכל הדוגמאות באות ללמד אותי על הנושא ׳עבודה במקדש׳

מנחות דף ד׳ ע״ב וה' ע״א

 נראה לי מפתיחת זבחים, שהפסול בחטאת כהמשך בעלות, שלא יצא ידי חובתו, ואז המערכת מתקפלת לשכבה אחת, הבהמה מקבלת את שם הבעלים, ולכן פסולה

לעומת זבחים, במנחות מביאים סיבה אחר לפסול. התוצאה של הקורבן לא הושלמה, לא התירה, לא כיפרה...

סיבתיות אינה בזבחים...מעניין אם היא תופעה במנחות. אני צפיתי שמנחות יהיה כפי שלמדתי במנחת כהן גדול, נפש כתחטא, פן הנפש הכללי, ולא תופעה סיבתית.  ואולי באמת הגמרא אזלא לכיוון הזה, ריש לקיש בסופו של דבר מסכים עם שיטת רב...????

ואולי כהמשך לשיטת רבי שמעון, שיטה סיבתית, מעשיו מוכיחים עליו, וגם אם לא התירה פסולה. 

מהות ה׳פער׳ וה׳מעוקה׳

אני מקשיב לשיח

 הרב אבישי והרב נעם: הרב קוק - הרמוניה ומלחמה פנימית

נראה לי צריך לברר את מהות ה׳פער׳ וה׳מעוקה׳ שדיברו עליו בערך בדקה 26

הרב נועם - אור בלי חושך...

הרב אבישי - העולם שבור

28:50 -- צמיחה מחייבת פער

הרב נועם - גישה אשכנזי - אין בית, תמיד יחווה מעוקה...האם חייבים להקדם דרך מעוקה? ...

מזכיר לי שיח בין קפיטליסט של מארקס והיום, מארקס חי בעולם של מגבלה במשאבים, ולכן להרוויח הקפיטליסט קונה בזול ומוכר ביוקר, או שהוא משעבד את העובד והמשאבים כדי לקנות בזול או שהוא משעבד ומשכנעה את הקונה לקנות ביוקר.  

אבל היום מדברים בשפה של להגדיל את המשאבים, חברות חדשות בוראים מציאות חדשה שבה קיימת יותר משאבים.

אסביר כך:

הרצון לקשר בין התחתון לעליון היא בעייתית (מורה נבוכים) בעולם האשלגי בניית כלי ועליית מ״ן מחייב תיאור החיסרון (יצירת חיסרון על ידי היצר הרע), ומילוי הכלי בא ישירות מעליון.  אלא לשיטת המורה, זה שיתוף, כיצד אפשר לתאר את חיסרון בדרך שהיא תכלול יכולת מילוי על ידי העליון, אין דרך לתאר את העליון, ולכן כל תיאור של החיסרון בתחתון היא משתתפת את התחתון בעליון.

הבעיה לשיטת הרמב״ם אינה כיצד לבנות כלים לקבלה, אלא כיצד ליצור משמעות מתוך מערכת סגורה.  משמעות מוגדרת (סמיוטיק) כחיבור בין שתי מערכות סגורות.  ושוב אין לי דרך לחבר בין המערכת העליונה לתחתונה.

הפיתרון היא קודם ליצור מערכת קשרים בין המערכת הסגורה שלי, לבין המערכת הסגור של משהו אחר, קשר בין התחתונים, תהליך זאת מיצרת את הפער בין העליון לתחתון בצורה לא ישירה (מרחב השלילי). השלבים הם, קודם על ידי הגדרת הפרט, ומערכת הסגורה של פרט, ואז פתיחת המערכת הסגורה על ידי חיבור לפרט אחר.  הפתיחה הזאת היא השלב השני.  ושוב, אין מעוקה.  מתוך חיבור לשני, ופתיחת המערכת הסגורה שלי נולד בריאה חדשה, זה שלב שלישי, הבריאה החדשה היא הגיעה מהעליון מכוח המדמה (המשמעותית) של התחתונים שנגלה בחיבור המערכות שלהם.  

לדוגמא, היה אפשר לספר על שני יחידים, איש ואישה, המרגישים בודדים, וחווים מעוקה, ומתוך שבר ופער זו הם מתחתנים להשלים את החסר, וליצור זוגיות שכפרת על המעוקה והבדידות.  אם אפשר, ששני האנשים אינם בבדידות, ובכל זאת כאשר הם נפגשים הם רואים בריאה חדשה, זוגיות.  עצם הראיה הזאת בוראת את המושג המופשט ׳זוג של שני אלו׳, ומושג זה נהפך למגושם באופן מידי (כמו דרקון בשפה של ג׳ורדון פיטרסן).  המושג הזוגי לא נברא מתוך מעוקה, ולא מצריך השלמה של חסר.

נראה לי שהרב קוק בפיסקה הבאה מתאר את התהליך הזו:

https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A2%D7%99%D7%9F_%D7%90%D7%99%D7%94_%D7%A2%D7%9C_%D7%A9%D7%91%D7%AA_%D7%96_%D7%92

(שבת עד:): "הקושר והמתיר - קשירה במשכן היכי הואי? אמר רבא שכן קושרים ביתדות אהלים".

תעודת הקשר, כוללת חוץ מההתאחדות של חלקים נפרדים, גם לקשר את הדבר הבלתי קבוע ומתנודד, אל הקבוע וקיים. צורת קשר כזאת היא מתאמת עם התכונה של קשר המחשבה הרוחנית שההתאשרות שלה תלויה היא בזו המדה, שכל המחשבות המתנודדות, עוברות וחולפות, בלא מעמד איתן, הנן קשורות להמחשבה הקבועה החיה וקיימת לעד, הנושאת בחיקה את כל המחשבות כולם, שאליה הנן הולכות, ובקרבה הנן מתכנסות, היא המחשבה האלהית שהיא הבסיס, המקום המחזיק את כל הרעיונות המתפרשות כאהל ברחבי הנשמה והגיונותיה, שכן קושרין יתדות אוהלים.

נראה לי שיש המשך שלא מופיע בציטוט.

ואז הקב ממשיך:

(שבת עד:): "אמר לו אביי: קושרין? ההוא קשר על מנת להתיר הוא!".

המחשבה האלהית העליונה מזקקת היא את כל המחשבות כולן. כשהן נסמכות אליה, לא תוכלנה להיות קבועות בה כצורתן, כי ע"י המחשבה האלהית, האדם מתעלה והולך מחיל אל חיל, והמחשבות שהיו זכות בעיניו בשעה אחת, ע"י אור האלהי השופע על הרעיון הכללי, ימצאן שהן חשודות וקדורות בהתעלותו בשעה הבאה, עד אשר הוא צריך להתירן מקישורן, ולסגנן אותן בצורה ותכונה אחרת יותר מאירה והדורה, קושר על מנת להתיר.

החיבור בין הפרטים נוצר מתוך ראיה של התחתונים, בשפה משותפת, איש ואישה, אחרי החיבור עם העליון, אפשר לדבר על ׳זוג׳, שפה חדשה ומאירה.