כיצד ליצור חיוב על חפץ -- רוח הבונה את המקום הגאולתי עם הזהות החדשה

ישיעהו נ׳ י׳

מִ֤י בָכֶם֙ יְרֵ֣א ה׳ שֹׁמֵ֖עַ בְּק֣וֹל עַבְדּ֑וֹ אֲשֶׁ֣ר ׀ הָלַ֣ךְ חֲשֵׁכִ֗ים וְאֵ֥ין נֹ֙גַהּ֙ ל֔וֹ יִבְטַח֙ בְּשֵׁ֣ם ה׳ וְיִשָּׁעֵ֖ן בֵּאלֹ-הָיו׃ {ס}    

סולם - בלק ר״ז

אלא ההוא דצלי וכו': ומשיב, אלא אותו המתפלל תפלות בכל יום הוא שומע בקול ההוא שקורא לו הקב"ה, ומשתבח בו ואמר, שהוא עבדו ודאי, והיינו שומע בקול, באיזה קול. בקול ההוא שנקרא עבדו. כי שבח עליון הוא, שיצא עליו קול שהוא עבדו. ועוד שקול נשמע בכל אלו הרקיעים, שהוא עבד המלך הקדוש. וזה הוא, שומע בקול עבדו.

    

מזמור מ״ט

אל תירא כי יעשיר...

כִּ֤י יִרְאֶ֨ה ׀ חֲכָ֘מִ֤ים יָמ֗וּתוּ יַ֤חַד כְּסִ֣יל וָבַ֣עַר יֹאבֵ֑דוּ וְעָזְב֖וּ לַאֲחֵרִ֣ים חֵילָֽם׃

...

אַל־תִּ֭ירָא כִּֽי־יַעֲשִׁ֣ר אִ֑ישׁ כִּי־יִ֝רְבֶּ֗ה כְּב֣וֹד בֵּיתֽוֹ׃

כִּ֤י לֹ֣א בְ֭מוֹתוֹ יִקַּ֣ח הַכֹּ֑ל לֹֽא־יֵרֵ֖ד אַחֲרָ֣יו כְּבוֹדֽוֹ׃

כִּֽי־נַ֭פְשׁוֹ בְּחַיָּ֣יו יְבָרֵ֑ךְ וְ֝יוֹדֻ֗ךָ כִּי־תֵיטִ֥יב לָֽךְ׃

תָּ֭בוֹא עַד־דּ֣וֹר אֲבוֹתָ֑יו עַד־נֵ֝֗צַח לֹ֣א יִרְאוּ־אֽוֹר׃

...

שני מפגשים לאחרונה, אחת הייתה קבוצה של הורים שכולים בבני דוד שסיפרו על הבן שלהם, מידותיו וגבורתו, סיפורים מרשימים עם הדים חזקים לסיפורים על בננו יוסף מלאכי הי״ד.  עוד מפגש היה לנו עם קבוצה של תלמידים מבית ספר יסודי אגרון, כיתה ח׳ נדמה לי, הם באו ללמוד על סיפורו של יוסף מלאכי הי״ד, באיזהו שלב שרו את השיר ׳אור חדש׳ שנכתב על ידי אשר ובוצע על ידי אביגיל יודין, אשר ואנחנו ישבנו ביחד עם התלמידים ושרנו ביחד.

אין מה לעשות המפגש השני הייתה יותר עוצמתי בשבילי, נראה לי שהסיפור הגדול משתקף על ידי תלמידים, דור הבא, שמספר לנו את סיפורנו, ושר לנו את השיר...

מנחות דף מ -- כיצד ליצור חיוב על חפץ

רוח הבונה את המקום הגאולתי עם הזהות החדשה

סיפור יציאת מצרים מסופרת מבחוץ, אבל רק נשמעת מבפנים

משה רבנו משתדל לספר על קב״ה, שם הוויה, ובני ישראל אין להם רוח חדשה לשמוע, עד שהם חלק מהסיפור, שומעים את הסיפור מהמצרים

וּלְמַ֡עַן תְּסַפֵּר֩ בְּאזְנֵ֨י בִנְךָ֜ וּבֶן־בִּנְךָ֗ אֵ֣ת אֲשֶׁ֤ר הִתְעַלַּ֙לְתִּי֙ בְּמִצְרַ֔יִם

-=-=-

משה ואהרן -- וַיְצַוֵּם֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל  - ציווי על חפץ - או אדם?

מעניין שקשה לי לתאר כיצד אדם מתהפך לאדם חדש ונשאר אם הציווי, כלומר האדם הראשון בזהות הנמוכה מקבל צווי ואז הוא מצטרף עם הציווי מקבל רוח חדשה מתעלה למקום גבוהה יותר, אבל מה קרה לציווי הראשון, בזהות החדשה אין את הציווי שהייתה.... 

-=-=-

במנחות דף מא-מב הסוגיות של ציצית תכלת תפילין מזוזה מסתיימות, בסוף תפילין מחיי, ציצית ומזוזה מגינים, חובת בגד, ציווי של חפץ נשמע פחות חזק.

ואז המשנה מדברת על מנחה, נסך כחלק מאכילת זבח ובנפרד

ואולי אכילת מזבח שלא כמילוי רצון הבעלים, אלא לעצמו, קדושת העלאה, היא מבטא שוב את הרעיון של ציווי חפץ, המזבח מצווה, אש תמיד תוקד בו

מנחה ונסך בפרשת שלח,  יש משהו גאולתי, כניסה לארץ בקורבנות אלו,  אם בהמה מחברת את הפרטים של החי, מנחה ונסך הם הצומח, הם מחבקים את הקרקע לאדם.

הגאולה מתחילה כפעולה חילונית, לא משום ירחדה לצורך עליה, אשלגי, צורך לבנות כלי וכן הלאה, אלא

הזהות שלי לפני הגאולה היא תמיד במקום נמוך יותר, ולכן יחסית לגאולה בוודאי אני בזהות חילונית

אם אני משקר לעצמי ומניח אץ המבוקש, שאני בזהות גאולתית עוד לפני שמשכתי רוח חדש בקרבי, רוח הבונה את המקום הגאולתי עם הזהות החדשה, אינני יכול למשוך אץ הרוח, בסוד כלי ריקן אינו מחזיק