אני רוצה לפתוח שאלה עקרונית...
יש את האדם המקריב וכוונתו
יש את הקורבן עצמו
ויש את הקב"ה האינסוף ברוך הוא שלפי תיאורי חז"ל לא צריך את הקורבנות אבל נהנה מהריח ניחוח שלהם.
מה עניין להכניס את הכהן כמתווך ומה זה קשור לחיים שלנו?
אם המקריב כיוון והקדיש קורבן כלשהו, למה טעויות של המתווך במחשבה שלו פוגעים בכוונת וכפרת הבעלים? וגם
--=-=-=
נראה לי בשאלתך ש׳מתווך׳ מתורגם כמעביר את המסר, מעין שליח של בעל הקורבן. אבל אפשר שכהן משמש תפקיד שונה, המסר של בעל הקורבן מועבר ישירות, הרי בעל הקורבן סומך ואומר וידו או שירה על הקורבן, ואין צורך במתווך כדי לקשר את האדם הפרטי לקב״ה.
בעל הקורבן, רוצה -- וזה חוזר לשפה שהרב צוריאל הצביע עליו, ריש לקיש -- ריצוי. להפוך רצון למחשבה ומעשה, לחבר את הרצונות שלנו לחיים שלנו, מצריך כוונה טהורה מאוד, אדם אין צדיק בארץ אשר *יעשה* טוב ולא יחטא -- פירושו בזמן שהאדם מוציא פעולה לעשיה, המחשבה הטהורה מתלבשת במציאות והחיבור הישיר בין המחשבה למעשה מקשה על שמירת טהרת המחשבה (יש עוד שאפשר להרחיב, וכיוון שונה שדומה, למשל הרב קוק אולי יסביר כאשר הפרט מתחבר לכלל, יש ביטול הזהות הפרטי לטובת הזהות הכללי. ועוד...)
No comments:
Post a Comment