תרבות השפע - כנס נחלים ומחשבות

רמב״ם סוף הלכות מלכים

וּבְאוֹתוֹ הַזְּמַן לֹא יִהְיֶה שָׁם לֹא רָעָב וְלֹא מִלְחָמָה. וְלֹא קִנְאָה וְתַחֲרוּת. שֶׁהַטּוֹבָה תִּהְיֶה מֻשְׁפַּעַת הַרְבֵּה. וְכָל הַמַּעֲדַנִּים מְצוּיִין כֶּעָפָר. וְלֹא יִהְיֶה עֵסֶק כָּל הָעוֹלָם אֶלָּא לָדַעַת אֶת ה' בִּלְבַד. וּלְפִיכָךְ יִהְיוּ יִשְׂרָאֵל חֲכָמִים גְּדוֹלִים וְיוֹדְעִים דְּבָרִים הַסְּתוּמִים וְיַשִּׂיגוּ דַּעַת בּוֹרְאָם כְּפִי כֹּחַ הָאָדָם. שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה יא, ט) "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים":

מדהים פירוש האור שמח:

ובאותו הזמן לא יהיה שם כו' וכל המעדנים מצויין כעפר:

כוון שלגודל תשוקתם במושכלות ובמעשה הצדקה והיושר לא ירגישו נועם במעדנים רק יהיה בעיניהם הכרחי ובחשיבותו כעפר שתכליתו אינו רק להסיר המונעים וכדברי רבינו שם...

קשה להאמין, אבל נראה שהאור שמח באמת לא מאמין שהרגשת הנועם ומעדנים היא רצוי.  הרמב״ם כתב דברים אלו במקום אחר - הלכות תשובה פרק ט׳

גם שם בכנס - אולי במקום אחר

https://www.youtube.com/watch?v=-TRedNHjBE8

הוא חיפש מקום שהשגחה הפרטית - החיוב להתקשר לה׳ לפרט מופיע כהלכה ברמב״ם

שהרי לרמב״ם השגחה אינה קיימת לפרט רק לכלל.  

ונראה פשוט לרמב״ם שיש מצוות אהבת ה׳ ולדבק בו, ומצוות אלו מחייבות קשר בין הפרט לקב״ה.  והקשר היא דו כיווני.