זבחים -- הרב אהרון לכטנשטיין

 התחלתי להסתכל על שיעורים של הרב לייכנשטיין

1. הפתעה, אשם יותר חמור במידה מחטאת (מצטט את הרמב״ן, צרייך לעיין שם)

2. אשם באה לכפר על האדם,  חטאת באה לכפר על מעשה עבירה

3. ריצוי, קירבה חזרה של האדם לקב״ה, לעומת כפרה על מעשה חטא -- אני הבנתי לפניכן ש׳כפרה׳ היא בדיוק המושג של קירבת האדם, לעומת ׳סליחה ומחילה׳ שהם על מעשה העבירה

4. עולה כריצוי, אין בו מימד של כפרה אלא שיש לו...

1. חסר לי כתמיד קריאה בסיסית כסדר של הסוגיא...אבל כל זה היה בהקדמה, נראה עכשיו....

2. ריש לקיש בדף ה׳ - ו׳, מביא את סוגית ה׳ריצוי׳ הרב לכטנשטיין לא התייחס (נראה לי לשיטת ריש לקיש), הגמרא מביאה שלוש שיטות אביי ורבא, רב נחמן רב הונא, ורב נחמן ועוד..., ומחלק בין חטאת, אשם ושאר קורבנות.  הגדרת ׳כשר׳, ׳חובת בעלים׳, ׳ריצוי׳....מעניין שבסוגיא של ריש לקיש אני לא זוכר התייחסות לכפרה...בסוגיא הקודמת, דף ד ע״ב, ה׳...היה התייחסות ׳ונרצה לו לכפר׳...

אני חושב על ההסבר שלמדנו עם דוד צוקרברוט, דף ד׳

כולם מסכימים שביטול ברוב עובד כאשר יש מין באינו מינו 

לשיטתי הפרטים מתאחדים ונוצר כלל חדש. וזה ביטול. כתבתי על זה בבלוג. וכך הבנתי את הרב רפפורט

עוד לשיטתי.  משום שהפרטים באותה סקאלה יש מקום לאיחוד.  ומשום שנם שונים יש מקום לאיחוד. כמו דיינים שאומרים דברים שונים.  קיימת אחדות ולא אחידות

אני חושב על מקורות לשינוי הקשר, בניית סקאלות וכדומה, ובמקביל לומד מסכת זבחים

הסוגיא בדף ג׳ - אלמא דמינה מחריב בה דלאו מינה לא מחריב בה 

ובמיוחד:

רב יוסף בר אמי רמי שינוי קודש אשינוי בעלים ומשני מי אמר רב חטאת ששחטה לשם חטאת כשירה לשם עולה פסולה אלמא דלאו מינה מחריב בה דמינה לא מחריב בה והאמר רב חטאת ששחטה על מי שמחוייב חטאת פסולה על מי שמחויב עולה כשרה אלמא דבר מינה מחריב בה דלאו מינה לא מחריב בה ומשני התם {ויקרא ד-לג} ושחט אותה לחטאת אמר רחמנא והרי חטאת לשם חטאת נשחטה הכא וכפר עליו כתיב עליו ולא על חבירו חבירו דומיא דידיה שמחוייב כפרה כמותה

יש קבוצות ברורות, ויש כשל באיטרקציה בין קבוצות.  לשיטתי כאשר האינרקטציה עוברת סקאלות יש החרבה, או אפשר לומר בטבע אין תקשורת בין סקאלות שונות