[נראה לי דיון על הגדרת חיים, קיימת איסור מאכלת אסורות של ׳אבר מן החי׳, וקיימת איסור מאכל של ׳נבלה׳, ומול זה קיימת טומאה של אוכל. האם בהמה בחייה היא בשר מהלכת? האם כאשר אבר ניתק היא אינה חלק מהחיי?]
דף קכז - ב
האבר והבשר המדולדלין בבהמה מטמאין טומאת אוכלין במקומן וצריכין הכשר
נשחטה הבהמה הוכשרו בדמיה
דברי רבי מאיר
רבי שמעון אומר
לא הוכשרו
מתה הבהמה הבשר צריך הכשר האבר מטמא משום אבר מן החי ואינו מטמא משום אבר נבלה
דברי ר' מאיר
ור' שמעון מטהר:
גמ'
טומאת אוכלין אין טומאת נבלה לא היכי דמי אי דמעלין ארוכה אפילו טומאת אוכלין נמי לא ליטמו ואי דאין מעלין ארוכה טומאת נבלה נמי ליטמו לעולם דאין מעלין ארוכה ושאני טומאת נבלה דרחמנא אמר{ויקרא יא-לז} כי יפול עד שיפול תניא נמי הכי האבר והבשר המדולדלין בבהמה ומעורין בחוט השערה יכול יטמאו טומאת נבלה תלמוד לומר יפול עד שיפול ואפילו הכי טומאת אוכלין מיטמו מסייע ליה לרב חייא בר אשי דאמר רב חייא בר אשי אמר שמואל תאנים שצמקו באיביהן מטמאות טומאת אוכלין והתולש מהן בשבת חייב חטאת לימא מסייע ליה ירקות שצמקו באיביהן כגון הכרוב והדלעת אין מטמאין טומאת אוכלין קצצן ויבשן מטמאין טומאת אוכלין קצצן ויבשן ס''ד עץ בעלמא הוא וא''ר יצחק בעל מנת ליבשן טעמא דכרוב ודלעת הוא כיון דיבשן לאו בני אכילה נינהו הא שאר פירות מטמאי היכי דמי אי דיבשן הן ועוקציהן פשיטא אלא לאו בלא עוקציהן לעולם הן ועוקציהן וקצצן על מנת ליבשן איצטריכא ליה ת''ש אילן שנפשח ובו פירות הרי הן כתלושין יבשו הרי הן כמחוברין מאי לאו מה תלושין לכל דבריהן אף מחוברין לכל דבריהן מידי איריא הא כדאיתא והא כדאיתא:
נשחטה הבהמה [וכו']:
במאי קא מיפלגי
אמר רבה
בבהמה נעשית יד לאבר קמיפלגי
מר סבר אין בהמה נעשית יד לאבר ומר סבר בהמה נעשית יד לאבר
אביי אמר
באוחז בקטן ואין גדול עולה עמו קמיפלגי
מר סבר אוחז בקטן ואין גדול עולה עמו הרי הוא כמוהו ומר סבר אינו כמוהו
ואף ר' יוחנן סבר באוחז בקטן ואין גדול עולה עמו קא מיפלגי דרבי יוחנן רמי דר''מ אדר''מ מי אמר ר' מאיר אוחז בקטן ואין גדול עולה עמו הרי הוא כמוהו ורמינהו אוכל שנפרס ומעורה במקצת רבי מאיר אומר אם אוחז בקטן וגדול עולה עמו הרי הוא כמוהו ואם לאו אינו כמוהו
ואמר רבי יוחנן מוחלפת השיטה
ומאי קושיא דילמא שני ליה לר''מ בין טבול יום לשאר טומאות
תניא רבי אומר אחד טבול יום ואחד שאר טומאות
ודילמא לרבי לא שני ליה ולר' מאיר שני ליה
אמר ר' יאשיה הכי אמר ר' יוחנן לדברי רבי מוחלפת השיטה
רבא אמר
ביש יד לטומאה ואין יד להכשר קמיפלגי
מר סבר יש יד לטומאה ואין יד להכשר ומר סבר יש יד לטומאה ולהכשר
[עד כאן דור אמצעי, רבה, אביי, ורבא. גם משולש, רב ותלמידיו]
רב פפא אמר
בהכשר קודם מחשבה קמיפלגי
דתנן אמר ר' יהודה כך היה רבי עקיבא שונה חלב שחוטה בכפרים צריך מחשבה ואין צריך הכשר שכבר הוכשר בשחיטה אמרתי לפניו למדתנו רבינו עולשין שלקטן והדיחן לבהמה ונמלך עליהן לאדם צריכות הכשר שני וחזר רבי עקיבא להיות שונה כרבי יהודה
מר סבר לה כמעיקרא ומר סבר לה כחזרה
רב אחא בריה דרב איקא אמר
בנתקנח הדם בין סימן לסימן קמיפלגי
מר סבר ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף והאי דם שחיטה הוא ומר סבר אינה לשחיטה אלא לסוף והאי דם מכה הוא
רב אשי אמר
בשחיטה מכשרת ולא דם קמיפלגי
[עד כאן דור אחרון, שלושה שיטות, רב פפא, ראחא בר׳ דר׳ איקא ורב אשי]
בעי רבה
בהמה בחייה מהו שתעשה יד לאבר
תיקו
אמר אביי
הרי אמרו קישות שנטעה בעציץ והגדילה ויצאת חוץ לעציץ טהורה אמר ר''ש וכי מה טיבה לטהר אלא הטמא בטומאתו וטהור בטהרתו
בעי אביי מהו שתעשה יד לחברתה
תיקו
אמר רבי ירמיה הרי אמרו המשתחוה לחצי דלעת אסרה
בעי ר' ירמיה
מהו שתעשה יד לחברתה
תיקו
אמר רב פפא
הרי אמרו יחור של תאנה שנפשח ומעורה בקליפתה ר' יהודה מטהר וחכמים אומרים אם יכול לחיות טהור ואם לאו טמא
בעי רב פפא מהו שיעשה יד לחבירו
תיקו
אמר רבי זירא
הרי אמרו אבן שבזוית כשהוא חולץ חולץ את כולה וכשהוא נותץ נותץ את שלו ומניח את של חבירו בעי רבי זירא מהו שתעשה יד לחברתה
תיקו:
[בסוגיא הבאה למדנו על המערכת השלימה, כאשר פירוד מביא לידי טומאת נבלה, מיתה, הביטוי לחוסר חיים, ולכן חיבור מוגדר כחיים]
מתה הבהמה:
מאי איכא בין אבר מן החי לאבר של הנבלה
איכא בינייהו בשר הפורש ממנו מאבר בהמה
דאילו בשר הפורש מאבר מן החי לא מטמא
מאבר מן הנבלה מטמא
אבר מן החי דמטמא מאי קרא
אמר רב יהודה אמר רב
{ויקרא יא-לט} וכי ימות מן הבהמה
והאי מיבעי ליה לכאידך דרב יהודה אמר רב
דאמר רב יהודה אמר רב ואמרי לה במתניתא תנא
וכי ימות מן הבהמה מקצת בהמה מטמאה ומקצת בהמה אינה מטמאה
ואיזו זו זו טרפה ששחטה
אם כן לכתוב רחמנא מבהמה מאי מן הבהמה ש''מ תרתי
[שחיטה היא פעולה שמחשיב את הבהמה לאוכל, ולכן אפילו טריפה העומדת למות, אינה נמדדת במושגים של טומאת נבלה, אלא לעולם של אוכל]
אי הכי אפילו בשר נמי
לא ס''ד
דתניא יכול יהא בשר הפורש מן החי טמא
ת''ל וכי ימות מן הבהמה
מה מיתה שאינה עושה חליפין אף כל שאינו עושה חליפין
דברי ר' יוסי
ר' עקיבא אומר
בהמה מה בהמה גידים ועצמות אף כל גידים ועצמות
רבי אומר בהמה מה בהמה בשר גידים ועצמות אף כל בשר גידים ועצמות
מאי איכא בין רבי לר''ע
איכא בינייהו ארכובה
בין ר''ע לר' יוסי הגלילי מאי איכא בינייהו
אמר רב פפא כוליא וניב שפתים איכא בינייהו
תניא נמי גבי שרצים כהאי גוונא
יכול בשר הפורש מן השרצים יהא טמא
ת''ל {ויקרא יא-לב}במותם
מה מיתה שאינה עושה חליפין אף כל שאינה עושה חליפין
דברי רבי יוסי הגלילי
ר''ע אומר
שרץ מה שרץ גידים ועצמות אף כל גידים ועצמות
רבי אומר שרץ מה שרץ בשר גידים ועצמות אף כל בשר גידים ועצמות
בין רבי לר''ע איכא בינייהו ארכובה
בין ר''ע לר' יוסי הגלילי מאי איכא בינייהו
אמר רב פפא כוליא וניב שפתים איכא בינייהו
וצריכא
דאי אשמעינן בהמה היינו טעמא דלא מטמא מחיים משום דלא מטמא בכעדשה
אבל שרץ דמטמא בכעדשה אימא לטמא מחיים
ואי אשמועינן שרץ משום דלא מטמא במשא לא מטמא מחיים
אבל בהמה דמטמא במשא אימא תטמא מחיים
צריכא
[בהמה שלימה שמתה מטמא טומאת נבלה בכזית, שזה קצת מוזר, הייתי חושב כמו שרץ יטמא בכעדשה, ונראה משום שבהמה יכול להיות אוכל המדד היא כזית, מדד של אוכל, אע״פ שמדובר בטומאת מיתה. כאשר מפריד בשר מהבהמה השלימה, הבשר אינו חלק מהבהמה, שהרי הבהמה מחליף, מחזיר לתומה את החסר. ולכן אין טומאת נבלה על הבשר. והיה אפשר לטמא מהחיים אפילו בשר אילו בהמה הייתה מטמא בכעדשה, כלומר בהמה היית רק דבר חי, אבל בגלל שבהמה יש לה את המימד של אוכל מהלך, הבשר הנפרד ממנו אינו מטמא נבלה]
[עד כאן השפה הייתה שפה של טומאת נבלה, חיים, מיתה בעיקר (עם רמז לאכילה על ידי שחיטה), עכשיו יש תפנית ונתמקד על טומאת אוכלין, חישב עליו]
(דף קכט - א)
ת''ר
החותך כזית בשר מאבר מן החי
חתכו ואח''כ חישב עליו טהור
חישב עליו ואח''כ חתכו טמא
רבי אסי לא על לבי מדרשא אשכחיה לרבי זירא א''ל מאי אמור בבי מדרשא
א''ל מאי קשיא לך אמר ליה דקתני חישב ואח''כ חתכו טמא
טומאת בית הסתרים היא וטומאת בית הסתרים לא מטמא
אמר ליה אף לדידי קשיא לי ושאילתיה לרבי אבא בר ממל ואמר לי
הא מני רבי מאיר היא דאמר טומאת בית הסתרים מטמא
אמר ליה ולאו זימנין סגיאין אמרה קמאי
ואמרי ליה שני ליה לר' מאיר בין טומאה דבעיא הכשר ובין טומאה דלא בעיא הכשר
[נראה לי הכוונה, טומאה דלא בעיא הכשר, טומאת מת מול טומאת אוכלין שבעיא הכשר]
אמר רבא
ומאי קושיא דלמא בשהוכשר
אמר ליה רבה בר רב חנן לרבא
למה לי הכשר הרי מטמא טומאה חמורה אגב אביו
אמר ליה כששימש מעשה עץ שימש
אמר אביי
הרי אמרו כופת שאור שיחדה לישיבה בטלה טומאתה לאו דאורייתא
דאי סלקא דעתך דאורייתא מצינו לאוכלין שמטמאין טומאה חמורה
כששימש מעשה עץ שימש
אמר אביי הרי אמרו תקרובת עבודת כוכבים של אוכלין מטמאין באוהל טומאתה לאו דאורייתא דאי סלקא דעתך דאורייתא מצינו לאוכלין שמטמאין טומאה חמורה כששימש מעשה עץ שימש אמר אביי הרי אמרו חבורי אוכלין ככלים דמו טומאתן לאו דאורייתא דאי סלקא דעתך דאורייתא מצינו לאוכל שמטמא טומאה חמורה כששימש מעשה עץ שימש א''ל רב פפא לרבא הא דתניא חלב נבלה בכפרים צריך מחשבה והכשר טומאתו אגב כוליא לאו דאורייתא דאי סלקא דעתך דאורייתא מצינו לאוכל שמטמא טומאה חמורה כששימש מעשה עץ שימש אמר רב מתנה הרי אמרו בית שסככו בזרעים טהרו טומאתו לאו דאורייתא דאי סלקא דעתך דאורייתא מצינו לזרעים שמטמא טומאה חמורה כששימש מעשה עץ שימש:
No comments:
Post a Comment