האם הקורא בתורה והגיע זמן קרית שמע על ידי כוונה הוא נהפך לגדר אחר, לאינו קורא בתורה, ולכן יכול לקיים את המצווה, משום שהמצווה היא מצוות דיבור בין אדם לקב״ה, כמו דיבור בין אנשים
פרק שני - היה קורא
מתני'
היה קורא בתורה והגיע זמן המקרא אם כוון לבו יצא
בפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב
ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב
דברי ר' מאיר
ר' יהודה אומר
באמצע שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד
ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם
אלו הן בין הפרקים בין ברכה ראשונה לשניה בין שניה לשמע בין שמע לוהיה אם שמוע בין והיה אם שמוע לויאמר בין ויאמר לאמת ויציב ר' יהודה אומר בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק אמר ר' יהושע בן קרחה למה קדמה פרשת שמע לוהיה אם שמוע כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחלה ואחר כך מקבל עליו עול מצות והיה אם שמוע לויאמר שוהיה אם שמוע נוהג בין ביום ובין בלילה ויאמר אינו נוהג אלא ביום בלבד:
דף יד - א
משיב מחמת מאי
אילימא מפני הכבוד השתא משאל שאיל אהדורי מבעיא
אלא שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם
אימא סיפא
ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב
משיב מחמת מאי
אילימא מפני היראה השתא משאל שאיל אהדורי מבעיא
אלא מפני הכבוד היינו דר''י
דתנן
ר''י אומר
באמצע שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד
ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם
חסורי מחסרא והכי קתני
בפרקים שואל מפני הכבוד ואין צריך לומר שהוא משיב
ובאמצע שואל מפני היראה ואין צריך לומר שהוא משיב
דברי ר''מ
רבי יהודה אומר
באמצע שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד
ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם
[הלימוד למטה מביא לכך שהמחלוקת בין ר״מ לר״י היא האם מדת שואל דומה למדת משיב. לרבי יהודה אין דמיון. ועוד רבי יהודה סובר שלהשיב לכל אדם שונה מהותית. רבי מאיר סובר ששואל ומשיב דומים, ועיקר השאלה סביב בפרקים ולבין אמצע, אין זה תלוי בסוג הדיבור אלא בהפסק. אז בהניתן הלימוד למטה לגבי טעימה, אני מבין שהגמרא מפרשת את רבי יהודה על ידי הלימוד של טעימה, פוסקים כרבי יהודה. העיקר הוא שאין הפסק בפרקים ואפשר לכל אדם לדבר כל תוכן, אבל אולי הסיבה היא שקרית שמע יש לא תוכן וגדר יחודי, ולכן כמו טעימה אין דבר המפסיק בתוך תהליך הקריאה]
תניא נמי הכי
הקורא את שמע ופגע בו רבו או גדול הימנו
בפרקים שואל מפני הכבוד וא''צ לומר שהוא משיב
ובאמצע שואל מפני היראה ואצ''ל שהוא משיב
דברי ר' מאיר
ר' יהודה אומר באמצע שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד
ובפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם
בעא מיניה אחי תנא דבי רבי חייא מרבי חייא
בהלל ובמגילה מהו שיפסיק
אמרינן ק''ו ק''ש דאורייתא פוסק הלל דרבנן מבעיא
או דלמא פרסומי ניסא עדיף
א''ל פוסק ואין בכך כלום
אמר רבה
ימים שהיחיד גומר בהן את ההלל בין פרק לפרק פוסק באמצע הפרק אינו פוסק
וימים שאין היחיד גומר בהן את ההלל אפי' באמצע הפרק פוסק
איני
והא רב בר שבא איקלע לגביה דרבינא
וימים שאין היחיד גומר את ההלל הוה ולא פסיק ליה
שאני רב בר שבא דלא חשיב עליה דרבינא:
בעי מיניה אשיאן תנא דבי ר' אמי מר' אמי
השרוי בתענית מהו שיטעום
אכילה ושתיה קביל עליה והא ליכא
או דילמא
הנאה קביל עליה והא איכא
א''ל טועם ואין בכך כלום
תניא נמי הכי
מטעמת אינה טעונה ברכה
והשרוי בתענית טועם ואין בכך כלום
עד כמה ר' אמי ור' אסי טעמי עד שיעור רביעתא:
[מדהים, מה הקשר, ונראה לי, שהשרוי בתענית דומה להקורא קרית שמע, הוא בתוך תהליך. אלא שהגמרא לומדת שטעימה אינה קרוי אכילה, טעימה אינה מאותה גדר של אכילה, ולכן אפשר להסיק שדיבור בתוך קרית שמע אינה חלק מקרית שמע ולכן אינה מפסקת. כלומר אילו קרית שמע הייתה כקורא בתורה, והוא היה מדבר מאותו סוג, דיבור של תורה, הדיבור של תורה היה מפריע לקרית שמע. ולכן אני למד, כאשר הוא שואל מפני הכבוד בין הפרקים דיבור בין בני אדם אינה נחשבת כקורא בתורה בכלל, ולכן אינה פוסקת, אבל דווקא דיבור בתוך קרית שמע מלמד שקרית שמע ודיבור בין אנשים כן מאותה גדר! וזה הדיון ברישא של המשנה, האם הקורא בתורה והגיע זמן קרית שמע על ידי כוונה הוא נהפך לגדר אחר, לאינו קורא בתורה, ולכן יכול לקיים את המצווה, משום שהמצווה היא מצוות דיבור בין אדם לקב״ה, כמו דיבור בין אנשים]
אמר רב
כל הנותן שלום לחבירו קודם שיתפלל כאלו עשאו במה
שנאמר {ישעיה ב-כב} חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא
אל תקרי במה אלא במה
ושמואל אמר
במה חשבתו לזה ולא לאלוה
מתיב רב ששת
בפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב
תרגמה ר' אבא במשכים לפתחו
(א''ר יונה א''ר זירא כל העושה חפציו קודם שיתפלל כאלו בנה במה א''ל במה אמרת א''ל לא אסור קא אמינא וכדרב אידי בר אבין ד)
אמר רב אידי בר אבין
אסור לו לאדם לעשות חפציו קודם שיתפלל שנאמר {תהילים פה-יד} צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו
ואמר רב אידי בר אבין אמר רב יצחק בר אשיאן
כל המתפלל ואח''כ יוצא לדרך הקב''ה עושה לו חפציו שנאמר צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו:
(ו) א''ר יונה א''ר זירא כל הלן שבעת ימים בלא חלום נקרא רע שנאמר {משלי יט-כג} ושבע ילין בל יפקד רע אל תקרי שבע אלא שבע א''ל רב אחא בריה דרבי חייא בר אבא הכי א''ר חייא א''ר יוחנן כל המשביע עצמו מדברי תורה ולן אין מבשרין אותו בשורות רעות שנאמר ושבע ילין בל יפקד רע:
No comments:
Post a Comment