פרשת כי תשא -- לא תבשל גדי בחלב אמו

אי אפשאר לזיווג בין שתי פרטים במקומות/סקאלות שונות


קיימת שתי דינים בבשר בחלב, דין של מאכלות אסורות, מקורו מפרשת ראה ומשנתו על ידי רבי יוסי הגלילי -- ויסודו חלב אם, ודין בקודשים המופיע במשפטים ופרשת כי תשא, ומשנתו רבי עקיבא -- ויסודו לא תשחט, וכיסוי דם דומו.  הרמב״ם במורא לקראת הסוף מביא את שתי הטעמים בבשר בחלב, וההקשר של הפסוק.  מעניין לראות כיצד שתי יסודות אלו באו לידי ביטוי בהלכות: לרבי יוסי הגלילי רק עוף מותר (ומותר לגמרי),  לרבי עקביא עוף וחיה מהתורה מותרים,  ונראה לי שגם המשנה ראשונה דנה בשאלה זו, ולדין שיש בו מחלוקת היום, האם בשר דגים בחלב אסור.

הר׳ משה דוד וולא מחלק בין ערבוב של בשר וחלב, לזיווג של חסד ואמת. ולי נראה שההבדל בין ערבוב לזיווג, הוא שאי אפשאר לזיווג בין שתי פרטים במקומות/סקאלות שונות.  כמו שראינו לגבי עשה דוחה לא תעשה, כן נראה לי לגבי בשר בחלב.

ואולי לרבי יוסי הגלילי משום שהחלב בא מהאם, המשפיע, והגדי מקבל,  היה אפשר לזייוג, אבל משום שהאם דור קודם, אי אפשר.

ואולי קיימת כלל כזו, ולכן בגילו עריות, בין אותו דור, אח ואחות, חסד הוא, אבל בין הורה לילד תועבה.

אני יכול להבין מדוע זיווג בין בעל הכוח לבין השלול כוח בעייתי.  אבל זה גם מקרין על כל זיווג בין משפיע למקבל.  חייבין מערכת יחסים של שוויון באותו סקאלה ורק אז אפשר לזווג ולהשפיע ולקבל...

ואולי לרבי עקיבא, מקורו בראשית בכורי אדמתך, דין של ראשית, דין בקודשים אבל מאפיין הבדל בין מוליד לנולד, בין דרגות שונות בסקאלה שונה, וזה מתבטא בחלב ובשר, שתי דרגות, פרי ומוליד הפרי...יותר מכיוון של אותו ואת בנו.

[עכשיו נראה לי לג׳ורדון פטרסון מדבר על בעייה של שווין של תוצאות אפשר להגדיר את זה בשפה של עירבוב בין סקאלות]

האם פדיון הבן גם מהווה ביטוי לשתי סקאלות?

-----

חוויה פשוטה נראה לי, לידה של הילדים שלנו, ובכלל כל לידה שאני הכרתי עד כה, ראיתי הורים וילד, משהו פרטי להורים.  החוויה הנוכחית היית אחרת לגמרי.  לא ברור מה גרם לכך אבל קצת רקע:

1. אנחנו עומדים מחוץ לחדר לידה, אני שומע את הבקשה של המילדת לשירה לדחוף, אני נזרק אחורה 27 שנים, אותו מסדרון, אותו מקום כמעט במדויק, אמי ע״ה ואבי שיבדה לחיים ארוכים, עומדים מחוץ לחדר ודינה דוחפת את שירה לעולם...מאוד מרגש עדיין עכשיו שאני כותב...

2. מאמץ כניסה להריון, מאמץ ההריון, מאמץ הלידה, לראות את כל זה מבחוץ, נותן אפשרות להעריך את המאמץ של אמא אחת

3. אני חושב על כך ששירה עברה תהליך, אבל כדי שהיא תוכל, דינה הייתה צריכה לעבור תהליך וכדי שהיא תוכל, אמה של דינה ואמי היו צריכים, ווולא, תוך שלוש מחשבות אני מרגיש את עומס הדורות ההשקע הגדולה, שאני מכיר בגוף ראשון, שנים על גבי שנים של השקעה של אנשים שאני מכיר כדי להגיע למקום הזה. הזוי.  גודל המאמץ להביא כל ילד באמת תלוי בכל העולם כולו.  כל נפש הוא עולם שלם לא מפני שהוא מוליד, אלא מפני שהוא נולד, שכל עולם פעל מתחילתו עד נקודה שו כדי שהוא יגיע.

לידה זה לא דבר פרטי אלא ציבורי

ואז אני חושב על האובדן של נפש, הפוגע בנפש, וקשה...כל הפוגע בנפש אחת פוגע בעולם שלם, לא עתידי, אלא כולנו השקענו מאמצים כה רבים להביא את הנפש, כל נפש קשור אלינו, ומשהו פוגע בנפש!?

ואני חייב להתנתק, עומס הדורות יותר מידי, חייבים להפריד בין דור לדור, לתת לכל דור מרחב עצמי,  ואולי מצוות פטר רחם, מבטא את הניתוק הזה, היחודיות של האמא הפרטי, העולם החדש והעתיד שמתחיל פה עכשיו

-----

משפטים - שמות פרק-כג
{יח} לֹא תִזְבַּח עַל חָמֵץ דַּם זִבְחִי וְלֹא יָלִין חֵלֶב חַגִּי עַד בֹּקֶר: 

{יט} רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית ה׳ אֱלֹקיךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ:

כי תשא - שמות פרק-לד
{כה} לֹא תִשְׁחַט עַל חָמֵץ דַּם זִבְחִי וְלֹא יָלִין לַבֹּקֶר זֶבַח חַג הַפָּסַח:

{כו} רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית ה׳ אֱלֹקיךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ:

ראה - דברים פרק-יד
{כ} כָּל עוֹף טָהוֹר תֹּאכֵלוּ: 

{כא} לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ אוֹ מָכֹר לְנָכְרִי 

כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה ה׳ אֱלֹקיךָ 

לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ:





חולין דף קי״ג:
מתני'
בשר בהמה טהורה בחלב בהמה טהורה
אסור לבשל ואסור בהנאה
בשר בהמה טהורה בחלב בהמה טמאה
בשר בהמה טמאה בחלב בהמה טהורה
מותר לבשל ומותר בהנאה
ר''ע אומר
חיה ועוף אינם מן התורה
שנאמר {שמות כג-יט} לא תבשל גדי בחלב אמו ג' פעמים פרט לחיה ולעוף ובהמה טמאה
רבי יוסי הגלילי אומר
נאמר{דברים יד-כא} לא תאכלו כל נבלה ונאמר לא תבשל גדי בחלב אמו
את שאסור משום נבלה אסור לבשל בחלב
עוף שאסור משום נבלה יכול יהא אסור לבשל בחלב
ת''ל בחלב אמו יצא עוף שאין לו חלב אם:



חולין דף ט״ז ע״ב:
הכל שוחטין
הכל בשחיטה ואפילו עוף
לעולם שוחטין
מאן תנא
אמר רבה רבי ישמעאל היא
דתניא {דברים יב-כ} כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך כאשר דבר לך ואמרת אוכלה בשר וגו'
ר' ישמעאל אומר
לא בא הכתוב אלא להתיר להם בשר תאוה
שבתחלה נאסר להם בשר תאוה משנכנסו לארץ הותר להם בשר תאוה
ועכשיו שגלו יכול יחזרו לאיסורן הראשון לכך שנינו לעולם שוחטין

מתקיף לה רב יוסף
האי לעולם שוחטין לעולם שוחטין ואוכלין מבעי ליה
ועוד מעיקרא מאי טעמא איתסר משום דהוו מקרבי למשכן ולבסוף מאי טעמא אישתרו דהוו מרחקי ממשכן וכ''ש השתא דארחיקו להו טפי
אלא
אמר רב יוסף רבי עקיבא היא
דתניא
{דברים יב-כא} כי ירחק ממך המקום אשר יבחר ה' אלהיך לשום שמו שם וזבחת מבקרך ומצאנך
ר' עקיבא אומר
לא בא הכתוב אלא לאסור להן בשר נחירה
שבתחלה הותר להן בשר נחירה משנכנסו לארץ נאסר להן בשר נחירה
ועכשיו שגלו יכול יחזרו להתירן הראשון לכך שנינו לעולם שוחטין:

במאי קמיפלגי
רבי עקיבא סבר בשר תאוה לא איתסר כלל
ר' ישמעאל סבר בשר נחירה לא אישתרי כלל
בשלמא לרבי ישמעאל היינו דכתיב {ויקרא א-ה} ושחט את בן הבקר
אלא לרבי עקיבא מאי ושחט
קדשים שאני 
בשלמא לרבי ישמעאל היינו דכתיב {במדבר יא-כב} הצאן ובקר ישחט להם
אלא לר' עקיבא מאי הצאן ובקר ישחט להם ינחר להם מיבעי ליה
נחירה שלהן זו היא שחיטתן
בשלמא לר' ישמעאל היינו דתנן השוחט ונתנבלה בידו והנוחר והמעקר פטור מלכסות
אלא לר' עקיבא אמאי פטור מלכסות
הואיל ואיתסר איתסר
בשלמא לר' עקיבא דאמר בשר תאוה לא איתסר כלל היינו דכתיב {דברים יב-כב} אך כאשר יאכל את הצבי ואת האיל כן תאכלנו
אלא לרבי ישמעאל צבי ואיל גופיה מי הוי שרי
כי אסר רחמנא בהמה דחזיא להקרבה אבל חיה דלא חזיא להקרבה לא אסר רחמנא 

בעי רבי ירמיה
אברי בשר נחירה שהכניסו ישראל עמהן לארץ מהו
אימת אילימא בשבע שכבשו השתא דבר טמא אישתרי להו דכתיב {דברים ו-יא} ובתים מלאים כל טוב ואמר ר' ירמיה בר אבא אמר רב כתלי דחזירי בשר נחירה מבעיא אלא לאחר מכאן ואיבעית אימא לעולם בשבע שכבשו כי אשתרי להו שלל של עובדי כוכבים דידהו לא אישתרי
תיקו

אמר רבה שנית הכל שוחטין ולעולם שוחטין בכל שוחטים מאי משנית ליה וכי תימא בין בצור בין בזכוכית בין בקרומית של קנה הא דומיא דהנך קתני אי הנך בשוחטין האי נמי בשוחטין ואי הנך בנשחטין האי נמי בנשחטין
אלא אמר רבא הכל שוחטין חדא לאתויי כותי וחדא לאתויי ישראל מומר לעולם שוחטין בין ביום בין בלילה בין בראש הגג בין בראש הספינה בכל שוחטין בין בצור בין בזכוכית בין בקרומית של קנה: