ערבות. שיטת הרמב"ם. (יששכר וזבולון). . שמעתי לאחרונה את שיעורו של הרב הרא"ם הכהן: 'שיעור כללי': "ערבות הדדית ושותפות ציבורית בעבודת השם" - הרב רא"ם הכהן
https://m.youtube.com/watch?v=YlQjWjYEpWs
נהניתי מאוד מהגישה, לחלק בין חובת הפרט לחובת הציבור בתמיכה בתלמידי ישיבה. הרב רא"ם התחיל בעיון בהרחבת פעולת בדק הבית, לא רק קורבנות ציבור אלא גם תמיכה ושתלום משכורת לעובדי הציבור. העובדה שכסף שנאסף לישות הציבורית הכללית משולמת לשכר עבודה היא חידוש, שהייתי חושב שהעבודה היא פעולה פרטית, ולא היא. וכן הרב רא"ם לומד שלימוד תורה אחרי פיתוח של תקנת יהושע בן גמלא היא חובת הציבור (ולמדתם אתם ולא אותם), ולא חובת היחיד כמו צדקה או הסכם יששכר וזבולון.
ובכן לשיטתנו יש כמה וכמה דרגות, סקאלות, ובכל דרגה יש ערכים המתואמים לכלל האנשים ולציבור בדרגה שלה. ינכון שקיימת ערכי הפרט, וחובת היחיד, ומול זה קיימת גם ערכים בדרגה הלאומית וחובת הציבור. אבל קיימים גם דרגות ביניהם.
ולכן נראה לי להעיר שתי הערות.
א. הציבור המוגדר על ידי בדק הבית היא בדרגה הלאומית. סביב בית המקדש שהיא ערך לאומי. להבדיל מתקנת יהושע בין גמלא המתייחסת לכל מדינה ומדינה עיר ועיר. ערכים בדרגה נמוכה מזו של הלאום (ופיתוח הסוגיא מראה גם בדרגה נמוכה מפלך ופלך). ולכן אין מקום לממשלת ישראל לכפות מיסים בדרגה לאומית למען ערך קהילתי.
ב. הערך של תקנת יהושע בן גמלא חייבת להיות ערך משותפת. ולכן הוא התקין לימוד של קריאה וכתיבה. וזה מוכח מהסוגיא שהיא אזלא לכיוון של 'מושיבים מלמדי תינוקות' ו-'כבן שש וכבן שבע'. ערכה של תורה שבכתב היא אכן משותפת, אולם לימוד גמרא ותורה שבעל פה מתפרשת ומתחלקת לכל מיני שיטות ואין מקום לשותפות סביב לימוד תורה שבעל פה. לימוד גמרא מתקיימת כאשר התורה הופכת להיות תורה פרטית, תורתו -- תורה דיליה.
No comments:
Post a Comment