הצהרת אמת speaking truth

יש משהו בהצהרת האמת של רב חסדא, בגיטין פרק שני, המגדירה את הכתיבה של הגט.

משנה ראשונה:

            חילוק בין כתיבה לחתימה למסירה, (עדות המוסר)

האם הכל תהליך אחד.

משנה שניה:

            חילוק בין כתיבה לחתימה, (ביום ובלילה)

משנה שלישית:

            סוג הכתיבה, העברת מסר? כנראה שלא, אלא: הצהרת כוונה

[אני שומע שהנושא של קניין בא כדי להמחיש את הדעת הבעל, דעת מקנה של הבעל, דעת וכוונת גירושין של הבעל, אילו הכלים החיונים של כתיבת הגט.  וכן גם הכתיבה היא עניין של דעת מקנה]

דף ט"ו

וקיום שטר לרבא היא שיפוט.  ואילו לרב חסדא קיום השטר היא אמירה של אמת

אני רוצה להאמין ששתי המערכות, כתיבה וחתימה, אמירה וקיום, הם אלו שמאפשרים לבעל ולאישה להתגרש.  כלומר כאשר החבוש נמצא בבית האסורים, אם הוא יכול לצאת לעולם הבריאה על ידי אמירה של אמת 'האישה הזו היא נשואה לבעל', הוא יוצר נקודה חיצונית ('לשמה').  ואז אפשר שמישהו אחר יקיים את האמירה.  הוא עצמו לא יכול לקיים את האמירה, שהוא עדיין חבוש.  ובמקביל, אין מישהו אחר יכול להתחיל את התהליך. אלא הבעל מתחיל באמירה פשוטה 'זאת אישתי', אמירה של אמת.  ואז בא משהו מבחוץ, העדים, משהו שלא קשור לאמירה של הבעל.  והחיצוני יכול לקיים את האמירה ולהביא אותה מעולם הבריאה לעולם המעשה.

דף י"ט

בדין של פירסום מול וכוונה פרטי, וחשש שמא פייס, סובר כרבי יוחנן –

פירסום, אין הכוונה חשובה, הקול היוצא חשוב  -- הכתיבה שונה מהחתימה

בדין של עדים, וחילוק החתימה , סובר כריש לקיש. שאין מקום לחלק בין עדות לעדות, כולם כת אחת.

            האמירה מחייב את כולם ומביא לידי חתימה -- הכתיבה מביא לידי החתימה

כלומר יש שני מימדים לקיום שטר, עדות.  פירסום, ויחס לכתיבה האמתת הכתיבה, המשך הכתיבה.

קצת נראה:

כתיבה כדי ליצור מסר מול כתיבה כדי ליצור מציאות (לברוא אינפורמציה),

לתת מרחב, מקום, לכוונה של הבעל.

ונראה לי שהצהרת אמת היא שלב ראשון ביציאה ממערכת סגורה.  לשיטתי די פשוט להסביר שאחרי הצרהת אמת יש צמצום של הפירושים והאפשריות של המערכת החיצונית ולכן יותר קל לקפוץ החוצה.  ואילו ללא הצהרת אמת, אם היה הצהרת טוב ורע, שיפוט, אז הקפיצה יותר מדי גדולה, ונופלים בין לבין.

יוצא שאין קושיא לצאת מהמערכת הסגורה, יש קושיא לצאת מהמערכת ולהגיע למקום אחר!