פרק שני - הריני נזיר

פרק שני - הריני נזיר

דף ט - א

מתני' 

הריני נזיר מן הגרוגרות ומן הדבילה 

בש''א 

נזיר 

ובה''א 

אינו נזיר 

אמר רבי יהודה 

אף כשאמרו ב''ש לא אמרו אלא באומר הרי הן עלי קרבן: 

[בפרק הקודם ראינו שנזיר היא זהות, וצריכים לקבל את כל הזהות -- אני דומה לשמשון או שמואל כאדם עם יעוד, ופה נראה ההפך, רבי יהודה מסביר לב״ש שנזיר היא נדר ממש כמו קורבן, והגמרא מחזירה אותנו לההבדל בין נדר לנזיר בצורה חזקה - ׳אלא...אמר הריני נזיר הוה ליה נזיר׳. -- נזירות היא הויה, ואז השאלה מה מקומה של החפצים...אבל אז שוה הגמרא חוזרת לכיוון דמיון לקורבן - עדשים למנחה דומה לגרוגרת לנזיר - אולי,  אולי לא, אולי עדשים למנחה אינם שייכים כלל, וגם גרוגרת לנזיר אין משמעות, העיקר היא ׳הריני נזיר׳. -- מושג ׳אין נודרים כך׳] 

גמ' 

הריני נזיר מן הגרוגרות ומן הדבילה ב''ש אומרים נזיר 

ואמאי {במדבר ו-ד} מכל אשר יעשה מגפן היין אמר רחמנא

ב''ש סברי לה כר''מ דאמר 

אין אדם מוציא דבריו לבטלה 

וב''ה סברי לה כרבי יוסי דאמר 

בגמר דבריו אדם נתפס והאי נדר ופתחו עמו הוא 

ובית שמאי נמי נדר ופתחו עמו הוא 

אלא 

ב''ש סברי לה כרבי מאיר דאמר 

אין אדם מוציא דבריו לבטלה וכיון דאמר הריני נזיר הוה ליה נזיר 

כי קאמר מן הגרוגרות ומן הדבילה לאיתשולי הוא דקאתי 

וב''ש לטעמייהו דאמרי אין שאלה בהקדש וכיון דאין שאלה בהקדש אין שאלה בנזירות 

ובית הלל סברי כר''ש 

דתנן ור''ש פוטר שלא התנדב כדרך המתנדבים

דף ט - ב

מתני' דלא כי האי תנא 

דתניא 

רבי נתן אומר בש''א נדור ונזיר 

וב''ה אומרים נדור ואין נזיר 

ב''ש סברי לה כר''מ וכר' יהודה 

וב''ה סברי לה כרבי יוסי 

לישנא אחרינא 

אמרי לה רבי נתן אומר בית שמאי אומרים נדור ואינו נזיר 

ובית הלל אומרים לא נדור ולא נזיר 

ב''ש כרבי יהודה 

וב''ה כר''ש 

תנן התם 

האומר הרי עלי מנחה להביא מן השעורים יביא מן החיטים 

קמח יביא סולת 

שלא בשמן ולבונה יביאנה בשמן ולבונה 

חצי עשרון יביא עשרון שלם 

עשרון ומחצה יביא שנים 

ר''ש פוטר 

שלא התנדב כדרך המתנדבים 

מאן תנא דכי אמר הרי עלי מנחה מן השעורים מביא מן החיטים 

אמר חזקיה 

במחלוקת שנויה וב''ש היא 

לאו אמרי ב''ש כי אמר מן הגרוגרות ומן הדבילה הוי נזיר 

הכי נמי כי אמר מן השעורין מביא מן החיטים 

ורבי יוחנן אמר 

אפילו תימא דברי הכל 

באומר אילו הייתי יודע שאין נודרין כך לא נדרתי כך 

אלא כך אמר חזקיה 

לא שנו אלא שאמר מן השעורים אבל אמר מן העדשים לא מייתי ולא כלום 

מכדי חזקיה כמאן מוקים לה למתני' כבית שמאי 

והא עדשים לגבי מנחה כגרוגרות לגבי נזיר דמו 

וקאמרי בית שמאי הוי נזיר 

[נראה הפירוש הנכון שעדשים במנחה אינה אמירה כלל, וגרוגרות לנזיר גם אין בהם אמירה כלל, שנזירות חלה על הזהות, רק ׳הריני נזיר׳, מביאו לידי נזירות]

הדר ביה חזקיה 

ואמאי הדר ביה 

אמר רבא 

מתני' קשיתיה מאי איריא דתני מן השעורים ליתני מן העדשים 

אלא סבר חזקיה כי קאמרי ב''ש התם כרבי יהודה 

ורבי יוחנן אמר 

אפילו מן העדשים 

והא רבי יוחנן הוא דאמר באומר אילו הייתי יודע שאין נודרין כך לא נדרתי כך 

אלא כך לדבריו דחזקיה הוא דקאמר 

את מ''ט קא הדרת בך משום דלא קתני מן העדשים 

דלמא לא מיבעיא קאמר לא מיבעי' כי אמר מעדשים דמייתי מנחה מעלייתא 

דאיכא למימר מיהדר הוא דהדר ביה ותפוס לשון ראשון 

אלא כי אמר מן השעורין ודאי דהכי קאמר 

אי קדשה כמנחת העומר או כמנחת סוטה תקדוש אי לא לא 

קמ''ל דמייתי מן החיטים: 

(דף י - א)

מתני' 

אמר אמרה פרה זו הריני נזירה אם עומדת אני 

אומר הדלת הזה הריני נזירה אם נפתח אני 

בש''א נזיר 

ובה''א אינו נזיר 

אמר רבי יהודה 

אף כשאמרו ב''ש לא אומרים אלא באומר הרי פרה זו עלי קרבן אם עומדת היא:

גמ' 

פרה מי קא מישתעיא 

אמר רמי בר חמא 

הכא במאי עסקינן כגון שהיתה פרה רבוצה לפניו 

ואמר כסבורה פרה זו אינה עומדת הריני נזיר מבשרה אם עמדה מאליה ועמדה מאליה 

והלכו ב''ש לשיטתן וב''ה לשיטתן 

בית שמאי דאמרי מן הגרוגרות ומן הדבילה הוי נזיר הכא נמי כי אמר מבשרה הוי נזיר 

וב''ה אומרים לא הוי נזיר 

והא אמרוה ב''ש חדא זימנא 

אמר רבא תרתי תלת 

וכן תני ר' חייא תרתי תלת 

וכן א''ר אושעיא תרתי תלת 

וצריכי 

דאי איתמר בהא גרוגרות ודבילה התם הוא דאמרי ב''ש הוי נזיר 

משום דמיחלפן בענבים אבל בשר בענבים לא מיחלף 

ואי איתמר בשר הכא הוא דאמרי ב''ש הוי נזיר בבישרא וחמרא אבל גרוגרות ודבילה לא קמ''ל 

ואי איתמר הני תרתי הני הוא דקאמרי בית שמאי 

אבל דלת אימא מודו להו לבית הלל 

ואי תנא דלת בהא קאמרי בית הלל אבל בהך תרתי אימא מודו להו לבית שמאי 

קמשמע לן דלא 

אמר רבא 

מי קתני אם עמדה מאליה 

אלא 

אמר רבא 

כגון שהיתה פרה רבוצה לפניו ואמר הרי עלי קרבן 

בשלמא פרה בת קרבן היא 

אלא דלת בת קרבן היא 

(דף י - ב)

אלא 

אמר רבא כגון שהיתה פרה רבוצה לפניו ואמר הריני נזיר מיין אם לא עמדה ועמדה מאליה 

בית שמאי סברי תורפיה דהאי גברא משום אוקמה בידיה הוא והא לא אוקמה 

ובית הלל סברי משום דרביעא הוא והא קמת 

אי הכי אימא סיפא 

אמר רבי יהודה אף כשאמרו בית שמאי לא אמרו אלא באומר הרי הן עלי קרבן פרה 

מי קא מתפיס בה מידי 

אלא כגון דאמר הריני נזיר מבשרה אם לא עמדה ועמדה מאליה 

בית שמאי סברי תורפיה דההוא גברא משום אוקמה בידיה הוא והא לא אוקמה 

ובית הלל סברי תורפיה דהאי גברא משום דרביעא והא קמת 

וב''ה סברי אי לא קמת הוי נזיר 

והאמרי מבשרה לא הוי נזיר 

לטעמייהו דב''ש קאמרי 

לדידן אפי' לא קמת נמי לא הוי נזיר 

לדידכו דאמריתו הוי נזיר אודו לן מיהת דתורפיה דהדין גברא משום דרביעא והא קמת 

ובית שמאי לאו תורפיה דהאי גברא משום אוקמה בידיה הוא והא לא אוקמה:


דף יא - א

מתני' מזגו לו את הכוס ואמר הריני נזיר ממנו ה''ז נזיר מעשה באשה אחת שהיתה שיכורה ומזגו לה את הכוס ואמרה הריני נזירה ממנו אמרו חכמים לא נתכוונה זו אלא לומר הרי הוא עלי קרבן:

בחירה חופשית בהוית ישראל

אולי האמירה שלי היא, מערכת יחסית ולא בצירים קבועים.

צירים קבועים כשמם סוגרים את המערכת

קישורים יחסים, אע״פ שנראה מוגבל על ידי הפרטים בתוך המערכת, אינה מוגבלת, תמיד פתוחה לכל דבר חדש שיבוא.

מערכת הקשרים של עם ישראל היא יחסית, ולא מתוך אילוץ חיצוני, וצירים קבועים כמו מדינה.  זו דברי הרא״יה קוק בפתיחה, ארץ ישראל אינה חיצוני, אלא היא פרט מקושרת עם עם ישראל.  

נראה לי שעל ידי המצוות התלויות בארץ (שכמעט כל המצוות תלויות אם בדרך ישירה או עקיפה לארץ) הארץ מקושרת לכל פרט, בסקאלה הפרטית.  ומתוך כך הכולל שבוקע ועולה מתוך כלל הפרטים, פרטי האזרח ופרטי הארץ, היא כלל אין סופי, אינה מוגבלת בצירים של מדינה או ארץ.  ארץ ישראל יחודי בזה שהיא פרט ולא כלל.

לימוד תורה בגלות מתאפיין בהגדרת גזרות הפעולה, צירים קבועים, ואילו בארץ ישראל התורה היא חלק מהלומד, והלומד מחובר לחברו ולארץ, ולכן היא תורה המתהווה.

בחירה חופשית מתבטלת בפגישה עם כוחניות חיצונית, בסקאלה גבוהה יותר.

כאשר אני פוגש את הטבע, אני בסקאלה נמוכה, כפריט בטבע, נברא, 

ואולי במצוות הארץ, אני נהפך לחלק ממערכת הטבע באותה סקאלה.  במקום לראות עץ ולחשוב מה זה נותן לי, משפיע מגבוהה לנמוך, אני רואה עץ וחושב ששנינו פרטים בארץ ישראל, שנינו פרי הארץ.

אני לא פרט יחידי, אני חלק מהעם, האומה, ולכן בהתכללות העם אנחנו באותה סקאלה של העץ, מדוע??

יש בזה משהו, שהעם ניזון מהארץ, המרחב מאגד את האזרחים, וגם העצים ניזונים מהארץ, ולכן העץ ואני פריטים אותה סקאלה

עכשיו נראה לי, שהשתתפות בהיסטוריה, היכולת להיות חלק ממערכת פתוחה, ולא סגורה.  מערכת סגורה היא בהגדר גלותית, והגאולה היא פתיחת המיצר, יציאה ממצרים, למערכת פתוחה.

להיות קשור למשהו מחוץ למערכת הפרטית שלי היא שלב אחד, אבל אם המשהו הזה, קשור לעוד מערכות, אזי המערכת שלי מקושרת בדרגה שניה למערכות אחרות.  זה משמעות של לקחת חלק מההיסטוריה.  להיות קשור לאנשים המחוברים לאנשים ומקומות אחרים.

נזיר - דף ד - ב - נזירות כתופעה (מעשה) או למידה (שינוי האדם, קירוב נפשות)

מתני' 

הריני כשמשון כבן מנוח כבעל דלילה כמי שעקר דלתות עזה כמי שנקרו פלשתים את עיניו 

הרי זה נזיר שמשון: 

גמ' 

למה לי למיתנא כל הלין 

צריכי דאי אמר הריני כשמשון הוה אמינא שמשון אחרינא 

קמ''ל כבן מנוח 

ואי תנא כבן מנוח הוה אמינא איכא דמיתקרי הכי 

קמ''ל כבעל דלילה וכמי שנקרו פלשתים את עיניו:

[אני לומד בכיוון של תופעה ומעשה, ולא למידה, צריך פירוט, כנזיר העובר לפניו.  ואולי משום נזיר שמשון שונה, ולא סתם נזיר]

מתני' 

מה בין נזיר עולם לנזיר שמשון 

נזיר עולם הכביד שערו מיקל בתער ומביא שלש בהמות ואם נטמא מביא קרבן טומאה 

נזיר שמשון הכביד שערו אינו מיקל ואם נטמא אינו מביא קרבן טומאה: 

גמ' 

נזיר עולם מאן דכר שמיה 

חסורי מיחסרא והכי קתני 

האומר הריני נזיר עולם הרי זה נזיר 

מה בין נזיר עולם לנזיר שמשון 

נזיר עולם הכביד שערו מיקל בתער ומביא שלש בהמות ואם נטמא מביא קרבן טומאה 

נזיר שמשון הכביד שערו אינו מיקל בתער ואינו מביא קרבן טומא' 

[שוב חוזרים לעולמם ל רבי יהודה ורבי שמעון]

(דף ד - ב)
קרבן הוא דלא מייתי אבל נזירות חיילא עליה 

מני מתני' לא רבי יהודה ולא ר''ש 

דתניא 

ר' יהודה אומר 

נזיר שמשון מותר ליטמא למתים שכן מצינו בשמשון שנטמא 

ר''ש אומר 

האומר נזיר שמשון לא אמר כלום שלא מצינו בשמשון שיצאת נזירות מפיו 

מני אי ר' יהודה האמר אפילו לכתחילה ומתניתין קתני אם נטמא 

אי ר' שמעון האמר לא חיילא עליה נזירות כלל 

לעולם ר' יהודה היא ואיידי דקתני גבי נזיר עולם אם נטמא תנא נמי גבי נזיר שמשון אם נטמא 

לימא בפלוגתא דהני תנאי קמיפלגי 

דתנן 

הרי עלי כבכור 

רבי יעקב אוסר 

ור' יוסי מתיר 

מאי לאו ר' יהודה סבר לה כר' יעקב דאמר לא בעינן דבר הנידר 

ור' שמעון סבר לה כר' יוסי דאמר בעינן דבר הנידר 

לא דכולי עלמא בעינן דבר הנידר 

ושאני גבי בכור דכתיב ביה {במדבר ל-ג} לה' לרבות את הבכור 

ור' יוסי אמר לך ההוא לה' מיבעי ליה לרבות חטאת ואשם 

ומה ראית לרבות חטאת ואשם ולהוציא את הבכור 

מרבה אני חטאת ואשם שכן מתפיסן בנדר 

ומוציא אני את הבכור שאין מתפיסו בנדר 

ור' יעקב אמר לך בכור נמי מתפיסו בנדר הוא 

דתניא 

של בית רבינו אמרו מנין לנולד לו בכור בתוך עדרו שמצוה עליו להקדישו 

שנאמר {דברים טו-יט} הזכר תקדיש 

ור' יוסי אמר לך נהי דמצוה להקדישו אי לא מקדיש ליה מי לא קדוש 

גבי נזיר נמי הכתיב {במדבר ו-ב} לה' 

ההוא מיבעי ליה לכדתניא 

אמר שמעון הצדיק מימי לא אכלתי אשם נזיר טמא חוץ מאדם אחד שבא אלי מן הדרום יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו סדורות לו תלתלים אמרתי לו בני מה ראית לשחת שער נאה זה אמר לי רועה הייתי לאבי בעירי והלכתי לשאוב מים מן המעיין ונסתכלתי בבבואה שלי ופחז יצרי עלי וביקש לטורדני מן העולם אמרתי לו ריקה מפני מה אתה מתגאה בעולם שאינו שלך שסופך להיות רמה ותולע' העבודה שאגלחך לשמי' עמדתי ונשקתיו על ראשו אמרתי לו כמותך ירבו נזירים בישראל עליך הכתוב אומר {במדבר ו-ב} איש כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה' 

ושמשון לאו נזיר הוה 

והכתיב {שופטים יג-ה/ז} כי נזיר אלהים יהיה הנער מן הבטן התם מלאך הוא דקאמר ומנלן דאיטמי למתים אילימא מדכתיב {שופטים טו-טז} בלחי החמור הכיתי אלף איש דילמא גרויי גרי בהו ולא נגע בהו אלא מהכא {שופטים יד-יט} ויך מהם שלשים איש ויקח את חליצותם דילמא אשלחינון ברישא והדר קטלינן ויך ויקח כתיב ודילמא גוססין שוינן אלא גמרא גמירי לה ונזיר עולם היכא כתיב דתניא רבי אומר אבשלום נזיר עולם היה שנאמר {שמואל ב טו-ז} ויהי מקץ ארבעים שנה ויאמר אבשלום אל המלך אלכה נא ואשלם את נדרי אשר נדרתי לה' בחברון ומגלח אחד לשנים עשר חדש שנא' {שמואל ב יד-כו} ויהי מקץ ימים לימים

דף ה - א

ויליף {ויקרא כה-כט} ימים ימים מבתי ערי חומה מה התם י''ב חדש אף כאן י''ב חדש ר' נהוראי אומר מגלח אחת לל' יום רבי יוסי אומר מגלח מערב שבת לערב שבת שכן מצינו בבני מלכים שמגלחים מע''ש לע''ש מאי טעמא דרבי יליף מבתי ערי חומה והא רבי הוא דאמר אין ימים פחותין משנים האי גזירה שוה משום כובד גמיר ובשני ימים ליכא כובד ואימא ב' שנים דכתיב ויהי מקץ שנתים ימים דנין ימים שאין עמהן שנים מימים שאין עמהן שנים ואל יוכיח זה שיש עמו שנים ואימא ל' יום דכתיב {במדבר יא-כ} עד חדש ימים דנין ימים שאין עמהם חדשים מימים שאין עמהם חדשים ואל יוכיח זה שיש עמו חדשים ואימא מהכא {שופטים יא-מ} מימים ימימה וגו' דנין ימים מימים ואין דנין ימים מימימה ומאי נפקא מינה והא תנא דבי ר' ישמעאל {ויקרא יד-לט} ושב הכהן ובא הכהן זו היא שיבה זו היא ביאה הני מילי היכא דליכא דדמי ליה אבל היכא דאיכא דדמי ליה מדדמי ליה ילפינן איכא דאמרי מנא ידעינן דכל תלתא ירחין חד זימנא דילמא ארבעה זימני בשתא (א''נ) ארבעה ירחין חד זימנא תרין ירחין בחד זימנא רבי נהוראי אומר מגלח אחת לשלשים יום מאי טעמא גבי כהנים משום דאיכא כובד ה''נ איכא כובד ר' יוסי אומר מגלח מערב שבת לערב שבת מאי איכא ביניה לשאר אחוהי יום טוב שחל להיות באמצע שבת דאחוהי מגלחין הוא לא מגלח אי נמי לגלוחי מן צפרא דמעלי שבתא אחוהי מגלחין איהו לא מגלח עד פניא הני ארבעים שנה מאי עבידתייהו ר' נהוראי אומר משום רבי יהושע לקץ מ' שנה ששאלו להן מלך תנא אותה שנה ששאלו להן מלך היא שנת עשר לשמואל הרמתי: 

מתני' סתם נזירות ל' יום:

נזיר - דף ג -

הריני כזה: 

נהי נמי דתפוס בשערו הריני כזה לא אמר 

אמר שמואל 

כגון שהיה נזיר עובר לפניו: 

הריני מסלסל: 

ממאי דהדין סלסול שערא כדאמרה ליה 

ההיא אמתא דבי רבי לההוא גברא עד מתי אתה מסלסל בשערך 

אימא תורה דכתיב {משלי ד-ח} סלסלה ותרוממך 

אמר שמואל 

הכא נמי שתפוס בשערו: 

הריני מכלכל: 

ממאי דהדין כילכול שערו הוא 

כדתנן סיד ר' יהודה אומר כדי לסוד כילכול 

ואמר רב בת צידעא אימא מיזן עניי כדכתיב {בראשית מז-יב} ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו 

אמר שמואל 

הכא נמי שתפוס בשערו: 

הרי עלי לשלח פרע הרי זה נזיר: 

ממאי דהדין שילוח ריבויא הוא 

דכתיב {שיר השירים ד-יג} שלחיך פרדס רמונים 

אימא מידי דעבורי כדכתיב {איוב ה-י} ושולח מים על פני חוצות 

תנא פרע פרע יליף 

כתיב הכא {במדבר ו-ה} קדוש יהיה גדל פרע 

וכתיב התם גבי כהן הדיוט {יחזקאל מד-כ} ופרע לא ישלחו 

ואיבעית אימא 

האי שולח מים נמי ריבוי הוא (כדמתרגם רב יוסף) 

דכד משקין ליה מיא לפירא ורבי: 

(דף ג - ב)

הרי עלי ציפרין רבי מאיר אומר נזיר: 

מאי טעמא דרבי מאיר 

אמר ריש לקיש 

ציפרין סמוכין לשיער קיבל עליו 

דכתיב {דניאל ד-ל} עד די שעריה כנשרין רבה וטפרוהי כצפרין 

רבי מאיר סבר מתפיס איניש במידי דסמיך ליה

ורבנן סברי לא מתפיס איניש במידי דסמיך ליה 

ר' יוחנן אמר 

דכ''ע לא מתפיס 

אלא היינו טעמא דר''מ 

דחיישינן שמא צפורי נזיר טמא קיבל עליו 

מכדי חיישינן קאמר 

דלמא צפורי נדבה קיבל עליו 

א''כ הרי עלי קן מבעי ליה 

ודלמא הרי עלי צפורי מצורע קאמר 

כגון שהיה נזיר עובר לפניו 

ודלמא נזיר טמא ולפוטרו מן קרבנותיו קאמר 

כגון שהיה נזיר טהור עובר לפניו 

מאי בינייהו 

איכא בינייהו כגון דאמר ציפרין הסמוכין לשער עלי 

לר' יוחנן אע''ג דאמר הכי אי נזיר עובר לפניו אין אי לא לא 

לרשב''ל אע''ג דאין נזיר עובר לפניו 

[אולי המחלוקת, ריש לקיש סובר שיש למידה בנזירות ודעת, סמיכות מביא לידי למידה, הקשר והשווה בין דברים, ואילו רבי יוחנן סובר שמילה אחת מספיק משום שמדובר שנזיר עובר לפניו, יש גירוי ותגובה לגירוי]

מי איכא למ''ד לא מתפיס איניש במילתא דסמיך ליה 

[כלומר עיקר החידוש של הסוגיא היא לריש לקיש לרבנן, נזירות אין בהם סמיכות, למידה, דעת. ורבי מאיר לשיטתו (לשיטתי) שקיים רצף בזמן וסמיכות אפילו בנזיר ולא רק תופעה של ראיה נקודיתית]

והתניא 

האומר ימין הרי זו שבועה 

מ''ט לאו משום דכתי' {דניאל יב-ז} וירם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע בחי העולם 

אמרי לא 

משום דימין גופיה איקרי שבועה 

דתניא 

מניין לאומר ימין שהיא שבועה שנאמר {ישעיה סב-ח} נשבע ה' בימינו 

ומניין לאומר שמאל שהיא שבועה שנאמר {ישעיה סב-ח} ובזרוע עוזו: 

מתני' 

הריני נזיר מן החרצנים ומן הזגים ומן התגלחת ומן הטומאה 

הרי זה נזיר וכל דקדוקי נזירות עליו: 

גמ' 

מתני' דלא כר' שמעון 

דתניא 

ר''ש אומר אינו חייב עד שידור מכולם 

ורבנן אמרי אפילו לא נזר אלא בחד מנהון הוי נזיר 

מ''ט דר''ש 

אמר קרא {במדבר ו-ד} מכל אשר יעשה מגפן היין מחרצנים ועד זג 

ורבנן מ''ט 

אמר קרא {במדבר ו-ג} מיין ושכר יזיר 

ור' שמעון נמי הכתיב מיין ושכר יזיר 

ההוא מיבעי ליה לאסור יין מצוה כיין הרשות מאי היא קדושתא ואבדלתא

הרי מושבע ועומד עליו מהר סיני 

(דף ד - א)

אלא 

כי הא דאמר רבא 

שבועה שאשתה וחזר ואמר הריני נזיר 

אתיא נזירות חיילא על שבועה 

ורבנן נמי הא מיבעי ליה לאסור יין מצוה כיין רשות 

א''כ לימא קרא מיין מאי ושכר שמעת מינה תרתי 

ור''ש היינו טעמא 

דכתב שכר לאלופי שכר שכר למקדש 

דכתיב {ויקרא י-ט} יין ושכר אל תשת אתה ובניך אתך 

מה גבי נזיר יין הוא דליתסר אבל שאר משקין לא אף גבי מקדש נמי יין הוא דליתסר אבל שאר משקין המשתכרין לא 

ולאפוקי מדר' יהודה 

דתניא ר' יהודה אומר 

אכל דבילה קעילית ושתה דבש וחלב ונכנס למקדש חייב 

איבעית אימא 

ר''ש לית ליה איסור חל על איסור 

דתניא ר''ש אומר 

האוכל נבילה ביום הכפורים פטור 

ולרבנן נמי הכתיב {במדבר ו-ד} מכל אשר יעשה מגפן היין 

אמרי לך רבנן התם לימד על איסורי נזיר שמצטרפים זה עם זה 

ור''ש לית ליה צירוף 

דתניא ר''ש אומר 

כל שהו למכות לא אמרו כזית אלא לענין קרבן: 

[מדוע אין איסור חל על איסור, ולאפוקי מר׳ יהודה, מגדירים לר״ש צורך בפירוט וקבלה של כל חלקי הנזירות?  ר״ש כמו זה מעשי, רבי יוחנן, או רבנן לריש לקיש, הגיוני ר״ש לשיטתו.  איסור לר״ש דבר מעשי, מגושם, ואין מקום לשתי חפצים באותה מרחב פיזי]

מתני' הריני כשמשון כבן מנוח כבעל דלילה כמי שעקר דלתות עזה כמי שנקרו פלשתים את עיניו הרי זה נזיר שמשון:

פרק ראשון - כל כינויי נזירות

מתני' 

כל כינויי נזירות כנזירות 

האומר אהא 

הרי זה נזיר 

או אהא נאה נזיר נזיק נזיח פזיח 

הרי זה נזיר 

הריני כזה הריני מסלסל הריני מכלכל הרי עלי לשלח פרע 

הרי זה נזיר 

הרי עלי ציפורים 

ר''מ אומר 

נזיר 

וחכמים אומרים 

אינו נזיר: 

גמ' 

מכדי תנא בסדר נשים קאי מאי טעמא תני נזיר 

תנא אקרא קאי {דברים כד-א} והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר 

וה''ק מי גרם לה לעבירה יין וקאמר כל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין 

פתח בכינויין ומפרש ידות 

אמר רבא 

ואיתימא כדי חסורי מיחסרא 

והכי קתני 

כל כינויי נזירות כנזירות וידות נזירות כנזירות 

ואלו הן ידות האומר אהא הרי זה נזיר 

ולפרוש כינויי ברישא 

תנא מההוא דסליק ההוא מפרש ברישא 

כדתנן 

במה מדליקין ובמה אין מדליקין ומפרש אין מדליקין ברישא 

במה טומנין ובמה אין טומנין ומפרש אין טומנין ברישא 

במה אשה יוצאה ובמה אינה יוצאה ומפרש לא תצא אשה ברישא 

והתנן 

במה בהמה יוצאה ובמה אינה יוצאה ומפרש יוצא גמל ברישא 

יש נוחלין ומנחילין נוחלין ולא מנחילין מנחילין ולא נוחלין לא נוחלין ולא מנחילין ומפרש אלו נוחלין ומנחילין ברישא 

אלא 

לעולם תני הכי ותני הכי 

אלא התם דאיסורא דנפשיה הוא מפרש איסורא דנפשיה ברישא 

גבי בהמה דאיסורא איידי בהמה הוא דאתי מפרש היתירא ברישא

גבי יש נוחלין נמי מפרש עיקר נחלה ברישא 

אלא [הכא] לפרוש כינויי ברישא 

אלא היינו טעם 

ידות הואיל ואתיין ליה מדרשא חביבין ליה 

וליפתח בהון ברישא 

תנא כי מתחיל מתחיל בעיקר קרבן 

ולענין פירושי מפרש ידות ברישא: 

[אני שומע פתיחה במקרא, תנא אקרא קאי, מצד שני מדרש עדיף, מדרשה חביבין, ומסיים בשילוב, קרא - ׳עיקר קורבן׳ ואח״כ פירוש - ׳ידות׳.  אזה מה השאלה? מה המסר של הסוגיא?  נזיר יש בו פתיחת קדושה כקורבן, ונפשיה, אבל קיום הקדושה מדרשה.  קדושת מקרא שנוסף לו קדושת תורה שבעל פה, דרשות.  אני חשבתי שנזיר בשונה מנדר היא רק קדושת מקרא]

(דף ב - ב)

האומר אהא הרי זה נזיר: 

דלמא אהא בתענית קאמר 

אמר שמואל 

כגון שהיה נזיר עובר לפניו 

[יש הדד של ׳כל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין׳, אדם רואה משהו ומתיחס לראיה, מעניין לשיטתי לימדה לא קורה בזמן תצפית הראיה החדשה, יש רק זכרון של התצפית, למידה קורה אחר כך בזמן דחיסה ומסירת מידע.  ולכן האומר אהא, אין פה למידה, יש תגובה לגירוי חיצוני, לא קשור למערכת יחסים הבנויה על בסיס דעת] 

לימא קסבר שמואל ידים שאינן מוכיחות לא הוויין ידים 

אמרי בזמן שנזיר עובר לפניו ליכא לספוקא במילתא אחרינא 

אבל ודאי אין הנזיר עובר לפניו אמרינן דלמא אהא בתענית קאמר 

ודלמא לפוטרו מן קרבנותיו קאמר 

דקאמר בלבו 

אי הכי מאי למימרא 

מהו דתימא בעינן פיו ולבו שוין קמ''ל: 

אהא נאה נזיר: 

ודלמא אנאה לפניו במצות 

כדתניא {שמות טו-ב} זה אלי ואנוהו אנאה לפניו במצות אעשה לפניו סוכה נאה לולב נאה ציצית נאה אכתוב לפניו ספר תורה נאה ואכרכנו בשיראין נאים 

אמר שמואל 

שתפוס בשערו ואמר אנאה נזירא 

מילתא דעבירה ואמרי' ליה נאה
אין 

דאפילו לרבי אלעזר הקפר דאמר נזיר חוטא הני מילי גבי נזיר טמא 

דאיידי דבעי מיסתר דאמ' רחמנא {במדבר ו-יב} והימים הראשונים יפלו כי טמא נזרו 

התם הוא דלמא אתי למיעבר על נזירותיה 

אבל נזיר טהור לאו חוטא קרי ביה: 

[נשמע אמירה בניגוד לנדרים - שנדרי רשע, והמקיים מקריב קורבן על במה, פה הנזיר לאו חוטא אלא הוא טהור, וזה מתחבר להערה שלי למעלה, נדר יש בה דיון במערכת יחסים שנבנה עם דעת, נזירות אין שיח ודיון, אין מקום להפר (אולי) יש תגובה לגירוי]

(דף ג - א)

בשר מתורבת - generated meat

נראה לי אחרי שיחה עם אישתי, דינה, שחסר מימד של חולין מול זבחים.

יש מקום להסביר שחולין רק הותרה כנגד זבחים, והיה כי ירחיב ה׳ את גבולך, אומנם חיה מותרת ללא כיסוי הדם, אבל אפשר שזה באה כהנגדה להמחיש את מימד המזבח בהיתר בשר תאווה.

ולכן השאלה היא האם בשר מתורבת ראוי למזבח?  ונראה שבוודאי שלא, אין הבשר חלק ממעגל החיים, אין לה דם הנפש...

unsupervised meaning

listening to:

https://www.youtube.com/watch?v=19-wjqbuvCg

Moshe Sharon explain the goal oriented Ashlagi perspective and

https://www.youtube.com/watch?v=IZ-tHaHfB8A

Dr Jordan B Peterson and John Vervaeke discuss entropy reduction, incremental fact gathering, systems of complexity, and the ultimate unity in the holy spirit. John Vervaeke is an Associate Professor in Cognitive Psychology and Cognitive Science at the University of Toronto. His work constructs a bridge between science and spirituality in order to help understand the experience of meaningfulness and the cultivation of wisdom so as to afford awakening from the meaning crisis.

john@johnvervaeke.com

sent him a short note - unsupervised learning to create meaning

-- unsupervised learning is not goal oriented - it creates structure, structures can be mapped to each others and create meaning