בחירה חופשית בהוית ישראל

אולי האמירה שלי היא, מערכת יחסית ולא בצירים קבועים.

צירים קבועים כשמם סוגרים את המערכת

קישורים יחסים, אע״פ שנראה מוגבל על ידי הפרטים בתוך המערכת, אינה מוגבלת, תמיד פתוחה לכל דבר חדש שיבוא.

מערכת הקשרים של עם ישראל היא יחסית, ולא מתוך אילוץ חיצוני, וצירים קבועים כמו מדינה.  זו דברי הרא״יה קוק בפתיחה, ארץ ישראל אינה חיצוני, אלא היא פרט מקושרת עם עם ישראל.  

נראה לי שעל ידי המצוות התלויות בארץ (שכמעט כל המצוות תלויות אם בדרך ישירה או עקיפה לארץ) הארץ מקושרת לכל פרט, בסקאלה הפרטית.  ומתוך כך הכולל שבוקע ועולה מתוך כלל הפרטים, פרטי האזרח ופרטי הארץ, היא כלל אין סופי, אינה מוגבלת בצירים של מדינה או ארץ.  ארץ ישראל יחודי בזה שהיא פרט ולא כלל.

לימוד תורה בגלות מתאפיין בהגדרת גזרות הפעולה, צירים קבועים, ואילו בארץ ישראל התורה היא חלק מהלומד, והלומד מחובר לחברו ולארץ, ולכן היא תורה המתהווה.

בחירה חופשית מתבטלת בפגישה עם כוחניות חיצונית, בסקאלה גבוהה יותר.

כאשר אני פוגש את הטבע, אני בסקאלה נמוכה, כפריט בטבע, נברא, 

ואולי במצוות הארץ, אני נהפך לחלק ממערכת הטבע באותה סקאלה.  במקום לראות עץ ולחשוב מה זה נותן לי, משפיע מגבוהה לנמוך, אני רואה עץ וחושב ששנינו פרטים בארץ ישראל, שנינו פרי הארץ.

אני לא פרט יחידי, אני חלק מהעם, האומה, ולכן בהתכללות העם אנחנו באותה סקאלה של העץ, מדוע??

יש בזה משהו, שהעם ניזון מהארץ, המרחב מאגד את האזרחים, וגם העצים ניזונים מהארץ, ולכן העץ ואני פריטים אותה סקאלה

עכשיו נראה לי, שהשתתפות בהיסטוריה, היכולת להיות חלק ממערכת פתוחה, ולא סגורה.  מערכת סגורה היא בהגדר גלותית, והגאולה היא פתיחת המיצר, יציאה ממצרים, למערכת פתוחה.

להיות קשור למשהו מחוץ למערכת הפרטית שלי היא שלב אחד, אבל אם המשהו הזה, קשור לעוד מערכות, אזי המערכת שלי מקושרת בדרגה שניה למערכות אחרות.  זה משמעות של לקחת חלק מההיסטוריה.  להיות קשור לאנשים המחוברים לאנשים ומקומות אחרים.

נזיר - דף ד - ב - נזירות כתופעה (מעשה) או למידה (שינוי האדם, קירוב נפשות)

מתני' 

הריני כשמשון כבן מנוח כבעל דלילה כמי שעקר דלתות עזה כמי שנקרו פלשתים את עיניו 

הרי זה נזיר שמשון: 

גמ' 

למה לי למיתנא כל הלין 

צריכי דאי אמר הריני כשמשון הוה אמינא שמשון אחרינא 

קמ''ל כבן מנוח 

ואי תנא כבן מנוח הוה אמינא איכא דמיתקרי הכי 

קמ''ל כבעל דלילה וכמי שנקרו פלשתים את עיניו:

[אני לומד בכיוון של תופעה ומעשה, ולא למידה, צריך פירוט, כנזיר העובר לפניו.  ואולי משום נזיר שמשון שונה, ולא סתם נזיר]

מתני' 

מה בין נזיר עולם לנזיר שמשון 

נזיר עולם הכביד שערו מיקל בתער ומביא שלש בהמות ואם נטמא מביא קרבן טומאה 

נזיר שמשון הכביד שערו אינו מיקל ואם נטמא אינו מביא קרבן טומאה: 

גמ' 

נזיר עולם מאן דכר שמיה 

חסורי מיחסרא והכי קתני 

האומר הריני נזיר עולם הרי זה נזיר 

מה בין נזיר עולם לנזיר שמשון 

נזיר עולם הכביד שערו מיקל בתער ומביא שלש בהמות ואם נטמא מביא קרבן טומאה 

נזיר שמשון הכביד שערו אינו מיקל בתער ואינו מביא קרבן טומא' 

[שוב חוזרים לעולמם ל רבי יהודה ורבי שמעון]

(דף ד - ב)
קרבן הוא דלא מייתי אבל נזירות חיילא עליה 

מני מתני' לא רבי יהודה ולא ר''ש 

דתניא 

ר' יהודה אומר 

נזיר שמשון מותר ליטמא למתים שכן מצינו בשמשון שנטמא 

ר''ש אומר 

האומר נזיר שמשון לא אמר כלום שלא מצינו בשמשון שיצאת נזירות מפיו 

מני אי ר' יהודה האמר אפילו לכתחילה ומתניתין קתני אם נטמא 

אי ר' שמעון האמר לא חיילא עליה נזירות כלל 

לעולם ר' יהודה היא ואיידי דקתני גבי נזיר עולם אם נטמא תנא נמי גבי נזיר שמשון אם נטמא 

לימא בפלוגתא דהני תנאי קמיפלגי 

דתנן 

הרי עלי כבכור 

רבי יעקב אוסר 

ור' יוסי מתיר 

מאי לאו ר' יהודה סבר לה כר' יעקב דאמר לא בעינן דבר הנידר 

ור' שמעון סבר לה כר' יוסי דאמר בעינן דבר הנידר 

לא דכולי עלמא בעינן דבר הנידר 

ושאני גבי בכור דכתיב ביה {במדבר ל-ג} לה' לרבות את הבכור 

ור' יוסי אמר לך ההוא לה' מיבעי ליה לרבות חטאת ואשם 

ומה ראית לרבות חטאת ואשם ולהוציא את הבכור 

מרבה אני חטאת ואשם שכן מתפיסן בנדר 

ומוציא אני את הבכור שאין מתפיסו בנדר 

ור' יעקב אמר לך בכור נמי מתפיסו בנדר הוא 

דתניא 

של בית רבינו אמרו מנין לנולד לו בכור בתוך עדרו שמצוה עליו להקדישו 

שנאמר {דברים טו-יט} הזכר תקדיש 

ור' יוסי אמר לך נהי דמצוה להקדישו אי לא מקדיש ליה מי לא קדוש 

גבי נזיר נמי הכתיב {במדבר ו-ב} לה' 

ההוא מיבעי ליה לכדתניא 

אמר שמעון הצדיק מימי לא אכלתי אשם נזיר טמא חוץ מאדם אחד שבא אלי מן הדרום יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו סדורות לו תלתלים אמרתי לו בני מה ראית לשחת שער נאה זה אמר לי רועה הייתי לאבי בעירי והלכתי לשאוב מים מן המעיין ונסתכלתי בבבואה שלי ופחז יצרי עלי וביקש לטורדני מן העולם אמרתי לו ריקה מפני מה אתה מתגאה בעולם שאינו שלך שסופך להיות רמה ותולע' העבודה שאגלחך לשמי' עמדתי ונשקתיו על ראשו אמרתי לו כמותך ירבו נזירים בישראל עליך הכתוב אומר {במדבר ו-ב} איש כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה' 

ושמשון לאו נזיר הוה 

והכתיב {שופטים יג-ה/ז} כי נזיר אלהים יהיה הנער מן הבטן התם מלאך הוא דקאמר ומנלן דאיטמי למתים אילימא מדכתיב {שופטים טו-טז} בלחי החמור הכיתי אלף איש דילמא גרויי גרי בהו ולא נגע בהו אלא מהכא {שופטים יד-יט} ויך מהם שלשים איש ויקח את חליצותם דילמא אשלחינון ברישא והדר קטלינן ויך ויקח כתיב ודילמא גוססין שוינן אלא גמרא גמירי לה ונזיר עולם היכא כתיב דתניא רבי אומר אבשלום נזיר עולם היה שנאמר {שמואל ב טו-ז} ויהי מקץ ארבעים שנה ויאמר אבשלום אל המלך אלכה נא ואשלם את נדרי אשר נדרתי לה' בחברון ומגלח אחד לשנים עשר חדש שנא' {שמואל ב יד-כו} ויהי מקץ ימים לימים

דף ה - א

ויליף {ויקרא כה-כט} ימים ימים מבתי ערי חומה מה התם י''ב חדש אף כאן י''ב חדש ר' נהוראי אומר מגלח אחת לל' יום רבי יוסי אומר מגלח מערב שבת לערב שבת שכן מצינו בבני מלכים שמגלחים מע''ש לע''ש מאי טעמא דרבי יליף מבתי ערי חומה והא רבי הוא דאמר אין ימים פחותין משנים האי גזירה שוה משום כובד גמיר ובשני ימים ליכא כובד ואימא ב' שנים דכתיב ויהי מקץ שנתים ימים דנין ימים שאין עמהן שנים מימים שאין עמהן שנים ואל יוכיח זה שיש עמו שנים ואימא ל' יום דכתיב {במדבר יא-כ} עד חדש ימים דנין ימים שאין עמהם חדשים מימים שאין עמהם חדשים ואל יוכיח זה שיש עמו חדשים ואימא מהכא {שופטים יא-מ} מימים ימימה וגו' דנין ימים מימים ואין דנין ימים מימימה ומאי נפקא מינה והא תנא דבי ר' ישמעאל {ויקרא יד-לט} ושב הכהן ובא הכהן זו היא שיבה זו היא ביאה הני מילי היכא דליכא דדמי ליה אבל היכא דאיכא דדמי ליה מדדמי ליה ילפינן איכא דאמרי מנא ידעינן דכל תלתא ירחין חד זימנא דילמא ארבעה זימני בשתא (א''נ) ארבעה ירחין חד זימנא תרין ירחין בחד זימנא רבי נהוראי אומר מגלח אחת לשלשים יום מאי טעמא גבי כהנים משום דאיכא כובד ה''נ איכא כובד ר' יוסי אומר מגלח מערב שבת לערב שבת מאי איכא ביניה לשאר אחוהי יום טוב שחל להיות באמצע שבת דאחוהי מגלחין הוא לא מגלח אי נמי לגלוחי מן צפרא דמעלי שבתא אחוהי מגלחין איהו לא מגלח עד פניא הני ארבעים שנה מאי עבידתייהו ר' נהוראי אומר משום רבי יהושע לקץ מ' שנה ששאלו להן מלך תנא אותה שנה ששאלו להן מלך היא שנת עשר לשמואל הרמתי: 

מתני' סתם נזירות ל' יום:

נזיר - דף ג -

הריני כזה: 

נהי נמי דתפוס בשערו הריני כזה לא אמר 

אמר שמואל 

כגון שהיה נזיר עובר לפניו: 

הריני מסלסל: 

ממאי דהדין סלסול שערא כדאמרה ליה 

ההיא אמתא דבי רבי לההוא גברא עד מתי אתה מסלסל בשערך 

אימא תורה דכתיב {משלי ד-ח} סלסלה ותרוממך 

אמר שמואל 

הכא נמי שתפוס בשערו: 

הריני מכלכל: 

ממאי דהדין כילכול שערו הוא 

כדתנן סיד ר' יהודה אומר כדי לסוד כילכול 

ואמר רב בת צידעא אימא מיזן עניי כדכתיב {בראשית מז-יב} ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו 

אמר שמואל 

הכא נמי שתפוס בשערו: 

הרי עלי לשלח פרע הרי זה נזיר: 

ממאי דהדין שילוח ריבויא הוא 

דכתיב {שיר השירים ד-יג} שלחיך פרדס רמונים 

אימא מידי דעבורי כדכתיב {איוב ה-י} ושולח מים על פני חוצות 

תנא פרע פרע יליף 

כתיב הכא {במדבר ו-ה} קדוש יהיה גדל פרע 

וכתיב התם גבי כהן הדיוט {יחזקאל מד-כ} ופרע לא ישלחו 

ואיבעית אימא 

האי שולח מים נמי ריבוי הוא (כדמתרגם רב יוסף) 

דכד משקין ליה מיא לפירא ורבי: 

(דף ג - ב)

הרי עלי ציפרין רבי מאיר אומר נזיר: 

מאי טעמא דרבי מאיר 

אמר ריש לקיש 

ציפרין סמוכין לשיער קיבל עליו 

דכתיב {דניאל ד-ל} עד די שעריה כנשרין רבה וטפרוהי כצפרין 

רבי מאיר סבר מתפיס איניש במידי דסמיך ליה

ורבנן סברי לא מתפיס איניש במידי דסמיך ליה 

ר' יוחנן אמר 

דכ''ע לא מתפיס 

אלא היינו טעמא דר''מ 

דחיישינן שמא צפורי נזיר טמא קיבל עליו 

מכדי חיישינן קאמר 

דלמא צפורי נדבה קיבל עליו 

א''כ הרי עלי קן מבעי ליה 

ודלמא הרי עלי צפורי מצורע קאמר 

כגון שהיה נזיר עובר לפניו 

ודלמא נזיר טמא ולפוטרו מן קרבנותיו קאמר 

כגון שהיה נזיר טהור עובר לפניו 

מאי בינייהו 

איכא בינייהו כגון דאמר ציפרין הסמוכין לשער עלי 

לר' יוחנן אע''ג דאמר הכי אי נזיר עובר לפניו אין אי לא לא 

לרשב''ל אע''ג דאין נזיר עובר לפניו 

[אולי המחלוקת, ריש לקיש סובר שיש למידה בנזירות ודעת, סמיכות מביא לידי למידה, הקשר והשווה בין דברים, ואילו רבי יוחנן סובר שמילה אחת מספיק משום שמדובר שנזיר עובר לפניו, יש גירוי ותגובה לגירוי]

מי איכא למ''ד לא מתפיס איניש במילתא דסמיך ליה 

[כלומר עיקר החידוש של הסוגיא היא לריש לקיש לרבנן, נזירות אין בהם סמיכות, למידה, דעת. ורבי מאיר לשיטתו (לשיטתי) שקיים רצף בזמן וסמיכות אפילו בנזיר ולא רק תופעה של ראיה נקודיתית]

והתניא 

האומר ימין הרי זו שבועה 

מ''ט לאו משום דכתי' {דניאל יב-ז} וירם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע בחי העולם 

אמרי לא 

משום דימין גופיה איקרי שבועה 

דתניא 

מניין לאומר ימין שהיא שבועה שנאמר {ישעיה סב-ח} נשבע ה' בימינו 

ומניין לאומר שמאל שהיא שבועה שנאמר {ישעיה סב-ח} ובזרוע עוזו: 

מתני' 

הריני נזיר מן החרצנים ומן הזגים ומן התגלחת ומן הטומאה 

הרי זה נזיר וכל דקדוקי נזירות עליו: 

גמ' 

מתני' דלא כר' שמעון 

דתניא 

ר''ש אומר אינו חייב עד שידור מכולם 

ורבנן אמרי אפילו לא נזר אלא בחד מנהון הוי נזיר 

מ''ט דר''ש 

אמר קרא {במדבר ו-ד} מכל אשר יעשה מגפן היין מחרצנים ועד זג 

ורבנן מ''ט 

אמר קרא {במדבר ו-ג} מיין ושכר יזיר 

ור' שמעון נמי הכתיב מיין ושכר יזיר 

ההוא מיבעי ליה לאסור יין מצוה כיין הרשות מאי היא קדושתא ואבדלתא

הרי מושבע ועומד עליו מהר סיני 

(דף ד - א)

אלא 

כי הא דאמר רבא 

שבועה שאשתה וחזר ואמר הריני נזיר 

אתיא נזירות חיילא על שבועה 

ורבנן נמי הא מיבעי ליה לאסור יין מצוה כיין רשות 

א''כ לימא קרא מיין מאי ושכר שמעת מינה תרתי 

ור''ש היינו טעמא 

דכתב שכר לאלופי שכר שכר למקדש 

דכתיב {ויקרא י-ט} יין ושכר אל תשת אתה ובניך אתך 

מה גבי נזיר יין הוא דליתסר אבל שאר משקין לא אף גבי מקדש נמי יין הוא דליתסר אבל שאר משקין המשתכרין לא 

ולאפוקי מדר' יהודה 

דתניא ר' יהודה אומר 

אכל דבילה קעילית ושתה דבש וחלב ונכנס למקדש חייב 

איבעית אימא 

ר''ש לית ליה איסור חל על איסור 

דתניא ר''ש אומר 

האוכל נבילה ביום הכפורים פטור 

ולרבנן נמי הכתיב {במדבר ו-ד} מכל אשר יעשה מגפן היין 

אמרי לך רבנן התם לימד על איסורי נזיר שמצטרפים זה עם זה 

ור''ש לית ליה צירוף 

דתניא ר''ש אומר 

כל שהו למכות לא אמרו כזית אלא לענין קרבן: 

[מדוע אין איסור חל על איסור, ולאפוקי מר׳ יהודה, מגדירים לר״ש צורך בפירוט וקבלה של כל חלקי הנזירות?  ר״ש כמו זה מעשי, רבי יוחנן, או רבנן לריש לקיש, הגיוני ר״ש לשיטתו.  איסור לר״ש דבר מעשי, מגושם, ואין מקום לשתי חפצים באותה מרחב פיזי]

מתני' הריני כשמשון כבן מנוח כבעל דלילה כמי שעקר דלתות עזה כמי שנקרו פלשתים את עיניו הרי זה נזיר שמשון:

פרק ראשון - כל כינויי נזירות

מתני' 

כל כינויי נזירות כנזירות 

האומר אהא 

הרי זה נזיר 

או אהא נאה נזיר נזיק נזיח פזיח 

הרי זה נזיר 

הריני כזה הריני מסלסל הריני מכלכל הרי עלי לשלח פרע 

הרי זה נזיר 

הרי עלי ציפורים 

ר''מ אומר 

נזיר 

וחכמים אומרים 

אינו נזיר: 

גמ' 

מכדי תנא בסדר נשים קאי מאי טעמא תני נזיר 

תנא אקרא קאי {דברים כד-א} והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר 

וה''ק מי גרם לה לעבירה יין וקאמר כל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין 

פתח בכינויין ומפרש ידות 

אמר רבא 

ואיתימא כדי חסורי מיחסרא 

והכי קתני 

כל כינויי נזירות כנזירות וידות נזירות כנזירות 

ואלו הן ידות האומר אהא הרי זה נזיר 

ולפרוש כינויי ברישא 

תנא מההוא דסליק ההוא מפרש ברישא 

כדתנן 

במה מדליקין ובמה אין מדליקין ומפרש אין מדליקין ברישא 

במה טומנין ובמה אין טומנין ומפרש אין טומנין ברישא 

במה אשה יוצאה ובמה אינה יוצאה ומפרש לא תצא אשה ברישא 

והתנן 

במה בהמה יוצאה ובמה אינה יוצאה ומפרש יוצא גמל ברישא 

יש נוחלין ומנחילין נוחלין ולא מנחילין מנחילין ולא נוחלין לא נוחלין ולא מנחילין ומפרש אלו נוחלין ומנחילין ברישא 

אלא 

לעולם תני הכי ותני הכי 

אלא התם דאיסורא דנפשיה הוא מפרש איסורא דנפשיה ברישא 

גבי בהמה דאיסורא איידי בהמה הוא דאתי מפרש היתירא ברישא

גבי יש נוחלין נמי מפרש עיקר נחלה ברישא 

אלא [הכא] לפרוש כינויי ברישא 

אלא היינו טעם 

ידות הואיל ואתיין ליה מדרשא חביבין ליה 

וליפתח בהון ברישא 

תנא כי מתחיל מתחיל בעיקר קרבן 

ולענין פירושי מפרש ידות ברישא: 

[אני שומע פתיחה במקרא, תנא אקרא קאי, מצד שני מדרש עדיף, מדרשה חביבין, ומסיים בשילוב, קרא - ׳עיקר קורבן׳ ואח״כ פירוש - ׳ידות׳.  אזה מה השאלה? מה המסר של הסוגיא?  נזיר יש בו פתיחת קדושה כקורבן, ונפשיה, אבל קיום הקדושה מדרשה.  קדושת מקרא שנוסף לו קדושת תורה שבעל פה, דרשות.  אני חשבתי שנזיר בשונה מנדר היא רק קדושת מקרא]

(דף ב - ב)

האומר אהא הרי זה נזיר: 

דלמא אהא בתענית קאמר 

אמר שמואל 

כגון שהיה נזיר עובר לפניו 

[יש הדד של ׳כל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין׳, אדם רואה משהו ומתיחס לראיה, מעניין לשיטתי לימדה לא קורה בזמן תצפית הראיה החדשה, יש רק זכרון של התצפית, למידה קורה אחר כך בזמן דחיסה ומסירת מידע.  ולכן האומר אהא, אין פה למידה, יש תגובה לגירוי חיצוני, לא קשור למערכת יחסים הבנויה על בסיס דעת] 

לימא קסבר שמואל ידים שאינן מוכיחות לא הוויין ידים 

אמרי בזמן שנזיר עובר לפניו ליכא לספוקא במילתא אחרינא 

אבל ודאי אין הנזיר עובר לפניו אמרינן דלמא אהא בתענית קאמר 

ודלמא לפוטרו מן קרבנותיו קאמר 

דקאמר בלבו 

אי הכי מאי למימרא 

מהו דתימא בעינן פיו ולבו שוין קמ''ל: 

אהא נאה נזיר: 

ודלמא אנאה לפניו במצות 

כדתניא {שמות טו-ב} זה אלי ואנוהו אנאה לפניו במצות אעשה לפניו סוכה נאה לולב נאה ציצית נאה אכתוב לפניו ספר תורה נאה ואכרכנו בשיראין נאים 

אמר שמואל 

שתפוס בשערו ואמר אנאה נזירא 

מילתא דעבירה ואמרי' ליה נאה
אין 

דאפילו לרבי אלעזר הקפר דאמר נזיר חוטא הני מילי גבי נזיר טמא 

דאיידי דבעי מיסתר דאמ' רחמנא {במדבר ו-יב} והימים הראשונים יפלו כי טמא נזרו 

התם הוא דלמא אתי למיעבר על נזירותיה 

אבל נזיר טהור לאו חוטא קרי ביה: 

[נשמע אמירה בניגוד לנדרים - שנדרי רשע, והמקיים מקריב קורבן על במה, פה הנזיר לאו חוטא אלא הוא טהור, וזה מתחבר להערה שלי למעלה, נדר יש בה דיון במערכת יחסים שנבנה עם דעת, נזירות אין שיח ודיון, אין מקום להפר (אולי) יש תגובה לגירוי]

(דף ג - א)

בשר מתורבת - generated meat

נראה לי אחרי שיחה עם אישתי, דינה, שחסר מימד של חולין מול זבחים.

יש מקום להסביר שחולין רק הותרה כנגד זבחים, והיה כי ירחיב ה׳ את גבולך, אומנם חיה מותרת ללא כיסוי הדם, אבל אפשר שזה באה כהנגדה להמחיש את מימד המזבח בהיתר בשר תאווה.

ולכן השאלה היא האם בשר מתורבת ראוי למזבח?  ונראה שבוודאי שלא, אין הבשר חלק ממעגל החיים, אין לה דם הנפש...

unsupervised meaning

listening to:

https://www.youtube.com/watch?v=19-wjqbuvCg

Moshe Sharon explain the goal oriented Ashlagi perspective and

https://www.youtube.com/watch?v=IZ-tHaHfB8A

Dr Jordan B Peterson and John Vervaeke discuss entropy reduction, incremental fact gathering, systems of complexity, and the ultimate unity in the holy spirit. John Vervaeke is an Associate Professor in Cognitive Psychology and Cognitive Science at the University of Toronto. His work constructs a bridge between science and spirituality in order to help understand the experience of meaningfulness and the cultivation of wisdom so as to afford awakening from the meaning crisis.

john@johnvervaeke.com

sent him a short note - unsupervised learning to create meaning

-- unsupervised learning is not goal oriented - it creates structure, structures can be mapped to each others and create meaning

זבחים - פרק חמישי - איזהו מקומן

[עכשיו נראה משהו הזוי קצת:

מקום הזבח -- דרגת הזבח

קדשי קודשים -- אינה קבוצה אחידה, אלא סדרה של פרטים באותה סקאלה

צפון מייצג דין

לכן היה נכון שחטאת יכתב במפורש

רבי יוחנן בצורה כללית פוסל למד מלמד

הגמרא מצמצמת את רבי יוחנן לגזרה שווה

גזרה שווה היא העתקת דין

ולכן אין מקום להעתק דין בדיני מקום -- אע״פ שיש מקום לעתקת דין במרחב הכלל (קבוצה של פרטים) - אין מקום להעתקת דין בין פרטים אע״פ שהם באותה סקאלה - וראה מורה נבוכים, ספר א׳ פרק ח׳ ׳מקום׳ - וזה פתרון ׳איזהו מקומן של זבחים׳, קריאה בסימן שאלה, ואין תשובה, אין מקום לזבחים, יש שחיטה בצפון..., אבל מקום, סקאלה אינה נהוגת בה

אם היה כתוב בחטאת הייתי לומד רק בו, משום דין כפרה של חייבי כריתות

]

[הרגשה, הרבה שיטות לימוד, ובדף מט ע״ב, נראה מפורש, מדוע?]

[נסיון ליצור כלל, קטגוריות, קדשי קדשים מול קדשים קלים, וכן הלאה, אבל זה לא עובד טוב, והגמרא בסוף לומדת מהקבוצה לקבוצה...אולי. 

וקורבן אשם היא אזישהו מפתח, מצד אחד מחובר לחטא, חטאת, כפרה, וקודשי קודשים ומצד שני מחובר לשלמים וקודשים קלים...] 

(דף מז - ב)

[נזר הקודש 134, ותמוה מזבחים קט״ו ע״א מהא דמשני התם ר״ה דד׳א היא* דאמר מקשינן אשם לחטאת ותני טפל וה״ה עיקר* הרי משמע בהדיא דבחטאת ואשם לר״א נמי כשר בשלא לשמו בחוץ*]

מתני' 

איזהו מקומן של זבחים 

קדשי קדשים שחיטתן בצפון 

פר ושעיר של יום הכיפורים 

שחיטתן בצפון 

וקיבול דמן בכלי שרת בצפון 

ודמן טעון הזיה על בין הבדים ועל הפרוכת ועל מזבח הזהב 

מתנה אחת מהן מעכבת 

שירי הדם היה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון 

ואם לא נתן לא עכב: 

פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים 

שחיטתן בצפון 

וקיבול דמן בכלי שרת בצפון 

ודמן טעון הזיה על הפרוכת ועל מזבח הזהב 

מתנה אחת מהן מעכבת 

שירי הדם היה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון 

ואם לא נתן לא עיכב   

אלו ואלו נשרפין בבית הדשן: 

גמ' 

וניתני נמי וקיבול דמן בכלי שרת בצפון 

כיון דאיכא אשם מצורע דקיבול דמו ביד הוא שייריה 

ולא והא קתני לה לקמן אשם נזיר ואשם מצורע שחיטתן בצפון וקבול דמן בכלי שרת בצפון 

מעיקרא סבר קיבול דמו ביד הוא שייריה וכיון דלא סגי ליה אלא בכלי הדר תנייה 

דתניא 

{ויקרא יד-יד} ולקח יכול בכלי ת''ל {ויקרא יד-יד} ונתן

 מה נתינה בעצמו של כהן אף לקיחה בעצמו של כהן 

יכול אף למזבח כן ת''ל {ויקרא יד-יג} כי כחטאת האשם הוא 

מה חטאת טעונה כלי אף אשם טעון כלי 

נמצאת אתה אומר אשם מצורע שני כהנים מקבלין את דמו אחד ביד ואחד בכלי 

זה שקיבלו בכלי בא לו אצל מזבח וזה שקיבלו ביד בא לו אצל מצורע:

[מה שיטת רב פפא מול רבי יוחנן -- נראה שהוא מרחיב הכי הרבה, אפילו דבר הלמד מהיקש חוזר מלמד מהיקש...מה זה בא ללמד על אשם?  ואשם מה חוזר ומלמד על קדשי קודשים כולו?]

דף מח - א

פר ושעיר של יום הכיפורים כו': 

מכדי צפון בעולה כתיב ניתני עולה ברישא 

חטאת איידי דאתי מדרשא חביבא ליה 

וניתני חטאות החיצונות 

איידי דנכנס דמן לפני ולפנים חביבא ליה 

וצפונה בעולה היכא כתיבא 

{ויקרא א-יא} ושחט אותו על ירך המזבח צפונה 

אשכחן צאן בן בקר מנא לן 

אמר קרא {ויקרא א-י} ואם מן הצאן וי''ו מוסיף על ענין ראשון 

וילמד עליון מתחתון 

הניחא למ''ד מלמדין אלא למ''ד אין מלמדין 

מאי איכא למימר 

דתניא 

{ויקרא ה-יז} ואם נפש וגו' 

לחייב על ספק מעילות אשם תלוי 

דברי רבי עקיבא 

וחכמים 

פוטרין 

מאי לאו בהא קא מיפלגי 

מר סבר למידין ומר סבר אין למידין 

אמר רב פפא 

דכולי עלמא למידין 

והיינו טעמא דרבנן נאמר כאן מצות ונאמר בחטאת חלב מצות 

מה להלן דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת 

אף כאן שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת 

ורבי עקיבא מה להלן בקבועה אף כאן בקבועה 

לאפוקי חטאת דטומאת מקדש וקדשיו דעולה ויורד הוא 

ורבנן אין גזירה שוה למחצה 

ור''ע נמי אין גזירה שוה למחצה 

אין הכי נמי והכא בהא קמיפלגי 

ר''ע סבר ואם נפש כתיב וי''ו מוסיף על ענין ראשון 

ורבנן נמי הכתיב ואם נפש 

לימא בהא קמיפלגי 

דמר סבר היקש עדיף ומר סבר גזירה שוה עדיף 

לא דכ''ע דהיקש עדיף 

ואמרי לך רבנן 

תחתון הוא דגמר מעליון לאשם בכסף שקלים 

שלא תאמר לא יהא ספיקו חמור מודאו 

מה ודאו חטאת בת דנקא אף ספיקו אשם בר דנקא 

ורבי עקיבא הא סברא מנא ליה 

נפקא ליה {ויקרא ז-א} מזאת תורת האשם תורה אחת לכל האשמות 

תינח מאן דאית ליה תורת מאן דלית ליה תורת מהיכא גמר 

גמר {ויקרא ה-טו} {ויקרא ה-יח} {ויקרא ה-כה} בערכך בערכך 

תינח היכא דכתיב בערכך אשם שפחה חרופה דלא כתיב ביה בערכך מאי איכא למימר 

גמר באיל באיל:

----
חטאת מנא לן דבעיא צפון 

דכתיב {ויקרא ד-כט} ושחט את החטאת במקום העולה 

אשכחן שחיטה קבלה מנא לן 

דכתיב {ויקרא ד-כה \לד} ולקח הכהן מדם החטאת 

מקבל עצמו מנא לן 

אמר קרא ולקח לו יקח 

אשכחן למצוה לעכב מנין 

קרא אחרינא כתיב 

{ויקרא ד-כד} ושחט אותו במקום אשר ישחט את העולה 

ותניא 

היכן עולה נשחטה בצפון אף זה בצפון

(דף מח - ב) 

וכי מכאן אתה למד 

והלא כבר נאמר {ויקרא ו-יח} במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת 

הא למה יצא לקבוע לו מקום שאם לא שחטה בצפון פסול 

אתה אומר לכך יצא או אינו אלא שזה טעון צפון ואין אחר טעון צפון 

תלמוד לומר ושחט את החטאת במקום העולה 

זה בנה אב לכל חטאות שיהו טעונות צפון 

אשכחן שעיר נשיא בין למצוה בין לעכב שאר חטאות נמי אשכחן למצוה 

לעכב מנא לן 

דכתיב בכשבה וכתיב בשעירה 

אלא אותו למה לי 

מיבעי ליה לכדתניא אותו בצפון ואין שעיר נחשון בצפון 

ותניא 

{ויקרא ד-כד} וסמך ידו על ראש השעיר לרבות שעיר נחשון לסמיכה 

דברי ר' יהודה 

ר' שמעון אומר 

לרבות שעירי עבודת כוכבים לסמיכה 

ס''ד אמינא הואיל ואיתרבו לסמיכה איתרבו נמי לצפון קא משמע לן 

[מה שאלת הסוגיא? מהי צפון? מהם קודשי קודשים בצפון?

עכשיו נראה לי חטאת נלמדת מעולה בהיקש, וצפון מעיד על כפרה, אז באמת מדוע התורה לא כתבה צפון בעיקרו בחטאת?  האם קודשי קודשים קבוצה אחת, היקש אחת ולכן כאילו כן כתב, אבל לא היא...ועוד לעכב בחטאת נלמד מהיקש פעמיים מעולה...אבל עולה לא מעכבת...]

מתקיף לה רבינא 

הניחא לר' יהודה לר''ש מאי איכא למימר 

א''ל מר זוטרא בריה דרב טבי לרבינא 

ולר' יהודה מי ניחא למאי דאיתרבי איתרבי ומאי דלא איתרבי לא איתרבי 

וכי תימא אי לא מעטיה קרא הוה אמינא תיתי בבנין אב אם כן סמיכה גופה תיתי מבנין אב 

אלא מדורות לא גמרי' ה''נ מדורות לא גמרינן 

ואלא אותו בצפון ואין שוחט בצפון 

שוחט מדרבי אחיא נפקא 

דתניא ר' אחיא אומר {ויקרא א-יא} ושחט אותו על ירך המזבח צפונה 

מה תלמוד לומר לפי שמצינו עומד בצפון ומקבל בצפון ואם עמד בדרום וקיבל בצפון פסול 

יכול אף זה כן ת''ל אותו אותו בצפון ואין השוחט בצפון 

אלא אותו בצפון ואין בן עוף בצפון 

דתניא יכול יהא בן עוף טעון צפון 

ודין הוא ומה בן צאן שלא קבע לו כהן קבע לו צפון בן עוף שקבע לו כהן אינו דין שיקבע לו צפון 

ת''ל אותו מה לבן צאן שכן קבע לו כלי 

אלא אותו בצפון ואין פסח בצפון 

דתניא ר' אליעזר בן יעקב אומר 

יכול יהא פסח טעון צפון ודין הוא ומה עולה שכן לא קבע לו זמן לשחיטתו קבע לו צפון 

פסח שקבע לו זמן לשחיטתו אינו דין שיקבע לו צפון ת''ל אותו 

מה 

לעולה שכן כליל 

מחטאת 

מה לחטאת שכן מכפרת על חייבי כריתות 

מאשם 

מה לאשם שכן קדשי קדשים 

מכולן נמי 

שכן קדשי קדשים 

לעולם כדאמרן מעיקרא 

אותו בצפון ואין שוחט בצפון 

ודקשיא לך מדרבי אחיא נפקא לן לאו למעוטי שוחט בצפון 

אלא אין שוחט בצפון 

אבל מקבל בצפון 

מקבל מלקח ולקח נפקא 

לקח ולקח לא משמע ליה

אשכחן שחיטה בעולה למצוה קבלה נמי למצוה אשכחן 

שחיטה וקבלה לעכב מנלן 

אמר רב אדא בר אהבה ואיתימא רבה בר שילא 

ק''ו ומה חטאת הבאה מכח עולה מעכבת עולה שבאה חטאת מכחה אינו דין שמעכבת 

מה 

לחטאת שכן מכפרת על חייבי כריתות 

[באמת מוזר - וזה הקושיא הבאה של רבינא, לומדים את המקום מעולה, אבל חיוב לעכב אין בעולה, והיא באה מכח כפרה של חייבי כריתות, זה גם מחזיר אותנו לשאלה הפותחת, מדוע המשנה לא פתחה עם עולה שהיא עיקר הצפון,לעיל ענינו דרשה עדיף, חטאות פנימיות עדיפות, ופה נראה תשובה הלכתית אחרת, כפרה של חייבי כריתות חמורה.

מה הבדל בין מקום למצוה למקום לעיכוב? ושניהם קודש קודשים, אז הסיווג לא עוזר, פתיחת המשנה לא עוזרת, חזרנו אולי לתחילת המסכת?  חובת שם בעלים, חטאת וחייבי כריתות מקושרים לבעל הקורבן בצורה אחרת מעולה, וזה מחייב צפון??]

(דף מט - א)

אמר רבינא 

הא קשיא ליה לרב אדא בר אהבה 

כלום מצינו טפל חמור מן העיקר 

[׳טפל׳ מוסג חדש, מוסכם שחטאת חמור מעולה הקל, אבל משום שהלימוד באה דרך היקש לעולה היא ׳טפל׳ -- ועכשיו נראה לי שעולה יש בה חומרה שכולה כליל, וזה די נעלם]

אמר ליה מר זוטרא בריה דרב מרי לרבינא 

ולא והרי מעשר דהוא נפדה ואילו לקוח בכסף מעשר אינו נפדה 

דתנן הלקוח בכסף מעשר שנטמא יפדה 

ר' יהודה אומר יקבר (נטמא אין לא נטמא לא) 

התם לא אלימא קדושתיה למיתפס פדיוניה 

והרי תמורה 

דאילו קדשים לא חיילי על בעל מום קבוע ואילו איהי חיילא 

תמורה מכח קדשים קא אתיא וקדשים מכח חולין קאתי 

הרי פסח 

דהוא אינו טעון סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק 

ואילו מותר דידיה טעון סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק 

פסח בשאר ימות השנה שלמים הוא 

ואיבעית אימא 

[מוזר מאוד, איבעית אימא, אבל במהלך הקודם אין תשובה.  גם התשובה הבאה לא כל כך בענין השאלה.  וגם ההשוות מעניינות, שהקושיא של רבינא סביב לימוד מהיקש, טפל ועיקר, ואילו התשובות הם תהליך דין שעוברים, קדושה העוברת מעיקר לטפל, וקשה להגיד ׳עיקר וטפל׳ בקדושות, אלא יותר נכון להגיד מקור הקדושה, או ראשון/שני/...]

אמר קרא העולה במקומה תהא 

[יש תשובה לרבינא, זה לא שחטאת ׳טפל׳ אלא עולה יש לה מקומה, ולא לעכב בצפון, אבל מר זוטרא היא לו דרך אחרת, ולא צלח, הוא ניסה לומר שלומדים טפל חמור מן העיקר, והגמרא דחה את שיטתו...ולכן רבינא צודק, וקשה להבין כיצד עיקר דין מקום בצפון יותר חמור בחטאת אע״פ שמכפרת על חייבי כריתות מן העולה, מה הקשר של כפרה לחייבי כריתות לעיכוב בצפון?]

אשם מנלן דבעי צפון 

דכתיב {ויקרא ז-ב} במקום אשר ישחטו את העולה ישחטו את האשם 

אשכחן שחיטה קבלה מנא לן 

ואת דמו יזרוק קבול דמו נמי בצפון 

מקבל עצמו מנא לן 

דמו ואת דמו 

אשכחן למצוה לעכב מנא לן 

קרא אחרינא כתיב {ויקרא יד-יג} ושחט את הכבש 

והאי להכי הוא דאתא האי מיבעי ליה לכדתניא 

דבר שהיה בכלל ויצא לידון בדבר החדש אי אתה רשאי להחזירו לכללו עד שיחזירנו הכתוב לכללו בפירוש כיצד {ויקרא יד-יג} ושחט את הכבש במקום אשר ישחט את החטאת ואת העולה במקום הקדש כי כחטאת האשם הוא וגו' שאין ת''ל כחטאת האשם מה ת''ל כחטאת האשם 

לפי שיצא אשם מצורע לידון בדבר החדש בבוהן יד ובוהן רגל ואזן ימנית 

יכול לא יהא טעון מתן דמים ואימורין לגבי מזבח 

תלמוד לומר כחטאת האשם הוא 

מה חטאת טעונה מתן דמים ואימורין לגבי מזבח 

אף אשם מצורע טעון מתן דמים ואימורין לגבי מזבח 

אם כן נכתוב בהאי ולא נכתוב בהאי 

הניחא אי סבירא לן יצא לידון בדבר החדש איהו הוא דלא גמר מכללו
אבל כללו גמר מיניה (לצפון) שפיר 

אלא אי סבירא לן דלא הוא גמר מכללו ולא כללו גמר מיניה האי לגופיה איצטריך 

כיון דאהדריה אהדריה 

[מרגיש דומה לרבינא למעלה, אין תשובה טובה מדוע אשם מעכב צפון, ואני הייתי אומר אשם לא דומה לחטאת שאינו מכפר על חייבי כריתות, והפיסקא למד הפוך על דמיון בין אשם לחטאת]

דף מט - ב

אמר ליה מר זוטרא בריה דרב מרי לרבינא 

אימא כי אהדריה קרא לגבי מתן דמים ואימורין דבעי כהונה 

אבל שחיטה דלא בעיא כהונה לא מיבעי צפון 

א''כ 

נימא קרא כי כחטאת הוא 

מאי כחטאת האשם כשאר אשמות יהיה 

למה לי לאקשויי לחטאת למה לי לאקשויי לעולה 

אמר רבינא 

איצטריך 

אי אקשיה לחטאת ולא אקשיה לעולה הוה אמינא חטאת מהיכן למדה מעולה 

דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש 

[בתמיה, רבינא סובר בשונה מרב פפא - עד עכשיו רב פפא אמר שעליון מלמד מתחתון בהיקש, עכשיו נרחיב עוד יותר] 

א''ל מר זוטרא בריה דרב מרי לרבינא 

וניקשיה לעולה ולא ניקשיה לחטאת 

הוה אמינא דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש 

וכי תימא ניקשי אקושי לחטאת 

ניחא ליה דמקיש ליה לעיקר ולא נקיש ליה לטפל 

להכי אקשיה לחטאת ואקשיה לעולה 

למימר דבר הלמד בהיקש שאינו חוזר ומלמד בהיקש 

רבא אמר 

מהכא דכתיב {ויקרא ד-י} כאשר יורם משור זבח השלמים 

למאי הלכתא אי ליותרת הכבד ושתי הכליות בגופיה כתיב 

(אמר רב פפא) משום דבעי אגמורי יותרת הכבד ושתי הכליות מפר העלם דבר של צבור לשעירי עבודת כוכבים בגופיה לא כתיב 

ומפר כהן משיח הוא דגמר 

להכי איצטריך כאשר יורם 

דניהוי כמאן דכתב בגופיה ולא ניהוי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש

[מה מחלוקת רבינא ורבא.  רבינא מציב את האשם קשור לחטאת (עיקר? כפרה) וגם לעולה (מקום, צפון), ואמירה חריפה שדבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בהיקש (שרבא מסכים לה בהמשך), שאולי הכוונה, שדיני כפרה באשם אי אפשר ללמד דרך עולה, כלומר חטאת מוקשת לעולה, ועולה לאשם, ואשם לומד דיני חטאת דרך עולה, זה אינו אפשרי לרבינא, אין כל קשר בין עולה לאשם...

ורבא, לומד מיקום אשם משלמים!?  אשם לא רק שאינו דומה לחטאת, אלא אפילו לא לעולה.  אפשר ללמוד מיקום מכל קורבן לרבא, אין תוכן קורבן? אין קדשי קודשים מול קלים?]  

 

אמר ליה רב פפא לרבא 

וליכתביה בגופיה ולא נקיש 

אי כתב בגופיה ולא אקיש הוה אמינא דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש 

[רב פפא רוצה ללמוד היקש מהיקש - ויושב בין רבינא לרבא, מקשה על רבא אבל גם לא יושב טוב עם רבינא]

וכי תימא נקשי אקושי 

ניחא ליה דכתביה בגופיה מדאקיש ליה אקושי להכי כתביה ואקשיה 

למימרא דבר הלמד בהיקש אין חוזר ומלמד בהיקש:

[רבא הלומד אשם משלמים אינו יכול ללמוד הקיש מהקיש, אבל רב פפא כן]

דף מט ע״ב

[עכשיו נראה לי שהייתי רוצה להאמין שהגמרא עושה את הדבר הבאה, יש עולם של קדשי קודשים, שבהם קיימות כללים מדוייקים, ביניהים כללי לימוד, קורבן אשם נמצא מתחיל בעולם של קודשים קלים, אבל על ידי שימוש בכללי לימוד של חולין, אפשר ללמוד שהיא קודש קודשים, אולם, אם היא קודש קודשים לא היה אפשר להשתמש בכללי לימוד אלו. יוצא פאראדוקס.]

[עוד נראה, שקיימת מנעד של הקשר, קל וחמור מצריך דמיון מדיוק בהקשר - אותה קנה מידה, בנין אב מרחיב את ההקשר, היקש יוצר הקשר מתוך קירבה בפסוקים ולא בתוכן ממשי כמו קל וחמור או בנין אב.  לעומת אלו גזרה שווה מלמד דין, ללא הקשר ללא תוכן.]

(היק''ש וגזיר''ה שו''ה ק''ל וחומ''ר סימן): 

דבר הלמד בהיקש אין חוזר ומלמד מהיקש 

אי מדרבא אי מדרבינא 

[נושא שיטת הלימוד אינו קשור לקבוצת קודשי קודשים (רבינא) מול קורבנות (רבא),  רבינא למד מהקישור של אשם לחטאת ועולה - יצירת קבוצת קודשי קודשים,  ואילו רבא למד מאי-כתיבה במפורש, ואי יצירת קבוצות, וכל הקורבנות דומות - לא ממש הבנתי את רבא - אבל נראה שרבא בעולם המעשה אינו יוצר הפשטות, וזה לשיטתי מובן, הכל פרטים לרבא.  לרבינא אני מבין מדוע היקש לא חוזר ומלמד בהיקש, אין דרך ליצור קבוצות יותר גדולות ולשמור על הלכה (תכניה הקבוצה), לרבא לא ברור לי מדוע אם הכל פרטים בודדים, אין מקום ללמוד היקש מהיקש, אולי גם אין מקום ללמוד היקש ראשון...]

דבר הלמד בהיקש מהו שילמד בגזירה שוה 

תא שמע 

רבי נתן בן אבטולמוס אומר 

מנין לפריחה בבגדים שהיא טהורה

נאמר קרחת וגבחת בבגדים ונאמר קרחת וגבחת באדם 

מה להלן פרח בכולו טהור אף כאן פרח בכולו טהור 

והתם מנא לן דכתיב {ויקרא יג-יב} מראשו ועד רגליו 

ואיתקש ראשו לרגל 

מה להלן כולו הפך לבן פרח בכולו טהור אף כאן כולו הפך לבן פרח בכולו טהור 

אמר ר' יוחנן 

בכל התורה כולה למידין למד מלמד חוץ מן הקדשים שאין דנין למד מלמד 

דאם כן לא יאמר צפונה באשם 

[רב יוחנן יותר קיצוני מרבינא, וממש הפך רבא.  רב יוחנן מימרא בפני עצמו?  או תשובה לרבי נתן? ושיטת רבי יוחנן נראה ברור, אמריה כללית, למד מלמד, כמו שאין למדנין היקש מהיקש, כך אין למדין ג״ש אחרי היקש, אין למדין למד מלמד בכלל.  אבל הגמרא בהמשך יסתכל על פן אחת של רבי יוחנן, כאילו הוא אמר אין ג״ש אחרי היקש במפורש]

ותיתי בג''ש דקדשי קדשים מחטאות 

לאו למימרא דדבר הלמד בהיקש אין חוזר ומלמד בגזירה שוה 

ודלמא משום דאיכא למיפרך מה לחטאת שכן מכפרת על חייבי כריתות 

קדשי קדשים יתירי כתיבי:

[קצת קשה בהבה אמינא, למיפרך - נשמע קל וחמור, אבל הלימוד היא ג״ש.  עוד לא מובן מה ׳תיתי בג״ש׳ - שאשם בצפון מחטאת?  דיני צרעת? לא נראה.  נראה שרבי יוחנן דין בפני עצמו וזה עיקר המקור לדבר הלמד בהיקש לא חוזר ומלמד בג״ש, אלא שרבי נתן בן אבטולמוס מציג עמדה שונה שלא בקודשים...ואני אוהב את תשובה ׳קדשי קדשים יתירי כתיבי׳, יש קבוצה בתורה] 

[נראה שלמדנו שאי אפשר ללמוד גזרה שווה אחרי היקש בקדשי קדשים, אבל אולי אפשר בחולין, 

ונראה לי שהיקש מהיקש בעייתי משום שמרחיבים את הקשר הדבר יותר מדי, וגזרה שווה מהיקש היא בעיה אחרת, קיימת דין בגזרה שווה ודין זו מיוחד לההקשר המצוצמם שבו היא ניתנה בקודשי קודשים, אבל בחולין יש מקום לדין לעבור מהקשר להקשר, ורציתי להסביר שבחולין עיקר העולם סביב האדם הפועל (עולם המעשה היא עולם הדין) ואילו בבית המקדש יש ניתוק בין פעולות (ודינין) משום שאין אדם המחבר בעולם המעשה (בית המקדש עולם הבריאה)]

(דף נ - א)

דבר הלמד מהיקש חוזר ומלמד בקל וחומר 

מדתנא דבי ר' ישמעאל 

דבר הלמד בהיקש מהו שילמד בבנין אב 

אמר רבי ירמיה 

לא לכתוב צפונה באשם ותיתי מבנין אב מחטאת 

למאי הלכתא כתביה לאו למימרא דדבר הלמד בהיקש אין חוזר ומלמד בבנין אב 

וליטעמיך תיתי מבנין אב מעולה 

מאי טעמא לא אתי משום דאיכא למיפרך מה לעולה שכן כליל 

חטאת נמי איכא למיפרך מה לחטאת שכן מכפרת על חייבי כריתות 

חדא מחדא לא אתיא תיתי חדא מתרתי 

מהי תיתי לא נכתוב רחמנא עולה ותיתי מחטאת ואשם מה להנך שכן מכפרין לא נכתוב רחמנא בחטאת ותיתי מהנך מה להנך שכן זכרים לא נכתוב באשם ותיתי מהנך מה להנך שכן ישנן בציבור כביחיד 

דבר הלמד בגז''ש מהו שילמד בהיקש 

אמר רב פפא 

{ויקרא ז-יא} וזאת תורת זבח השלמים [וגו'] {ויקרא ז-יב} אם על תודה 

למדנו לתודה שבא מן המעשר 

מדאשכחן שלמים דאתו ממעשר שלמים גופייהו מנא לן 

דכתיב {דברים כז-ז} שם {דברים יד-כד} שם 

א''ל מר זוטרא בריה דרב מרי לרבינא 

מעשר דגן חולין בעלמא הוא 

א''ל 

אמר אמרה, למד קדש ומלמד קדש 

דבר הלמד בג''ש מהו שילמד בג''ש 

אמר רמי בר חמא 

תניא {ויקרא ז-יב} סלת מרבכת למדנו לרבוכה שבאה סולת 

חלות מניין ת''ל חלות חלות רקיקין מניין ת''ל מצות מצות 

אמר ליה רבינא 

ממאי דמצות מצות מחלות גמר דלמא ממאפה תנור גמר 

אלא 

אמר רבא 

תניא {ויקרא ד-יא} וקרבו ופרשו והוציא מלמד שמוציאו שלם 

יכול ישרפנו שלם נאמר כאן {ויקרא ד-יא} ראשו וכרעיו ונאמר להלן {ויקרא א-יב} ראשו וכרעיו 

מה להלן ע''י ניתוח אף כאן על ידי ניתוח 

אי מה להלן בהפשט אף כאן נמי בהפשט 

תלמוד לומר וקרבו ופרשו 

מאי תלמודא 

א''ר פפא 

כשם שפרשו בקרבו כך בשרו בעורו

ותניא רבי אומר 

נאמר כאן עור ובשר [ופרש] ונאמר להלן עור ובשר ופרש 

מה להלן ע''י ניתוח שלא בהפשט אף כאן ע''י ניתוח שלא בהפשט. 

דף נ - ב

דבר הלמד בגזירה שוה מהו שילמד בק''ו 

ק''ו 

ומה היקש שאינו מלמד בהיקש אי מדרבא אי מדרבינא 

מלמד בקל וחומר מדתנא דבי רבי ישמעאל 

גז''ש המלמדת בהיקש מדרב פפא 

אינו דין שתלמד בק''ו 

הניחא למאן דאית ליה דרב פפא 

אלא למאן דלית ליה דרב פפא מאי איכא למימר 

אלא 

קל וחומר 

ומה היקש שאין מלמד בהיקש אי מדרבא אי מדרבינא 

מלמד בק''ו מדתנא דבי רבי ישמעאל 

גזירה שוה המלמדת בגז''ש חבירתה מדרמי בר חמא 

אינו דין שתלמד בק''ו 

דבר הלמד בגז''ש מהו שילמד בבנין אב 

תיקו. 

דבר הלמד בקל וחומר מהו שילמד בהיקש 

ק''ו 

ומה גזירה שוה שאינה למדה בהיקשא מדר' יוחנן 

מלמד בהיקש מדרב פפא 

קל וחומר הלמד מהיקש מדתנא דבי ר' ישמעאל 

אינו דין שילמד בהיקש 

הניחא למאן דאית ליה דרב פפא 

אלא למאן דלית ליה דרב פפא מאי איכא למימר 

תיקו 

[זה הכי מוזר, רבי יונחן ורב פפא נראים בסתירה, ומעבר לכך רבי יוחנן אומר משהו כללי ׳אין למד מלמד׳ בקודשים.  ועוד נראה לי שמבנה קיאסטי הגענו לאמצע הסוגיא, ללב, ורב יוחנן מככב]

דבר הלמד בקל וחומר מהו שילמד בגזירה שוה 

קל וחומר 

ומה גזירה שוה שאינה למידה בהיקשא מדרבי יוחנן 

מלמד בגזירה שוה מדרמי בר חמא 

קל וחומר הלמד בהיקש מדתנא דבי רבי ישמעאל 

אינו דין שתלמד בגז''ש 

[משלושת הלימודים עם רבי יוחנן, זה היחיד שעומד]

דבר הלמד בקל וחומר מהו שילמד בקל וחומר

ק''ו 

ומה גזירה שוה שאינה למידה בהיקש מדר' יוחנן 

מלמד בק''ו כדאמרן 

ק''ו הלמד מהיקש מדתנא דבי רבי ישמעאל 

אינו דין שילמד בקל וחומר 

וזהו ק''ו בן ק''ו בן בנו של ק''ו הוא 

אלא 

ק''ו 

ומה היקש שאינו למד בהיקש אי מדרבא אי מדרבינא 

מלמד בק''ו מדתנא דבי רבי ישמעאל 

ק''ו הלמד מהיקש מדתני דבי רבי ישמעאל 

אינו דין שילמד בק''ו 

וזהו ק''ו בן קל וחומר

דבר הלמד בקל וחומר מהו שילמד בבנין אב 

אמר רבי ירמיה 

תא שמע 

מלק ונמצאת טריפה 

ר''מ אומר 

אינה מטמאה בבית הבליעה 

רבי יהודה אומר 

מטמאה בבית הבליעה 

אמר ר' מאיר 

קל וחומר 

ומה נבלת בהמה שמטמאה במגע ובמשא שחיטתה מטהרת טריפתה מטומאתה 

נבילת עוף שאין מטמא במגע ובמשא אינו דין שתהא שחיטתה מטהרת טריפתה מטומאתה 

מה מצינו בשחיטה שמכשרתה באכילה מטהרת טריפתה מטומאתה 

אף מליקה שמכשרתה באכילה תטהר טריפתה מטומאתה 

ר' יוסי אומר 

דיה כנבלת בהמה טהורה ששחיטתה מטהרתה ולא מליקתה  

ולא היא 

התם תיהוי היא משחיטה דחולין קאתיין

(דף נא - א)

דבר הלמד בבנין אב מהו שילמד בהיקש ובג''ש ובק''ו ובבנין אב 

פשוט מהא חדא 

מפני מה אמרו לן בדם כשר

שהרי לן באימורין כשר 

לן באימורין כשר שהרי לן בבשר כשר 

יוצא הואיל ויוצא כשר בבמה 

טמא הואיל והותר בעבודת ציבור 

חוץ לזמנו הואיל ומרצה לפיגולו 

חוץ למקומו הואיל והוקש לחוץ לזמנו 

שקיבלו פסולין וזרקו דמן בהנך פסולין דחזו לעבודת ציבור 

וכי דנין דבר שלא בהכשירו מדבר שבהכשירו 

תנא מזאת תורת העולה ריבה סמיך ליה: 

שירי הדם כו':