זבחים -- פרק כל הפסולין

כל הפסולין

היה נראה לי שהפרק עניינו הגדרת ׳עבודה׳, 

סוף הפרק חוזר לתחילת המסכת, קורבן לשם, אז נראה כמאגד שלושת הפרקים

ועכשיו נראה לי

פיגול היא (מחשבה) פגיעה בעבודת קורבן, 

לכן צריך להגדיר מהיא קורבן ומהיא עבודה

הפרק התחיל בהגדרת עבודה, וסיים עם ׳גוף הזבח׳, 

ואפשר שאכילת דבר שאינו נאכל היא הגדרת הקורבן או הגדרת העבודה (משנה קודמת)

וכן הנחת הדם, היא הגדרה של הקורבן (אינה חלק מהבשר והקורבן) או הגדרה בעבודה -- קצת מורכב אבל אני רצתי לומר -- פיגול דווקא לא בעיקר העבודה (השייכת לכהנים), קיימת עיקר עבודה (גוף הזבח) שהיא שחיטה (מצד הבהמה), קבלה, הולכה ונתינת הדם (שיירים, אימורים). וקיימת עבודת קורבן של בעל הקורבן, שחיטה (מצד השוחט) ואכילה.  והאכילה היא סוג העבודה היחידה שקיימת בה פיגול בשעת עיקר העבודה.  והסיבה היא פשוטה, אם הייתה טעות בעיקר העבודה הקורבן פסול ואינו פיגול (כשר ולא עלה לשם הבעלים לחובה), אבל טעות בחלק העובדה השייכת לבעלים היא פיגול.  מעבר לכך קיימת פעולות בבשר שאינם חלק מהקורבן כלל, ואולי מצוות שבירת עצם בפסח היא דוגמא.

-=-=-=

שיטת רבי יהודה, מחשבה (בזמן קורבן) כמו מעשה

שיטת רבא, אני מניח שמעשה היא מעשה, כיצד רבא מתייחס לעולם הקורבנות בבית המקדש?

(ל״ו א)
מתני׳ 

שחטו על מנת להניח את דמו או אימוריו למחר או להוציאן לחוץ 

רבי יהודה פוסל 

וחכמים מכשירין 

ע"מ ליתנן על גבי הכבש שלא כנגד היסוד וליתן את הניתנים למעלן למטה ואת הניתנים למטה למעלן ואת הניתנים בפנים בחוץ ואת הניתנין בחוץ בפנים שיאכלוהו טמאים שיקריבוהו טמאים שיאכלוהו ערלים ושיקריבוהו ערלים לשבר עצמות הפסח לאכול הימנו נא ולערב דמו בדם הפסולים כשר

שאין מחשבה פוסלת אלא בחוץ לזמנו וחוץ למקומו והפסח והחטאת שלא לשמן:

[אני לומד בסיום המשנה הקבלה בין פיגול לבין חובת בעלים (תחילת המסכת), וזה מחזק אצלי התובנה שפיגול היא בחלק העבודה השייכת לבעלים ולא בחלק העבודה השייכת לכהנים]

גמ׳

....

אמר רבי אבא 

ומודה רבי יהודה שחוזר וקובעו לפיגול 

[האמירה הזאת היא שעבודת הכהנים ועבודת בעל הקורבן מנותקות זו מזו!]

[ולכן כאשר יש פסול בעבודת הדם (עבודת הכהנים) אין זה פוגע בעבודת בעל הקורבן]

אמר רבא 

תדע דפיגול לפני זריקה לא כלום הוא ואתיא זריקה וקבעה לה בפיגול 

ולא היא 

התם הוא חדא מחשבה היא הכא תרי מחשבות 

[רבא (האומר שזריקת הדם היא קובעת לפיגול - אכילת בשר) אינו סובר כשיטתי שקיימת חילוק בין עבודות, שעבודת זריקה היא עבודת הכהן ופיגול היא עבודת בעל הקורבן.  לרבא אין חילוק, מעשה הקורבן היא אחת, ומחשבה אחת לכולם, אולי יותר נכון להגיד לרבא אין חילוק מחשבה יש מעשה אחת]

איתיביה 

רב הונא לרבי אבא 

ליתן את הניתנין למעלה למטה למטה למעלה לאלתר כשר 

חזר וחישב חוץ למקומו פסול ואין בו כרת חוץ לזמנו פיגול וחייבין עליו כרת 

למחר פסול חזר וחישב בין חוץ לזמנו בין חוץ למקומו פסול ואין בו כרת 

תיובתא דרבי אבא תיובתא 

[מעניין, אני לא רואה קושיא פה לרב אבא, אלא הפוך חיזוק לדבריו, שהרי ברישא מדובר על מחשבה לא רואיה בזריקת דם, והנה אין זה מפריע למחשבת הפיגול על אכילת בשר (שתי מחשבות).  בסיפא מדובר על פסול באכילת בשר ולכן הפסול הראשון מחשבה אחת היא עם הפסול השני ומפריע]

אמר רב חסדא אמר רבינא בר סילא 

חישב שיאכלוהו טמאים למחר חייב 

אמר רבא 

תדע דבשר לפני זריקה לא חזי וכי מחשב ביה מיפסיל 

ולא היא 

התם זריק ומיחזי הכא לא מיחזי כלל 

[לרבא הזריקה (עבודת הדם) היא חלק מהותי בעבודת הבשר שניהם חלק מאוחד של עבודת הקורבן, ולכן אם קיימת פיגול לפני זריקה, כנראה שפסול בקורבן לא מפריע ליצירת פיגול, אבל אינו כן, שעבודת הדם אכן פועלת על הקורבן אבל לא באותה מישור, צריך להבין יותר טוב מה קורה כאשר קיימת פעולה במישור אחר שמתירה את הקורבן... החידוש במימרא זו היא שהחילוק שדברנו עליו היא לא הרמטי, שלם, אכן קיימת יחס גומלין בין עבודת הדם לעבודת הבשר, יש תלות, אבל בכל שאת הם עובודות שונות לגבי פיגול]

אמר רב חסדא מרגלא בפומיה דרב דימי בר חיננא 

בשר פסח שלא הוצלה ולחמי תודה שלא הורמו חייבין עליהן משום טומאה 

אמר רבא 

תדע דתניא (ויקרא ז כ) "אשר לה'" לרבות אימורי קדשים קלים לטומאה 

אלמא אע"ג דלאו בני אכילה נינהו חייבין עליהן משום טומאה 

הכא נמי אע"ג דלאו בני אכילה נינהו חייבין עליהן משום טומאה 

ולא היא 

התם אימורי קדשים קלים חזו לגבוה 

לאפוקי בשר פסח שלא הוצלה ולחמי תודה שלא הורמו דלא חזו לא לגבוה ולא להדיוט

[ומדוע באמת בשר פסח ולחמי תודה שלא ראויים חייבין עליהן משום טומאה?  קדושתן מתחיל עם עיקר העבודה, עבודת הכהן, אע״פ שהבעלים עדיין לא השלימו את עבודתם.  אני לומד ששתי סוגי עבודה מנותקות לגבי התוצר שלהם,  וכאשר משלימים עבודת הכהן נוצר קודשת קורבן אחת, וכאשר מסיימים עבודת בעל הקורבן נוצרת קדושה שניה.  לרבא, הקדושה של גבוה ושל הדיוט אחד הם.  ולשיטתנו גבוה מתיישר עם עבודת הכהן, והדיוט מתיישרת עם עבודת בעל הקורבן]

הבניה חברתית

אוריה מבורך בדקה 18 בערך:

https://www.youtube.com/watch?v=dry54YMbDho

מציירת ציר בין שמרנות לפרוגרסיביות שנע על גבי הידיעה של הבניה חברתית.  היא מסבירה כיצד הפרוגרסיבים מתנגדים לכל הבניה חברתית, ומפרקים אותם.  ואילו הרדיקלית שמרנית מקבל שקיימות הבניה חברתיות אבל דווקא קיומם מעיד על הצורך לשמר אותם.

נראה לי שהציר של ההסבר היא בשפה של הדיון, כלומר הליברל טוען שאין הבניה חברתית (יש אמת מוצק) ואילו הפרוגרסיבי רואה שהכל הבבניה, ולאורך הציר יש דיון בין השיטות עד כמה יש ההבניה חברתית והאם כדאי לשמר את ההבניה החברתית.

אני הייתי רוצה להוסיף לדיון ציר אחר, ציר של סקאלות.  לשיטתי קיימת מקום שגם הפרוגריסיב וגם השמרן מסכימים לגבי הגדרת ההבניה החברתית, השאלה העומדת לדיון היא מה הסקאלה של הנושא בדיון, האם היא סקאלה פרטית, קהילתית, לאומית...

אני מנסה לחשוב על דגמא שיעניין אותך, ואולי הדוגמא הבאה:

האם מדינה יהודית צריכה לממן אוטובוס בשבת בתל אביב או לאסור או לעמוד בצד ולא להתערב?

אפשר לחשוב על השיח בין שש השיטות שהזכרת, ׳שבת היא הבניה חברתית - בנויה לחברה של פולין, גטו, שלא הלכו רחוק, אבל היום שבת בחברה התל אביבית היא ללכת לים, ואוטובוס היא מכשיר מצווה לקיום השבת׳.  או:  ׳שבת היא הבניה חברתית חשובה, יותר משישראל שמרו את השבת, השבת שמר על ישראל, ולכן חייבין לשמר אותה כפי שהייתה׳.  או: ׳שבת מוגדרת בכל קהילה בדרכה, ולכן בתל אביב ינהגו כמנהגם, ובירושלים ינהגו במנהגם׳

הדיון בתוספת ציר הסקאלות נראה אחרת, האם שבת היא בסקאלה הפרטית או החברתית?  בסקאלה של קהילות או לאומית?  למשל נראה לי שאיסור מלאכה הם בסקאלה הפרטית (כהן בבית המקדש העובד בסקאלה הלאומית אינו משמר מאיסור מלאכות שבת), ומצוות תחומים ועירובין בכלל הם מצוות בסקאלה הקהילתית ואפילות יש האומרים לאומית.  ולכן אני הייתי פוסק שבתל אביב אין צורך לאכוף איסורי מלאכה במרחב הפרטי, אבל במרחב הציבורי כגון רחובות בין עירוניות קיימות ערכי שבת שמדינת ישראל צריכה לאכוף (כגון עירובין).

יש דוגמא של סקאלות פה:

https://ashlag-cause-and-kook-affect.blogspot.com/2017/07/autonomous-cars-trolleys-and-scale-of.html

(הקטע האמצעי בעברית פחות טכני)

עוד דוגמא פה:

https://ashlag-cause-and-kook-affect.blogspot.com/2018/10/blog-post.html

היה אפשר להגדיר את השיח בין אברהם אבינו להקב״ה על ציר ׳ההבניה החברתית׳, כלומר מה הגדרת הטוב שהקב״ה מבטיח, טוב לפי מדד הרב אשלג, יכולת להשפיע, טוב לפי חברה קפטליסטי יכולת יצור - עבודה רבה, וכן הלאה.

אבל לשיטתי השאלה היא אחרת, מה היא הסקאלה של הבקשה לאברהם אבינו?  האם הליכה לארץ היא התחלת האומה, היא קניין הארץ, או היא תהליך התבודדות...

ופה הסבר יותר טכני:

https://ashlag-cause-and-kook-affect.blogspot.com/2021/03/blog-post.html

self organizing scale dependent logging

Thinking about the process of log management.

In the old days we invested energy in coding to pre-determine log levels of messages, which are CRITICAL which are INFO and which are DEBUG.  As time went on it became easier (the tradition was) to invest less time during the coding stage.  For example, just mark all logs as INFO then later, monitor the log files.  Based on frequency of messages start downgrading the log messages.  Eventually the usage of the application would self-determine the log levels.

A similar thing happened with SQL queries where by monitoring the slow-query log focus was brought to the engineering team on where to optimize queries.

These more agile approaches are self-organizing multi-scale systems.  Log messages that are frequent are communicating low level activity, bits and bytes, while infrequent messages communicate higher-level concepts, application level ideas.  Separating the different levels is crucial for clear communication.

This process reflects a learning process, one that is adopted in machine learning.

However, the danger is that for some reason the data science world is flattening the levels, removing the inherent scale dependent information.  This occurs when data scientist construct a monolithic model for solving a problem, a single classification for multi scale data.  The analogy would be, removing the hierarchy of log messages (no more CRITICAL, INFO, DEBUG) and replacing it with a judgmental statement, these log messages are 'good' this are 'bad'.

--

What is an example of scale dependent value system in software/system management?

זבחים ל״ד ע״ב

וכולן שקיבלו כו': 

בעא מיניה ריש לקיש מרבי יוחנן פסול מהו שיעשה שירים
אמר ליה אין עושה שירים אלא חוץ לזמנו וחוץ למקומו הואיל ומרצה לפיגולו

[כדי לעשות ׳שירים׳, צריך לסיים משהו, לרבי יוחנן מחשבת פיגול מסיימת, זה מזכיר לי מחלוקת רבי עקיבא ורבי אליעזר, שרבי עקיבא היה חולק וסובר שגם מעשה בסוף חלק משלימות הקורבן, ורבי יוחנן פה מזכיר לי רבי אליעזר, רק המחשבה בהתחלה קובעת את הפיגול. וריש לקיש עוד יותר מחמיר, נראה שהוא כשיטתו למעלה, סובר שכל פעולה לבדה יכול לסיים את התהליך, ואפילו פסול טמא, זר וכדומה בפעולה אחת יכול לסיים את התהליך]

רב זביד מתני הכי 

בעא מיניה ריש לקיש מרבי יוחנן כוס פסול מהו שיעשה שירים 

אמר ליה פסול גופיה מאי סבירא לך 

אי פסול משוי שירים כוס פסול נמי משוי שירים 

אי פסול לא משוי שירים כוס פסול נמי לא משוי שירים

רב ירמיה מדיפתי מתני הכי 

בעא מיניה אביי (מרבא) [מרבה] כוס מהו שיעשה את חבירו דחוי או שירים
אמר ליה פלוגתא דרבי אלעזר ברבי שמעון ורבנן 

דתניא 

למעלה הוא אומר (ויקרא ד, כה) את דמו ישפך 

למטה הוא אומר (ויקרא ד, ל) ואת כל דמה ישפך
מנין לחטאת שקיבל דמה בארבעה כוסות ונתן מתנה אחת מזה 

ומתנה אחת מזה שכולן נשפכין ליסוד תלמוד לומר ואת כל דמה ישפך
יכול נתן ארבע מתנות מכוס אחד יהו כולן נשפכין ליסוד 

תלמוד לומר ואת דמו הא כיצד הוא נשפך ליסוד והן נשפכין לאמה
רבי אלעזר ברבי שמעון אומר 

מנין לחטאת שקיבל דמה בארבעה כוסות ונתן ד' מתנות מכוס אחד שכולן נשפכין ליסוד 

תלמוד לומר ואת כל דמה ישפך 

והכתיב ואת דמו ישפך 

א"ר אשי ההוא למעוטי שירים שבצואר בהמה:


קיבל הכשר ונתן לפסול כו':
וצריכא דאי אשמעינן פסול הוה אמינא מאי פסול טמא דחזי לעבודת ציבור אבל שמאל לא
ואי אשמעינן שמאל דאית ליה הכשירא ביום הכיפורים אבל כלי חול לא
ואי אשמעינן כלי חול משום דחזו לקדושינהו אבל הנך אימא לא צריכא

וליהוי ליה דחוי 

אמר ליה רבינא לרב אשי הכי אמר רב ירמיה מדיפתי משמיה דרבא 

הא מני חנן המצרי הוא דלית ליה דחויין
דתניא חנן המצרי אומר אפי' דם בכוס מביא חבירו ומזווג לו
רב אשי אמר כל שבידו לא הוי דחוי

אמר רב שייא כוותיה דרב אשי מסתברא 

מאן שמעת ליה דאית ליה דחויין רבי יהודה 

דתנן ועוד אמר רבי יהודה נשפך הדם ימות המשתלח מת המשתלח ישפך הדם
ושמעינן ליה דאמר כל שבידו לא הוי דחוי 

דתניא רבי יהודה אומר כוס אחד היה ממלא מדם התערובת וזורקו זריקה אחת כנגד היסוד 

ש"מ כל שבידו לא הוי דחוי ש"מ

גופא 

תניא רבי יהודה אומר 

כוס אחד היה ממלא מדם התערובת שאם ישפך אחד מהם נמצא שהוא מכשירו 

אמרו לו לרבי יהודה 

והלא לא נתקבל בכלי מנא ידעי 

אלא שמא לא נתקבל בכלי אמר להן
(ל״ה א)
אף אני לא אמרתי אלא כשנתקבל בכלי 

והוא גופיה מנא ידע כהנים זריזין ועבדין הייא ומשתפכין

והלא דם התמצית מעורב בו 

רבי יהודה לטעמיה דאמר דם התמצית קרי דם
דתניא דם התמצית באזהרה רבי יהודה אומר בכרת
והאמר ר' אלעזר מודה רבי יהודה לענין כפרה שאינו מכפר

שנאמר (דברים יב, כג) (כי הדם הוא הנפש)
דם שהנפש יוצאה בו קרוי דם שאין הנפש יוצאה בו אין קרוי דם
אלא רבי יהודה לטעמיה דאמר אין דם מבטל דם

אמר להם רבי יהודה לדבריכם למה פוקקין העזרה 

אמרו לו שבח הוא לבני אהרן שיהלכו עד ארכובותיהן בדם
והא דם הוי חציצה 

לח הוא ולא הוי חציצה 

דתנן הדם והדיו והדבש והחלב יבישין חוצצין לחין אין חוצצין
והא קא מיתווסי מאנייהו 

ותנן היו בגדיו מטושטשין ועבד עבודתו פסולה 

וכי תימא דמדלו להו והתניא (ויקרא ו, ג) מדו כמדתו שלא יחסר ושלא יותיר 

בהולכת אברים לכבש דלאו עבודה היא
ולא 

והתניא 

(ויקרא א, יג) והקריב הכהן את הכל זו הולכת אברים לכבש 

אלא בהולכת עצים למערכה דלאו עבודה היא 

ולעבודה היכי אזלי אזלי אאיצטבי:

זבחים - פרק ג׳

מתני׳ 

כל הפסולין ששחטו שחיטתן כשרה 

שהשחיטה כשרה בזרים ובנשים ובעבדים ובטמאים 

ואפילו בקדשי קדשים 

ובלבד שלא יהיו טמאים נוגעין בבשר לפיכך

(לד ע״א)
גופא טמא שאכל בשר קודש לפני זריקה 

ר"ל אמר לוקה 

רבי יוחנן אמר אינו לוקה 

אמר אביי 

מחלוקת בטומאת הגוף אבל בטומאת בשר דברי הכל לוקה

דאמר קרא (ויקרא ז, יט) והבשר לרבות עצים ולבונה 

דלאו בני אכילה נינהו ואפילו הכי רבינהו קרא

[עצים ולבונה הם חלק מעבודה]

ורבא אמר 

מחלוקת בטומאת הגוף אבל בטומאת בשר דברי הכל אינו לוקה 

מאי טעמא כיון דלא קרינא ביה (ויקרא ז, כ) וטומאתו עליו ונכרתה 

לא קרינא ביה (ויקרא ז, יט) והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל

[לרבא צריך אדם ליצור קדושה, לא עבודה כרעיון מופשט]

והאמר מר והבשר לרבות עצים ולבונה
הכא במאי עסקינן כגון שקדשו בכלי דנעשה כמי שקרבו כל מתיריו
דתנן כל שיש לו מתירים משקרבו מתיריו כל שאין לו מתירין משקדש בכלי

[כלומר בטומאת הגוף קיימת מחלוקת, שם השאלה היא האם האדם עושה עבודה, אבל בטומאת בשר, השאלה היא האם הבשר התקדש כחלק מתהליך התכללות, דבר שיש לו מתירין מסביר לי שכאשר על הפרטים מתכללים השלם נוצר, המתיר מאפיין את ההשלמה של ההתכללות.  אבל בטומאת הגוף השאלה היא אחרת, האם שחיטה לעצמה לגבי השוחט היא פעולה של עבודה?  ריש לקיש סובר שכן, ולכן יש מקום לטומאה.

ואפשר ללמוד, שאביי שסובר שטומאת בשר לוקה, משום שהבשר היא חלק מהעבודה בוודאות (אפילו עם השוחט, האדם אינו חלק מהעבודה), הבשר כמו עצים ולבונה ללא אדם הם פרטי עבודה.   ולאביי אנחנו לא מחפשים התכללות של שלם להגדיר עבודה, כל פריט היא כבר התקדשה

ואילו רבא, קדושה רק נוצרה עם הכללות השלם, ולכן רק דבר שמתקדש בכלי, שהשלימות של הכלי מקדשו או דבר שיש לו מתירין ששלימות התהליך מקדשו לוקה, ולכן עצים ולבונה לעצמם אינם מתקדשים, הבשר אחר שחיטה אינו מתקדש שאינו חלק מהתכללות.

כלומר בהסבר השני מחלוקת אביי ורבא היא האם צריך התכללות ליצור עבודה.  ודווקא אביי שחי בעולם הבריאה רואה בבית המקדש כל פעולה לעצמה קדושה.  אביי יותר כמו ריש לקיש, יש מימד של לוקה, ורבא יותר כמו רבי יוחנן.  אבל רבא בתוך שיטתו של רבי יוחנן, ורבי יוחנן בכל זאת חי בעולם שפועלות האדם הם קודש (ובהסבר של רבא יכולים להיות קודש) אני יכול לתאר לעצמי שרבא לשיטת שמואל (ואפילו לשיטת רב) יסביר משהו אחרת, צריך מעשה לקדש ושם אביי יחפש את ההתכללות.

רק פה, רבא לשיטת רבי יוחנן מחפש התכללות.

=-=-=

אני עכשיו הבנתי שהגמרא הביאה את הסיפור של ׳קדשו בכלי׳ כדי ללמד אותי שמערכת התכללות קיימת שם, בכלי או אחרי שהשלימו הקרבת כל מתיריו, אבל פה, אצלנו, לפני זריקה לא מדובר במערכת מורכבת שמתכלל, אלא השאלה של הפרק, האם עבודה מותרת בזר, האם שחיטה עבודה, לריש לקיש שחיטה חלק מהעבודה, לפחות לגבי הנשחט, לרבי יוחנן לא.

או אפשר שזה בדיוק מחלוקת אביי ורבא...

רמב״ם מורה נבוכים - חלק ב', מ׳ -- zero knowledge -- TSS

 

נראה לי שהרמב״ם מסביר שתי סוגי מנהיגים, מנהיג בתוך הדעת, מעשי, ולא אלוקי מול מנהיג מעל הדעת, אמוני.  המנהיג בתוך הדעת יש לו ידע ורצון להשיג יעד, זה נותן לו רצון, תאוה להשיג טוב (כהגדרה, רצון להשיג יעד)

שמעון רוצה לקבל מסר מראובן, שמעון רק יפתח את המסר עם ברור לו שנשלח מראובן.

קל, ראובן חותם על המעטפה של המסר

ראובן רוצה לשלוח את המסר דרך לוי, שלוי יכתוב את המסר ויחתום

לא כל כך קל, האם ראובן נותן ללוי את החותם?

ראובן לא ממש סומך על לוי, שלוי יכתוב את תוכן המסר, 

קל, ראובן מוסר לעוד אנשים (יהודה, יששכר) את אותה תוכן, שמעון סופר קולות, בודק עם כולם אמרו אותה דבר

ראובן לא סומך על שמעון שיספור קולות

מתחיל להיות קשה

ראובן לא סומך על תוכן המסר, ולא רוצה לתת לחבריו את החותם שלו שמה יכתבו תוכן שגוי בשמו, ולא סומך על סופרי הקולות

קשה

https://en.wikipedia.org/wiki/Zero-knowledge_proof

Two balls and the colour-blind friend[edit]

Imagine your friend is red-green colour-blind (while you are not) and you have two balls: one red and one green, but otherwise identical. To your friend they seem completely identical and he is skeptical that they are actually distinguishable. You want to prove to him they are in fact differently-coloured, but nothing else; in particular, you do not want to reveal which one is the red and which is the green ball.

Here is the proof system. You give the two balls to your friend and he puts them behind his back. Next, he takes one of the balls and brings it out from behind his back and displays it. He then places it behind his back again and then chooses to reveal just one of the two balls, picking one of the two at random with equal probability. He will ask you, "Did I switch the ball?" This whole procedure is then repeated as often as necessary.

By looking at their colours, you can, of course, say with certainty whether or not he switched them. On the other hand, if they were the same colour and hence indistinguishable, there is no way you could guess correctly with probability higher than 50%.

Since the probability that you would have randomly succeeded at identifying each switch/non-switch is 50%, the probability of having randomly succeeded at all switch/non-switches approaches zero ("soundness"). If you and your friend repeat this "proof" multiple times (e.g. 20 times), your friend should become convinced ("completeness") that the balls are indeed differently coloured.

The above proof is zero-knowledge because your friend never learns which ball is green and which is red; indeed, he gains no knowledge about how to distinguish the balls.^[5]

-=-=-

https://blog.goodaudience.com/understanding-zero-knowledge-proofs-through-simple-examples-df673f796d99

-=-=

-=-=-=

רמב״ם מורה נבוכים - חלק ב', מ׳

כבר התבאר תכלית הבאות שהאדם - מדיני בטבע ושטבעו - שיהיה מתקבץ ואינו כשאר בעלי החיים אשר אין לו הכרח להתקבץ. 

ולרוב ההרכבה בזה המין - מפני שהוא המורכב האחרון כמו שידעת - היה ההבדל רב בין אישיו עד שאפשר שלא תמצא שני אנשים מסכימים במין ממיני המידות כמו שלא תראה צורותיהם הנראות - שוות. ועילת זה - התחלף המזג ויתחלפו החמרים ויתחלפו גם כן המקרים הנמשכים אחר הצורה - כי לכל צורה טבעית קצת מקרים מיוחדים נמשכים אחריה בלתי המקרים הנמשכים אחר החומר. ואין כיוצא בזה ההתחלפות האישי הגדול נמצא באחד ממיני בעלי החיים; אבל ההתחלפות בין אישי כל מין מתקרב מלבד האדם. שאתה תמצא שני אישים ממנו - כאילו הם משני מינים בכל מידה - עד שתמצא אכזריות איש תגיע עד שישחט צעיר בניו מרוב הכעס ואחר יחמול על הריגת כינה או תולעת אחת וירך לבו מזה; וכן ברוב המקרים: 

ומפני שטבעו נותן שיהיה בין אישיו זה החילוף וטבעו צריך אל הקיבוץ צורך הכרחי - אי אפשר בשום פנים שישלם קיבוצו אלא במנהיג בהכרח ישער פעולותיהם וימלא המחסר וימעיט מן המרבה ויחזוק פעולות ומדות ויעשום כולם על חק אחד תמיד עד שיעלם ההתחלפות הטבעי ברוב ההסכמה ההנחיית ויסודר הקיבוץ: 

ולזה אומר שהתורה אף על פי שאינה טבעית יש לה מבוא בענין הטבעי. והיה מחכמת האלוה בהעמיד זה המין - למה שרצה מציאותו - ששם בטבעו שיהיה לאישיו כח הנהגה. ומהם - מי שיהיה הוא עצמו אשר ניבא בהנהגה ההיא והוא הנביא או מניח הנימוס; ומהם - מי שיהיה לו כח לחייב לעשות מה שצוה הנביא ההוא ולהמשך אחריו ולהוציאו לפועל והם - המלך הלוקח הנימוס ההוא והמתפאר בנבואה הלוקח מתורת הנביא אם כולה או מקצתה - יהיה לקיחתו הקצת והניח הקצת אם בעבור שזה היה יותר קל עליו או בעבור שיביא לחשוב שאלו הענינים באו לו בנבואה ואינו נמשך בהם אחר זולתו - על צד הקנאה. 

כי יש מבני אדם מי שייטב בעיניו שלמות אחד ויערב לו ויתאוהו וירצה שידמו בני אדם שאצלו השלמות ההוא - ואף על פי שהוא ידע שאין אצלו שלמות - כמו שתראה רבים יתפארו בשיר זולתם ויאמרו שהם עשאוהו; וכן נעשה בקצת חיבורי אנשי החכמה ובחלקי חכמות רבות יפול ליד איש מקנה מתרשל דבר חידשו זולתו ויתפאר שהוא חידשהו. כן קרה בזה השלמות של נבואה גם כן שאנחנו נמצא אנשים התפארו בנבואה ואמרו מה שלא באה נבואה בו מאת האלוה כלל כצדקיה בן כנענה; ונמצא אנשים התפארו בנבואה ואמרו דברים אמרם האלוה בלא ספק - רצוני לומר שהם באו בנבואה אבל לזולתם - כחנניה בן עזור ואמרו שהם נבאום ושתום עדים: 

וידיעת זה כולו והכרתו מבוארת מאד. ואני אבאר לך זה עד שלא יסופק עליך הענין ויהיה אצלך הבדל תכיר בו בין הנהגות הנימוסים המונחים ובין הנהגות התורה האלוקית ובין הנהגות מי שיקח דבר ממאמרי הנביאים ויתפאר בו ויאמר שהוא אמרו. 

אמנם הנימוסים אשר גילו מניחיהם שהם נימוסים הניחום ממחשבתם - לא יצטרך על זה ראיה עם הודאת בעל הריב לא יצטרך לעדים. ואמנם ארצה להודיעך ההנהגות אשר יאמר בהם שהם נבואיות כי יש מהם נבואיות אמיתיות - רצוני לומר אלוקיות - ויש מהם נימוסיות ומהם שיאמר אומרם שהוא אמרם מלבו ולקחם מזולתו: 

כי כשתמצא תורה שכל כוונתה וכל כונת נותנה אשר שיער פעולותיה אמנם היא - סדר המדינה ועניניה ולהסיר העול והחמס ממנה ולא יהיה בה הבטה בשום פנים לענינים עיוניים ולא השגחה להשלים הכח הדברי ולא ירגישו בה על היות הדעות בריאות או עלולות אבל הכונה כולה - סידור עניני בני אדם קצתם עם קצתם באי זה פנים שיהיה ושיגיע להם קצת הצלחה כפי דעת ראה אותו הראש ההוא - דע כי התורה ההיא - נימוסית ומניחה - כמו שזכרנו מאנשי הכת השלישית - רצוני לומר השלמים בכח המדמה לבד: 

וכשתמצא תורה שכל הנהגותיה מעינים במה שקדם מתיקון הענינים הגופיים ובתיקון האמונה גם כן ותשים כוונתה - לתת דעות אמיתיות באלוה ית' תחילה ובמלאכים ותשתדל לחכם בני אדם ולהבינם ולהעירם עד שידעו המציאות כולו על תכונת האמת - תדע שזאת ההנהגה מאתו ית' ושהתורה ההיא אלוקית: 

ונשאר שתדע אם אומרה הוא השלם אשר נאמרה לו בנבואה או הוא איש מתפאר במאמרים ההם וגנבם מאחרים. ואופן בחינתו הוא - בחינת שלמות האיש ההוא לחקור ולדעת פעולותיו ולהסתכל במידותיו. והגדול שבמופתיך - הנחת התענוגים הגופיים ובזותם - שזאת תחילת מדרגות אנשי החכמה - כל שכן הנביאים - וכל שכן החוש אשר הוא חרפה לנו כמו שזכר אריסטו - וכל שכן מיאוס המשגל ממנו. ולזה עבר ופירסם האלוה בו כל מתפאר בנבואה כדי שיתבאר האמת למאמתים ולא יתעו ולא יטעו. והלא תראה צדקיה בן מעשיה ואחאב בן קוליה איך התפארו בנבואה ונמשכו אחריה בני אדם ואמרו דברי נבואה שאמרום זולתם והתמידו בפחיתות תענוג המשגל עד שזנו בנשי חבריהם והנמשכים אחריהם עד שפרסמם אלוה כמו שעבר ופרסם זולתם ושרפם 'מלך בבל' כמו שבאר ירמיה ואמר "ולוקח מהם קללה לכל גלות יהודה אשר בבבל לאמר ישימך יי כצדקיהו וכאחב אשר קלם מלך בבל באש יען אשר עשו נבלה בישראל וינאפו את נשי רעיהם וידברו דבר בשמי - שקר אשר לא צויתם ואנוכי היודע ועד - נאום יי". - והבן זאת הכונה:

Zero knowledge - consciousness & cerebellum

Thinking how one of my mother's research projects was the cerebellum.  Beyond fine motor coordination, the cerebellum has been demonstrated in recent research to be involved in almost everything...pretty silly actually.

So I was thinking how I said previously that the cerebellum functions as an external source, an observer of the cerebrum.  Hence, it now seems obvious that the cerebellum is responsible for consciousness, our ability to be self-aware.  Translated as the ability of the cerebellum to be aware of the cerebrum.  While the cerebrum is isolated and a closed system and cannot be self-aware the cerebellum is aware of the cerebrum (and I assume also not self-aware of itself, the cerebellum)

Now I am thinking how alcohol induces an inhibition of the cerebellum, and thus I would expect someone drunk to not be self-aware.  This is manifest in the Halachot of שיכור כמו לוט, a drunk (very drunk) person has no Da'at.

With reference to zero-knowledge this means that the cerebellum which is technically a meta-hyper-connection machine, creating connection between parts of the cerebrum, enables the cerebrum to communicate with different distinct (not very well interconnected) parts.  And it is this meta-connectivity that enables a zero-knowledge system to emerge, consciousness