בשיחה עם הרב צוריאל, נסיתי להסביר:
https://ashlag-cause-and-kook-affect.blogspot.com/2022/04/blog-post_30.html
לא היה פשוט
הסברתי את הבנתי ששפה בריסקאי היה אומר משהו כמו:
הרצון של מתעורר להביא קורבן, כאשר חל עלי רצון להביא קורבן חל עלי התחייבות להביא את הקורבן. במשפט הזה השתמשתי במילה ׳חל׳ פעמיים, אפשר היה להגיד: כאשר יש חלות שם של אדם הרוצה להביא קורבן, מגיע איתו חובת הבאת קורבן. בכל מקרה לשיטתם יש תופעה, מחייב, שגורר חובת פעולה. מצוות הם סידרות של פעולות. פיגול היא פעולה חדשה, אכילה אחר זמן, לרבי עקיבא לשיטת בריסק הפעולה החדשה היא למפרע פוסלת את הפעולות הקודמות. לרבי אליעזר הפעולה החדשה היא עבירה בפני עצמה ואינה יכולה לפסול את הכשר.
רצון היא פעולה, וזה ממשיך את הדברים שכתבתי :
https://ashlag-cause-and-kook-affect.blogspot.com/2022/04/blog-post_30.html
הגישה שלי היא שרבי עקיבא סובר שהרצון להבאת קורבן מיד בוראה דבר חדש, גוף חדש, מין חדש, ה׳מינה מחריב ביה׳ של תחילת המסכת, בעל הקורבן, הבהמה, העבודה, והאכילה ואולי הקטרת אימורים, כל הפרטים האלו מתכללים לבריאה חדשה מיד עם הרצון. הפעולות הם ביטוי לגוף החדש. אכילה אחר זמן סותרת (כלשון רבי עקיבא ׳סותר׳) את הכלל החדש, והיא איננה.
לשיטתי הבאת קורבן משנה את בעל הקורבן, בצורה אין סופית, כל זמן ששינוי זה קיים הקורבן כשר, האדם טהור, מתכפר. לשיטתם הפעולות של הבאת קורבן יוצרים תוצר, שהיא טהרה, כפרה, התוצר קיים אבל לרבי עקיבא ניתן לפסול אותו, או למפרע או על ידי הוספת דברים, כמו להוסיף מים לדלק למכונית.
עוד לשיטתי נראה שהרצון בוראה מיד, ואילו לשיטתם הרצון רק מתחיל תהליך, היא הסיבה לחיוב שמביא לידי פעולות נוספות הגוררות אחת את השניה.
