שבת הגדול -- תשע״פ

שבת הגדול -- תשע״פ

הלכות שביתת יום טוב - פרק שמיני

הלכות שביתת יום טוב - פרק שמיני
x
x

יז [ע] אָסוּר לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּעַרְבֵי יָמִים טוֹבִים מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה כְּמוֹ עַרְבֵי שַׁבָּתוֹת. וְכָל הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בָּהֶן אֵינוֹ רוֹאֶה סִימָן בְּרָכָה לְעוֹלָם. וְגוֹעֲרִין בּוֹ וּמְבַטְּלִין אוֹתוֹ בְּעַל כָּרְחוֹ. אֲבָל אֵין מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאֵין מְנַדִּין אוֹתוֹ. חוּץ מֵעֶרֶב הַפֶּסַח אַחַר חֲצוֹת שֶׁהָעוֹשֶׂה בּוֹ מְלָאכָה אַחַר חֲצוֹת מְנַדִּין אוֹתוֹ. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁמַּכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת אִם לֹא נִדּוּהוּ. לְפִי שֶׁיּוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר בְּנִיסָן אֵינוֹ כִּשְׁאָר עַרְבֵי יָמִים טוֹבִים [פ] מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֲגִיגָה וּשְׁחִיטַת קָרְבָּן:

 מגיד משנה   וכתב רבינו ואין צ''ל שמכין אותו מכת מרדות לפי שהשמתא חמורה היא ממכת מרדות כמבואר פרק ראשון. עוד כתב רבינו שאיסור המלאכה בערבי פסחים מחצות ולמעלה הוא מפני החגיגה ושחיטת הקרבן והטעם הזה מבואר בירושלמי שאמרו אינו בדין שתהא עסוק במלאכה וקרבנך קרב. ובזמן הזה גם כן אסור שאע''פ שבטל הטעם לא בטלה גזרה. ורש''י ז''ל פירש הטעם מפני שיש לו לטרוח בצרכי מצה ומרור מה שאין כן בשאר ערבי יו''ט. וקשה לי א''כ ערב הסוכות נמי הרי יש לו לטרוח בסוכתו אלא ודאי טעם הירושלמי עיקר:

 לחם משנה  אסור לעשות מלאכה בערב יום טוב וכו'. כתב ה''ה ז''ל וקשה לי אם כן ערבי חג הסוכות וכו'. אפשר דרש''י ז''ל יתרץ דשאני ערב פסח שעסוק במצה שמורה שמצותה מחצות ולמעלה:

יח לְפִיכָךְ יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר בְּנִיסָן אָסוּר בַּעֲשִׂיַּת מְלָאכָה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים כְּמוֹ חֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד. וְהוּא קַל מֵחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד. וְאֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא מֵחֲצִי הַיּוֹם וּלְמַעְלָה שֶׁהוּא זְמַן הַשְּׁחִיטָה. אֲבָל מֵהָנֵץ הַחַמָּה עַד חֲצִי הַיּוֹם תָּלוּי בַּמִּנְהָג. מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לַעֲשׂוֹת עוֹשִׂין מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת אֵין עוֹשִׂין:

הלכות מעשה הקרבנות - פרק ראשון

א כָּל הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁל מִינֵי נֶפֶשׁ חַיָּה בָּאִין מֵחֲמִשָּׁה מִינִין בִּלְבַד. מִן הַבֹּקֶר וּמִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים וּמִן הַתּוֹרִים וּמִן בְּנֵי הַיּוֹנָה:

 כסף משנה  כל הקרבנות של מיני נפש חיה וכו'. הכל מבואר בתורה כמו שכתב רבינו בסוף דבריו:

ב וְכָל הַקָּרְבָּנוֹת בֵּין שֶׁל צִבּוּר בֵּין שֶׁל יָחִיד אַרְבָּעָה מִינִין. עוֹלָה. וְחַטָּאת. וְאָשָׁם. וּשְׁלָמִים:
ג וְעוֹד יֵשׁ שָׁם שְׁלֹשָׁה מִינֵי קָרְבַּן יָחִיד וְהֵם הַפֶּסַח. וְהַבְּכוֹר. וְהַמַּעֲשֵׂר:
ו קָרְבְּנוֹת הַיָּחִיד הֵם הַבְּכוֹר וְהַמַּעֲשֵׂר וְהַפֶּסַח. וְהַחֲגִיגָה וְהִיא שְׁלָמִים. וְהָרְאִיָּה וְהִיא עוֹלוֹת...
ז כָּל קָרְבְּנוֹת הַיָּחִיד חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן וּבְאַחֲרָיוּת נִסְכֵּיהֶן חוּץ מִן הַנְּדָבָה. וְכָל קָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר אֵינָן חַיָּבִין בְּאַחֲרָיוּתָן וְלֹא בְּאַחֲרָיוּת נִסְכֵּיהֶן. וְאִם קָרַב הַזֶּבַח חַיָּבִין בְּאַחֲרָיוּת נִסְכֵּיהֶם. וְקָרְבַּן יָחִיד שֶׁקָּבוּעַ לוֹ זְמַן הֲרֵי הוּא כְּקָרְבַּן צִבּוּר וְאֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ:

 כסף משנה  ... ומה שכתב רבינו וקרבן היחיד שקבוע לו זמן הרי הוא כקרבן צבור וכו'. פשוט הוא דכיון שעבר זמנו בטל קרבנו. וקרבן יחיד שקבוע לו זמן היינו חביתי כהן גדול ופר יום הכפורים:
[הערה: אין הסף משנה מביא קורבן פסח כדוגמה של קורבן יחיד שקבוע לו זמן]

הלכות כלי המקדש והעובדים בו - פרק ששי

א אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה קָרְבָּנוֹ שֶׁל אָדָם קָרֵב וְהוּא אֵינוֹ עוֹמֵד עַל גַּבָּיו. וְקָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר הֵן קָרְבָּן שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיוּ יִשְׂרָאֵל כֻּלָּן עוֹמְדִין בָּעֲזָרָה בִּשְׁעַת קָרְבָּן. לְפִיכָךְ תִּקְּנוּ נְבִיאִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁיִּבְרְרוּ מִיִּשְׂרָאֵל כְּשֵׁרִים וִירֵאֵי חֵטְא וְיִהְיוּ שְׁלוּחֵי כָּל יִשְׂרָאֵל לַעֲמֹד עַל הַקָּרְבָּנוֹת וְהֵם הַנִּקְרָאִים אַנְשֵׁי מַעֲמָד. וְחִלְּקוּ אוֹתָם כ''ד מַעֲמָדוֹת כְּמִנְיַן מִשְׁמְרוֹת כְּהֻנָּה וּלְוִיָּה. וְעַל כָּל מַעֲמָד וּמַעֲמָד אֶחָד מֵהֶן מְמֻנֶּה עַל כֻּלָּם וְהוּא נִקְרָא רֹאשׁ הַמַּעֲמָד:

קרית ספר בהלכות כלי המקדש
אי אפשר שיהיה קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו דכתיב בפסח שהוא קרבן של כל יחיד מישראל שם תזבח את הפסח אין לי אלא הוא שלוחו מנין ת"ל ובשלת ואכלת וא"כ מה ת"ל שם לומר שאסור לעשות מלאכה דאינו בדין שתהא עסוק במלאכה בזמן שקרבנך קרב וקרבנות הצבור הם קרבנות של כל ישראל ואי אפשר שיהיו כל ישראל עומדים בעזרה בשעת קרבן ועוד דלא כתיב אלא שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני האדון וגו' ובקרבן פסח נמי ילפינן לשלוחו כדאמר' ולא תימא דליהוו אסורין במלאכה כל ישראל כדילפינן בפסח דכתיב שם דאע"ג דאיסור מלאכה ליחיד שקרב קרבנו הוי מדאוריתא ולא אסמכתא אפ"ה בקרבן כל ישראל לא אסירא מלאכה דאם כל ישראל יהיו יושבין ובטלים הא כתיב ואספת דגנך מי אוסף להם את הדגן הילכך אפשר דמדאוריתא בעיא שלוחי כל ישראל לעמוד על הקרבן ולכך תקנו וסדרו הנביאים הראשונים כ"ד מעמדות אבל איסור מלאכה אפילו לאנשי מעמד אינה אלא מדרבנן וכן תעניתם ותפלתם אינו אלא תיקון נביאים:

הלכות כלי המקדש והעובדים בו - פרק ששי

ט וּמַהוּ קָרְבַּן הָעֵצִים. זְמַן קָבוּעַ הָיָה לְמִשְׁפָּחוֹת מִשְׁפָּחוֹת לָצֵאת לַיְעָרִים לְהָבִיא עֵצִים לַמַּעֲרָכָה. וְיוֹם שֶׁיַּגִּיעַ לִבְנֵי מִשְׁפָּחָה זוֹ לְהָבִיא הָעֵצִים הָיוּ מַקְרִיבִין עוֹלוֹת נְדָבָה וְזֶהוּ קָרְבַּן הָעֵצִים וְהָיָה לָהֶם כְּמוֹ יוֹם טוֹב. וַאֲסוּרִין בּוֹ בְּהֶסְפֵּד וּבְתַעֲנִית וּבַעֲשִׂיַּת מְלָאכָה וְדָבָר זֶה מִנְהָג:

החיד״א חומת אנך -- איוב א׳

וישלח איוב ויקדשם. פי׳ הרמב״ן ז״ל ויקדשם מאשה ואפשר לומר ויקדשם שלא יעשו מלאכה כמ״ש התוספות בפסחים דף נ׳ משם הירושלמי דיחיד ביום שמביא קרבן אסור במלאכה ע״ש ואפשר דאיוב הנהיג לבניו כן ביום שמקריב קרבן עליהם שלא יעשו מלאכה 

הלכות קרבן פסח - פרק עשירי

יב כְּשֶׁמַּקְרִיבִין אֶת הַפֶּסַח בָּרִאשׁוֹן מַקְרִיבִין עִמּוֹ שְׁלָמִים בְּיוֹם י''ד מִן הַבָּקָר אוֹ מִן הַצֹּאן. גְּדוֹלִים אוֹ קְטַנִּים. זְכָרִים אוֹ נְקֵבוֹת כְּכָל זִבְחֵי הַשְּׁלָמִים. וְזוֹ הִיא הַנִּקְרֵאת חֲגִיגַת אַרְבָּעָה עָשָׂר וְעַל זֶה נֶאֱמַר בַּתּוֹרָה (דברים טז-ב) 'וְזָבַחְתָּ פֶּסַח לַה' אֱלֹהֶיךָ צֹאן וּבָקָר'. אֵימָתַי מְבִיאִין עִמּוֹ חֲגִיגָה זוֹ בִּזְמַן שֶׁהוּא בָּא בְּחל וּבְטָהֳרָה וּבְמוּעָט. אֲבָל אִם חָל יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת אוֹ שֶׁבָּא הַפֶּסַח בְּטֻמְאָה אוֹ שֶׁהָיוּ הַפְּסָחִים מְרֻבִּים אֵין מְבִיאִין עִמּוֹ חֲגִיגָה. וְאֵין מַקְרִיבִין אֶלָּא הַפְּסָחִים בִּלְבַד:

...

יג חֲגִיגַת אַרְבָּעָה עָשָׂר רְשׁוּת וְאֵינָהּ חוֹבָה. וְנֶאֱכֶלֶת לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד כְּכָל זִבְחֵי שְׁלָמִים. וְאָסוּר לְהַנִּיחַ מִבְּשַׂר חֲגִיגַת אַרְבָּעָה עָשָׂר לַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טז-ד) 'וְלֹא יָלִין מִן הַבָּשָׂר אֲשֶׁר תִּזְבַּח בָּעֶרֶב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן לַבֹּקֶר'. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁזֶּה אַזְהָרָה לְמַנִּיחַ בְּשַׂר חֲגִיגַת אַרְבָּעָה עָשָׂר לְיוֹם שִׁשָּׁה עָשָׂר. שֶׁנֶּאֱמַר לַבֹּקֶר עַד בֹּקֶר שֶׁל יוֹם הַשֵּׁנִי. וְהַמּוֹתִיר אֵינוֹ לוֹקֶה אֶלָּא יִשְׂרֹף הַנּוֹתָר מִמֶּנָּה כִּשְׁאָר הַנּוֹתָרִים:

נחזור - הלכות שביתת יום טוב - פרק שמיני
יז [ע] אָסוּר לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּעַרְבֵי יָמִים טוֹבִים.... חוּץ מֵעֶרֶב הַפֶּסַח אַחַר חֲצוֹת שֶׁהָעוֹשֶׂה בּוֹ מְלָאכָה אַחַר חֲצוֹת מְנַדִּין אוֹתוֹ. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁמַּכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת אִם לֹא נִדּוּהוּ. לְפִי שֶׁיּוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר בְּנִיסָן אֵינוֹ כִּשְׁאָר עַרְבֵי יָמִים טוֹבִים [פ] מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֲגִיגָה וּשְׁחִיטַת קָרְבָּן:

נראה לי שהרמב״ם מתכוון לשני הקורבנות, קורבן חגיגת י״ד וקורבן פסח, לכן אינו אומר ׳שחיטת הפסח׳, אלא ׳שחיטת קרבן׳.  ואפשר משום שחגיגת י״ד רשות לכן מנהג המקום קובע מתחילת היום, שזמן חגיגת י״ד כל היום.  רק זמן הפסח מחצות.

אם כן למדנו שקיימים שלושה חגים, י״ד מתחיל בחג ׳חגיגת י״ד׳ ממשיך עם חג הפסח (קורבן פסח) ומסתיים עם חג המצות.  איסור מלאכה בי״ד בא מכוח שלושתם, מטעם חג המצות כמו כל ערבי חגים ושבתות, מטעם קורבן פסח מחצות, אבל מטעם חגיגת י״ד מתחילת היום.

ברכות נ״ה -- מה הקשר בין תפלה לברכות, ובית המקדש וחלומות

מה הקשר בין תפלה לברכות, ובית המקדש.

המשנה פותחת בהרואה..מברך ומסיימת עם כבוד מקדש

הדבר הראשון ששמעתי היא קשר בין תפלה לברכה, היה אפשר לראות ברכות כמו דבר שונה. ברכה היא באה מתוך שובע, מחוייב מהפסוק ואכלת ושבעת, היא מבטא קשר לכנסת ישראל, כל מי שאינו מברך גוזל לכנסת ישראל, כל הנהנה ללא ברכה כאילו מעלץ

 אבל מצד שני התפילה מתגשם בברכות, אע״פ שתפילה באה מתוך הפסוק ׳לעובדו בכל לבבכם׳

אז נשאר לי קשה להבחין בין ברכה לתפילה

עכשיו בף נ״ה בצלאל יודע לצרף אותיות לבנות את המשכן
נראה שהכוונה שמשה רבנו ציווה על הכלים לפני המבנה משום שהכלים יותר שמימיים, והמבנה היא גשמי, מקום פיזי, ואילו כלים הם תוצאה מהאור

ואילו בצלאל יש בו יכולת חיבור בין שמים לארץ, ובונה את המבנה על ידי אותיות, בניית המשכן בתהליך בריאת העולם

ואני לומד שאמירות, עשרה אמירות נברא העולם, ואותיות הם בכלי בניין

ועכשיו חלומות, שהכול הולך אחר הפה,

נראה שתפילה היא מתגשמת על ידי ברכות, וברכות הם הצירוף אותיות הכלי בניין
׳בורא פרי׳ יש בהם הרבה בריאה
וראיה מחייבת ברכה, כתהליך של חיבור בין הבריאה לעשיה

Fasting on Shabbat

Read R. Uri Brilliant on Nazir

תענית חלום בשבת, השו״ע פוסק סימן רפ״ח
חייב להתענות ביום ראשון לכפר
אבל הרמב״ם אינו אומר ׳,לכפר׳, וגם בגמרא אין איזכור של המוזג כפרה

הגמרא במסכת ברכות ל א ע״ב למטה, אומרת
תיקון,
תענית לתענית
(ובכלל הסוגיא דנה בתפילה ולא בשבת, הגמרא בשבת י״א אינו מזכיר את התורך של תענית לתענית, רק ההתר להתענות

ולי נראה, שאין הכוונה כמו שהסביר הר׳ בריליאנט, לשיטת תוספות, בנזיר ב׳ ע״ב, שיש מצב שבו יש חובה לעשות איסור

אלא התענית ביום ראשון היא באה לבטא את העונג שבתענית, כלומר לתקן את הביטוי שמעשה  התענית בשבת יצר, היה נראה שכאשר הוא התענה, הוא צם ונראה כאילו לא נהנה  מעונג שבת
על ידי התענית ביום ראשון הוא מוכיח שאין הצום מבטל את העונג,
וזה מהות התיקון לתענית בשבת
שהוא תיקן את התענית והראה כיצד זה מבטא צורת חיים ולא ביטול עונג

Not knowing who I am is the ultimate sensory deprivation

Not knowing who I am is the ultimate sensory deprivation

Knowledge of self provides the lens by which I interpret and perceive all sensory input.
(knowledge of self is not to be confused with consciousness, my identity can be concretised and defined like any other symbol in the brain)

In a manner the Kabbalists are correct when they say the entire world is constructed such that the creations are capable of receiving.  Without input, without sensory input, a creation has no right to exist.  Sensory input, receiving, is the foundation of creation, hence sensory deprivation undermines creation and leads to destruction.

However, the Kabbalists stop there, in a deconstructed self that has receptors (Kelim/tools), whereas the holistic self provides for an identity.  This identity underlies perception, who I am informs what I perceive both physically and interpretatively.  My eyes are drawn to certain aspects of a picture depending who I am, while my interpretation of those aspects are further guided by my identity.

When we were discussing the two approaches to life, אנוכי עפר ואפר vs בשבילי נברא העולם, and Charlie was saying that Yosef was capable of living under each rubric at its appointed time, I am arguing that this is a false dichotomy.

'The world was created for me', is a statement that validates my identity, 'I am dust and ashes', is a statement that negates my ego and my desire for self-fulfilment, it is a statement that addresses my need to receive.

My argument is that I need to know my name, my identity to enable my sense to receive.  This is akin to saying, 'The world is created for me hence I am able to perceive what is of value and what is like dust and ashes' -- I don't think it translates, because the statement 'I am dust and ashes' is not possible in this context.

#AIDebate -- Symbolic AI vs. Gradient descent (deep learning)

So listening to this:
AI DEBATE : Yoshua Bengio | Gary Marcus

https://www.youtube.com/watch?v=EeqwFjqFvJA

and thinking, that around minute 59, Gary Marcus points out that symbolic AI can do what networks do, and networks can do what symbolic AI does. Then my question is how can we define the differences....


Here are a couple of thoughts:
1. Gradient descent defines neural networks (Bengio style)

2. Dealing with changes in the data distribution is a challenge (Bengio), but that is only a challenge when the learning methodology assumes distributions of the data (i.e. gradient descent)

3. 'attention' is the solution (Bengio style), however, 'attention' can exist also in the symbolic AI approach -- I have been playing with that in unsupervised hierarchical models since 1996...see my masters..it relates to ensemble learning as well...

4. Gradient descent wants numeric data (Bengio), Symbolic AI does not work with numeric data. See my upcoming presentation: 'Symbolic Learning and Quantitative Analysis of categories', (https://www.youtube.com/watch?v=HwmqbUVF26g) the key idea is that numeric data learning methodologies typically leverage assumptions in the distribution of the data (see 2), categorical data learning methodologies typically do not (this is not so accurate -- here I try again)

Numeric space implies a mapping. A mapping implies a distribution to set the coordinates. It is possible to arbitrarily set coordinates but that would be a poor mapping

Second point:
Classification is a judgement statement that creates a symbol.

Learning creates a mapping

Continuous learning adjusts the mapping.

The question Bengio is asking with attention is how to continuously learn, adjust the mapping while enabling higher levels to retain their understating of the lower level

Deterministic systems are not scalable

Productive systems are tightly coupled. The ability to produce is a function of the input, a linear function of the materials.

Creative systems are loosely coupled they create value in disproportion to their materials and inputs.

The Bet Halevi says a similar thing about the relationship between Leshma vs Yira

I feel that Darwinism as opposed to origin of life is exactly the same differentiation’s

Darwinism is a productive system. Deterministic and tightly coupled the whole can never be more that the some of the parts and hence is not a scalable system

Origin of life is a creative system

Deterministic systems are tightly coupled by definition

Perhaps a simple example is lossy vs lossless compression (compression is a form of learning), e.g. JPEG vs gzip.  The constraints of a lossless compression, create a tight coupling and limit learning.

observer

Just thinking that the observer that collapses the wave function in physics is the same observer that labels the clusters in unsupervised learning.  It is the same observer, outside the system, that maps to a closed system and creates meaning in Semiotics.