what worked...AI - unsupervised learning in Halacha

Reflecting on what worked yesterday....

Yesterday I gave a shuir at Siach on the following:

https://ashlag-cause-and-kook-affect.blogspot.com/2022/08/blog-post_7.html?m=1
https://ashlag-cause-and-kook-affect.blogspot.com/2022/08/blog-post_15.html?m=1

The topic was AI - unsupervised learning in Halacha

People were interested - the room was full, not only the students but two teachers/Rabbis.

The Mishna and Gemara were perfect, they were learning an adjacent Sugya, but the Mishna had a simple twist.

So I started with an analysis of the Mishna in supervised learning mode, what is the case, what is the Halacha (action required), case law, simple.  There are two cases in the Mishna, first half, disagreement between Tanna Kama and Rabbi Elazar Ben Azariah, second half, second case Rabbi Yehuda and Rabbi Meir.  No connection.  I asked them what titles would they give to each half, great.

Then I challenged that view, unsupervised, no case, really the Mishna is holistic.  Look it says Rabbi Yehuda says, a continuation of the first half....

Tried to listen to the group, asked what is the value of a Ketuba, I could have done a better job listening, reframing their answer - oh it is a set of handcuffs?  oh a marriage is maintained through threat of force?

Moved right along to the Gemara, try to read it supervised, I failed, but I did not have the time, nor inclination to let them read it and watch them fail.  I think this worked anyway.  The gemara ostensibly is teaching a Halacha, but it really isn't, much too complicated and no clear answer to what behavior should be accepted...

Back to the Mishna, what can we learn from the parallel holistic Mishna, oh Rabbi Meir provides a discreet formulated relationship, Rabbi Yehuda enables conversation, I tried to think of an example, cooking on Shabbat, is that a relationship with Halacha, I decide how to behave based on how I feel, in conversation with the Platta?  Yet a Ketuba provides an opportunity for a discussion according to Rabbi Yehuda, ok now leverage that perspective into the first disagreement, the Tosefet Ketuba according to Tanna Kama is a conversation.

I explained the difference between the technique and tools of learning - sequence of text, Rabbi says vs. said Rabbi, the metrics of learning which are supervised but minimalistic, vs. the open/closed system and meaning imbued to the learning.  I did *not* talk about levels and hierarchies.  I also did *not* spend much time on energy/Information theory.  -- I don't think they fully understood this, a question at the end seemed to indicate that this was missed.

Then I shifted gears back to AI, ChatGPT, LLM.  I made the observation that GPT is unsupervised and learns to generate text based on next word, a strong assumption in sequence.  A question.  And then I added my understanding of the value of 'attention' in LLMs.

These two ideas were very powerful, they really liked them.  The Ramban's opening remarks that the entire Torah is a sequence of letters of God's name, became Human History is a sequence of God's name.  The sequence provides enough structure that learning is possible - without supervision.  In addition, 'attention' provides a unique individual perspective -- my contribution to Human History.

Meaning can only be found in an open system.  Computer Chess, Turing test - failure to see the open system, Go, all indicate that meaning is found in an open system.

They enjoyed it, but need to let it get absorbed...

notes:

1. Define mashiach as historical process, sequence, then semi supervised, unsupervised learning is a freedom providing method

2. (1) reminds me of midda keneged midda, is that one of the 13 core beliefs

מים שאין להם סוף‎‎

 https://youtu.be/RgtMWTofJyw

דקה 48

הרב רפפורט מסביר

לכתחילה לא

בדיעבד תישאר, אם נישאת

ההסבר הוא שבסקאלה של הפרט, אפשר לפסוק הלכה גבולית, ואחרי שנישאת המקרה היא מקרה פרטי

אבל לכתחילה, יש פה אמירה כללית בסקאלה היסטורית, בית דין חושש להגדיר אמירה כללית, שיכול להיות בעוד 200 שנה יהיה מקרה בעייתי, לכן לכתחילה לא

Techelet is able to provide a basis for seeing color, imagination that connects our thoughts to each other and to Hashem

(שבת עד:): "אלא אמר רבא, ואיתמא רבי אילעי: שכן צדי חלזון קושרין ומתירין".

חוץ המחשבות העקריות הקובעות את חותמם על המציאות במטבע הרוחנית של ההשגה השכלית, ישנם ארחות של הרצאה וסגנון, איך להסביר בהרצאה פנימית את הרעיון ע"פ צבע ידוע, לבנין כח המציור של הדמיון. הכח החובק בקרבו את ההדרכה הסגנונית, שהיא רק הסברה שטחית וחיצונית של המושגים, בו יתגלו לפעמים בסדר תפיסת חלקיה, ניגודים עצמיים, כשם שמזדמנים אי התאמות בכל ארחות הרעיון. והחלזון העומד לצבע את הצבע הנרצה , העושה זכר לים לרקיע ולכסא הכבוד, צידיו הם באמת קושרין ומתירין.

from: https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A2%D7%99%D7%9F_%D7%90%D7%99%D7%94_%D7%A2%D7%9C_%D7%A9%D7%91%D7%AA_%D7%96_%D7%98

This is the last in a set of paragraphs that discuss connecting ideas below and above...the beauty in the Techelet and the conclusion of the Gemara, Techelet is able to provide a basis for seeing color, imagination that connects our thoughts to each other and to Hashem

וכן גזרו שלא לנגן בכלי שיר

quote - 

The Shulchan Aruch poskens that it is always assur to listen to music because of churban beis hamikdash.  We are particular to keep this halacha twice a year, during sefira and during the three weeks.  That's why you won't find discussion about this in earlier sources, but in the more modern poskim you'll find discussion about it.

-- end quote

This seems reasonable at first blush, but it is really an example of a failed learning process.  It is similar to me saying that, since we Paskin that one should spend an hour prior to Davening in meditation, which is a bit difficult every day, so we spend that hour only between eating meat and milk.

The problem is that one can not learn and modify directly from a Psak halacha, rather a new Halacha can only come through re-examining the primary sources.  This was the discussion we had at the Tora uMada conference: 

https://1drv.ms/u/s!ApHTVMC1FkvYgvtbP8taLEPQzljMDg

Here is my presentation pptx

https://1drv.ms/p/s!ApHTVMC1FkvYgvpuwnHQM7ebEWBt5Q

So below I brought together the primary sources for the discussion.  The things I noticed were that the Shulhan Aruch *does* distinguish between the two key sources, one he calls a Minhag and the other a Gzeira, the first seems more directly connected to the destruction of the Bet HaMikdash, the second the Bitul of the Sanhedrin (perhaps a measure of self-rule).

Interesting that 'song' which I would have associated with the Leviim in the Bet HaMikdash is sourced from the loss of the Sanhedrin, so that would indicate to me that 'song' is a different aspect, and not connected with Aveilot.

תוספתא, סוטה, פרק ט”ו, הלכה ה’
משחרב בית האחרון
רבו פרושין בישראל שלא היו אוכלין בשר ולא שותין יין
נטפל להם ר’ יהושע
אמר להם: מפני מה אין אתם אוכלים בשר?
אמרו לו: נאכל בשר שבכל יום היה תמיד קרב לגבי מזבח ועכשיו בטל?
אמר להם: לא נאכל. ומפני מה אין אתם שותים יין?
אמרו לו: יין נשתה שבכל יום היה מתנסך ע”ג המזבח ועכשיו בטל?
אמר להם: לא נשתה.
אמר להם: א”כ לחם לא נאכל שממנו היו מביאין שתי הלחם ולחם הפנים? מים לא נשתה שמהן היו מנסכין מים בחג? תאנים וענבים לא נאכל שמהן מביאין בכורים בעצרת?
שתקו.
אמר להם: בני להתאבל יותר מדאי אי אפשר, ושלא להתאבל כלל אי אפשר,
אלא כך אמרו חכמים:
סד אדם את ביתו בסיד ומשייר דבר מועט זכר לירושלים
עושה אדם עסקי סעודה ומשייר דבר מועט זכר לירושלים
עושה אשה כל תכשיטיה ומשיירה דבר מועט זכר לירושלים
שנאמר (תהלים קלז) אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי
וכל המתאבלים עליה בעוה”ז שמחים עמה לעוה”ב שנא’ (ישעיה סו) שמחו את ירושלים וגילו בה כל אוהביה וגו’:

https://www.sefaria.org.il/Sotah.48a.12?lang=he&with=Rashi&lang2=he
מַתְנִי׳ מִשֶּׁבָּטְלָה סַנְהֶדְרִין בָּטַל הַשִּׁיר מִבֵּית הַמִּשְׁתָּאוֹת שֶׁנֶּאֱמַר בַּשִּׁיר לֹא יִשְׁתּוּ יָיִן וְגוֹ׳

https://www.sefaria.org.il/Gittin.7a.8?lang=he&with=Commentary%20ConnectionsList&lang2=he

וְלִישְׁלַח לְהוּ מֵהָכָא בַּשִּׁיר לֹא יִשְׁתּוּ יָיִן יֵמַר שֵׁכָר לְשׁוֹתָיו אִי מֵהָהוּא הֲוָה אָמֵינָא הָנֵי מִילֵּי זִמְרָא דְמָנָא אֲבָל דְּפוּמָּא שְׁרֵי קָא מַשְׁמַע לַן אֲמַר לֵיהּ רַב הוּנָא בַּר נָתָן לְרַב אָשֵׁי מַאי דִּכְתִיב קִינָה וְדִימוֹנָה וְעַדְעָדָה אֲמַר לֵיהּ מָתְווֹתָא דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל קָחָשֵׁיב אֲמַר לֵיהּ אַטּוּ אֲנָא לָא יָדַעְנָא דְּמָתְווֹתָא דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל קָא חָשֵׁיב אֶלָּא רַב גְּבִיהָא מֵאָרַגִּיזָא אָמַר בָּהּ טַעְמָא כֹּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ קִנְאָה עַל חֲבֵירוֹ וְדוֹמֵם שׁוֹכֵן עֲדֵי עַד עוֹשֶׂה לוֹ דִּין אֲמַר לֵיהּ אֶלָּא מֵעַתָּה צִקְלָג וּמַדְמֵנָה וְסַנְסַנָּהּ הָכִי נָמֵי אֲמַר לֵיהּ אִי הֲוָה רַב גְּבִיהָא מִבֵּי אָרַגִּיזָא הָכָא הֲוָה אָמַר בָּהּ טַעְמָא רַב אַחָא מִבֵּי חוֹזָאָה אָמַר בַּהּ הָכִי כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ צַעֲקַת לְגִימָא עַל חֲבֵירוֹ וְדוֹמֵם שׁוֹכֵן בַּסְּנֶה עוֹשֶׂה לוֹ דִּין אֲמַר לֵיהּ רֵישׁ גָּלוּתָא לְרַב הוּנָא כְּלִילָא מְנָא לַן דְּאָסוּר אֲמַר לֵיהּ מִדְּרַבָּנַן דִּתְנַן בַּפּוּלְמוּס שֶׁל אַסְפַּסְיָינוּס גָּזְרוּ עַל עַטְרוֹת חֲתָנִים וְעַל הָאִירוּס אַדְּהָכִי קָם רַב הוּנָא לְאִפְּנוֹיֵי אֲמַר לֵיהּ רַב חִסְדָּא קְרָא כְּתִיב כֹּה אָמַר ה׳ אֱלֹהִים הָסִר הַמִּצְנֶפֶת

זמרא - לשורר בבית המשתאות:

https://www.sefaria.org.il/Tur%2C_Orach_Chaim.560.1?lang=he&with=all&lang2=he

ואסרו כל מיני שיר בין בכלי בין בפה ופירש"י כגון לשורר בבית המשתה והתוס' מפרשים דאפי' בלא משתה נמי ודוקא למי שרגיל בכך כההיא דאיתא בירוש' ריש גלותא הוה קאים ודמיך בזמרא פירוש בשכבו ובקומו היו מזמרין לפניו ומלשון הרמב"ם ז"ל משמע דבכלי אסור לשמוע בכל ענין ובפה דוקא על היין אבל הוא ביאר בתשובת שאלה דאפי' בפה אסור אף בלא משתה ואין חילוק בין לשון עברי ולשון ערבי כ"ש אם הן דברי ניבול שאסור לשומעו אף בלא מליצה וניגון וה"מ שירת אהבים כגון לשבח יפה ביופיו וכיוצא בו אבל מותר לומר שירות ותשבחות על היין בבית המשתה ואסור לאדם שימלא שחוק פיו בזמן הזה שנאמר אז ימלא שחוק פינו:

תק״ס

לעשות זכר לחורבן ובו ה סעיפים:
משחרב בית המקדש תקנו חכמים שהיו באותו הדור שאין בונין לעולם בנין מסוייד ומכוייר [פי' מצוייר] כבנין המלכים אלא טח ביתו בטיט וסד בסיד ומשייר מקום אמה על אמה כנגד הפתח בלא סיד והלוקח חצר מסויידת ומכויירת הרי זו בחזקת' ואין מחייבים אותו לקלוף בכותלים:

וכן התקינו שהעורך שלחן לעשות סעודה לאורחים מחסר ממנו מעט ומניח מקום פנוי בלא קערה מן הקערות הראויות לתת שם וכשהאשה עושה תכשיטי הכסף והזהב משיירה מין ממיני התכשיט שנוהגת בהם כדי שלא יהיה תכשיט שלם וכשהחתן נושא אשה לוקח אפר מקלה ונותן בראשו במקום הנחת תפילין: הגה ויש מקומות שנהגו לשבר כוס בשעת חופה או לשום מפה שחורה או שאר דברי אבלות בראש החתן (כל בו) . וכל אלו הדברים כדי לזכור את ירושלים שנא' אם אשכחך ירושלים וגו' אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי:

וכן גזרו שלא לנגן בכלי שיר וכל מיני זמר וכל משמיעי קול של שיר לשמח בהם: הגה ויש אומרים דוקא מי שרגיל בהם כגון המלכים שעומדים ושוכבים בכלי שיר או בבית המשתה [טור] ואסור לשומעם מפני החורבן ואפי' שיר בפה על היין אסורה שנא' בשיר לא ישתו יין וכבר נהגו כל ישראל לומר דברי תשבחות או שיר של הודאות וזכרון חסדי הקדוש ברוך הוא על היין: הגה וכן לצורך מצוה כגון בבית חתן וכלה הכל שרי [תוס' וסמ"ג והגהות מיימוני]:

וכן גזרו על עטרות חתנים שלא להניח כלל ושלא יניח החתן בראשו שום כליל שנא' הסר המצנפת והרם העטרה וכן גזרו על עטרות הכלה אם הוא של כסף אבל של גדיל מותר לכלה ודוקא לחתן וכלה אבל בשאר כל אנשים ונשים לא גזרו:

אסור לאדם שימלא פיו שחוק בעולם הזה:

=-=--=

What is complexity

So here is a lecture:

https://www.youtube.com/watch?v=JR93X7xK05o

To celebrate Complexity Explorer's 10th anniversary, we're excited to share a lecture from SFI President David Krakauer sectioning the concept of complexity and exploring complexity epistemology and emergence.
---

So I was thinking to define for myself 'What is complexity'
--

Complex systems are system where the whole is greater than the sum of the parts.

This would violate the laws of thermodynamics if not for the fact that they are open systems.

So, complex systems are open systems in which energy from an outside system increases the energy of the whole to be greater than the sum of its parts (luckily after Goedel all (formal) systems are open systems)

This may be accomplished by creating connections between the parts.

Thus, the whole is the particles and their binding energy.

A complex system is one where the energy in the whole is greater than the energy in the particles, i.e. a system with binding energy.

As the binding energy increases, the system increases its Information and may be communicated more efficiently.

Efficient communication requires phase transitions.  Thus when the energy in the whole increases beyond a threshold a phase transition occurs, whereby the parts lose their identity and are communicated as a (semi-)whole.

So a complex systems is a system which can be communicated efficiently 

---

note, that technically Entropy decreases and Information should decrease with the addition of binding energy, since the state of the parts are now linked, they have less freedom.

The flaw in the logic is that Entropy measured at the level of individual particles does decrease, however, the parts are now connected and at a new level they are emerging into a single whole.  Thus, the Entropy and energy and Information needs to be normalized to the new whole.

ביצה שנולדה, חג הפסח מול חג המצות

עכשיו אני חושב, כאשר אני מכין לשבת ויום טוב, אפשר לומר שאני מכין פעולות, חפצים, או אפשר לומר שאני מכין את עצמי.

כאשר אני אוכל מצה, אפשר לומר שאני חוגג חג המצות או אפשר לומר שאני חוגג חג הפסח, בקום עשה כנגד הלאו.  איזה אני עושה תלוי ב mindset, הזהות שלי.

איסור בל יראה, אפשר לומר שהיא כנגד אכילת חמץ משום חיוב אכילת מצה, חג המצות, או אפשר לומר שהיא תולדה של ביעור חמץ בחג הפסח.

הכנה אפשר לומר שאני פועל ממצות ששת ימים תעשה מלאכה או איפה אשר תאפו, או אפשר לומר שאני אינו מכין בשבת משום איסור מלאכה

פרק ראשון - ביצה

שמות פרק-יב
{יד} וְהָיָה הַיּוֹם הַזֶּה לָכֶם לְזִכָּרוֹן וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַה׳ לְדֹרֹתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם תְּחָגֻּהוּ: 

{טו} שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם כִּי כָּל אֹכֵל חָמֵץ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל מִיּוֹם הָרִאשֹׁן עַד יוֹם הַשְּׁבִעִי: 

{טז} וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל נֶפֶשׁ הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם: 

{יז} וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת כִּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה הוֹצֵאתִי אֶת צִבְאוֹתֵיכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַיּוֹם הַזֶּה לְדֹרֹתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם: 

{יח} בָּרִאשֹׁן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב תֹּאכְלוּ מַצֹּת עַד יוֹם הָאֶחָד וְעֶשְׂרִים לַחֹדֶשׁ בָּעָרֶב:

 {יט} שִׁבְעַת יָמִים שְׂאֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם כִּי כָּל אֹכֵל מַחְמֶצֶת וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל בַּגֵּר וּבְאֶזְרַח הָאָרֶץ: 

{כ} כָּל מַחְמֶצֶת לֹא תֹאכֵלוּ בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם תֹּאכְלוּ מַצּוֹת: (פ)




שמות פרק-יג

{א} וַיְדַבֵּר ה׳ אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: 

{ב} קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר פֶּטֶר כָּל רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה לִי הוּא: 

{ג} וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם זָכוֹר אֶת הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיא ה׳ אֶתְכֶם מִזֶּה וְלֹא יֵאָכֵל חָמֵץ: 

{ד} הַיּוֹם אַתֶּם יֹצְאִים בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב: 

{ה} וְהָיָה כִי יְבִיאֲךָ ה׳ אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ וְעָבַדְתָּ אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה: 

{ו} שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצֹּת וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי חַג לַה׳: 

{ז} מַצּוֹת יֵאָכֵל אֵת שִׁבְעַת הַיָּמִים וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלֶךָ: 

{ח} וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה׳ לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם: 

{ט} וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת ה׳ בְּפִיךָ כִּי בְּיָד חֲזָקָה הוֹצִאֲךָ ה׳ מִמִּצְרָיִם: {י} וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַחֻקָּה הַזֹּאת לְמוֹעֲדָהּ מִיָּמִים יָמִימָה:

דף ב - א

מתני' 

ביצה שנולדה ביום טוב 

בית שמאי אומרים תאכל 

ובית הלל אומרים לא תאכל 

בית שמאי אומרים שאור בכזית וחמץ בככותבת 

ובית הלל אומרים זה וזה בכזית 

השוחט חיה ועוף ביום טוב 

בית שמאי אומרים יחפור בדקר ויכסה 

ובית הלל אומרים לא ישחוט אלא אם כן היה לו עפר מוכן מבעוד יום 

ומודים שאם שחט שיחפור בדקר ויכסה שאפר כירה מוכן הוא:

[מדהים, שלושה מחלוקות, הראשון והשני בנושא הכנה, נולד ומוקצה, ואילו השני, ממש באמצע, בנושא חמץ ושאור, כזית וככותבת, בכלל כמה פעמים במשנה מופיע ׳כותבת׳?  לשיטתי אולי, ביצה שנולדה והשוחט דומים, וזה פשוט, ואילו שאור וחמץ חלוקים עליהם.  כאשר יש שלושה בבאות הראשון אומר (א), השניה לא (א), והשלישי לא לא (א).  במה אמירה של שאור וחמץ חלוקים...יש מימד של הכנה, שאיסור אכילת חמץ מתחיל ׳אך ביום הראשון׳ - שיטת ר׳ יהודה נדמה לי, איסור חמץ תלוי בקורבן וחד הפסח ולא חג המצות.  יוצא שחג הפסח היא הכנה לחג המצות.  חג הפסח יש בה איסור אכילה, ואילו חג המצות יש בה בל יראה ובל ימצא, ואילו ללא חג הפסח אין איסור אכילת חמץ, יש את השיטה המעניינת של שוב נדמה לי רבי יהודה שאכילת חמץ אינה אסורה בפסח...אם זה לא ׳שלך׳ -- כנראה רק אסור לאכול מחמצת.  ואולי בית שמאי מלמדים על ההבדל בין חמץ לשאור (ומחמצת), שאיסור אכילת חמץ מדין קורבן פסח, ואילו איסור מחמצת ושאור מדין חג המצות]

דף ז - ב

[ואולי אפשר להסביר שבית שמאי סוברים שחמץ בככותבת, פחות חמור, משום שאכילה בחג המצות היא לא עיקר האיסור, אלא יש מצוה חיובית לאכול מצות, ויש איסור חמץ בחג הפסח ׳אך ביום הראשון׳, וביעור היא העיקר.  ולכן חג הפסח, היא הכנה לחג המצות, כמו שמחמצת היא הכנה לחמץ.  האיסור אכילה באה מתוך הנולד של חמץ...ולכן שיטת בית שמאי במקומה, בין ביצה שנולדה, לבין שחיטה וכיסוי דם.  חג הפסח היא שחיטה ודם.]

בית שמאי אומרים שאור בכזית: 

מאי טעמייהו דב''ש 

א''כ לכתוב רחמנא חמץ ולא בעי שאור ואנא אמינא 

ומה חמץ שאין חמוצו קשה בכזית שאור שחמוצו קשה לא כל שכן 

שאור דכתב רחמנא למה לי לומר לך שיעורו של זה לא כשיעורו של זה 

ובית הלל צריכי 

דאי כתב רחמנא שאור הוה אמינא משום דחמוצו קשה 

אבל חמץ דאין חמוצו קשה אימא לא צריכא 

ואי כתב רחמנא חמץ משום דראוי לאכילה

אבל שאור שאין ראוי לאכילה אימא לא 

צריכא 

ובית שמאי לית להו דרבי זירא 

דאמר רבי זירא 

פתח הכתוב בשאור וסיים בחמץ לומר לך זהו שאור זהו חמץ 

[רבי זירא - בביעור -- אך ביום - כלומר איסור מטעם קורבן פסח] 

 

לענין אכילה כולי עלמא לא פליגי 

כי פליגי לענין ביעור 

בית שמאי סברי לא ילפינן ביעור מאכילה 

ובית הלל סברי ילפינן ביעור מאכילה 

[די מפורש פה בגמרא]

אתמר נמי 

א''ר יוסי בר חנינא 

מחלוקת לענין ביעור אבל לענין אכילה דברי הכל זה וזה בכזית 

תניא נמי הכי 

{שמות יג-ז} ולא יראה לך (שאור) ולא יראה לך (חמץ) 

זהו מחלוקת שבין בית שמאי וב''ה 

שב''ש אומרים שאור בכזית וחמץ בככותבת 

וב''ה אומרים זה וזה בכזית:

[פסוק זה אינו ביעור, יש שינוי מגמה - הגמרא מסיימת בשיטת בית הלל]

=-=-=-

פסחים כ״ט ע״א

רש"י
לעולם ר' יהודה היא - 

דאע"ג דנפקא ליה מקראי דלאחר זמנו אסר קרא בשאור דישראל קאמר אבל דנכרי שרי:
ויליף שאור דאכילה - 

כלומר חמץ דגבי לא יאכל משאור דראייה ומותר חמצו של נכרי אף באכילה ואפי' בפסח מן התורה:



(דף כח - ב)

מתני' 

חמץ של נכרי שעבר עליו הפסח מותר בהנאה 

ושל ישראל אסור בהנאה 

שנאמר {שמות יג-ז} לא יראה לך שאור: 

גמ' 

מני מתניתין לא רבי יהודה ולא רבי שמעון ולא רבי יוסי הגלילי 

מאי היא 

דתניא 

חמץ בין לפני זמנו בין לאחר זמנו עובר עליו בלאו 

תוך זמנו עובר עליו בלאו וכרת 

דברי רבי יהודה

רבי שמעון אומר 

חמץ לפני זמנו ולאחר זמנו אינו עובר עליו בלא כלום 

תוך זמנו עובר עליו בכרת ובלאו 

ומשעה שאסור באכילה אסור בהנאה 

אתאן לתנא קמא 

ר' יוסי הגלילי אומר 

תמה על עצמך היאך חמץ אסור בהנאה כל שבעה 

ומנין לאוכל חמץ משש שעות ולמעלה שהוא עובר בלא תעשה 

שנאמר {דברים טז-ג} לא תאכל עליו חמץ 

דברי רבי יהודה 

אמר לו ר' שמעון 

וכי אפשר לומר כן והלא כבר נאמר לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות 

אם כן מה ת''ל לא תאכל עליו חמץ 

בשעה שישנו בקום אכול מצה ישנו בבל תאכל חמץ 

ובשעה שאינו בקום אכול מצה אינו בבל תאכל חמץ 

מ''ט דר' יהודה 

תלתא קראי כתיבי 

{שמות יג-ג} לא יאכל חמץ 

{שמות יב-כ} וכל מחמצת לא תאכלו 

{דברים טז-ג} לא תאכל עליו חמץ 

חד לפני זמנו וחד לאחר זמנו וחד לתוך זמנו 

ורבי שמעון 

חד לתוך זמנו 

וכל מחמצת מבעי ליה לכדתניא 

אין לי אלא שנתחמץ מאליו מחמת דבר אחר מנין 

תלמוד לומר כל מחמצת לא תאכלו 

לא יאכל חמץ מיבעי ליה לכדתניא 

רבי יוסי הגלילי אומר מנין לפסח מצרים שאין חימוצו נוהג אלא יום אחד 

תלמוד לומר לא יאכל חמץ וסמיך ליה {שמות יג-ד} היום אתם יוצאים 

ור' יהודה מחמת דבר אחר מנא לי' 

מדאפקיה רחמנא בלשון מחמצת 

דר' יוסי הגלילי מנא ליה 

אי בעית אימא מדסמיך ליה היום 

אי בעית אימא סמוכין לא דריש 

אמר מר 

ומנין לאוכל חמץ משש שעות ולמעלה שהוא עובר בלא תעשה 

שנאמר לא תאכל עליו חמץ 

דברי רבי יהודה 

אמר לו ר' שמעון 

וכי אפשר לומר כן והלא כבר נאמר לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות 

ורבי יהודה שפיר קאמר ליה רבי שמעון 

ורבי יהודה אמר לך ההוא לקובעו חובה אפילו בזמן הזה הוא דאתא 

ור' שמעון לקובעו חובה מנא ליה 

נפקא ליה {שמות יב-יח} מבערב תאכלו 

ור' יהודה מיבעי לי' לטמא ושהיה בדרך רחוקה 

סלקא דעתך אמינא הואיל ובפסח לא יאכל מצה ומרור נמי לא ניכול קמ''ל 

ור' שמעון טמא ושהיה בדרך רחוקה לא איצטריך קרא 

דלא גרע מערל ובן נכר דכתיב 

{שמות יב-מח} וכל ערל לא יאכל בו בו הוא אינו אוכל אבל אוכל הוא במצה ובמרור 

ורבי יהודה כתיב בהאי וכתיב בהאי 

(דף כט - א)

מני מתניתין 

אי רבי יהודה חמץ סתמא קאמר אפילו דנכרי 

ואי רבי שמעון דישראל נמי מישרא קא שרי 

ואי ר' יוסי הגלילי אפי' תוך זמנו נמי מישרא קא שרי בהנאה 

אמר רב אחא בר יעקב 

לעולם ר' יהודה היא ויליף שאור דאכילה משאור דראייה 

מה שאור דראייה שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה 

אף שאור דאכילה שלך אי אתה אוכל אבל אתה אוכל של אחרים ושל גבוה 

ובדין הוא דאיבעי ליה למיתנא דאפי' באכילה נמי שרי 

ואיידי דתנא דישראל אסור בהנאה תנא נמי דנכרי מותר בהנאה 

ובדין הוא דאיבעי ליה למיתנא דאפילו בתוך זמנו מותר בהנאה 

ואיידי דתנא דישראל לאחר זמנו תנא נמי דנכרי לאחר זמנו 

רבא אמר 

לעולם רבי שמעון היא ורבי שמעון קנסא קניס הואיל ועבר עליה בבל יראה ובל ימצא 

בשלמא לרבא היינו דקתני של ישראל אסור משום שנאמר לא יראה 

אלא לרב אחא בר יעקב משום לא יאכל חמץ מיבעי ליה 

מי סברת אסיפא קאי ארישא קאי 

והכי קאמר חמץ של נכרי שעבר עליו הפסח מותר בהנאה 

משום שנאמר לא יראה לך שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה 

ויליף שאור דאכילה משאור דראייה ואזדו לטעמייהו 

דאיתמר 

האוכל שאור של נכרי שעבר עליו הפסח לדברי ר' יהודה 

רבא אמר לוקה 

ורב אחא בר יעקב אמר אינו לוקה 

רבא אמר לוקה לא יליף רבי יהודה שאור דאכילה משאור דראייה 

ורב אחא בר יעקב אמר אינו לוקה יליף שאור דאכילה משאור דראייה 

והדר ביה רב אחא בר יעקב מההיא 

דתניא 

האוכל חמץ של הקדש במועד מעל 

ויש אומרים לא מעל 

מאן יש אומרים 

אמר רבי יוחנן 

רבי נחוניא בן הקנה היא 

דתניא 

ר' נחוניא בן הקנה היה עושה את יום הכפורים כשבת לתשלומין 

מה שבת מתחייב בנפשו ופטור מן התשלומין 

אף יום הכפורים מתחייב בנפשו ופטור מתשלומין 

רב יוסף אמר 

בפודין את הקדשים להאכילן לכלבים קמיפלגי 

מאן דאמר מעל קסבר פודין את הקדשים להאכילן לכלבים 

ומאן דאמר לא מעל קסבר אין פודין 

(דף כט - ב)

רב אחא בר רבא 

תנא לה להא שמעתא משמיה דרב יוסף בהא לישנא 

דכולי עלמא אין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים 

והכא בהא קמיפלגי בדבר הגורם לממון כממון דמי 

מאן דאמר מעל קסבר דבר הגורם לממון כממון דמי 

ומאן דאמר לא מעל קסבר דבר הגורם לממון לאו כממון דמי 

רב אחא בר יעקב אמר 

דכולי עלמא דבר הגורם לממון כממון דמי 

והכא בפלוגתא דרבי יהודה ורבי שמעון קמיפלגי 

מאן דאמר לא מעל כרבי יהודה 

ומאן דאמר מעל כר''ש 

והא רב אחא בר יעקב הוא דאמר דר' יהודה יליף שאור דאכילה משאור דראייה 

אלא הדר ביה רב אחא בר יעקב מההיא 

רב אשי אמר 

דכולי עלמא אין פודין ודבר הגורם לממון לאו כממון דמי 

והכא בפלוגתא דרבי יוסי הגלילי ורבנן קמיפלגי 

מאן דאמר מעל כרבי יוסי ומאן דאמר לא מעל כרבנן: 

זבחים לקראת סיום פרק חמישי - נ״ז

מאן תנא 

אמר רב חסדא ר' יוסי הגלילי היא 

דתניא ר' יוסי הגלילי אומר חלבו לא נאמר אלא חלבם דמו לא נאמר אלא דמם לימד על בכור ומעשר ופסח שטעונין מתן דמים ואימורין לגבי מזבח כנגד היסוד מנא לן א''ר אליעזר אתיא זריקה זריקה מעולה


דף נז - א

ועולה גופה מנלן 

דכתיב {ויקרא ד-ז \יח\כה} אל יסוד מזבח העולה למד על עולת חובה שטעונה יסוד אי מה להלן שתי מתנות שהן ארבע אף כאן שתי מתנות שהן ארבע 

אמר אביי 

למה לי למכתב {ויקרא ח-טו} סביב בעולה סביב בחטאת 

הוו שני כתובין הבאין כאחד וכל שני כתובין הבאין כאחד אין מלמדין 

הניחא למ''ד אין מלמדין אלא למ''ד מלמדין מאי איכא למימר 

הוי אשם שלשה ושלשה ודאי אין מלמדין: 

הבכור נאכל לכהנים: 

ת''ר 

מנין לבכור שנאכל לשני ימים ולילה 

שנאמר {במדבר יח-יח} ובשרם יהיה לך כחזה התנופה וכשוק הימין 

הקישו הכתוב לחזה ושוק של שלמים מה שלמים נאכלין לשני ימים ולילה אחד 

אף בכור נאכל לשני ימים ולילה אחד 

וזו שאלה נשאלה לפני חכמים בכרם ביבנה בכור לכמה נאכל נענה ר''ט ואמר לשני ימים ולילה אחד היה שם תלמיד אחד שבא לבית המדרש לפני חכמים תחלה ור' יוסי הגלילי שמו אמר לו רבי מנין לך אמר לו בני שלמים קדשים קלים ובכור קדשים קלים מה שלמים נאכלין לשני ימים ולילה אחד אף בכור נאכל לשני ימים ולילה אחד אמר לו רבי בכור מתנה לכהן וחטאת ואשם מתנה לכהן מה חטאת ואשם ליום ולילה אף בכור ליום ולילה אמר לו נדון דבר מ (תוך) דבר ונלמד דבר מ (תוך) דבר מה שלמים אין באין על חטא אף בכור אינו בא על חטא מה שלמים נאכלים לשני ימים ולילה אחד אף בכור נאכל לשני ימים ולילה אחד אמר לו רבי נדון דבר מדבר ילמד דבר מדבר חטאת ואשם מתנה לכהן ובכור מתנה לכהן מה חטאת ואשם אין באין בנדר ונדבה אף בכור אינו בנדר ונדבה מה חטאת ואשם נאכלין ליום אחד אף בכור נאכל ליום אחד קפץ ר''ע ונסתלק ר''ט אמר לו הרי הוא אומר ובשרם יהיה לך הקישן הכתוב לחזה ושוק של שלמים מה שלמים נאכלין לשני ימים ולילה אחד אף בכור נאכל לשני ימים ולילה אחד אמר לו היקשתו לחזה ושוק של שלמים ואני מקישו לחזה ושוק של תודה מה תודה נאכלת ליום ולילה אף בכור נאכל ליום ולילה אמר לו הרי הוא אומר ובשרם יהיה לך שאין ת''ל לך יהיה ומה ת''ל לך יהיה הוסיף הכתוב הויה אחרת בבכור 

וכשנאמרו דברים לפני ר' ישמעאל אמר להן 

צאו ואמרו לו לר''ע טעיתה 

תודה מהיכן למדה משלמים [וכי] דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש 

הא אין עליך לידון בלשון אחרון אלא בלשון ראשון 

ור' ישמעאל האי לך יהיה מאי עביד לי' 

לימד על בכור בעל מום שהוא מתנה לכהן שלא מצינו בכל התורה 

ור''ע יליף ליה מבשרם חד תם וחד בעל מום 

ור' ישמעאל מבשרם דהנך בכורות קאמר 

במאי קמיפלגי 

מ''ס הימנו ודבר אחר הוי היקש 

ומ''ס לא הוי היקש 

[נראה פשוט שרבי ישמעאל צודק, ותודה היקש לשלמים (פרשת ויקרא?) ושלמים היקש לבכור (במדבר מתנות כהונה פרשת קרח?), נכון אפשר לומר שתודה יש בה אחרי הלימוד חזה ושוק בדין, כמו גזרה שווה, הדין קיים, אבל היקש לא ממש...אולי נכון לומר כך,  בכור הוקש לחזה ושוק, לבשר ולא לזמן ומקום אכילה, כלומר דיני הקורבן מהמשניות ׳איזהו מקומן׳ לא שייכים להיקש, מקום השחיטה, וזמן האכילה לא נמצאים בהיקש של בכור.  בכור אין לו ׳מקום׳.  בפשט נראה לי שרבי יוסי הגלילי לא התכוון להיקש בשיחה עם רבי עקיבא, אלא בהמשך לשיחה עם רבי טרפון יש אמירה הגיונית, לא היקש בפסוק אלא ברעיון, ואולי זה הנקודה, שר״ע מחזק, הימנו והיקש אינו ממש היקש, יש קטגוריה של ׳שלמים׳ וכולל דיני מקום, וזמן אכילה, וקורבן תודה יורש את כל המרכיבים ולא משום היקש אלא משום קטגוריה וכמו ג״ש...]

בשלמא למ''ד לא הוי היקש 

היינו דכתיב {ויקרא טז-טז} וכן יעשה לאהל מועד 

כשם שמזה לפני ולפנים אחת למעלה ושבע למטה מדם הפר

 כך מזה בהיכל 

וכשם שלפני ולפנים אחת למעלה ושבע למטה מדם השעיר 

כך מזה בהיכל 

אלא למ''ד הוי היקש מאי איכא למימר 

מקומות הוא דגמרי מהדדי

ואיבעית אימא 

חוץ מפנים בחד זימנא גמיר 

[לפי האיכא דאמרי הראשון, ׳מקומות׳, יש מקום להזהה של דם קורבנות הפנים (תחילת הפרק)...ואין מקום לבכור, יש קדושה למקומות...ואין קדושת מקום לבכור, זה לא נמצא בקבוצה...]

(דף נז - ב)

בשלמא למ''ד הוי היקש 

היינו דכתיב {ויקרא כג-יז} ממושבותיכם תביאו לחם תנופה 

שאין ת''ל תביאו מה ת''ל תביאו 

כל שאתה מביא ממקום (למקום) אחר הרי הוא כזה 

מה להלן עשרון לחלה אף כאן עשרון לחלה 

אי מה להלן שני עשרונים אף כאן שני עשרונים 

ת''ל תהיינה 

ולמדנו עשרה לחמץ עשרה למצה מנין 

ת''ל {ויקרא ז-יג} על חלת לחם חמץ נגד חמץ הבא מצה 

אלא למאן דאמר (לא) הוי היקש מאי איכא למימר 

תביאו יתירא היא:

[סיום הפרק (לא הסוף עם המחלוקת לגבי פסח בלילה נאכל מדאורייתא...

לקראת סיום הפרק, סיכום של שני מושגים:

׳מקום׳ - איזהו מקומן של זבחים, 

ושיטת לימוד, ׳הימנו ודבר אחר הוי היקש׳

-- מסיכום לפניכן:

ולכן אין מקום להעתק דין בדיני מקום -- אע״פ שיש מקום לעתקת דין במרחב הכלל (קבוצה של פרטים) - אין מקום להעתקת דין בין פרטים אע״פ שהם באותה סקאלה - וראה מורה נבוכים, ספר א׳ פרק ח׳ ׳מקום׳ - וזה פתרון ׳איזהו מקומן של זבחים׳, קריאה בסימן שאלה, ואין תשובה, אין מקום לזבחים, יש שחיטה בצפון..., אבל מקום, סקאלה אינה נהוגת בה

---

מה שיטת הימנו ודבר אחר לא הוי היקש? - ר״ע ורבי יוסי הגלילי -- אע״פ שהדברים לא נאמרו, כוח המקום מייצר היקש, שלמים יש להם מקום.  ובכור לא ממש, אלא שהיקש מביאו לקטגוריה של שלמים ונותן לא מקום

מה משמעות הדבר לי?

קדושת מקום נוצרת מתוך מאפייני המרכיבים ׳שלמים׳ יש לה חזה ושוק, זמן ומקום אכילה וזביחה, אבל גם אפשר שקדושת מקום תייצר על ידי היקש, חיבור חיצוני

]