קורבנות - מקום המקדש

נראה פשוט...

כעת, אב' תשפ"ה

נראה לי הבדל בין זבח למנחה.  זבח תהליך של פירוק חיים, עולם הפירוד ממש, מפרידים דם מבשר  ואברים.  לעומת זבח מנחה היא פעולה של חיבור, כלי המאגד פרטים, סולת ושמן בעיקר.

שתי תנועות אלו חשובות לפיתוח האדם (גם נוכרים), להבין ולהרגיש את הפעולה של פירוק גוף חיי לפרטים, וההפך לבנות ולייצר גוף חדש מפרטי דומם, שניהם עולים למזבח.  אלו תהליכים שבונים אצלי רגישות, חושים, לנפש ולרוח הדבר הנוסף, שמתוסף עם צמיחה של האדם.

אז כולי תקווה שנחווה את הזבחים והמנחות.

---

יש דרגות בחוויות, אין כמו לאחוז באבני הר הרצל, להרגיש את העם והארץ

לעלות לרגל, להגיע להר הבית עם אומות העולם

לשחוט חולין, להרגיש את הדם

כל אלו אני מכיר

עדיין לא זכיתי לשלב את כל החוויות האלו ביחד, זה נדמה לי החוויה של זבח ומנחה במקדש. שילוב של, עם, ארץ, מקום, אומה, גוי וחיות

---

שמעתי את הרב רא״ם הכהן אומר בשיחת ׳הקשיבה׳ 

https://open.spotify.com/episode/6KX9JrzFKfXEQxuVt53RkT?si=uE8iI-B3RqCtTrT-3WsPog

שהרצון לקדם את הקורבנות נראה לו טעות, העם לא מוכן לקורבנות, כעת המקדש ללא קורבנות יותר נכון לעם.

ואני חושב ומרגיש שדווקא הקורבנות הם הדרך ללמד את העם להרגיש את האחדות, ולא יהיה אפשרי הפוך קודם ליצור אחדות ורק אז להביא קורבנות.  

אנו זקוקים לתהליך שמתחיל עם קורבנות יחיד בבמה, וממשיך עם קורבנות ציבור במשכן, ורק אז נגיע למקום המקדש.  ואני מוכן להודות שמלחמה מייצרת אחדות, וכמה שכואב לי להגיד, קורבנות במלחמה הם שווה לקורבנות במקדש במובן של יצירת מקום, ואחדות. ולא חלילה במובן של להרוג ולהעביר למולך.

-=-=-

איזה מקומן זבחים, מדהים קורבנות יש להם מקום, הבחינה הקובעת היא מקומן

מִזְבַּ֣ח אֲדָמָה֮ תַּעֲשֶׂה־לִּי֒ וְזָבַחְתָּ֣ עָלָ֗יו אֶת־עֹלֹתֶ֙יךָ֙ וְאֶת־שְׁלָמֶ֔יךָ אֶת־צֹֽאנְךָ֖ וְאֶת־בְּקָרֶ֑ךָ בְּכָל־הַמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר אַזְכִּ֣יר אֶת־שְׁמִ֔י אָב֥וֹא אֵלֶ֖יךָ וּבֵרַכְתִּֽיךָ׃

לי היה נראה שזה מקור טוב להיתר במות, אבל לא כן....מה המקור להיתר במות

דברים י״ב ח׳

לֹ֣א תַעֲשׂ֔וּן כְּ֠כֹ֠ל אֲשֶׁ֨ר אֲנַ֧חְנוּ עֹשִׂ֛ים פֹּ֖ה הַיּ֑וֹם אִ֖ישׁ כּל־הַיָּשָׁ֥ר בְּעֵינָֽיו׃

כִּ֥י לֹא־בָאתֶ֖ם עַד־עָ֑תָּה אֶל־הַמְּנוּחָה֙ וְאֶל־הַֽנַּחֲלָ֔ה אֲשֶׁר־ה׳ אֱלֹקיךָ נֹתֵ֥ן לָֽךְ׃

מגילה י׳ א:ג׳

דִּכְתִיב: ״כִּי לֹא בָּאתֶם עַד עָתָּה אֶל הַמְּנוּחָה וְאֶל הַנַּחֲלָה״. ״מְנוּחָה״ — זוֹ שִׁילֹה, ״נַחֲלָה״ — זוֹ יְרוּשָׁלַיִם, מַקִּישׁ נַחֲלָה לִמְנוּחָה: מָה ״מְנוּחָה״ יֵשׁ אַחֲרֶיהָ הֶיתֵּר, אַף ״נַחֲלָה״ יֵשׁ אַחֲרֶיהָ הֶיתֵּר.

לא הבנתי את הגמרא במגילה, נראה לי שהיא אינה שואלת את דיני במות, היא פותחת בדיני במות ושחוטי חוץ אבל מהר מאוד מדברת על קורבנות במקום המקדש, קדושת מזבח, ועל קדושת מחיצות, וגם קדושת הארץ! אבל לא היתר במות.  לי נראה שתי שאלות, האם מותר להקריב במקום המקדש, ושאלה שניה האם מותר להקריב מחוץ למקדש בבמה קטנה, קדושת המקדש ללא לאום (ללא קדושת הארץ) היא קדושה של מחיצות, ואילו קדושת לאום במקדש היה אוסר במות.  אבל לא מדובר על קדושת לאום בגמרא במגילה.

קורבנות הם מערכת הבונה רגישות לאחדות.

מקום המקדש היא ׳המקום׳, בגדר הוא מקומו של עולם, המקום הגבוהה אשר אחדותו מלאה.  

וכן בפסוקים, ׳לך לך אל הארץ׳, ׳לך לך ... אל הארץ אשר אראך׳, 

וַיָּ֣קם וַיֵּ֔לֶךְ אֶל־הַמָּקֹ֖ום אֲשֶׁר־אָֽמַר־לֹ֥ו הָאֱלֹקים׃

׳וירא את המקום מרחוק׳

מעניין שהקב״ה מדבר על ׳ארץ׳ ואברהם מדבר על ׳מקום׳

-=-=-

וַיִּפְגַּ֨ע בַּמָּקֹ֜ום וַיָּ֤לֶן שָׁם֙ כִּי־בָ֣א הַשֶּׁ֔מֶשׁ וַיִּקַּח֙ מֵאַבְנֵ֣י הַמָּקֹ֔ום וַיָּ֖שֶׂם מְרַֽאֲשֹׁתָ֑יו וַיִּשְׁכַּ֖ב בַּמָּקֹ֥ום הַהֽוּא׃

מקום המקדש, משוחח עם אברהם

-=-=-

המקום הראשון היא יצירת הארץ אל ידי אחדות:

׳וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹקים יִקָּו֨וּ הַמַּ֜יִם מִתַּ֤חַת הַשָּׁמַ֙יִם֙ אֶל־מָק֣וֹם אֶחָ֔ד וְתֵרָאֶ֖ה הַיַּבָּשָׁ֑ה וַֽיְהִי־כֵֽן׃

וַיִּקְרָ֨א אֱלֹקים ׀ לַיַּבָּשָׁה֙ אֶ֔רֶץ ...

-=-=-

קורבן היא תהליך של יצירת מקומות, פרטים המתכללים.

כי לא באתם עתה אל המנוחה...

השמר לך...בכל מקום

במקום אשר יבחר ה' שם תעלה

כאשר אין מקום שנבחר על ידי ה' , יש אפשרות שכל אחד יצור מקום