בכורות פרק ראשון -- יחס בין קדושת בכור לקדושת מעשר

בכורות פרק ראשון -- יחס בין קדושת בכור לקדושת מעשר
(דף יב-יג)

מדוע מצות תפילין כה קשורה למצות בכורות, ומדוע קדושת בכור קשורה לסיפור יציאת מצרים?  מה כפל הציווי, כפל האמירה ׳ויהיה כי יבאך׳, וחילוק לשתי פרשיות

סיפור יציאת מצרים היא העברה לפרי, לבכור, קדושת פרי מביאה ערך לפרי, מול קדושת רחם שמעריכה את המקור.

ועוד מעניין שהביטוי ׳זכר׳ מופיע בשתי מובנים, ׳זכור את היום הזה׳, ׳והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך׳ וגם ׳פטר שגר ... יהיה לך הזכרים׳, ׳כל פטר רחם הזכרים׳.

ועכשיו נראה לי קשר חזק בין הסיפור יציאת מצרים, וסיפור הבא מתוך אמהות, קשר בין דורות, בין אמא לאמא...

שמות פרק-יג
{א} וַיְדַבֵּר ה׳ אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: 

{ב} קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר פֶּטֶר כָּל רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה לִי הוּא: 

{ג} וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם זָכוֹר אֶת הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים 

            כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיא ה׳ אֶתְכֶם מִזֶּה וְלֹא יֵאָכֵל חָמֵץ: 

{ד} הַיּוֹם אַתֶּם יֹצְאִים בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב: 

{ה} וְהָיָה כִי יְבִיאֲךָ ה׳ אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי 

אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ 

וְעָבַדְתָּ אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה: 

{ו} שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצֹּת וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי חַג לַה׳: 

{ז} מַצּוֹת יֵאָכֵל אֵת שִׁבְעַת הַיָּמִים וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלֶךָ: 

{ח} וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה׳ לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם:

{ט} וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת ה׳ בְּפִיךָ 

כִּי בְּיָד חֲזָקָה הוֹצִאֲךָ ה׳ מִמִּצְרָיִם: 

{י} וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַחֻקָּה הַזֹּאת לְמוֹעֲדָהּ מִיָּמִים יָמִימָה: 

(פ) 

{יא} וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ ה׳ אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְךָ וְלַאֲבֹתֶיךָ וּנְתָנָהּ לָךְ: 

{יב} וְהַעֲבַרְתָּ כָל פֶּטֶר רֶחֶם לַה׳ וְכָל פֶּטֶר שֶׁגֶר בְּהֵמָה אֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ הַזְּכָרִים לַה׳: 

{יג} וְכָל פֶּטֶר חֲמֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה וְאִם לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ וְכֹל בְּכוֹר אָדָם בְּבָנֶיךָ תִּפְדֶּה: 

{יד} וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מַה זֹּאת 

וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה׳ מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים: 

{טו} וַיְהִי כִּי הִקְשָׁה פַרְעֹה לְשַׁלְּחֵנוּ וַיַּהֲרֹג ה׳ כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכֹר אָדָם וְעַד בְּכוֹר בְּהֵמָה 

עַל כֵּן אֲנִי זֹבֵחַ לַה׳ כָּל פֶּטֶר רֶחֶם הַזְּכָרִים וְכָל בְּכוֹר בָּנַי אֶפְדֶּה: 

{טז} וְהָיָה לְאוֹת עַל יָדְכָה וּלְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה׳ מִמִּצְרָיִם: 

(ססס)

[יש משהו הגיוני, מדה כנגד מדה, בכור מאפיין בריאה חדשה, קדושת הראשית, לעומת עריפת חמור, השחתה וקלקול (גם אני מרגיש שחמור מעולם העשיה, אינו מחדש אבל פועל), ואולי הדיון במשנה הבאה היא סביב היחס הזה, לרבי אליעזר יש קשר חזק בין פדיון חמור לפדיון הבן, ואילו חכמים רואים פדיון חמור כמתנות כהונה, ולא שייכים לפרשת קדושת בכור.  אבל מעניין שרבי אליעזר לומד מבמדבר....]

מתני'
  המפריש פדיון פטר חמור ומת
  רבי אליעזר אומר
      חייבין באחריותו כחמש סלעים של בן
  וחכ''א
      אין חייבין באחריותו כפדיון מעשר שני
  העיד רבי יהושע ורבי צדוק על פדיון פטר חמור שמת שאין כאן לכהן כלום

מת פטר חמור
ר''א אומר יקבר ומותר בהנאתו של טלה
וחכ''א א''צ להקבר וטלה לכהן:

גמ'
אמר רב יוסף
     מ''ט דר' אליעזר דכתיב {במדבר יח-טו} אך פדה תפדה וגו'
     מה בכור אדם חייב באחריותו אף בכור בהמה טמאה חייב באחריותו
א''ל אביי
אי מה בכור אדם מותר בהנאה אף בכור בהמה טמאה מותר
וכי תימא ה''נ
והתנן
     מת פטר חמור רבי אליעזר אומר יקבר
     מאי יקבר לאו דאסור בהנאה
לא יקבר כבכור אדם
אלא אדם בכור הוא דבעי קבורה פשוט לא בעי קבורה
ועוד תניא
      מודה ר' אליעזר בישראל שיש לו ספק פטר חמור בתוך ביתו
      שמפריש טלה עליו והוא שלו
אלא
אמר רבא
      אמר קרא אך פדה תפדה לפדייה הקשיתיו ולא לדבר אחר

תנן התם
    הערכין בשעתן ופדיון הבן אחר שלשים יום
    פדיון פטר חמור לאלתר ופדיון פטר חמור לאלתר
ורמינהי
    אין בערכין ובפדיון הבן ובנזירות ובפטר חמור פחות משלשים ומוסיפין עד עולם
אר''נ
    לומר שאם פדאו פדוי
מכלל דבנו אם פדאו אינו פדוי
והאיתמר
    הפודה את בנו בתוך ל' יום רב אמר בנו פדוי
לאו איתמר עלה
אמר רבא דכ''ע מעכשיו אין בנו פדוי
רב ששת אמר
     לומר שאינו עובר עליו
מתיב רמי בר חמא
     מצותו כל שלשים יום
     מכאן ואילך או פודהו או עורפו
מאי לאו מצוה לשהותו כל שלשים יום
לא מצוה לפדותו כל שלשים יום
אי הכי מכאן ואילך או פודהו או עובר עליו מיבעי ליה
אלא
אמר רבא
    לא קשיא הא רבי אליעזר דמקשי הא רבנן דלא מקשי: