הרב אשלג מתייחס לביטול בתחילת 'פתיחה לחכמת הקבלה' (אות ד' נדמה לי), שם הרב גוטלייב מפרש דבריו על פי פירוש האור ברוך, מדוע יתבטל הכלי לאור. העולה מדבריהם הוא משל הידוע, כללו של דבר 'שרגא בטיהרא לא מהני', כלומר אור הנר אינו מועיל באור יום.
ביטול אור הנר בפני אור הגדול ממנו מגדיר 'ביטול' בעולמו של הרב אשלג. כאשר תיפקוד הדבר אינו מועיל, אין דרך למדוד את תועלת הדבר. בשפה של הרב אשלג, נר מוגדר כאשר הוא משפיע אור וקיים בריאה שמקבל את האור. אולם, כאשר אי אפשר לזהות בריאה המקבל את ההשפעה, אין ההשפעה מוגדרת, והנר מתבטלת.
זה הגדרה יפה בעולם המעשה, שבו נמדדים פעולות ותוצאות. אבל יש הגדרה אחרת לביטול, בעולם הבריאה.
הרב קוק גם משתמש במילה 'ביטול', וכוונתו למושג אחר לגמרי.
לשיטת הרב קוק הפרט מתבטל כאשר הוא נכלל בתוך הכלל. והמשל המתאים אינו תיפקודו של הפרט או הנר אלא היחס בין אברי גוף.
כאשר אבר אחד קיים במנותק משאר הגוף אפשר לראות באבר המופרד יחידה עצמאית. אבל כאשר מחברים את האבר לגוף אי אפשר לדבר על האבר כיחידה עצמאית. אלא כל האברים מתחברים לכלל החדש ויוצרים בריאה חדשה גוף עצמאי. הגוף החדש הוא גם אבר פרטי ביחס לגופים אחרים. וכן התהליך ממשיך בהתכללות האברים והגופים הפרטים לגופים יותר כללים.
האבר מתבטל לתוך הכלל מכוח אחדות הכלל. וזה התבטלות גמורה. אין האבר ממשיך לתפקד כמו הנר במשל של הרב אשלג.
[וגם פה אפשר להגדיר שני סוגי ביטול והתכללות לרב קוק, אחד כנר שמתחבר לעוד נראה ובורא אבוקה (ודרך אגב עכשיו נראה לי פשט יפה במנהג של אבוקה בהבדלה, אמירה על בריאת האור כביטול של נרות והכללותם). השני היא ביטול של הפרט בתוך הכלל כאשר הפרטים שונים, והפרט יצא מהכלל ללמד על הכלל כולו. נראה לי להגדיר את הביטול הראשון כביטול פשוט, ולא מורכבת, כל פרט דומה, וההתכללות בורא דבר חדש, אבל דבר ללא הרבה אינפורמציה. ואילו הביטול השני היא ביטול מורכב, שכל פרט שונה, ודווקא השוני מחזק את הכלל. הפרט היוצא מלמד על הכלל כולו.]
[וגם פה אפשר להגדיר שני סוגי ביטול והתכללות לרב קוק, אחד כנר שמתחבר לעוד נראה ובורא אבוקה (ודרך אגב עכשיו נראה לי פשט יפה במנהג של אבוקה בהבדלה, אמירה על בריאת האור כביטול של נרות והכללותם). השני היא ביטול של הפרט בתוך הכלל כאשר הפרטים שונים, והפרט יצא מהכלל ללמד על הכלל כולו. נראה לי להגדיר את הביטול הראשון כביטול פשוט, ולא מורכבת, כל פרט דומה, וההתכללות בורא דבר חדש, אבל דבר ללא הרבה אינפורמציה. ואילו הביטול השני היא ביטול מורכב, שכל פרט שונה, ודווקא השוני מחזק את הכלל. הפרט היוצא מלמד על הכלל כולו.]
כהמשך נראה לי שאפשר להגדיר חיות בכל מצב. אולי נאומר בכל יום קיים חיות. כאשר ביום השלישי התיחד הדשא ונמדדה לעצמה הייתה חיות לעולם. וכאשר ביום השישי האדם התחבר לדשא אז התחיל הדשא לצמוח ובזה הגדרת חיות לעולם.
וכן כאשר אבר מתיחדת ונפרדת וקיים לעצמה יש לה חיות מסוימת. והחיות לא נמדדת בתפקודה או תועלת מעשיה. אלא במידת התכללות הפרטים שבה. לא כמות הפרטים בלבד אלא התחברות הפרטים על ידי קישריהם היא מהווה עיקר יצירת החיות.
[ובהמשך להערה הקודמת, כאשר הפרטים דומים וההתכללות היא פשוטה, אין מקום לחיבורים, שהרי כל חיבור דומה לחברו. אי אפשר ליצור שפה ומשפטים המורכבות מפרטים, אפשר רק לספור כמותית את מספר הפרטים. ויאלו ככל שהפרטים שונים, יש חשיבות יותר לחיבורים. והשפה הנוצרת עשירה, מלאה משפטים]
אולם לראות את החיות חייבים נקודת תצפית מחוץ לאבר ורק אחרי התבטלות האבר בתוך הגוף החדש יש מקום לראות את החיות שהייתה באבר.
No comments:
Post a Comment