ירושלים יראה ונראה

 לראות בטוב ירושלים

 הרבה שנים אני בתודעה שירושלים היא מקום חיבור, שמים וארץ, יראה ואהבה, יראה ושלמות

 אבל בשבוע האחרון אני חווה את זה אחרת

פשט המילים, גם בפרשת העקידה וגם בפרשיות עליה לרגל,

יראה שלם

שם יראה, ונראה

השלימות

כמו שאישתי אומרת עינים של ירושלים, לראות את השלמות

ואני מוסיף להיראות בשלמות

במזל וברכה זוכים אנו לראות בבנין משפחה חדשה וזוגיות, בנין בית חדש ושלימות חדשה

לראות את השלמות משלים

בירושלים תנוחמו

כל עבודה שאינה מתרת עבודה חשובה היא לפגל עליה בפני עצמה

מנחות ט״ז ב

איבעיא להו 

פיגל בהולכה מהו 

אמר ר' יוחנן הולכה כקמיצה 

וריש לקיש אמר הולכה כהקטרה 

בשלמא לריש לקיש איכא נמי הולכה דלבונה אלא לרבי יוחנן מ"ט 

אמר רבא 

קסבר רבי יוחנן כל עבודה שאינה מתרת עבודה חשובה היא לפגל עליה בפני עצמה 

א"ל אביי 

הרי שחיטת אחד מן הכבשים דעבודה שאינה מתירתה ופליגי דתנן שחט אחד מן הכבשים לאכול שתי חלות למחר הקטיר אחד מן הבזיכין לאכול שני סדרים למחר ר"מ אומר פגול וחייבין עליו כרת וחכ"א אין בו כרת עד שיפגל בכל המתיר 

א"ל 

מי סברת לחם בתנור קדוש שחיטת כבשים מקדשא ליה והבא לקדש כבא להתיר דמי

עכשיו נראה לי פשוט, ש׳מתיר׳ היא דוגמא לדבר שמבטא קשר בין הפרטים.  כאשר יש סט של פעולות, מה מקשר ביניהם (בונה את הסיפור), העובד שפעולה אחת משפיעה על פעולה אחרת, או תוצאות הפעולה השניה, מדגים קשר בין הפרטים.

זה מאוד שונה בהתפיסה הבריסקאית ש׳מתיר׳ זה תופעה שמשפיע על המציאות העכשווית. 

יצירת משמעות - תורה ומדע

הגדרה - משמעות נוצרת מתוך מיפוי בין שתי מערכות

אני קורא Kuang - Babel והרעיון הבסיסי שתרגום מהווה מהלך שיצירת משמעות חדשה, והיא מייצרת אנרגיה, טמון בתוך התרגום.

לכן כעת נראה לי שחוזקה של תורה ומדע אינה מתוך חידוש תובנה במערכת זו או אחרת, אלא מתוך עצם המיפוי בין שתי מערכות מייצרת אנרגיה.  נכון שקיימת ביטוי לאנרגיה בתוך השפה החדשה שנוצרה, אבל האנרגיה היא מעבר.

בדרך אחרת הייתי אומר, שיצירת הכלל החדש, המערכת החדשה שכוללת שתי פרטים תת-מערכות, המערכת המדעי והמערכת התורני, היא מייצרת אין סוף אנרגיה (fusion) ועכשיו השאלה כיצד לתחם את האנרגיה החדשה.

אותה דבר אפשר לומר בשפה של קדושת בכור, ראשית.  ומשם אני לומד שאין דרך לתחם את האנרגיה בחומר, צריך לערוף את החמור.  והשה, שגופו אינו פועל, אלא פירותיו מגופו, גזזותיו, קודש. ובקדושת האדם, הבכור קודש וצריך פדיון.

לשיטת תג״ל, יש תת-מערכת שלישית, יש תורה, מדע והאדם הלומד. התשובה הפשוטה תהיה שהאדם הלומד משתנה וחלק מהאנרגיה החדשה שנולד בהתכללות נרשם באדם הלומד.  מרגישים את זה.

ואולי פה האתגר, שפוגשים משהו חדש, ומשתתפים אותם בלימוד חדש, תובנה חדשה, אין בה את האנרגיה של יצירת החדש, קדושת ראשית חסרה. 

פסח - קורבן ציבור או יחיד

 פסחים / פרק ו (אלו דברים) / משנה מדף סט,ב עד דף עא,ב / זוג סוגיות בדף ע,ב

אָמַר רַב אָשֵׁי וַאֲנַן טַעְמָא דִּפְרוּשִׁים נֵקוּ וְנִפְרוֹשׁ אֶלָּא קְרָא לְכִדְרַב נַחְמָן הוּא דַּאֲתָא דְּאָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ מִנַּיִן לְמוֹתַר הַפֶּסַח שֶׁקָּרֵב שְׁלָמִים

שֶׁנֶּאֱמַר וְזָבַחְתָּ פֶּסַח לַה' אֱלֹהֶיךָ צֹאן וּבָקָר וְכִי פֶּסַח מִן הַבָּקָר בָּא וַהֲלֹא אֵין פֶּסַח בָּא אֶלָּא מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים אֶלָּא מוֹתַר הַפֶּסַח יְהֵא לְדָבָר הַבָּא מִן הַצֹּאן וּמִן הַבָּקָר

וְרַבָּנַן מַאי טַעְמָא לָא דָּחֵי שַׁבָּת הָא וַדַּאי קרְבַּן צִבּוּר הוּא

תוספות על פסחים ע׳ ב:ט׳:א׳

הא ודאי קרבן ציבור הוא - נקט קרבן ציבור משום דאיכא תנא דתלי בהכי בפ' יש קרבנות (תמורה יד.) דתנן יש בקרבנות ציבור שאין ביחיד שקרבנות ציבור דוחין את השבת ואת הטומאה ומיהו בפרק הוציאו לו (יומא נ.) אמרי' כל שזמנו קבוע דוחה את השבת וטומאה אפילו ביחיד וק"ק דהכא קרו ליה קרבן ציבור משום דאתי בכינופיא וכן ביומא [אבל בחגיגה] (דף ו.) קרי ליה קרבן יחיד:

חגיגה נקראת קורבן יחיד במסכת חגיגה!  ביומא ובפסחים נקראת ודאי קורבן ציבור.  נראה לי חגיגת י״ד ודאי קורבן ציבור שחיזק את הפסח, כל זה לענין דחיית שבת -- אבל לעניין תמורה למשל לאו ודאי קורבן ציבור...צריך ללמוד את הגמרא בחגיגה 

פסחים / פרק ו (אלו דברים) / משנה מדף עא,ב עד דף עג,ב / זוג סוגיות שמתחיל בדף עב,א

וְתִסְבְּרָא מָה הָתָם דְּלָא עָבֵד מִצְוָה פָּטַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ הֵיכָא דְּקָא עָבֵד מִצְוָה מְחַיֵּב

אָמְרִי דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי רֵישָׁא כְּגוֹן שֶׁקָּדַם וּמָל שֶׁל שַׁבָּת בְּעֶרֶב שַׁבָּת

עב:

שֶׁלֹּא נִתְּנָה שַׁבָּת לִדָּחוֹת [וְסֵיפָא נִתְּנָה שַׁבָּת לִדָּחוֹת אֶצְלוֹ]

הָכָא הֲרֵי נִתְּנָה שַׁבָּת לִדָּחוֹת אֵצֶל קרְבַּן צִבּוּר

אֲמַר לֵהּ רַב אָשֵׁי לְרַב כָּהֲנָא הָכָא נָמֵי הֲרֵי נִתְּנָה שַׁבָּת לִדָּחוֹת אֵצֶל תִּינוֹקוֹת דְּעָלְמָא אֲמַר לֵהּ לְגַבֵּי דְּהַאי גַּבְרָא מִיהַת לָא אִתְיְהִב::

-----

https://www.etzion.org.il/he/holidays/pesach/%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%91%D7%9F-%D7%94%D7%A4%D7%A1%D7%97

ומשום כך הגמרא קוראת לפסח קרבן ציבור. דף עז. הגמרא שואלת מאיפה יודעים שפסח ותמיד דוחים שבת, לומדת הגמרא זאת מגזירה שווה של "במועדו", ממשיכה הגמרא: "תינח פסח ותמיד, שאר קרבנות ציבור מאי איכא למימר", משמע שפסח הוא קרבן ציבור

, ראיה זאת אפשר לדחות מכיון שהגמרא קוראת גם לחגיגה קרבן ציבור היות שכל ישראל מקריבים אותה ביחד ברגל (עו:), כך שיוצא שיתכן שיש שלש רמות בקרבנות: קרבן יחיד, קרבן ציבור, וקרבן יחיד שמוקרב על ידי כל ישראל בזמן מסוים, ויש לו קצת דיני ציבור וזה מספיק בכדי שאותו קרבן ידחה שבת וטומאה 

--

הדין המקורי של אין קרבן ציבור חלוק מופיע במנחות יד: לגבי מקרה שבו נטמאו אחד משני הבזיכים של לחם הפנים או אחת מהחלות של "שתי הלחם" אזי יקרבו שניהם בטומאה או ישרפו. דין זה במקורו ברור מאוד מאחר ויש לנו קרבן אחד אזי אי אפשר שחלקו יהיה טמא וחלקו יהיה טהור, ולכן כולו מוקרב בטומאה או נשרף. אמנם כאשר זה מיושם לקרבן פסח הדבר קצת קשה, מדוע לא יקריבו מספר בהמות בטהרה מוחלטת ומספר בהמות בטומאה - רואים מכאן שכל הקרבנות ביחד מהוים איזו שהיא מסגרת גדולה מעין קרבן אחד גדול, עד כדי כך שאי אפשר להקריב חלק בטומאה וחלק בטהרה. דין זה לכאורה אי אפשר להסיקו מתוך זה שאתי בכנופיא הוא מעין קרבן ציבור. וכאן תוספות רי"ד סד. סד"ה "ננעלו" אומר שפסח הוא קרבן ציבור ממש: "שגם הפסח קרבן ציבור, וטעון תקיעה", כלומר לתוספות רי"ד זהו קרבן ציבור ממש - וזה בניגוד לדברי הרמב"ם בהקדמתו למסכת זבחים שפסח הוא קרבן יחיד מעין קרבן ציבור, דהיינו החלוקה שהזכרנו לגבי חגיגה[9], הרמב"ם מישם אותה עד סופה גם לגבי פסח[10]. לשיטת תוספות רי"ד אנו נתקלים אם כן בסתירה לגבי פסח (בעיתיות זו קימת אף לשיטת הרמב"ם שכן לא ברור מה הוא אותו קרבן שהוא יחיד והגמרא קוראת לו ציבור, ואף מישמים אצלו דיני ציבור).

פסחים / פרק ז (כיצד צולין) / משנה מדף עט,א עד דף פ,ב / סוגיא המתחילה בדף עט,ב

גּוּפָא הֲרֵי שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מֶחֱצָה טְהוֹרִין וּמֶחֱצָה טְמֵאִין הַלָּלוּ עוֹשִׂין לְעַצְמָן וְהַלָּלוּ עוֹשִׂין לְעַצְמָן הָיוּ טְמֵאִין עוֹדְפִין עַל הַטְּהוֹרִין אֲפִלּוּ אֶחָד יַעֲשׂוּ בְּטֻמְאָה לְפִי שֶׁאֵין קרְבַּן צִבּוּר חָלוּק

רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן מַתְיָא אוֹמֵר אֵין הַיָּחִיד מַכְרִיעַ אֶת הַצִּבּוּר לְטֻמְאָה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טז ה)

פ.

----

https://www.etzion.org.il/he/holidays/pesach/%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%91%D7%9F-%D7%94%D7%A4%D7%A1%D7%97

בשני שלבים בקרבן פסח רגיל - בשלב הראשון אנו רוצים להפוך את כל עם ישראל לגוף אחד - לציבור אחד - מכיון שבד"כ פסח לא מיוחד להכניס את הפרט לברית אלא את הכלל (ולכן פסח לא קרב בפחות מעשרה אנשים. ויש דעה שסבורה שעל כל קרבן צריכים להמנות עשרה), כאשר עם ישראל הופך לעם אחד, אזי הוא נכנס לברית. והדבר הטבעי ביותר שזה יקרה כשכל ישראל נמצאים יחד - ובמקום שיש השראת שכינה אז ישראל כולם לב אחד, ואז ניתן לכרות ברית כבמתן תורה. 

-- הרבה מילים ולא הבנתי

-- ה׳טע הבאה בעייתי גם

זו גם הסיבה שחטאת ששחטה לשם חולין כשרה ופסל לשם חולין פסול (רמב"ם פסולי המוקדשין פט"ו) וכל הקרנות אף לשם קרבן אחר כשרים. וזאת משום שככל שהמטרה מתרוממת כך פסול "קטן" יותר פוגע בה. בחטאת המטרה היא כפרה ובפסח המטרה ברית ובברית כל נקודת חסרון יכולה לפגום. ומכאן גם הרצון המיוחד שפסח ישחט על ידי בעליו.

------

https://yesmalot.co.il/65694/

לא נראה

אם כן לסיכום, הפסח מבטא את התקשרות הכללים והפרטים בישראל. זה מתבטא בכך שכל יחיד חייב בפסח אך קבוע לו זמן והוא דוחה את השבת והטומאה. זה מתבטא גם בשחיטה, שהיא יותר ציבורית ויכולים כולם לצאת בפסח אחד, אל מול האכילה בה כל אחד חייב לאכול כזית פסח. קרבן פסח הקרב ביום בו עם ישראל נולד כעם, מבטא את הקשר הייחודי בין הכלל לפרט בעם ישראל.

a short dvar torah - זבחים צו ע״ב

Oma Judi loved biting into the bones, marrow yum!

So here is a Halachic question -- can we eat the marrow of the bones of our Korban Pesach?

שנאמר ועצם לא תשברו בו

ר"ש בן מנסיא אומר 

אחד עצם שיש בו מוח ואחד עצם שאין בו מוח

אמאי ניתי עשה ולידחי את לא תעשה
אלא אין עשה דוחה לא תעשה שבמקדש

What to do, happens all the time, eating is a Mitzva, but not eating is a Mitzva as well...In this case the solution is strange, the Mikdash has a special rule, and hence don't eat is the better choice.

But wait, where will we be eating the Karban Pesach, at home, not in the Mikdash.  So how does that work.

The simple answer is that our home *is* the Mikdash. neat.

Is this true for other mitzvot as well, there are other Mikdash aspects, such as no Rabbinic prohibitions in the Mikdash (אין שבות במקדש), so can we turn off lights Seder night too?

Or perhaps only with reference to conflict do we say our Pesach table is the Mikdash, two Mitzvot can not conflict in the Mikdash and two Mitzvot can not conflict at our Pesach table.

I kinda like that idea, there can be no head-to-head arguments at the Seder table -- everyone is present.

--

כאשר מעניינים בגמרא יש דבר מפליא, רב אשי נראה חולק על רבא ואינו מקבל את ההסבר של ׳אין עשה דוח לא תעשה שבמקדש׳, אלא שרב אשי מתייחס למקרה אחר -- לתערובות ולכן כאשר יש שתי מצוות באותה סקאלה - אכן עשה דוחה לא תעשה שבמקדש -- כלומר זה לא במקדש -- נכון שבפועל מדובר על תערובות של קודשים - במקדש - אבל אין אי הלימות בין העשה (שהוא פרטי / יחיד) לבין הלא תעשה (ציבור / כללי)

לכן רב אשי מביא תירוץ של עשה של ׳יקדש׳ ולא תעשה מול עשה

A house of water -- Rabbi Akiva - Halcha LeMoshe BeSinai

 Listening to:

https://www.youtube.com/watch?v=w4DZlSWbFYA

There are a number of key points I disagree - in particular

A house made of snow is not a house made of water -- this is an attempt at a broken statement -- like a triangle with four sides.  Snow is a different scale/phase transitioned than water and hence can not be viewed as water -- just as a human is 99% DNA of chimpanzee is a meaningless statement.

hence I also don't think Rabbi Akiva meant to explain his Torah by sourcing Halacha LeMoshe -- rather it is the opposite Rabbi Akiva is trying to placate the crowd (Moshe included) -- there is no source or he would have quoted a Pasuk -- Halacha LeMoshe is a method of indicating 'no source'

My preference is that an item is true not because it sourced to a lower level historic truth, turtles all the way down, rather its truth is a consensus reached through maximizing Information.  Rabbi Akiva is using a technique to convince people -- not a very high Information technique either, since he is not trying to communicate content but rather methodology, that his methodology is rather unique.  

מצוות -- חיוב -- שמירה

יש כמה כללים

כי קרוב אליך הדבר לעשותו

מצות עשה דוחה לא תעשה

חיוב כללי

חיוב פרטי

חיוב גוף

העוסק במצווה פטור מהמצווה

מצווה הבאה בעבירה

ולשיטתי, הזהות של האדם מגדירה את המחויבות שלו.

למשל, עבד עברי יכול להתחתן עם שפחה, כאשר בן חורין אסור, יש מצווה לא תעשה.  אנחנו לא אומרים שהעבד אינו שומר מצוות, חילוני, ולא חי כיהודי דתי.  הוא לגמרי שומר את המצות המחויבות עליו.

עבד כנעני אינו מניח תפילין, כאשר הוא משתחרר, משנה זהות, הוא חייב בתפילין.

כהן העובד בבית המקדש שוחט בהמה, לא אומרים שאינו שומר מצוות. וכן הלאה...

אין פה דיון של דחוייה, פיקוח נפש דוחה, וגם אין פה דיון של העוסק במצווה פטור ממצווה, יש זהות של אדם שאינו מחויב במצווה.